מרינה קיגל (47) מחולון, בעלת סוכנות Simply Creative המתמחה בכתיבת תוכן, מייסדת ומנהלת קהילת "הרוסים על הרוסים" בפייסבוק, גרושה + 1.
מצות בסתר: "גדלתי בעיר דונצק באוקראינה, ברית־המועצות לשעבר. אני זוכרת שלא היה אפשר להשיג כל מיני דברים כמו בשר או תרופות, ואני הייתי ילדה חולנית. המזל היה שסבא שלי היה רואה חשבון עם קשרים, וככה הצלחנו להשיג מה שהיינו צריכים. היינו משפחה חילונית, אבל הייתה לי דודה ששמרה מצוות ואני זוכרת שבפסח היא נמנעה מלאכול מצות מחוץ לבית כדי שאף אחד לא יגלה שאנחנו יהודים. היו הרבה אנשים שהעדיפו להסתיר את היהדות שלהם. למורה בבית הספר היה יומן עם שמות התלמידים וליד השם של כל תלמיד היה מצוין מה הדת שלו. שם המשפחה שלי לפני הנישואים היה חוכלוביץ', שם יהודי מובהק. כשהייתי בכיתה ב' היה ילד שצחק עליי שאני יהודייה, ואני התעצבנתי ודפקתי לו את הראש בשולחן. הסבים שלי דיברו ביידיש כדי שאני לא אבין, למרות שהצלחתי לקלוט כמה מילים. בדונצק היו יהודים רבים עד השואה, אבל רק כשעליתי לישראל למדתי מה קרה להם. המשפחה שלי לא סיפרה לי, כי היה חשש שאפטפט על זה עם ילדים אחרים".
תפוזים ודקלים: "ההורים שלי היו ציונים, הם הכירו את נתן שרנסקי, שהיה אסיר ציון (ובהמשך יו"ר הסוכנות היהודית) והאזינו בסתר לתחנות רדיו כמו קול ישראל. הם רצו עתיד טוב יותר לי ולאחותי ולכן החליטו לעלות. כשהייתי בת 15 עלינו לישראל, ומהרגע שהמטוס נחת בארץ, התאהבתי במדינה. בזמני היו פרדסים ליד נתב"ג ואני לא אשכח את הריח של התפוזים. אני גם זוכרת את עצי הדקל שהיו בדרך לחולון, העיר שאליה הגענו. ביום שבו עלינו, קרובת משפחה שלנו, שכבר עלתה לישראל לפנינו, לקחה אותנו לחנות פירות וירקות כדי להציג לפנינו את השפע, ואני אכלתי המון בננות ופירות הדר. עלינו לארץ כמה ימים אחרי תחרות האירוויזיון שבה דץ ודצה שרו את 'כאן נולדתי', וזה היה השיר הראשון ששרתי בישראל בלי להבין אף מילה".
מתמטיקה תמורת עברית: "בשלושת החודשים הראשונים לעלייה אבא שלי עבד בסופרמרקט, אבל מהר מאוד מצא עבודה במקצוע שלו, מתכנת, בחברת טבע. אמא שלי למדה עברית וגם היא השתלבה יפה במקצוע שלה בתחום המחשבים. כשהגעתי לבית הספר בחולון קיבלו אותי בצורה מדהימה. קיבלתי הרבה שיעורי עזר בעברית ואחרי שנה שלטתי בשפה. הייתה לי חברה שעזרתי לה במתמטיקה, והיא עזרה לי בלשון, היסטוריה וספרות".
שינוי מקצועי: "כשהייתי בכיתה י"ב אמא שלי נפטרה במפתיע ממחלת הסרטן. בעקבות זאת הרגשתי שאני צריכה לרַצות את אבא שלי והלכתי ללמוד תכנות מחשבים. סבלתי מכל רגע והיה לי מאוד קשה. לפני עשור, אחרי שהתגרשתי, החלטתי לעשות משהו בשביל הנשמה ונרשמתי לקורס כתיבה. כיום יש לי עסק של כתיבת תוכן מקצועי. למרות שעברית לא שפת האם שלי, אני מרגישה בה יותר בנוח מאשר רוסית".
"עלינו לארץ כמה ימים אחרי תחרות האירוויזיון שבה דץ ודצה שרו את 'כאן נולדתי', וזה היה השיר הראשון ששרתי בישראל בלי להבין אף מילה"
דעות קדומות: "בתקופת הקורונה החלטתי להקים את קבוצת הפייסבוק 'הרוסים על הרוסים'. בקהילה יש יותר מ־65 אלף חברים, חלקם עולים מברית־המועצות, ילדים להורים מברית־המועצות וגם כאלה שהתחתנו עם דוברי רוסית. המטרה שלי הייתה שאנשים יכירו את המגזר דובר הרוסית. יש תמיד סטיגמות – למשל, שכל הרוסים אוכלי שרצים, למרות שהאמת היא שכל רוסי רביעי שומר מסורת. חשוב לי שיהיה ייצוג הולם של הקהילה בתקשורת ובפוליטיקה. לשמחתי המצב השתפר בשנים האחרונות ויש יותר רוסים בפרונט. היה לי גם חשוב שדוברי רוסית ייפתחו יותר לתרבות הישראלית. אפשר למצוא בקבוצה מתכונים של מנות רוסיות בשילוב מנות מזרחיות, כמו קובנה עם בורשט. מדהים לראות את השילוב בין התרבויות, ובסופו של דבר יש דמיון בין הסבתא הרוסייה לסבתא המרוקאית".
איזה הרגל אוקראיני כדאי לישראלים לאמץ? "לדייק בזמנים".
למה את הכי מתגעגעת באוקראינה? "לים השחור. טיילנו שם עם המשפחה".
למה לא תצליחי להתרגל? "לחמסין".
מה המקום האהוב עלייך בארץ? "תל־אביב. בגלל חוסר השלמות שלה זאת העיר המושלמת בעולם".
