בחג סוכות האחרון בנתה נאוה רביבו בחצר ביתה סוכה גדולה, כמו בכל שנה, פרשה דשא סינתטי, הציבה כיבוד ועמדת קפה. בו־זמנית התכוננה לחנוכת בית הכנסת על שם בנה, עמית בן יגאל ז"ל, בעיר הולדתה שדרות. ״במקום לפרסם את חנוכת בית הכנסת ולהראות לכולם את הבנייה, ההמשכיות והחיבור ליהדות, כמו שעמית אהב, אני הולכת ללוויות וניחומים", היא אומרת. "זו תחושת של אובדן. אני קרועה ואבודה. שדרות נחרבה ואני כואבת את אוזלת היד. בידי מי נמצאת האחריות? איבדנו את כולם: ילדים, זקנים, חיילים, כולם גיבורים. ברוך השם, בית הכנסת לא נפגע בהתקפה על שדרות, אבל כמובן הקפאנו את התוכניות לפתוח אותו".
עמית בן יגאל היה לוחם בסיירת גולני. לאחר שנהרג בפעילות מבצעית ב־12 במאי 2020 הפך לסמל, בין היתר בזכות נוכחותו של אביו, ברוך, ברשתות החברתיות ופעילותו למען הנצחתו. לפחות 90 ילדים בישראל נקראו על שמו. נאוה, אמו, שהייתה גננת, החליטה לאחר השבעה לסגור את הגן. ״מבחינה נפשית כבר לא היה לי מה לתת. שאני אגיע לגן ואתחיל לבכות מול הילדים? עמית הרי היה בא ומשחק עם הילדים האלה״.
בימים אלה היא מתמודדת על מקום במועצת העיר רמת־גן ברשימתו של ליעד אילני, יו״ר תנועת ״רמת־גן שלנו״ וראש האופוזיציה במועצת העיר. אילני, שהיה סגנו של ראש העיר המכהן כרמל שאמה הכהן, מתמודד כעת מולו. אם ייבחר, היא תשמש סגנית ראש עיר שנייה. בתוכנית שלה, בין היתר: לקרב בין חילוניים לדתיים במוסדות החינוך ולפתוח מרכזי ייעוץ להורים לפעוטות ולילדים. ״כל מה שאני עושה היום זה לטובת העולם", היא אומרת. ״הבנתי שאם אני רוצה להשפיע אני צריכה לצאת לעולם הגדול. אני מגיעה לניחום אבלים וללוויות, זמינה לציבור ומשתדלת להגיע לכולם".
איזה שינוי תרצי לחולל?
"לתת יחס אישי לכל תושב. ליעד קורא לתפקיד שהוא מייעד לי ׳מחלקת קירוב לבבות׳. ממרחקים ראיתי כל חיי את האנשים השקופים. גם היום אני יכולה, בזמן הרצאה על במה, לקלוט את ההוא מהפינה שמצפה לאיזו תגובה ממני, ואני אתן לו אותה".
ועכשיו את גם מארגנת את איסוף הציוד והמתנדבים בחמ״ל בכפר המכביה.
״הגענו לפה לאירוח כי אין לנו ממ״ד בבית. אני גמורה. יומיים הייתי קפואה נפשית ולא יכולתי לעשות כלום. כואבת. קיבלתי טלפונים מכל מיני אנשי שדרות והורים שכולים וחיילים ואחים של חיילים שנהרגו, וכולם רוצים שאבוא ואחבק. אמרתי להם שאני לא יכולה לבוא, אבל יצרנו חמ״ל – שני חדרים גדולים הוסבו לחדרי משחק לילדים, ושניים הפכו לסופרמרקט קטן שיוכלו להיכנס ולקחת כל מה שרוצים. אני לא אכלתי כבר יומיים ואני ניזונה מכל הדבר העצום שנוצר כאן. בואו נזכור את הרגע הזה שאנחנו אחד למען השני. החמ״ל שלנו מפוצץ בחטיפים ואוכל, אנשים עם לב טוב מעבירים ציוד כל הזמן, ואנחנו מעבירים לאן שצריך. חיברנו בין ילדי העיר לילדי העוטף וגם יצרתי קבוצה של דולות שסייעו לנשים בהיריון ואחרי לידה".
החדר של עמית נותר כשהיה
בימים כתיקונם רביבו מתגוררת בבית פרטי שכור ישן ברמת־גן עם בעלה ושתי בנותיה. בשלושה חדרים וחצי הם מתגוררים עם רוני (16), תלמידת י"א בתיכון בליך, ואריאל, בת שבע וחצי. החדר הריק של עמית נותר מסודר כפי שהיה בחייו ומשמש להנצחתו. שבוע לפני נפילתו החליטו לעבור דירה וכבר מצאו בית חדש. ״זה היה בקורונה, 42 יום עמית לא יצא הביתה, אז הקלטתי לו סרטון - ׳כאן יהיה לך חדר יחד עם אושר, החברה שלך׳. הוא התלהב. יומיים לפני שהיינו אמורים לחתום על החוזה, עמית נפל. אני יכולה לחתום על חוזה כשאני בתוך שבעה? אמרתי לערן, 'בטל הכול׳. החדר של עמית נותר כפי שהוא. אני נאחזת בבית הזה ולא יודעת מה יהיה כשאצטרך לעזוב אותו. הוא היה אמור להיהרס לפני ארבע שנים ובכל פעם קורה משהו והוא לא נהרס. איזה בית יוכל להחליף אותו?״.
נאוה גדלה בשדרות, בתם ה־13 מתוך 14 ילדיהם של עולים ממרוקו. עמית היה בנה הבכור, היחיד מנישואיה לברוך בן יגאל, שאותו הכירה אחרי הצבא. כשעמית היה בן שמונה חודשים נפרדו נאוה וברוך. רוני נולדה ממערכת יחסים ארוכה שהייתה לה אחרי גירושיה, ואריאל מנישואיה לערן שחר, בעלה ב־16 השנים האחרונות.
הקשר שלה עם בנה עמית היה יוצא דופן. ״בשנים הראשונות לחייו עבדתי בשלוש עבודות כדי שלא יחסר לו כלום״, היא נזכרת, ״לא היו לי חברים ולא בילויים. הוא ידע כבר בגיל ארבע שכשהוא נכנס הביתה, הוא צריך להיכנס להתקלח כדי שלאמא לא יהיה קשה. בשבע וחצי בבוקר חברה או נהג מונית שאני סומכת עליו היו לוקחים אותו לגן, ואני יצאתי לבית שעבדתי בו בניקיון. בצהריים עבדתי כמדריכת ילדים במועדונית. בנוסף, פעמיים־שלוש בשבוע בשעה ארבע וחצי עשיתי לילדים הכנה לכיתה א׳. מישהי עזרה לי עם עמית ואחר כך הייתי לוקחת אותו לגינה. כלכלית לא נעזרתי באף אחד, מעולם לא נאחזתי במקום שיכול לשאוב אותי למטה. תמיד אמרתי, יש לי אופציה להרים את הראש. בהמשך עשיתי תעודת הוראה במכללת אחוה״.
"לפני שיצאנו לבית העלמין ערן הציע לשאוב זרע לעמית. ברוך הסכים ואמר, ׳אין לי ילד, אז לפחות שיהיה לי נכד׳. ואני? אני חשבתי שעמית תכף יחזור אז ברור שיהיה לי נכד ממנו"
חמש שנים אחרי גירושיה הכירה את גיא, "בליין ואיש שמח, וזה שחרר אותי כי מה אני צריכה להיות כל הזמן רצינית?״. מהקשר הזה נולדה רוני. אחרי שנפרדו הכירה את ערן, שעבר לחיות איתם כשעמית היה בן עשר ומאז נשאר צמוד אליה ואל כאבה. ״יש לנו היום משפחה אחת גדולה, ומי שמנגנת על כל המקהלה זו אני, בהכי צניעות״, היא אומרת.
"הברכה העיקרית שהייתי רוצה לקבל זה שבורא עולם ייתן לי נחת".
מה זה אומר?
"זה לדעת שהכול מדויק, שהדברים נעשים בזמן שלהם ושכל מה שאני עושה הוא בקצב שמתאים רק לי. אני מגיעה להישגים שלי בנחת, באהבה ובשמחה. הייתה לעמית משימת־על, להיות משמעותי בחייו, ותמיד עשיתי הכול כדי שהוא יקבל את כל מה שהוא צריך, ועכשיו הוא משמעותי גם לאחר מותו".
טיול דמיוני
מאז מותו של עמית הקדישה את חייה להנצחתו באינספור דרכים. במאי האחרון החל השבר שלה. ״ביקשתי מבורא עולם שישחרר אותי מהחיים האלה. שכבתי במיטה. לא עניין אותי כלום. בכיתי ימים ולילות. אמרתי לערן, ׳תבטיח לי שתטפל בבנות כמו שצריך׳. הוא אמר, ׳על מה את מדברת? מי יכול לטפל בבנות כמוך, עם המרחב והחופש והביטחון שאת נותנת להן? מה אני אעשה בלעדייך? קומי׳.
"כששאלו אותי מה מחזיק אותי, עניתי שאני מטיסה את עמית בעולם בדמיון שלי. חשבתי לעצמי, הוא לא חזר כי הטיול עדיין לא נגמר, הנה הוא עבר מאוסטרליה לארצות־הברית כי הוא אהב ליהנות ואהב את העולם. ואז, באזכרה של שלוש השנים, הבנתי שעמית לא חוזר. צעקתי, ׳עמית, הטיול סביב העולם נגמר! זהו! בוא נשים את הדברים על השולחן, איך אני ממשיכה מכאן?׳. ופתאום נכנסה בדלת מישהי שקוראים לה שי, בלי הודעה מוקדמת, וסיפרה, 'הייתי בבית הספר היסודי עם עמית ובאתי להראות לך שטיילתי עם עמית בכל העולם'. אמרתי לה, 'מה זאת אומרת?'. היא הסבירה, ׳עשיתי טיול אחרי צבא, ובכל מקום שהיינו תיעדתי. אם היה לי קושי, שאלתי את עמית איך להתנהג, והוא ענה לי בכל מיני סימנים'. היא ישבה כאן שעתיים, כשאני שבורה במיטה וחושבת, זהו, נגמרו לי החיים. והיא הביאה איתה מתנה: תמונה גדולה מכל האתרים שהיא טיילה בהם עם עמית במחשבותיה".
עמית בן יגאל ז"ל עם חבריו ליחידה
בסופו של דבר הצלחת להתאושש.
"קמתי. חיפשתי פלטפורמה להשפיע. ואז ליעד אילני שאל אם אני רוצה לרוץ ברשימה שלו. הוא היה אצלנו במימונה לפני כמה שנים עוד כסגן ראש העיר. תמיד עשיתי מימונה של 200 איש לפחות בחצר, ככה עמית אהב, והוא הוזמן. הוא נתן לי חיבוק גדול. בפוליטיקה אני יכולה לעשות את זה".
ערן, בעלך, מגויס לגמרי לפעילות הציבורית שלך.
"ערן השאיר את כל חייו בצד, הפסיק לעבוד ומטפל היום בי. הוא שק החבטות של כל הדבר הזה, הוא בתוך מקום שזה לא הבן שלו, הוא לא יכול להיות מטופל על ידי משרד הביטחון ואשתו שבר כלי והוא לא יודע מה לעשות. אחרי משבר גדול שהיה בינינו, חודש לאחר הנפילה של עמית, כשלא היה לי מה לתת אחרי מה שעברתי, הוא לא הבין איפה מקומו והלך לשלושה חודשים, ואז חזר. אמרתי לו, 'מגיע לך, תלך'. הוא החזיק את כל השבעה ואמרתי לו, 'אין לי כרגע לתת, או שתתאזר בסבלנות או שתלך'. הוא הלך וכתב לי מכתב ארוך.
"אני הרגשתי באותו זמן שיש עליי פחות נטל כי אני לא חייבת שום דבר לאף אחד, מגדלת את בנותיי ואין לי שום צורך לתת מעצמי. בזוגיות את צריכה לתת מעצמך ולא היה לי. אל הבית הגיעו כל חודש אלפי אנשים שלא ידעתי מי הם, אבל כל מי שחיבק, חיבקתי בחזרה. זו הדרך שבה עמית בחר להעניק לי מלמעלה דברים בחיי היומיום, ועד שערן לא הבין את זה, הוא היה עלול לאבד את האישה שלו".
וכשהוא חזר?
"הוא אמר לי, ׳הבנתי׳. הוא הבין שהוא לא האבא ושהוא צריך להתגבר בשבילי, והיה מוכן לקחת הכול על עצמו בשבילי. גם אני הבנתי שהוא יקר לי. מאז אנחנו חזקים ביחד. היום שנינו לא ממש עובדים. הוא מנסה פה ושם לעבוד בנדל"ן, הוא לא ממש יכול לעבוד כי היום אני ככה ומחר ככה. מישהו צריך להיות פה יציב. אני מתפרנסת ממשרד הביטחון, עושה הרצאות בכל מקום, גם בצבא וגם בבתי ספר ובמכינות קדם צבאיות.
״אני זוכרת שפעם אמרתי לעמית בהתלהבות, ׳החלטתי לספר את הסיפור האישי שלי בהרצאה על במה׳. הוא היה ילד שכל הזמן צוחק ומסתלבט ואמר, ׳מה תספרי, אמא? שיש לך שלושה ילדים משלושה גברים שונים? כפרה על האמא הזו שהחזיקה בית אחד גדול׳. אמרתי לו, ׳אתה רואה שאתה מסוגל להגיד מה אמא שלך יכולה לספר על הבמה?׳. בנוסף להרצאות, אני עושה מהבית הזה המון פעילויות לחיילים, ביום הולדת 50 שלי ישנו פה 25 חיילים. החצר הזו היא כמו משכן. את יכולה לכתוב שאנחנו עובדים את הבריאה״.
את יום הולדתה ה־50, באמצע יוני האחרון, ציינה לא רק באירוח חיילים אלא גם במערת המכפלה. היא הזמינה מיניבוס ואוכל, שכרה דירה ברובע היהודי בחברון ונסעה עם חברות מהשכונה שלה ברמת־גן, דבוקה של 12 נשים שמלווה אותה. מאז השבעה הן המשיכו להגיע בכל שבת, קראו איתה בחצר את פרשת השבוע והפכו לעוגן שלה. ״רציתי להיות במקום שבו עמית שירת", היא מסבירה.
"כששואלים אותי אם אתן לבנות שלי לשרת בצבא, אני עונה, 'ודאי'. גם לקרבי אם ירצו. חינכתי אותן לעצמאות"
לא חששת להיכנס לחברון?
"לא. אף פעם לא הייתי שם קודם, אבל מאז שעמית נפל יש בי הרבה אמונה וביטחון במקום שאני נמצאת בו. מי שחושב שהצבא לא צריך להיות שם, אין לו חיבור למקום. לי יש. כשהגעתי לשם אמרתי, אמא'לה, הסיפור בתנ״ך אמיתי! לא ידעתי איך לאחוז את כל הרגש הגדול שהיה בי. אני מבינה היום שבכל מקום אני יכולה לסכן את חיי, ואם זה המקום שהייתי צריכה להיות בו ביום האחרון שלי, אז בסדר".
איך היה?
"היית פעם במערת המכפלה?".
לא.
"תשמעי, את מגיעה למבנה ענק דמוי מערה, ועולה במדרגות לתוך חלל ענק שבו יש קברים. איך עמית אמר? 'מי שלא היה במערת המכפלה לא מבין מהי שכינה׳. היו לי שם שקט ותפילות ו׳אוכל׳ רוחני. יצאנו מחוזקות משם. מאז אני כבר לא לובשת גופיות. חולצות קצרות אני לובשת רק בבית. התחזקתי. קרה לי שם משהו. הדבר היחיד שנאחזתי בו ביום שעמית נפל הוא בורא עולם, ושם אני גם היום".
בהרצאות היא מספרת על יום ההולדת האחרון שעמית חגג לה: "כשהייתי בת 46 עמית עשה לי הפקה. ביקש מכולם ברכות וסרטונים וארגן לי שבוע של הפתעות. יום אחד הוא שלח אותי למסאז׳ ויום אחר הכין מצגת גדולה מכל המשפחה, וערב אחד אמר, 'היום את יוצאת עם ערן למסעדה ומחר מחכה לך הפתעה אחרת'. אמרתי לו, ׳עמית, חיים שלי, תשאיר משהו לגיל 50׳, והוא ענה, ׳כל שנה היא שנה מיוחדת׳. מה חשב הבן שלי, שהוא עשה לי הפקה בגיל 46? הרי בגיל 45 הוא לא הפיק לי יום הולדת וגם לא בשנה קודם. מי היה מאמין שזה יהיה יום ההולדת האחרון שהוא יחגוג לי? היום אני מבינה שכבר ביום ההולדת ה־46 שלי התחילה הפרידה שלו ממני".
תחליף לטיפול פסיכולוגי
לאחרונה התבשרה רביבו כי ברוך בן יגאל, הגרוש שלה ואבי בנה, הפך לאב לבן מנישואיו לדניאלה אפריאט (30), גרושה ואם לשניים. היא כיבדה אותם בנוכחותה בחתונתם. לברית המילה של בנם אור חי לא הייתה מסוגלת להגיע, אבל ערן ושתי בנותיה היו שם. ״זה בן, וזו מסה על הלב. עכשיו זה הזמן של דניאלה, אשתו. אני לא חושבת שיש משהו שיכול לפצות על הכאב הענק שלנו על נפילתו של עמית. ברוך תמיד אמר לי, 'לך יש שתי בנות׳, אבל הוא שכח שכאשר אני נכנסת למיטה וטורקת את הדלת, אני משאירה מחוץ לחדר שתי בנות שאני לא יודעת איך הן יגדלו, עם איזה צלקות. הוא לא יגדל עם צלקת, התינוק. הוא יגדל לתוך תפארת. כולם יקבלו אותו באהבה. הבנות שלי יחיו בגעגועים, להן יש צלקות. אריאל זוכרת כל פרט. למזלה היא ילדה שמחה, בדיוק כמו עמית. רוני בוגרת להפליא. מה היא שומרת בבטן, את זה אני לא יודעת".
הלכת לראות את התינוק?
"עוד לא. אני אלך. הוא יהיה נכד שלי לכל דבר. אני רוצה להגיע לשם מתוך מקום שהרגש שלי נמצא במקום טוב. בברית המילה שלו החלטתי שאני רוצה לתת לכאב שלי מקום. יום קודם, כשאני וערן בעלי ישבנו בבית, הוא שאל אותי איך לדעתי יקראו לילד, אמרתי לו, 'חי', וערן אמר, 'לדעתי יקראו לו אור'. וברוך לא ידע על השיחה שלנו".
"פתאום, בלי הודעה מוקדמת, באה אליי הביתה מישהי שהייתה עם עמית בבית הספר והביאה לי מתנה: תמונה גדולה מכל האתרים שהיא טיילה בהם עם עמית במחשבותיה"
הקפאתם את זרעו של עמית לאחר מותו.
"זה היה רעיון של ערן, שהציע את זה לפני שיצאנו לבית העלמין. אני לא אשכח את הרגע הזה. ברוך הסכים ואמר, ׳אין לי ילד, אז לפחות שיהיה לי נכד׳. ואני? אני חשבתי שעמית תכף יחזור אז ברור שיהיה לי נכד ממנו. אלה הדברים שרצו לי בראש. תביני, מבחינתי באותו רגע עמית לא הלך לשום מקום. מה את יודעת באותו רגע? מה את עושה? מי היה מסוגל ללכת על הרגליים בכלל? את לא יודעת להבין מה את עושה בזמן אמת כשקורה לך דבר כזה".
יש לך מחשבות להשתמש יום אחד בזרעו?
"אני לא יודעת. איך שאני מתעוררת בבוקר ואיך שאני הולכת לישון, זה מאותו מקום, שעמית ייכנס בדלת, יפתיע אותי ויגיד, 'אמא, לא הלכתי לשום מקום'".
בימים אלה את כותבת ספר על צמיחה מתוך השברים.
״אני לא הולכת לטיפול פסיכולוגי, הבנתי שלשחות בבריכה עדיף מלשבת אצל פסיכולוגית. לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה לדבר, ושכולם יקראו את מה שיש לי להגיד. אמרתי לאנשי משרד הביטחון, ׳מבחינתכם לדבר זה טיפול?'. אמרו לי, ׳כן׳. אמרתי, ׳אז תרכשו לי אפשרות כזו' (סופר צללים, אמ״ר), כי את מה שיש לי לתת אני רוצה לתת לכולם, למה רק לעצמי בחדרי חדרים? אני רוצה שכולם יוכלו ללמוד מזה.
"כששואלים אותי בהרצאות אם אתן לבנות שלי לשרת בצבא, אני עונה, 'ודאי'. הבנות שלי הולכות להתגייס, גם לקרבי אם ירצו. חינכתי אותן לעצמאות, בחירה אישית ומשמעות. אני לא אחליט עבורן. עמית הרי אמר: 'להיות גולנצ׳יק זה להבין שלא משנה מה יקרה לי, מדינה שלמה תהיה מאחוריי'״.
פורסם לראשונה: 08:03, 11.10.23
