פרופ' ליעד מודריק (43) נמצאת כיום בשנת שבתון בארצות־הברית עם משפחתה, בעלה גיא ושלושת ילדיה (14, 12, 9). כשהמייל שהודיע על זכייתה במענק יוקרתי מהאיחוד האירופי בסך מיליון וחצי יורו הגיע, היא הייתה עדיין בעיצומה של שינה עמוקה בגלל הפרשי השעות בין הארץ לארצות הברית.
"התעוררתי בשעה מוקדמת מאוד כי הייתי צריכה לצאת לשדה התעופה לכנס אקדמי", היא מספרת, "ואז ראיתי הודעה מחברה קרובה שעדכנה שהתוצאות הגיעו. פתחתי את המייל בידיים רועדות וכבר ראיתי שם כמה הודעות, גם מוועדת המענק וגם מהאוניברסיטה שבירכה אותי על קבלתו. לקח לי יותר מרגע להסדיר את הנשימה".
איך הרגשת?
"זו באמת שמחה גדולה מאוד, זו מטרה שאנחנו עובדים עליה חודשים ארוכים ובמקרה שלי אפילו יותר, כי בשנה שעברה לא קיבלתי. מדובר במענק תחרותי מאוד, שכדי לקבל אותו צריך לצלוח שני שלבים, השני הוא ריאיון מול פאנל של טובי החוקרים. הרגשתי שלא ממש הלך לי טוב בריאיון, כשיצאתי חשבתי מה הייתי צריכה להגיד אחרת, ולכן ההפתעה הייתה גדולה עוד יותר והשמחה הייתה עצומה. מעבר לתחושת ההישג עצמו אני נרגשת מאוד שעכשיו אוכל להוציא את המחקר הזה לפועל".
מי הראשון שבישרת לו?
"הערתי את בן הזוג שלי, גיא, ואז הכנתי מגדל של ופלים בלגיים והערתי את הילדים כדי לספר גם להם, רציתי לחגוג את זה איתם לפני הנסיעה. ואז כמובן עדכנתי את ההורים, המשפחה והחברים בישראל".
במה עוסק המחקר שלך?
"אנחנו רוצים לבדוק את היחסים שבין עיבוד מודע, שבו אנחנו תופסים בצורה מודעת את הגירוי שמוצג לנו, ובין עיבוד לא מודע, שבו אנחנו אפילו לא יודעים שמשהו הוצג לפנינו, ובכל זאת אנו מעבדים את התכונות שלו ואפילו יכולים להיות מושפעים ממנו. אני מקווה שהמחקר יוליד תובנות מעניינות על תפקיד המודעות שלנו ועל היכולת שלנו לעבד מידע בלי שנדע על כך אפילו".
למה זה חשוב?
"זו שאלה מרתקת בעיניי, כי כדי להבין את עצמנו ואת הדרך שבה אנחנו חושבים ומתנהגים, אנחנו חייבים לחשוף גם את התהליכים הלא מודעים שמשפיעים עלינו. מאז פרויד חוקרים מנסים לפצח את החידה הזאת, אף על פי שבניגוד לפרויד אנחנו חוקרים עיבוד של גירויים שאנחנו לא מודעים אליהם, ולא את התהליכים הלא מודעים, שפרויד דיבר עליהם בתיאוריה שלו".
"אנחנו רוצים לבדוק את היחסים שבין עיבוד מודע, שבו אנחנו תופסים בצורה מודעת את הגירוי שמוצג לנו, ובין עיבוד לא מודע, שבו אנחנו אפילו לא יודעים שמשהו הוצג לפנינו, ובכל זאת אנו מעבדים את התכונות שלו ואפילו יכולים להיות מושפעים ממנו"
מדובר במענק של מיליון וחצי אירו. איך תשתמשי בו?
"זה סכום שיממן את כל הוצאות המחקר - הסטודנטים והפוסט־דוקטורנטים שיעבדו עליו, הציוד הנדרש, התשלום לנבדקים וכו'".
איך המחקר הזה יעזור לאנושות?
"המחקר הוא קודם כל 'מדע בסיסי', כלומר, כזה שיאפשר להבין את התופעות בעולם ולאו דווקא להשיג מטרה יישומית כלשהי. עם זאת, אם המחקר יצליח, יכולות בהחלט להיות לו השפעות על הדרך שבה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו ועל הדרך שבה אנחנו מבצעים מטלות שונות".
למה בחרת להיות חוקרת מוח?
"במובן מסוים לא הייתה כאן בחירה, מהרגע הראשון שהתחלתי לקחת קורסים באוניברסיטה מצאתי את עצמי נשאבת לשיעורים על האיבר הלא ייאמן הזה, שיוצר עבורנו עולם ומלואו. הוא לא רק מתפעל את הגוף שלנו ושומר אותנו בחיים, בעזרת המוח אנחנו בוראים את המציאות שאנחנו חיים בה, מתרגמים אותות מהעולם החיצון לסיגנלים חשמליים, ואחר כך - בצורה שלא מעט אנשים מחשיבים ללא פחות מפלאית - הופכים את הסיגנלים החשמליים האלה למראות, ריחות, טעמים, מחשבות, שיחות נפש ורגשות מורכבים. מבחינתי זו החידה הגדולה ביותר שניצבת לפתחנו: איך המוח עושה את זה ומהם המנגנונים ששולטים בתהליכים האלה. אלה שאלות שלא נותנות לי מנוח, ואני נהנית מכל רגע של עיסוק בהן, בפרט עם הסטודנטים והסטודנטיות במעבדה שלי, שהם אלופים אחד־אחד".
ויתרת על קריירה מצליחה בגל"צ כעיתונאית ועורכת אקטואליה לטובת קריירה אקדמית.
"נכון שהיום מרכז חיי המקצועיים הוא באקדמיה, אבל לא ויתרתי על הרדיו לגמרי. אני נמנית עם מגישי האוניברסיטה המשודרת בגל"צ, והשנה הייתה לי הזכות להוביל פודקאסט חדש של 'בית אבי חי' בשם 'על החתום', שבו אנחנו צוללים למכתבים שכתבו דמויות מפתח בתרבות ובהיסטוריה הישראלית. בעבודה האקדמית אני מוצאת סיפוק ועונג הן בעבודה עם הסטודנטים והסטודנטיות, הן בחשיבה על שאלות מחקר חדשות והן בניסיון להבין את דפוסי התוצאות שאנחנו מקבלים. גם ההוראה מבחינתי היא זכות גדולה, כך שאני שמחה מאוד על הבחירה שלי".
מה לקחת מעבודתך העיתונאית לאקדמיה?
"גם במדע אנחנו בסופו של דבר מספרים סיפור. יש שאלת מחקר ותוצאות שלפעמים תואמות את השערת המחקר ולפעמים לא, ואנחנו מנסים למצוא את הסיפור הכי מדויק שיסביר את התוצאות האלה. אני גם מחויבת להנגשת המדע ומאמינה בכל לבי שחלק מהתפקיד שלנו כחוקרים הוא להוציא את הידע החוצה אל הקהל הרחב, והרקע שלי בתקשורת ודאי עוזר לי לעשות את זה".
לפני שנתיים מונית לפרופסורית חברה באוניברסיטת ת"א. אילו מחירים גבתה ממך הקריירה?
"בעיקר מחסור בשעות שינה. יש באמת מרוץ די מטורף בחיי האקדמיה שהתבררו כהרבה יותר תובעניים ממה שאנשים בדרך כלל נוטים לחשוב, אבל זה שווה הכל. לא תמיד אני מצליחה לעשות את כל מה שהייתי רוצה ולהיות בכל המקומות שהייתי רוצה להיות בהם, אבל מחסור בשינה ותסכול מדי פעם הם מחיר ששווה לשלם".
"גיליתי שחלק מההחלטות שלי, למשל, סירובי לצאת לפוסט־דוקטורט בחו"ל ולגרור את המשפחה, מנציחות את הפער המגדרי. אני שמחה שבסוף נסענו"
איך מתייחסים אלייך עמיתייך הגברים?
"האמת היא שעד שלב מאוחר יחסית לא הרגשתי בכלל את העניין המגדרי, אבל ככל שהתקדמתי גיליתי שחלק מההחלטות שאני מקבלת, למשל, סירובי לצאת לפוסט־דוקטורט בחו"ל ולגרור את המשפחה אחריי, מנציחות את הפער המגדרי. אני שמחה ששיניתי את דעתי בסוף ויצאתי. על פי רוב נהניתי מעמיתים נפלאים שלא התייחסו אליי אחרת כי אני אישה, אבל היו גם הערות מקטינות מדי פעם. כשזכיתי במלגה יוקרתית לפוסט־דוקטורט, היה מי שאמר, 'כן, שמעתי שהם מנסים לתת את המלגה ליותר נשים השנה'.
"לצערי קרה לי יותר מפעם אחת שנכנסתי לכנס והייתי האישה היחידה בחדר, אבל בחקר המוח יש היום יחס לא רע בין נשים לגברים. בתחום הישיר שלי, חקר המודעות, יש יחסית מעט נשים. אני מנסה לעשות כל שביכולתי לקדם החלטות שיוכלו לצמצם פערים. למשל, במסגרת הפעילות שלי באקדמיה הצעירה הישראלית הובלנו מהלך של שינוי שפת הבחינות מלשון זכר ללשון רבים, בעקבות מחקרים שמראים ששינוי קטן כזה יכול לצמצם פערים בין נשים לגברים בתוצאות הבחינה".
שמחנו לגלות שחוקרים ישראלים נוספים קיבלו מענק כזה (הרוב נשים: 18 מתוך 29). האם הצלחנו לצמצם את הפערים המגדריים?
"גם אותי זה שימח מאוד, כמובן, אבל הפערים עדיין קיימים, לצערי, בפרט במספר הנשים שהגיעו לדרגת פרופסורית מן המניין. פערים קיימים גם במספר הנשים שיוצאות לפוסט־דוקטורט מכל מיני סיבות. אני יכולה רק לקוות שיותר ויותר נשים ישברו את החסמים שעדיין קיימים, ונראה אותן יותר גם ברשימת מקבלי מענקים כאלה, כפי שקרה השנה, וגם בתפקידי מפתח באקדמיה".
