"מעשה בחמישה בלונים"
מאת מרים רות (ספריית פועלים). איורים: אורה איל
שם הגרסה המלחמתית: "מעשה ב־38 בלונים"
יוצרי הגרסה המלחמתית: טל ברקוביץ' (49), קופירייטרית באנגלית (עצמאית), ואורי נוה, בעל סטודיו למיתוג ועיצוב.
ברקוביץ': "כאמא לשני ילדים, מאז 7 באוקטובר, לא עובר יום שאני לא חושבת על 38 הילדים החטופים. מדי בוקר אני מתעוררת עם המחשבה הנוראה על אמהות שלא יכולות לתת נשיקות לילדים שלהן ולא יודעות איפה הם. נזכרתי בבלונים הצהובים, שאנשים תלו בתחילת המלחמה כדי לעורר מודעות להחזרת החטופים, והחלטתי לתת לספר זווית אחרת כדי לעורר משהו בבטן ובלב. פניתי למעצב הגרפי אורי נוה, שיצר את הדימוי בעזרת תוכנת ה־AI מידג'רני. ביצירת הדימוי פעלנו בעדינות כדי לא לפגוע בכבודו של הספר".
"הבית של יעל"
מאת מרים רות (ספריית פועלים). איורים: אורה איל
יוצרת הגרסה המלחמתית: שמרית שולמן (43), ציירת.
"הפיד של כולנו בפייסבוק מלא מאז 7 באוקטובר בסיפורים מזעזעים ובתמונות נוראיות. בין כל אלה פתאום קפצה מולי מודעה לשעת סיפור של 'הבית של יעל'. הניגודיות בין התמימות של הסיפור ובין המראות שצפו בפיד, גרמה לי לראות פתאום את ציור הכריכה אחרת: ראיתי את הילדה מתחבאת ממחבלים ולא במשחק נאיבי ואמרתי לעצמי בבהלה שאני צריכה לצייר את זה. בכריכה, שציירתי בעזרת תוכנת איור דיגיטלית, ניסיתי להעביר את האימה בעיניה של הילדה. חוררתי את הארגז של יעל בכדורי נשק והוספתי את דגל המדינה. האיור שיצרתי זעזע אנשים, כי במקור זה ציור נאיבי וחביב. כתבו לי שהוא מצמרר".
"והילד הזה הוא אני"
מאת יהודה אטלס (הוצאת כתר). איורים: דני קרמן
יוצר הגרסה המלחמתית: גיא מורד (48), מאייר וקריקטוריסט עצמאי (בין היתר ל"ידיעות אחרונות").
"גדלתי על הספר הזה ויש לי רגשות חמים אליו. כמי שמכיר אישית שניים מהחטופים, הנושא נוגע בי. בשבועות האחרונים חשבתי איך אני יוצר איור בהשראת הספר והחלטתי לצייר כמה מהילדים החטופים בחלונות שמופיעים על הכריכה. חלקם יצאו דומים לילדים החטופים, חלקם פחות".
"דירה להשכיר"
מאת לאה גולדברג (ספריית פועלים). איורים: שמואל כץ
יוצר הגרסה המלחמתית: גיא מורד.
"האיור הזה נוצר ב־2019, במסגרת פרויקט של 'ידיעות אחרונות' שציין 60 שנה לצאת הספר. בחרתי להציג את הדמויות עומדות מחוץ לבית אחרי שנפגע מרקטה ששוגרה מכיוון עזה, כדי להציג את המציאות הבלתי אפשרית של החיים בנגב המערבי. ב־7 באוקטובר הפכה המציאות הזו לגיהינום לתושבים שחיים שם".
"פו הדב"
מאת א. א. מילן (הוצאות שונות). איורים: ארנסט הווארד שפר
יוצרת הגרסה המלחמתית: כרמית מקלר הלר, מעצבת גרפית ואמנית, מתגוררת בסן־פרנסיסקו.
"מאז 7 באוקטובר, הדרך היחידה שלי לשרוד את ההלם והמציאות הבלתי נתפסת היא אמנות ויצירה, בייחוד כשהמרחק ביני ובין הארץ גדול כל כך ואין לי עם מי לשבת ולחלוק את הכאב. רציתי להעלות את המודעות לנושא הילדים החטופים בלי להשתמש בתמונות שלהם, כי הייתי מתפרקת. החלטתי לנסות לבטא את מצבם דרך עיניו של ילד, וחשבתי שסיפור תמים יוכל לעזור לילד להסביר מה עובר עליו. עלתה בראשי התמונה של פו הדב וחזרזיר הולכים ומעלים שאלות תמימות על החיים. חשבתי על הילדים החטופים: אולי הם משוחחים שם עם מישהו מבוגר מהם, מנסים לשאוב ממנו חום ותקווה, ושואלים: יבואו להציל אותנו? באמת אכפת להם מאיתנו? מישהו באמת דואג? ציירתי את הסקיצה בעזרת תוכנת illustrator: העברתי את פו למקום חשוך והשתמשתי בשחור ולבן כדי לחדד את תחושת חוסר הוודאות. האיורים קיבלו המון תגובות ברשתות החברתיות, הרבה בזכות קבוצת הפייסבוק עיצוב חברתי, של לילך יזדי".
"אליס בארץ הפלאות"
מאת לואיס קרול (הוצאות שונות). איורים: ג'ון טניאל
יוצרת הגרסה המלחמתית: כרמית מקלר הלר.
"אחרי שיצרתי גרסה לאיור מתוך פו הדב, יצרתי גם גרסה מלחמתית לאיור של אליס, גם היא תמימה, מנסה לפתור בעיות קיומיות דרך דמויות מתעתעות. ומה אם לא הסצנה הידועה של החתול כדי להדגיש את ערמומיות הטרור מול השאלה הקיומית שלה: איך אני, כחטופה, חוזרת הביתה?".
"ויהי ערב"
מאת פניה ברגשטיין (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
איורים: חיים האוזמן
יוצר הגרסה המלחמתית: ליאור ארדיטי (49), מאייר ומעצב לתחום הגיימינג והפוסט־פרודקשן
"העברתי את ילדותי ונעוריי בשבילי קיבוץ גבים שבעוטף עזה, והחברים הכי טובים שלי הם מהאזור, כך שיש לי קשר רגשי עמוק למקום ולאנשים. כמאייר חיפשתי דרך לנקז את התחושות הקשות מאז 7 באוקטובר. 'ויהי ערב' הוא ספר שאהבתי מאוד להקריא לילדיי לפני השינה: יש בו חוויה של סקרנות, גילוי והסתכלות על העולם מנקודת ראות של ילדים. כמאייר אני גם מעריך את האיורים העל־זמניים של חיים האוזמן, שעדיין עובדים נהדר. הבחירה שלי לספר את אירועי השבת השחורה באמצעות הספר התחילה קודם כול מהשם, 'ויהי ערב', שבמובן המקראי מספר את סיפור בריאת העולם ('ויהי ערב, ויהי בוקר, יום...'), אלא שבמציאות שלנו, כשהסתיים היום, גילינו חושך על פני תהום. הסיפור המקורי מדבר על אירוע מבהיל שחווה גיבורת הסיפור, ומסתיים בחיבוק העוטף והמגן של האב והירח. במציאות הקשה שלנו לא היה מי שיגן על הילדים והתושבים של העוטף, שנותרו להתמודד לבד מול אכזריות נוראית, ומכאן השבר הגדול. כשפרסמתי את האיור נוכחתי שהוא נגע ברבים, כנראה בזכות הקשר הרגשי והנוסטלגי לספר".
"לילה טוב ירח"
מאת מרגרט וייז בראון (הוצאת מודן). איורים: קלמנט הרד
יוצר הגרסה המלחמתית: משרד הפרסום בלאנקו.
בספר "לילה טוב ירח", שיכול לעזור להרדים קטנטנים, נפרדים ללילה טוב מכל החפצים הרבים בחדר - ומהירח. במשרד הפרסום בלאנקו יצרו גרסת וידיאו עכשווית עצובה לספר וקראו לה Goodnight Tunnel ("לילה טוב מנהרה"), כשהכוונה היא כמובן למנהרות החמאס בעזה. כך כתב דניאל בניה, מנהל הקריאייטיב במשרד, בעמוד הפייסבוק שלו: "כדי לנסות לגרום להורים ברחבי העולם להתחבר לסיוט הנורא שעובר על הילדים החטופים ועל ההורים שלהם בחודש האחרון, ולהצטרף לזעקה לשחרר את הילדים, יצרנו גרסה חדשה לסיפור לפני השינה הכי מפורסם בעולם.
לצפייה בסיפור, שמקריא באנגלית השחקן אלון אבוטבול:
"איה פלוטו"
מאת לאה גולדברג (ספריית פועלים). איורים: ארי רון
שם הגרסה המלחמתית: "איה פליטו"
יוצרת הגרסה המלחמתית: אירית קדם (65), דוקטור לתיאטרון, סופרת ומשוררת, מתגוררת במעלה־גמלא שברמת הגולן.
"אחרי אירועי 7 באוקטובר שמעתי מאיתן, חבר שלי מקיבוץ נחל־עוז, איך נראים החיים שלו עכשיו, כפליט. אני אפילו לא יודעת מאיפה זה בא, המילה פלוטו התחברה בראשי עם המילה פליט ויצאה ממני מעין 'הכְלבה', שילוב של האנשה וכלב, וניסיתי לבטא את ההזדהות שלי עם העקורים מביתם דרך סיפורו האהוב של פלוטו הכלב. העליתי את זה לפייסבוק, והרבה כתבו לי בתגובות שזה מאוד נגע בהם והוציא מהם בכי. היו גם שכעסו עליי וכתבו: 'איך את הופכת סיפור ילדים למשהו כזה עצוב'".
אַיֵּה פְּלִיטוֹ?
פְּלִיטוֹ כְּלַבְלַב
מִקִּבּוּץ בָּעוֹטֵף.
יֵשׁ לוֹ הַכֹּל שׁוּב,
מָרָק וְעֶצֶם,
אֲבָל בְּעֶצֶם
יוֹמַיִם שׁוֹטֵט
שׁוֹתֵת דָּם וְרָעֵב.
כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ
עֻנְּתָה וְנוֹרְתָה
נוֹתָר הוּא
פָּצוּעַ, כּוֹאֵב,
חֲבָל אוֹ מוּטָב
שֶׁדּוֹבֵר רַק כַּלְבִּית
וְאוֹתוֹ לֹא נוּכַל לְדוֹבֵב.
כִּי פְּלִיטוֹ הַכֶּלֶב
שָׂמֵחַ הָיָה,
אֲבָל מֵאוֹתוֹ יוֹם שָׁחֹר -
זְנָבוֹ לֹא מֵנִיף
עֵינָיו כְּמוֹ כְּבוּיוֹת
בַּגּוּף וּבַלֵּב
יֵשׁ לוֹ חֹור.
פְּלִיטוֹ כְּלַבְלַב
מִקִּבּוּץ בָּעוֹטֵף
כְּבָר מָצָא מִשְׁפָּחָה
לְאַמֵּץ
אֲבָל בַּלֵּילוֹת
יְלָלָה מִגְּרוֹנוֹ
מְסַפֶּרֶת לְמִי שֶׁחָפֵץ
כַּמָּה מְבֹעָת הוּא,
וּמָה שָׁם רָאָה,
הַב הַב לֹא נָבַח
כְּבָר שָׁבוּעַ,
לְפְּלִיטוֹ הַכֶּלֶב יוֹצֵא
רַק גַּע גַּע
עָצוּב
וּמָלֵא גַּעְגּוּעַ.
