סיפורה של נירה שקד (51), בעלת סטודיו ומורה לפילאטיס, נשואה, מתגוררת בתל־אביב:
"רגע לפני יום הולדתי ה־46 נרשמתי לאתר היכרויות אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה. החלטתי לשלם כדי לקחת אחריות על החיפוש ולבחור גבר בפינצטה, בלי להתפשר. ידעתי שאני רוצה גבר גבוה ממני, צעיר ממני ועם עיניים טובות.
לפני כן היו לי קשרים רציניים: בצבא היה לי קשר משמעותי שנמשך שנה וחצי, אבל נגמר בשיברון לב גדול. שבע שנים אחר כך גרתי עם בן זוג שרצה להתחתן איתי ואני לא רציתי.
בגיל 32 גיליתי שאני נשאית של גֶן BRCA1, שמעלה את הסיכון לסרטן השד והשחלות, והרופאים לחצו עליי להרות כמה שיותר מהר, אבל רציתי למצוא אהבה וסירבתי להיכנס ללחץ. בהמשך היו לי עוד קשרים זוגיים, שלצערי לא התקדמו לשלב הבא.
בגיל 40 פתחתי את הסטודיו שלי לפילאטיס וחיכיתי שנתיים לפני שפניתי לרופאת פריון, כי רציתי להתבסס כלכלית. לא הייתי שלמה עם ההחלטה, כי החלום האמיתי שלי היה משפחה קונבנציונלית. בגלל הנשאוּת של הגן הוקצב לי מספר מסוים של טיפולי פריון שאסור היה לי לעבור, כדי שלא אסכן את עצמי. בזמן הטיפולים הייתי בקשר זוגי ושוב נשבר לי הלב. אמרתי לעצמי: די, יותר אני לא מתאהבת, הספיק לי. הטיפולים לא הצליחו, ובגיל 43 נאלצתי להפסיק.
כשהתחלתי לצאת עם גברים גרושים, ידעתי שמשפחה בפרק ב' היא תמיד מורכבת. גדלתי בתל־אביב כבת להורים שהתגרשו כשהייתי בת שבע. יש לי אחות גדולה, אמא שלי נשואה בשנית לגבר שהוא אב לשתיים, ומאבא שלי יש לי אח שצעיר ממני ב־20 שנה.
אחרי שהפסקתי עם הטיפולים הייתי בשתי מערכות יחסים: בראשונה למדתי להיות מאושרת גם אם לא הכל מושלם ולהעצים גבר גם אם הוא לא בדיוק מה שרציתי, ובשנייה ראיתי שיש לי יכולת לחלוק בית ולאהוב ילדים גם אם הם לא שלי. אחרי שאת גרה לבד הרבה שנים, לא ברור מאליו שאת יכולה לגור עם מישהו ולהסתדר עם הילדים שלו, שבאים לישון אצלכם. אחרי שגם הקשר הזה הסתיים, הרגשתי שאני כבר לא צריכה להוכיח משהו למישהו, אני נורמלית לגמרי ויכולה לנהל מערכת יחסים.
"יצאנו לדייט שני, ובסוף הערב הוא שלף זר פרחים מהמושב האחורי של האוטו. חשבתי לעצמי: איזה גבר מביא היום פרחים? It's a keeper!"
שבועיים אחרי שנרשמתי לאתר, עוד לפני שיצאתי לאיזשהו דייט, ראיתי את הפרופיל של ליאור ליכטנשטיין, מנהל פרויקטים בתחום השיווק, גרוש ואבא לשלושה. הוא ראה שהסתכלתי על הפרופיל שלו, שלח לי הודעה מקסימה, והתכתבנו קצת. הדייט הראשון היה במסעדה בנווה צדק והיה ממש נחמד. למחרת יצאנו לדייט שני, ובסוף הערב הוא שלף זר פרחים מהמושב האחורי של האוטו. חשבתי לעצמי: איזה גבר מביא היום פרחים? It's a keeper! ידעתי שיהיה דייט שלישי.
אחרי חודש וחצי ליאור הזמין אותי לערב פיצות אצלו בבית והכרתי את הילדים שלו. הבן הקטן שלו שאל: 'את באה לשחק איתי בחדר?', ונוצרה חברות ואהבה גדולה עם הילדים שלו, משפחתיות שהייתה חסרה בפאזל של חיי.
בסגר הקורונה הראשון גרנו יחד אצלו. זה היה כמו ירח דבש והבנו שיהיה לנו טוב לגור ביחד. ואז, אחרי שלוש שנים וחצי יחד, ישבנו במטבח על כוס יין ודיברנו. הוא אמר שהוא רוצה להתחתן איתי, וגם אמר כמה הוא שמח על הקשר המיוחד שלי עם הילדים שלו. אני חייבת לומר שגם ליאור וגם גרושתו תרמו לקשר הזה.
"למרות שלא יהיו לנו ילדים משותפים, החתונה העבירה את מערכת היחסים שלנו לשלב הבא"
ליאור הציע שנתחתן בקפריסין, 'ארבע שעות ונחזור', אבל רציתי משהו רומנטי. הצעתי שנתחתן בפראג, ראינו שאפשר להתחתן בטירה מהממת עם גן פרחים והלכנו על זה. ביולי האחרון טסנו לפראג עם המשפחה שלו, המשפחה המורכבת שלי וזוג חברים. החברה המארגנת דאגה לי לשמלה, שיער ואיפור. אגב, לפני שנה וחצי הפסקתי לצבוע את השיער וכך יצא שהתחתנתי לראשונה בחיי עם שיער כסוף.
הייתה חתונה מהאגדות. מתברר שגם בגיל 51 חתונה יכולה להיות מרגשת ורומנטית. שנייה אחרי הטקס ליאור החליף את השם שלי בטלפון שלו ל'אשתי המהממת', בלי שאמרתי משהו. לקח לנו שבוע לנחות בחזרה לקרקע.
למרות שלא יהיו לנו ילדים משותפים, החתונה העבירה את מערכת היחסים שלנו לשלב הבא. אפשר להעביר את החיים בלי להתחתן, אבל יש משהו מיוחד בדבר הזה".
שורה תחתונה: "לא פעם שאלתי את עצמי 'מתי אפגוש מישהו?'. היו שנים שכבר לא חשבתי שזה יקרה. אבל זה יכול לקרות בכל רגע, בכל גיל".
