ב-25 באוקטובר הייתה ליבנת קוץ מכפר עזה אמורה לחגוג יובל שנים להולדתה. כמי שהנתינה הייתה תכונה משמעותית באופייה, החליטה כי אינה רוצה חגיגה ומתנות. במקום זה ביקשה, שכל בני משפחתה הגרעינית והמורחבת יתנדבו שעה-שעתיים בעשייה כלשהי וישלחו לה צילומים שלהם מתנדבים.
ב"שבת השחורה", 18 יום לפני מועד יום ההולדת, נרצחה ליבנת יחד עם בעלה אביב וילדיהם רותם החיילת (19), יונתן (16) ויפתח (14) - שני הבנים, כדורסלנים מצטיינים באקדמיה של הפועל תל אביב. חמשת בני המשפחה נמצאו חבוקים במיטה שבממ"ד, בביתם היפה שבכפר עזה. משפחה שלמה נמחקה. אבל, משאלתה של ליבנת לא נותרה בחלל הריק. "ב-25.10, יום הולדתה החמישים, נצא להגשים את משאלתה של ליבנת. נתנדב במקומם ולזכרם וגם בשביל עצמנו. עושים טוב. ביחד", התפרסמו השבוע הודעות ברשתות החברתיות וקראו לכל מי שמוכן להצטרף למשימה להתנדב ולתייג את המשפחה.
"הרעיון הושמע לראשונה בערב שבת שבוע לפני האסון, כשנפגשנו בגן יבנה, אצל ההורים", מספר זיו לוי, אחיה של ליבנת. "דיברנו על יום ההולדת שלה ושאלנו איך תרצה לחגוג, והיא אמרה 'אל תארגנו לי שום דבר. אני לא רוצה חגיגה ולא מתנות. צאו להתנדב שעה-שעתיים ושילחו לי תמונה. זה הכי ישמח אותי!'".
האמירה נאמרה וירדה מסדר היום. "ואז, קרה מה שקרה", מוסיף זיו. "במהלך השבעה, כשאנשים לא הפסיקו לדבר על ליבנת המיוחדת, האשה שכולה נתינה, יזמות ומעשים לטובת הקהילה, חזרנו לדבר על זה ויחד עם אנשים שהכירו והוקירו אותה החלטנו להגשים את משאלתה, בגדול. כלומר – שלא רק המשפחה תתנדב, אלא ניתן הזדמנות להמוני בית ישראל להתנדב לזכרה ובעצם – לטובת כולנו".
ליבנת הייתה השנייה בין ארבעת ילדיה של משפחת לוי. היא נולדה ברחובות ואת נערותה עברה בבאר שבע. "היו לה קשיים בלימודים, ובהמשך התגלה שהייתה דיסלקטית, אבל היא לא ויתרה לעצמה. אחרי הצבא השלימה בגרויות ועשתה תואר בגיאוגרפיה וחינוך. בשלב מסוים עברה לתל אביב, שם הכירה את אביב קוץ, מהנדס ומנהל פרויקטים בחברת ייעוץ. אחרי שנישאו יצאו לרילוקיישן בארצות הברית וכשהחליטו על הרחבת המשפחה חזרו ארצה ולפני 19 שנים השתקעו בכפר עזה. לליבנת הייתה מאוד חשובה הקהילה, הערבות ההדדית, להיות חלק ממשהו גדול. גם כשהיו סבבי לחימה וניסינו לשכנע אותה לבוא לגן יבנה ולהתאוורר, היא סירבה. 'עזבתי את ארצות הברית ואת הנוחיות שלה כי לא הרגשתי שייכת כמו שאני חשה בקיבוץ שלי' ענתה".
הלכה אחרי הלב
בערב סוכות חגגה המשפחה המורחבת בבית ההורים ביבנה. בשבת, ה-7 באוקטובר, הייתה אמורה להתקיים בכפר עזה העפיפוניאדה - אירוע ססגוני, אליו נהרו רבים מתושבי הסביבה, שאביב היה היוזם שלה. האירוע התקיים מדי שנה בעשור האחרון במגרש הכדורגל של כפר עזה, הצופה לרצועה. "אביב נהג לומר, שהיא מיועדת להראות לשכנים שהם יורים טילים ואנחנו עם שוחר שלום ורק מעיפים עפיפונים!", מספר זיו, שגם הוא והמשפחה המורחבת היו אמורים להגיע לעפיפוניאדה בכפר עזה.
באותו בוקר כשהתעוררו לאזעקת "צבע אדום", הבינו בני המשפחה שהתוכניות השתנו. "התחלנו לתקשר בקבוצות המשפחתיות. כולם ענו ואף אחד ממשפחתה של ליבנת לא הגיב. זה היה מאוד חריג שכל החמישה לא זמינים. העלינו השערות – אולי אין קליטה, אולי נפל החשמל, אולי הם חייבים להיות בשקט, וכשהתחילו בתקשורת ידיעות על המתרחש חששנו שמא נחטפו".
האח, זיו: "במהלך השבעה אנשים לא הפסיקו לדבר על ליבנת המיוחדת, האשה שכולה נתינה, יזמות ומעשים לטובת הקהילה. החלטנו להגשים את משאלתה, ובגדול"
רק ביום רביעי, אחרי הלחימה הקשה וטיהור המקום ממחבלים, נכנסו אנשי הקיבוץ לביתם וראו את חמשת בני המשפחה יחד, ללא רוח חיים. "הבית שלהם היה ממש צמוד לגדר ואנחנו מניחים שכשהייתה אזעקה, הם נכנסו יחד לממ"ד ולא הבינו אפילו שצריך לחסום את הדלת. אולי לא הספיקו להבין שיש שם מחבלים, ומהר מאוד הפתיעו אותם. אם יש איזו נחמה – זה כנראה היה מאוד מהר, ונחסכה מהם האימה והחרדה".
משפחת קוץ נקברה רק ביום שלישי, עשרה ימים אחרי הרצח. במהלך השבעה החליטו בני המשפחה על הגשמת צוואתה של ליבנת. על הביצוע הופקדו עדי לוי-סלמה (36), תושבת גדרה, אחותה הצעירה של ליבנת, יחד עם זיו ורעייתו מירי. "יש בינינו 13 שנים ואנחנו שונות מאוד זו מזו, אבל היא החצי השני שלי", אומרת עדי, שמקפידה לדבר על אחותה בלשון הווה. "היא אשת חזון, יזמית בנשמה ומתנדבת בכל מהותה. כל כך התגאיתי להיות אחותה!".
במה עסקה ליבנת?
"במשך שנים היא עבדה כגרפיקאית באינטל. אחרי 'צוק איתן' היא יזמה הקמת בית מלאכה למלאכות קדומות, עזבה את העבודה הקסומה שלה, הלכה אחרי לבה ופתחה בבית הספר שער הנגב בית מלאכה ששירת את ילדי העוטף בשעות הלימודים ובוגרים שעברו שם חוגים וקורסים לאמנות ואומנות בשעות אחר הצהריים. זה התחיל בקטן והלך וגדל ושלח זרועות להמון מקומות ושירת את כל יישובי האזור, כולל ישובים בדואיים".
