אם את מרגישה שנמאס לך מהעבודה שלך, חולמת להיות הייטקיסטית אבל חוששת שכבר מאוחר מדי, שבחיים לא יקבלו אותך ושתיאלצי לעבוד תחת מנהלות שצעירות ממך ב־20 שנה, כדאי שתקראי את הכתבה הזו.
"מצטערת שלא עשיתי את זה קודם"
ויקטוריה נודל (47), גרושה בזוגיות, אמא לבת, גרה ביישוב שערי־תקווה
עד גיל 43: כלכלנית
היום: אנליסטית BI (בינה עסקית) בחברת ההייטק NICE
התואר הראשון שלך הוא בכלכלה. למה בחרת בתחום הזה?
"כי גדלתי בעיר נמל קטנה באי קרים, ורוב המקצועות באוניברסיטה היו קשורים לים. לנשים לא היו הרבה אופציות. אחת האפשרויות הייתה כלכלה, אז למדתי כלכלה. אחרי שסיימתי את התואר, ב־1999, עליתי לישראל, לחיפה, עם מי שהיה בעלי ועם הבת שלנו. הייתי בת 23. די מהר התגרשתי ונשארתי לבד, בלי משפחה. המשפחה שלי עלתה לארץ רק לפני עשר שנים. היה לי קשה למצוא עבודה ככלכלנית, בארץ לא כל כך מכירים בתארים מחו"ל, בייחוד מברית־המועצות לשעבר".
אז איפה עבדת?
"התחלתי לעבוד במוקד טלפוני של בנק הפועלים, ובמקביל עשיתי תואר שני בסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה. בהמשך התקבלתי לעבוד ככלכלנית בבנק לאומי, ואחרי כמה שנים עזבתי והתחלתי לעבוד בחברה לניהול סיכונים פיננסיים באזור המרכז. שלוש שנים נסעתי ברכבת מחיפה, ואחרי שהילדה שלי התגייסה, עברתי לשערי־תקווה".
ואז, בגיל 43, אחרי 18 שנות עבודה ככלכלנית, החלטת לעשות שינוי. איך זה התחיל?
"החברה שעבדתי בה פיתחה פלטפורמה אינטרנטית למוצרים שלה, ולצורך כך גויס צוות מפתחים ונרכשה מערכת CRM (מערכת לניהול לקוחות). הייתי מעורבת בהטמעת המערכת כיועצת עסקית, אבל שמתי לב שכל הצד הטכני מעניין אותי, אז הלכתי לעשות קורס דאטה אנליסט ב־NAYA College. עשיתי קורס של תשעה חודשים, בלי לדעת לאן זה יוביל, לא היה לי אומץ להתחיל לחפש עבודה בתחום הזה, כי תמיד כולם אמרו שזה תחום של צעירים".
אז מתי זה קרה?
"חיכיתי שלוש שנים עד שהחלטתי לנסות, נרשמתי לקורס נוסף בתכנות, ואחריו שלחתי קורות חיים לתפקיד של דאטה אנליסט ו־BI. בבנק איגוד הסכימו לקחת אותי למרות שלא היה לי ניסיון בתחום, בגלל הניסיון הקודם שלי בביזנס. צברתי שם ניסיון, עשיתי קורס פייתון, ואחרי שנה התקבלתי לחברת NICE" (שמפתחת מוצרי מחשוב, ד"ח).
"עשיתי קורס דאטה אנליסט ולא היה לי אומץ להתחיל לחפש עבודה בתחום הזה, כי תמיד כולם אמרו שזה תחום של צעירים. חיכיתי שלוש שנים עד שהחלטתי לנסות"
לא חששת להיכנס לתחום שרוב העובדים בו צעירים?
"זה לא נכון, לפחות לא אצלנו. אני מכירה חברות הייטק שבהן כל העובדים בני 30 פלוס־מינוס, אבל זה לא אומר שבכל ההייטק זה ככה. אולי לפני 20 שנה אנשים הגיעו צעירים, אבל האנשים האלה כבר התבגרו".
איך קיבלו אותך הקולגות בחברה?
"התפקיד שלי לא שונה בהרבה מהתפקיד שעשיתי בבנק איגוד, אז באתי עם ניסיון. התייחסו אליי יפה, לא הרגשתי שום בעיה עם הגיל".
קשה יותר להצליח כאישה בהייטק?
"יש סקרים שאומרים שכן, וגם שהשכר של הנשים נמוך יותר, אז נראה שזה המצב, אבל אני אף פעם לא הרגשתי את זה. אני מכירה מתכנתות תותחיות, ואף אחד לא מתייחס אליהן פחות ברצינות כי הן נשים. לעומת זאת, כשהלכתי לחפש דירה הייתי חייבת לקחת את החבר שלי איתי כדי שיתייחסו אליי ברצינות, כך שדווקא בחיי היומיום אני מרגישה יותר את הגישה השוביניסטית מאשר בעבודה".
מה ההבדל במשכורת שלך היום לעומת המשכורות בעבר?
"אני מרוויחה היום פי שניים ממה שהרווחתי קודם. המעבר הזה אולי התחיל מעניין וסקרנות, אבל גם לשכר יש משקל, לא היה לי קל כלכלית לגדל ילדה כל השנים. רק עכשיו אני מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי לבחור איפה אני רוצה לעבוד. פעם פחדתי לאבד את מקום העבודה שלי, הרגשתי שאני צריכה לשמוח בכלל שיש לי פרנסה, גם אם לא נהניתי ואולי אפילו סבלתי, לא חשבתי שאני יכולה להתפטר. הגיל שלי הוסיף לפחד שלי. היום אני מרגישה סוג של חופש. לבתי ולבן זוגי יש חלק גדול בהצלחה שלי, וחשוב לי להגיד להם תודה. היום אני נהנית מהעבודה, וחברות השמה רודפות אחריי. אני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם, אבל חשוב לי לומר שגם אחרי גיל 40 עדיין לא מאוחר".
יש לך טיפ למי שרוצה שינוי כזה?
"אין משמעות לגיל. אם זה החלום שלך, לכי על זה. מה שחשוב זה הרצון להשקיע בעצמך ובעתיד שלך. גיל 40 זה בדיוק הזמן הנוח לשינוי, כשהילדים גדלו ועדיין אין נכדים".
"המשכורת הוכפלה פי שניים"
אינה דודניק (42), אם יחידנית לבן, גרה בגבעת־זאב
עד גיל 40: תופרת ובעלת מתפרה
היום: מתכנתת בחברת ההייטק HARMAN, חברה בת של סמסונג, המפתחת פתרונות עדכון תוכנה ליצרני רכב
איך הפכת להיות תופרת?
"נולדתי ברוסיה ועליתי לישראל בגיל 17, במסגרת תנועת 'נעלה'. בארץ למדתי מדעי המחשב במכללה חרדית באופקים, כי הדודים שלי היו חרדים. כשסיימתי את הלימודים, בשנת 2000, עברתי למושב תפרח שליד אופקים. בדיוק התפוצצה בועת ההייטק ופיטרו מלא, היה מאוד קשה למצוא עבודה בתחום, וגם לא היה בזה ביטחון תעסוקתי. ידעתי לתפור מאז שהייתי קטנה, אפילו עיצבתי ותפרתי לבד את השמלה שלי למסיבת הסיום בבית הספר, אז התחלתי להתפרנס מזה.
"בגיל 24 עברתי לגור בירושלים, ובהמשך פתחתי עסק שנקרא 'זיגזג אמנות התפירה', לשמלות כלה וערב וחליפות לגברים, ביחד עם שותף. אני התעסקתי בבגדי הנשים והוא בבגדי הגברים, ניהלתי את העסק שבע שנים".
ואז?
"התחלתי להשתעמם. אין אתגרים, כל יום אותו דבר, התחיל להיות מתסכל וגם לא מאוד מתגמל. נקלעתי למשבר גיל 40, אמרתי לעצמי, 'חצי חיים עברו ואני לא רוצה להמשיך ככה עוד 20 שנה'. הרגשתי שאני חייבת שינוי, והבחירה הטבעית הייתה תכנות. בכל השנים שעסקתי בתפירה התכנות היה ההובי שלי. אם הייתי צריכה לבנות גזרות, השתמשתי בתוכנות, ותמיד חיפשתי איך אני יכולה לשלב מחשוב בעבודה שלי".
איך התחלת את השינוי?
"ידעתי שהתכנות הוא אופציה, אבל כל מה שלמדתי כבר מזמן לא היה רלוונטי, הייתי צריכה לעשות קורסים יקרים, ומאיפה אביא כסף ללימודים? בשביל לשלם הייתי צריכה לעבוד מסביב לשעון, אז מתי יהיה לי זמן ללמוד? מלכוד. היו לי כמה חודשים טובים של התלבטות, וערב אחד נסעתי ברכב ושמעתי ברדיו שמדברים על יוזמה של she codes בשיתוף הביטוח הלאומי, שמטרתה העלאת מספר הנשים בהייטק. אני זוכרת ששיננתי את השם עד הרמזור, כדי לא לשכוח, כשעצרתי רשמתי אותו ולמחרת נרשמתי לקורס JAVA. הקורס הזה הוא רק שלב אחד בהכשרה, הוא לא מספיק. כשסיימתי נרשמתי לקורס פרויקטים, קיבלתי מנטורית שכבר מנוסה בתעשייה, ובהדרכתה עשיתי פרויקט לפיתוח תוכנה, זה נתן לי את ההיבט המעשי".
"הייתי במלכוד: מאיפה אביא כסף ללימודים? בשביל לשלם על הקורסים היקרים הייתי צריכה לעבוד מסביב לשעון, אז מתי יהיה לי זמן ללמוד?"
חששת שהגיל שלך יהווה מחסום במציאת עבודה?
"כן, חששתי מאוד, כי גם שאלתי מתכנתת שהכרתי אם יש לי סיכוי, והיא אמרה לי שהגיל משחק תפקיד משמעותי. מצד שני אמרתי, מה כבר יש לי להפסיד? התחלתי לשלוח קורות חיים, דיברתי עם כל מי שזז בתעשייה הזאת, ובינתיים התנדבתי לסטרט־אפ חברתי שבסוף לא התרומם בגלל הקורונה, אבל צברתי שם ניסיון. התחלתי לעבוד בחברת הייטק קטנה מקיבוץ לוטן בערבה, שנותנת פתרונות מחשוב לעסקים בינוניים. עבדתי מרחוק, משהו כמו שנה וחצי, ואז מיציתי וחיפשתי עבודה, וככה הגעתי ל־HERMAN כמתכנתת".
הגיל שלך לא היווה בעיה בקבלה לעבודה?
"לא הרגשתי שיש בעיה. בצוות שלי כמעט כולם בגילי, כמובן עם הרבה יותר ניסיון. אני חושבת שזה יותר מיתוס, עובדה שיש הרבה כמוני".
קשה יותר להצליח כאישה בעולם הזה?
"שמעתי ממתכנתות אחרות שהן חשות זלזול בדעות שלהן רק כי הן נשים, אבל אני אישית לא הרגשתי את זה".
מה ההבדל במשכורת?
"עצום, כרגע פי שניים, וזה רק יכול לעלות. המשכורת בהחלט יפה מאוד, אבל זכיתי בעיקר בסיפוק, אני מתעוררת בבוקר בכיף, חושבת בהנאה על יום העבודה שמחכה לי, שזה שווה הרבה יותר מכסף".
יש לך טיפ למי שרוצה שינוי כזה?
"הדרך להייטק לא סלולה, צריך כל הזמן לשמור על תנועה קדימה, וגם אם זה לא יוביל לאן שאת רוצה כרגע, את בכיוון הנכון".
"ניקיתי בתים במהלך הקורס"
אנה פרידמן (41), אמא לבת, גרה באשדוד
עד גיל 40: פקידת שירות לקוחות בחברת ביטוח
היום: מתכנתת ב־she codes, קהילה טכנולוגית של נשים מפתחות תוכנה
איך הגעת לתחום הביטוח?
"במקרה. חברה שלי בדיוק התפטרה מחברת הביטוח 'הפניקס', ועשתה ארוחת פרידה. באתי איתה, הצעתי את עצמי, והכניסו אותי לעבוד בשירות לקוחות".
מה עשית לפני כן?
"גדלתי באשדוד, בצבא הייתי נהגת משאית, אחר כך עבדתי בעגלות בארצות־הברית, למדתי קצת תעשייה וניהול, קפצתי לאדריכלות ושום דבר לא תפס אותי. כשהייתי בת 32 ילדתי את בתי והתפטרתי מ'הפניקס', היה לי רחוק מדי מהבית. עברתי לעבוד אצל סוכן ביטוח בעיר ונתקעתי אצלו די הרבה שנים. באיזשהו שלב השתעממתי ומיציתי, לא היה לי לאן להתקדם".
ואז?
"הגיעה הקורונה, והחלטתי לנצל את החל"ת לדברים מועילים".
מה עשית?
"התחלתי לגשש באינטרנט, חיפשתי ללמוד משהו מעניין, ונפלתי על she codes, שהציעה קורסים בסיסיים וזולים בתכנות, לנשים בלבד".
היה לך רקע ריאלי?
"ממש לא, עשיתי רק שלוש יחידות מתמטיקה ובקושי עברתי, כל החיים התחמקתי ממקצועות ריאליים, ודווקא במקצוע שנראה הכי לא קשור מצאתי את עצמי והולך לי".
"עשיתי רק שלוש יחידות מתמטיקה ובקושי עברתי, כל החיים התחמקתי ממקצועות ריאליים, ודווקא במקצוע שנראה הכי לא קשור מצאתי את עצמי"
מה למדת?
"התחלתי קורס ווב לתכנות אתרים, והיה לי נחמד. זה קורס מאוד בסיסי, אז המשכתי הלאה, לקחתי קורס יותר רציני ב'נטקראפט', שנקרא 'פול סטאק', ונפלתי שם על שני מרצים פשוט מושלמים, שבזכותם קיבלתי אומץ להתפטר וללכת על זה בכל הכוח, על החיים ועל המוות. התחלתי לחפש עבודה בתחום, זה לקח חצי שנה".
לא פחדת להתפטר ולהישאר בלי הכנסה?
"היה לי הרבה מזל. יש עניין בחיים שאם את עושה משהו שהוא שלך, כל המסביב מתאים את עצמו אלייך. פשוט קיבלתי אבטלה בגלל הקורונה, וגם ניקיתי קצת בתים. כשסיימתי את הקורס התחלתי לשלוח קורות חיים, ובינתיים התחלתי להתנדב ב־she codes, עזרתי לתלמידות שעושות את הקורס שאני התחלתי ממנו. אני עושה את זה עד עכשיו, בלי שום קשר לזה שמצאתי עבודה, חשוב לי לקדם בנות אחרות ולעזור להן לעשות קפיצה גם מבחינת קריירה".
חששת שאולי הגיל יהווה מחסום עבורך?
"זה רק בראש, סוג של מיתוס. מבחינתי זה כלום ושום דבר, לא היו לי חששות, אני לא הבן אדם שיהיו לו את החששות האלה".
איך מצאת עבודה?
"היא הייתה מתחת לאף כל הזמן. גיששתי בפייסבוק וראיתי שב־she codes מחפשים מתכנתת, שלחתי קורות חיים, הזמינו אותי לשלושה ראיונות והתקבלתי. אני מאוד מרוצה, מתאים לי שזו סביבת נשים בלבד, ויש לי מנהלת שהיא וואו בפני עצמה".
איך העבודה הקודמת תורמת לך בתפקיד החדש בהייטק?
"לקחתי משם את כל הקטע של ניהול זמן, איך לנהל משימות נכון כדי להספיק כמה שיותר, ועכשיו בזכות זה אני מצליחה להבין מה אני צריכה לעשות קודם כדי לבנות את המשימה".
מה ההבדל במשכורת?
"הכפלתי אותה, אפילו קצת יותר. היו לי פעם תפיסות שליליות על כסף, אבל היום אני יודעת שכסף זה חופש ועצמאות, בייחוד במדינה שלנו, שרק הולכת ומתייקרת. אני קמה כל בוקר עם חיוך וזה שווה יותר מהכסף, אבל גם את הכסף צריך, וכמה שיותר".
יש לך טיפ למי שרוצה שינוי כזה?
"תתגברי על הפחדים שלך, תחשבי מה את באמת רוצה, ותחתרי לשם. אם תרצי מספיק, תגיעי".
שוקלת הסבה להייטק?
כמה דברים שכדאי לזכור
שלומית אלמוג, מנהלת משאבי אנוש בחברת "טלניה" (המפתחת תוכנה מבוססת בינה מלאכותית לאיתור וגיוס כוח אדם) מציעה:
• בחברות רבות התקשורת היא באמצעות אימיילים באנגלית, ואם האנגלית שלך לא מצוינת תתקשי להשתלב.
• כדאי ללמוד שפת תכנות עכשווית, השפה המבוקשת היום היא פייתון.
• יש קורסים בשוק שמציעים השמה. לא הייתי בונה על זה, ולא כדאי לבחור מסגרת לימודים לפי זה.
• הגעת לריאיון? התכונני ביסודיות, ואל תעלי את נושא השכר בריאיון הראשון. התרכזי בשיחה על הארגון והמוצר שלו והדגישי שאת מלאת מוטיבציה.
• במשרה הראשונה בתחום אפשר להתפשר על שכר נמוך, כדי להיכנס לעניינים. השדרוג יגיע בהמשך.
