שולמית שפרבר (36), מטפלת מינית מוסמכת ואמא לשלושה.
היי שולמית, מה שלומך?
"מעולה, אני בדיוק מאכילה את התינוקת".
הרבה נשים מסביבי שילדו לאחרונה חוות חוסר חשק מיני. זה מטריד בייחוד את אלה שמיניות תמיד הייתה חלק מרכזי מאוד בחיים שלהן, ופתאום לא בא להן.
"אנחנו חיות בעולם שהמסר בו הוא 'תהיי מינית!', 'אישה עוצמתית היא אישה מינית', ובא לי להגיד 'רגע!' יש תקופות שמותר להיות בהן לא מיניות. יש פה משהו אבולוציוני שלא קורה סתם. הטבע רוצה שבתקופה שאחרי הלידה האמא תתמקד בהבטחת ההישרדות של התינוק החדש שלה ולכן יש פחות רצון במיניות, ואת יודעת משהו? בא לי לנרמל את זה, שנשים ירגישו שזה ממש בסדר שיש תקופות בחיים שלהן עם פחות חשק מיני ויותר התמקדות בהורות".
"אמהות כל הזמן נמצאות במגע פיזי עם הילדים שלהן ויכולה להיווצר תחושה של רוויה, של 'אני לא מסוגלת שייגעו בי'"
פרט לממד האבולוציוני, מה עוד גורם לאישה לאבד את החשק המיני אחרי הלידה?
"קודם כול, אם האישה מיניקה, אז משתחרר אצלה הורמון בשם פרולקטין, זהו הורמון החלב, והוא גורם לירידה בחשק המיני. לעתים יש גם רמות נמוכות של אסטרוגן. בזמן ההנקה יש ירידה באסטרוגן, וכמויות נמוכות שלו גורמות להידקקות של רירית הנרתיק, דבר שעלול לגרום לכאבים בזמן הכניסה לנרתיק. גם ההנקה עצמה יכולה להביא ליובש נרתיקי, וברגע שיש יובש או כאבים, האישה מן הסתם פחות תרצה לקיים יחסים. אגב, אם יש כאבים בכניסה לנרתיק, יש להימנע מיחסי מין שכוללים כניסה לנרתיק. אפשר לעשות את כל השאר, כמובן, אבל להימנע מחדירה עד ביקור אצל רופאה גינקולוגית שמומחית בכאבי עריה.
"בנוסף, יש נשים שיצאו מהלידה עם תפרים, ואז הנרתיק צריך את הזמן שלו כדי להחלים. יש גם נשים שיצאו חבולות מהלידה ויש להן פחד. הן חוששות לחזור לפעילות מינית".
כי הן חוו טראומה?
"זו לא חייבת להיות טראומה. יש שם מקום שצריך להחלים, וזה כמובן יכול לגרום לחוסר רצון לקיים יחסי מין שכוללים כניסה לנרתיק, למרות שאנחנו יודעות שיחסי מין לא מחייבים חדירה. ישנה גם העייפות הנוראית שמאפיינת נשים אחרי לידה, וכשאנחנו לא מוזנות ולא ישנות כמו שצריך - אז למי יש כוח לחשוב על סקס?
"יש גם נשים שהשינויים הגופניים משפיעים על החשק המיני שלהן. העלייה במשקל והגוף החדש גורמים להן לחוש מאוד לא בנוח בנוגע לגוף שלהן, ולהתפשט מול מישהו יכול להיות מאוד לא נוח".
עוד באותו נושא בערוץ לאשה
מה עוד?
"כל הנושאים שמניתי מדוברים, אבל יש עוד סיבה שהיא כמעט לא מדוברת והייתי רוצה לשים עליה זרקור: 'הצפה מאובר מגע'. לצורך במגע קוראים באנגלית Skin Hunger, רעב עורי. אנחנו זקוקים למגע כמו לאוכל. בדיוק כמו עם רעב - כשאנחנו אוכלים, באיזשהו שלב נחוש שובע, ואם נדחף עוד ועוד אוכל, נרגיש שבא לנו להקיא. כך גם עם מגע - לכל אחת יש כמות של מגע שעושה לה טוב ושנעים לה איתה, אבל כשאנחנו עוברות את הסף, זה כבר יותר מדי'".
למה הכוונה?
"אמהות כל הזמן נמצאות במגע פיזי עם הילדים שלהן. מי שמיניקה חווה מגע אינטנסיבי, אבל גם ללא ההנקה יש נשיאה במנשא וגם יש אמהות שהתינוק ישן איתן במיטה, וגם ההחזקה זה המון־המון מגע. גם תינוקות שלא יונקים ופעוטות בגיל הרך זקוקים להמון מגע. הם באים להתרפק ורוצים חיבוקים וזה מקסים, אבל עם זאת יכולה להיווצר תחושה של רוויה, של 'אני לא מסוגלת שייגעו בי יותר'. ואז נשים מגיעות לקליניקה ואומרות, 'בן הזוג שלי רוצה לתת לי חיבוק, אבל כל מה שבא לי זה להעיף אותו לאלף עזאזל' - והן לא מבינות למה זה קורה להן.
"התחושה היא כאילו שהמגע של בן הזוג נחווה כמו כווייה, עד כדי כך. או שהן אומרות לי, 'עוד חיבוק מאחד הילדים ואני אצא מדעתי'. הרבה פעמים נשים מגיעות לקליניקה עם תחושות אשמה ובלבול גדולות מאוד סביב זה. הן אומרות לעצמן, 'אני אוהבת מגע, אז מה קורה פה?'. אז בא לי לשפוך אור על המקום הזה של רוויה ושל הצורך של נשים רגע לנשום ולחזור לאוטונומיה הגופנית שלהן".
"העור הוא איבר העונג הגדול בגוף. חקרו אותו ותגלו דברים מופלאים"
איך אישה יכולה לדעת מה הסיבה לחוסר החשק שלה?
"ברגע שיש כאבים או יובש, את יודעת ויכולה להתייעץ עם רופאה ולדבר עם בן הזוג. אבל חשוב להכיר בכך שהתקופה שאחרי לידה והתקופה של הורות לילדים קטנים אינטנסיבית מאוד, חשוב להיות במקום של חמלה עצמית ולדעת לבקש ספייס כשצריך. יש נשים שלוקחות לילה לעצמן וישנות בחדר אחר ובן הזוג מטפל בתינוק בלילה. אפשר גם להגיד לפעוטות הקטנים: 'חמודים שלי, אמא נורא רוצה לשחק איתכם אבל בבקשה תשמרו על מרחב פנוי מסביב לגוף שלי כדי שיהיה לי נעים'. המודלינג הזה חשוב גם לילדים - גם לאמא מותר להציב גבולות, וחשוב לתת לכך מקום ולגיטימציה".
