בניגוד לכוכבי ילדים אחרים, את זוהר קבלר, המוכרת בעולם הילדים כ"זוהר לא הספקתי", לא מזהים מיד ברחוב. לצופים הצעירים לוקח מבט אחד או שניים להבין שהיא משחקת כבר שלוש עונות בסדרה "זוהר לא הספקתי" ב־HOT. "עכשיו אני חזק בטיקטוק, אז מזהים יותר, תלוי באיזה רחוב", היא צוחקת. "ילדות בנות 8-7 אומרות לי 'גדלתי עלייך' וזה תמיד מצחיק אותי. בחיים אני נראית קצת אחרת, אז לא תמיד מקשרים, אבל כשמזהים זה תמיד כיף ומרגש".
הדמות של "זוהר לא הספקתי" היא פרי דמיונה של אמה, לימור רוז, שהתקשתה להתמודד עם בתה פזורת הדעת וכתבה על זה סיפור למגירה. "הייתי ילדה עם אנרגיות שיא והרבה רצונות שלא מתגשמים, חיים מלאי בלגן, אי־סדר ואי־שקט", מספרת קבלר. "הייתי בלגניסטית שאלוהים ישמור, סבלתי מבעיות קשב וריכוז, ואז היה פחות מקובל לאבחן את זה. היו לי אנרגיות טובות ורצון טוב, אבל החיים שלי נטו להשתבש, בעיקר כשכל הזמן שכחתי באמצע מה כבר התחלתי. אמא שלי נטרפה מזה והוציאה את האגרסיות בכתיבה. היא תיארה ילדה היפראקטיבית שלא מצליחה להתארגן וקשה לה נורא עם לוח זמנים וביצוע משימות".
עד כמה זה הפריע לך כילדה?
"זה הפריע בעיקר בבית הספר, תמיד הרגשתי קצת דבילית, תמיד הרגשתי שאני 'לא מספיק'. לא הצלחתי להוציא החוצה את מה שאני יודעת, חשבתי יותר מהר משדיברתי, הייתי צריכה עזרה בניהול ותיווך. כן, כבר שמעתי משפטים כמו 'כל הילדים מבולגנים', אבל אצלי המצב היה גרוע יותר מהנורמה. עד היום החיים שלי קצת בבלגן, אם אשלח לך תמונה מהבית שלי תביני שמדובר פה במשהו אחר".
איך הסיפור נהפך להצגה ולסדרת טלוויזיה?
"כשסיימתי את התיכון הייתי אמורה להתגייס למודיעין כי הרחבתי במגמת הערבית. לפני הגיוס השתתפתי בתחרות מחול בינלאומית בברצלונה וקיבלתי שם מלגת לימודים של שנה באקדמיה לבלט בפראג, זה היה החלום שלי. ניסיתי לדחות את הגיוס ואמרו לי שאי־אפשר. אחרי שוויתרתי על המלגה התקשרו אליי מצה"ל ואמרו שהצליחו לדחות, אבל כבר לא היה לי מה לעשות עם זה כי הביאו מישהי אחרת במקומי. ככה התפנו לי שבעה חודשים לפני הצבא שממש רציתי לעשות בהם משהו. פניתי לשחקן אלון לוי, שהיה המורה שלי לתיאטרון בתיכון והיה גם חצי פסיכולוג שלי, סיפרתי לו על 'זוהר לא הספקתי', וביחד פיצחנו את הדמות והפכנו אותה להצגה. הלכנו עם זה לתיאטרון גושן לילדים ולנוער, והם הריצו את ההצגה בכל הגנים בארץ".
"הייתי בלגניסטית שאלוהים ישמור. היו לי אנרגיות טובות ורצון טוב, אבל החיים שלי נטו להשתבש, בעיקר כשכל הזמן שכחתי באמצע מה כבר התחלתי"
על מה ההצגה?
"על ילדה מקסימה בשם זוהר, שאוהבת לעזור לכולם אבל היא לא מאורגנת ולא מספיקה כמעט כלום. יש לה הרבה רעיונות טובים ויצירתיים והמון כוונות טובות, אבל תמיד משהו משתבש. למזלה יש לה חבר שעון שעוזר לה, ובעצם ממלא את המקום של ההורה, וביחד הם מצליחים להשלים את המשימות בזמן בזכות עזרים לניהול סדר יום".
אילו עזרים?
"הכי חשוב לפרק משימות לגורמים בצורה ידידותית ולא מפחידה - תיווכנו את זה לילדים בצורה של ג'ירפה שאליה הצמדנו מגנטים עם סדר הפעולות. למשל, אם המטרה היא להשתתף במופע בלט, אני צריכה קודם כול לעשות רשימת ציוד, אחר כך להכין את התיק ולסיום לערוך חזרות. יש גם 'קופסת לא לשכוח': בלילה מניחים בקופסה מיוחדת את כל מה שרוצים לזכור מחר וככה לא מאבדים שום דבר".
חור בלב
קבלר (28) גרה בתל־אביב עם בן זוגה זה שש שנים, גלעד ורדי־זר, איש הייטק. "אנחנו שידוך", היא מגלה. "האחיות שלנו חברות ורצו לעשות ארוחות שישי ביחד, אז הן שידכו בינינו וזה עבד להן".
היא נולדה וגדלה בנתניה, בת שנייה ללימור, מורה ובעלת סטודיו למחול, ולבן ציון קבלר, שופט נוער. השניים התגרשו כשהייתה תינוקת ("אני לא זוכרת אותם ביחד"). כשהייתה בת ארבע אמה נישאה מחדש לג'ונו, עולה מאוסטרליה, בעלים של חברת תיירות, שגידל אותה ואת אחותה שי (30), אשת הייטק. יש לה ארבעה אחים למחצה: אח צעיר משותף לאמה ולג'ונו, ועוד שלושה אחים מנישואיו השניים של אביה.
בגיל צעיר התגלתה כרקדנית מחוננת. כבר בעת לימודיה בחטיבה התקבלה לבלט הישראלי, אלא שאמה הטילה וטו והיא ויתרה. "זה מסלול שמכשיר רקדנים מקצועיים, היה ברור לאן זה הולך, והיא לא רצתה את החיים האלה עבורי", היא מספרת. "היא הבינה איזה מחיר זה דורש. היא רצתה שתהיה לי ילדות רגילה עם חברים והכול, ולא כמו שהייתה לה כי היא הייתה רקדנית כל חייה. לא ויתרתי בקלות. רציתי את זה מאוד, היה ריב גדול, אבל בסוף הייתי ילדה טובה והקשבתי לה. היום אני יכולה להבין אותה. אני לא יודעת איפה הייתי היום אם הייתי הולכת לבלט הישראלי, אולי הייתי רקדנית מטורפת, ומצד שני לא היה 'זוהר לא הספקתי'".
"בתקופת הקורונה היו לי מיליוני צפיות ביוטיוב ונוצר ביקוש לעוד. שינינו את המראה של הדמות והתפתחנו לעוד ערכים חוץ מתכנון זמן וסדר"
בצבא שירתה כתצפיתנית בשכם, לאחר שאיבדה את התפקיד במודיעין שאליו הייתה מיועדת. "זה לא היה התפקיד שרציתי, אבל ברגע שהבנתי שאין ברירה, אמרתי, 'יאללה, נעשה את זה הכי טוב שאפשר ונהנה מהשירות'".
איך הרגשת כששמעת על המחיר ששילמו התצפיתניות בעוטף ב־7 באוקטובר?
"יש לי חור בלב מאז. חייבים לשנות את התנאים של התצפיתניות ולהתייחס אליהן יותר ברצינות, כי אני בטוחה שהן התריעו על הסכנות מיליון פעם".
גם את חווית זלזול בזמן שירותך?
"בוודאי, זלזול גדול. התצפיתניות מדורגות נמוך מאוד בשרשרת המזון של צה"ל, ובכל זאת הן הראשונות שיאשימו אותן כשמשהו משתבש, כי הכי קל להפיל את הכול עליהן".
לאחרונה טסה קבלר לפראג, הפעם בכובעה השני כמורה למחול בסטודיו של אמה, כדי לייצג את ישראל בגמר גביע העולם בריקוד. "כמאה רקדניות בנות 7-22, חלקן מפונות, רקדו על פי כוריאוגרפיה שלי. נכנסנו לאירוע עם דגלי ישראל ושמנו להם את ישראל בפרצוף. זו לא פעם ראשונה שאני משתתפת בתחרות הזאת, אבל השנה היה הרבה יותר מפחיד לייצג את ישראל. ועדיין המדינה לא מסבסדת לנו שום אבטחה כי זה 'רק ריקוד'. לא נפתח את זה, כי אני אבכה".
דורותי לצד אדם
בימים אלה היא מתכוננת להצגה חדשה של "זוהר לא הספקתי", שתועלה ב־18 ביולי בפתח־תקווה.
איך הגעת ל"הוט"?
"הם חיפשו דמות חדשה לילדים, שמעו על ההצגה ופנו אליי. סיפרתי להם על הדמות, והם אמרו: 'יאללה, בואי נהפוך את זה לסדרה'. הייתי אמורה לצאת לקורס קצינות וזה התנגש בתאריכים. התייעצתי עם סבתא שלי - החלום שלה היה שאהיה קצינה - אבל היא הפתיעה ואמרה לי, 'זה החלום שלך, לכי לשם'. היא נפטרה אחרי העונה הראשונה, והיה לי משבר רציני. עשיתי הפסקה מהכול, הלכתי לעבוד בסטודיו של אמא שלי, ואפילו התחלתי ללמוד אדריכלות בטכניון. החלטתי שאני לא רוצה יותר את חיי הבמה, אבל בכל פעם שדיברו איתי על זה בכיתי, עד שאמרתי די, זה כנראה מה שהלב רוצה. עזבתי את הטכניון ועברתי למסלול מחול וחינוך בסמינר הקיבוצים".
"התצפיתניות מדורגות נמוך מאוד בשרשרת המזון של צה"ל, ובכל זאת הן הראשונות שיאשימו אותן כשמשהו משתבש, כי הכי קל להפיל את הכול עליהן".
מתי חזרת לעונה השנייה?
"אחרי שפרצה הקורונה, ילדים לא הלכו לבית הספר, ופתאום היו מיליוני צפיות ביוטיוב ונוצר ביקוש לעוד. בשלב הזה כבר הייתי יותר בוגרת ובשלה, עשינו לדמות טרנספורמציה, שינינו את המראה והלבוש והתפתחנו לעוד ערכים חוץ מתכנון זמן וסדר, למשל עזרה לזולת, כיבוד המשפחה, פתרון סכסוכים בין חברים. בכל פרק פירקנו ערך אחר. אני גדלתי על מסרים חיוביים, הרגשתי שהיו לי דמויות להערצה, והשאיפה הייתה לנסות ליצור תכנים איכותיים עם ערכים טובים גם למי שלא גדל עם דמויות כאלה".
וגם חני נחמיאס הצטרפה בתפקיד אמך.
"מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל. כשהייתי ילדה חרשתי על 'החדר של חני', כל כך הערצתי אותה, ואז בעונה השנייה פתאום חני היא אמא שלי, בחדר שלי. בשבילי לראות את חני כל יום בצילומים היה הגשמת חלום. הייתי צריכה לגעת בה כדי לוודא שזה אמיתי, שהיא באמת פה, אצלי בחדר".
מהו תפקיד חלומותייך?
"הוא היה דורותי מ'הקוסם מארץ עוץ', וכבר הגשמתי אותו. לפני שנתיים השתתפתי במחזמר 'הקוסם' עם אדם ז"ל, וזה כבר היה הגשמת חלום, כי הוא היה איש מדהים ומהמם. לעשות את דורותי בהצגה המקורית, שמיכל ינאי, שגדלתי עליה והערצתי אותה עשתה לפניי, זה כבר הגשמת חלום. אני רוצה להאמין שאם את אומרת בקול רם מה החלום שלך, מכוונת אליו ועובדת קשה - בסוף תגיעי".
