רעיון "גאוני": לפגישת הייעוץ איתי, שרון הגיעה בוכה וסיפרה סיפור שלא ייאמן. לבעלה, עמוס, היה רעיון מקורי: מכיוון שהוא בעל עסק עצמאי שעלול להיקלע לקשיים, הם יערכו הסכם גירושין, למרות שהם בכלל לא מתגרשים והיחסים ביניהם טובים. במסגרת ההסכם (הפיקטיבי, לדבריו) תהיה ביניהם הפרדה רכושית מלאה, והבית המשותף שלהם יעבור על שמה. על פניו זה נשמע לשרון מעולה: גם להישאר נשואה בפועל, גם לרשום את הבית על שמה וגם להיות רגועה כשהעסק שלו בלבד - ללא חשש מחובות שאולי יהיו בעתיד. היא הרגישה ששיחקה אותה.
ביצוע: הם חתמו על הסכם גירושין, התייצבו בבית משפט לענייני משפחה, והיא אישרה מול שופט שהבינה את ההסכם, התייעצה עם עו"ד (למרות שלא כך היה) וזהו רצונה. השופט אישר את הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין.
חצי שנה אחרי ההסכם: עמוס עזב את הבית, הודיע לשרון שהוא מממש את ההסכם והגיש בקשה לגט. היא לא ידעה את נפשה והרגישה מרומה וכועסת.
בעקבות חקירה כלכלית שבוצעה על ידי חוקר פרטי: התברר כי העסק, שהוא נותר בעליו, שווה סכומים נכבדים, ואילו הבית - עיקרו ממושכן. כלומר, שרון חשבה שהסכם החלוקה ביניהם הוגן, אך למעשה טעתה וקיבלה זוטות.
מבחינה משפטית: מדובר בחוזה למראית עין. הוא אמנם אושר בבית המשפט, אך לפחות לפי מה ששרון ידעה, היה בינה ובין עמוס חוזה פנימי אחר, שלפיו הם לא מתגרשים. ההסכם שנועד להגנה מנושים עתידיים הוא חוזה מרמה. אפשר להגיש תביעה לביטול הסכם גירושין בטענה של חוסר תום לב, הטעיה מכוונת ועוד, אך בתי המשפט מבטלים הסכמים כאלה לעתים רחוקות, בעיקר כשמדובר בניצול אדם מוחלש, מתמודד נפש או לא כשיר וכשיש ראיות משמעותיות למרמה.
בסופו של דבר: למזלה של שרון היו לה הקלטות שבהן בן זוגה מבטיח כי זהו "הסכם על הנייר, חסר משמעות משפטית". עמוס הבין שהוא בסיכון ולכן הצדדים הגיעו להסכמות ולפשרה באמצעות גישור. אמנם עמוס הטעה את שרון, אך גם היא הטעתה את בית המשפט עם חוזה פיקטיבי ועם הטענה שהבינה את ההסכם.
מה למדנו?
כדאי להתייעץ עם עו"ד מ־ט־ע־מ־ך טרם חתימה על הסכם עם בן הזוג, תהא מטרתו אשר תהא. לכי אליו ללא בן הזוג כדי לבדוק מהם הסיכונים שאת חשופה להם.
לעולם אל תשקרי לשופט שאת מבינה את ההסכם ואת השלכותיו וכי התייעצת עם עו"ד טרם חתימה, אם לא עשית זאת.
היזהרי מרעיונות "גאוניים".
