נטלי עטיה, בת 49, שחקנית. אמא לעומאר (25) ועינם (22), בזוגיות, גרה ברמת־גן. בימים אלה מופיעה בסדרת הנוער "מיוחדת" בכאן חינוכית. בעלת חנות האונליין "ריקו'ס צ'ויס" לציוד ומזון לחיות מחמד, מגדלת חמישה כלבים וחמישה חתולים:
1. איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"חבריי הקרובים יגדירו אותו כסגנון של הומלסית: אני אוהבת ג'ינס קרוע וטי־שירט. לוק מחסנאית. המחסנים של החנות שלנו נמצאים בכרמיאל ולשם אני נוסעת כל יום לעבוד, אז אני באמת צריכה בגד שיהיה לי נוח וישרת אותי. יש לי המון חולצות טי לבנות, כי הן מתלכלכות לי בגלל בעלי החיים שלנו".
2. וכשאת יוצאת בערב?
"אז אני מרשה לעצמי יותר להשתולל, אבל להתלבש ממש אני מתלבשת כשאני בחו"ל. יש לי פיסים מדהימים בארון, וינטג' של אקנה וקלואה ואיב סן לורן, וגם חדשים של סטלה מקרטני ואיסי מיאקי שנשארים לנצח נצחים. אני ממש שומרת עליהם: הניקוי היבש מפחיד אותי כל כך, שפעם כשהייתי נשואה לבריטי, הייתי לוקחת איתי את הכביסה ללונדון ועושה שם ניקוי יבש ידני".
3. יש אישיות מפורסמת שאת מעריכה את הסטייל שלה?
"ג'קי קנדי ופלומה פיקאסו. אני אוהבת מאוד את הסגנון הנסיכותי".
4. מה הפריט האחרון שקנית?
"ג'ינס של דיזל ומכנסי ברמודה ממנגו. הארון שלי משלב מותגים זולים ויקרים, כי עם כל הכבוד, אי־אפשר לקנות רק יקר".
5. ובכל זאת, מה הפריט הכי יקר בארון שלך?
"שמלה של כריסטיאן לקרואה שקניתי באמסטרדם לכבוד הברית של הבן שלי לפני 25 שנה. היא עלתה המון המון כסף, אבל יש לי אותה עד היום והיא שווה ממש. כשקניתי אותה הייתי בהיריון, ומראש קניתי במידה 40 כי ידעתי שזה מה שיהיה אחרי שאלד. היום כבר עליתי למידה 40 ואני משתמשת בה והיא נורא יפה".
6. עם מה את ישנה?
"זה תלוי. אם הבית נטול ילדים, אז אני נטולת בגדים. אם יש ילדים, אז טי־שירט נוחה ובוקסר מהוה".
7. מה פריט הביוטי שהוא חובה בעינייך?
"שפתון '8 שעות' של אליזבט ארדן. מגיל 16 זה עליי ולא יעזור כלום. יום אחד במילאנו ראיתי במעלית דוגמנית שחורה עם שפתיים נהדרות, ופשוט הייתי חצופה ושאלתי אותה מה זה הדבר הזה שיש לה בשפתיים. היא גילתה לי את הסוד ומאז זה איתי בכל מקום. אני לא מורחת אודם, רק את השפתון הזה".
8. מה את כבר לא לובשת?
"מכנסיים קצרים. ילדתי בגיל די צעיר, 24, ואחרי הלידה הראשונה הרגשתי שזה כבר לא מתאים. הרגשתי שהעור שלי כבר לא מספיק יפה על פי התרבות שאנחנו חיים בה, שהכול צריך להיות מתוח וחלק. כקורבן לתרבות הזו, הרגשתי שאני כבר לא שם".