בנובמבר האחרון, כשרימון קירשט-בוכשטב שוחררה משבי החמאס , בין הדברים הראשונים ששאלה את אמה היה "אם כלבתה טובה נמצאת איתה". האם השיבה בחיוב וזמן קצר לאחר מכן רימון זכתה להתאחד עם כלבתה האהובה בבית החולים איכילוב. את הלילה הראשון של האשפוז אף העבירה עם הכלבה, ישנה מחובקת איתה באותה מיטה, כשתמונות של שתיהן פורסמו בכלי התקשורת.
כולנו קיוונו שבקרוב נראה תמונות עוד יותר מרגשות. שיתר החטופים שנותרו בשבי ישוחררו, וביניהם גם יגב בוכשטב, בעלה של רימון שנחטף יחד איתה מקיבוץ נירים, ושהה לצידה בשבי עד רגע שחרורה. שנראה גם אותו מתאחד עם אשתו וכלבתם. למרבה הצער, לפני חמישה ימים חזינו בתמונות קורעות את הלב: כשרימון והכלבה נפרדו מיגב בהלוויה שלו, אחרי שגופתו חולצה ממנהרה בחאן יונס.
התמונה של רימון עם הכלבה מעל הקבר, המחישה עד כמה הכלב עבור רבים הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. היו כלבים שנרצחו לצד בני משפחתם, כאלה ששרדו איתם, כאלה שנלחמו איתם, כאלה שהתנחמו איתם, ולפחות אחת שנחטפה איתם. לרגל יום הכלב הבינלאומי שחל היום (26.8), הנה כמה סיפורים בולטים ומרגשים על הגיבורים על ארבע של ה-7 באוקטובר.
מייקי, החיילת הלוחמת
מייקי, אחת הלוחמות הנועזות של צה"ל, שירתה קרוב לשבע שנים ביחידת "עוקץ" ככלבת חנ"ם (חומר נפץ מרסק). תפקידה היה לסרוק את השטח והמבנים השונים בשטח הקרב לפני שהחיילים חודרים אליו, כדי לוודא שאין בו חומרי נפץ. כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" היא עבדה ללא הפסקה והצילה את חייהם של חיילים רבים. "היא סרקה כמות שטח לא נורמלית וזיהתה כמה מטענים בדרך", סיפר סמ"ל ראשון ד' (הקרוי בשפת החבלנים "הנוהג" שלה) בכתבתו של ציון נאנוס ב"אולפן שישי". "בשורה התחתונה, מייקי הצילה המון חיי אדם".
אלא שב־12 בנובמבר 2023, ד' שלח את מייקי לסרוק עוד מבנה נטוש, ומיד אחר כך אירע פיצוץ אדיר. ד' שמע אותה בוכה ואז הבכי פסק. רימון התפוצץ בסמוך אליה. כשהוא והכוח נכנסו למבנה, הם ראו אותה שוכבת בשלולית של דם, פצועה באופן אנוש, אבל עדיין נושמת! ד' שם אותה על אלונקה ויחד עם חבריו ליחידה הם מיהרו להעביר אותה לטיפול חירום רפואי. תחילה טיפל בה רופא היחידה ובהמשך היא הועברה לבית חולים וטרינרי, שם התברר שהיא סובלת מנזק חמור במוח. הסיכויים שתשרוד היו קלושים, אך הרופאים לא ויתרו. מייקי עברה כמה ניתוחים ואף הובהלה לבית החולים שמיר־אסף הרופא, שם קיבלה טיפולים בתא לחץ (שעד אז הוענקו רק לבני אדם). במהלך אשפוזה מייקי התמודדה עם רסיסים בגולגולת ודלקת ריאות חמורה עקב שאיפת הרסיסים לריאות, הייתה ימים ארוכים בתרדמת ובהמשך התקשתה ללכת ולתקשר. עם זאת, היא הוכיחה שהיא לוחמת אמיתית וכנגד כל הסיכויים הצליחה לשרוד.
מה קורה עם מייקי היום?
"מייקי עברה להתגורר עם משפחה מקסימה שאימצה אותה והיא זוכה לחיים טובים ומפנקים", נמסר מדובר צה"ל. "היא לא רואה ולא שומעת, אך פעילה ומתפקדת וממשיכה להוכיח איזו לוחמת היא".
יש לציין שהחל מ־7 באוקטובר, יותר מ־100 כלבי יחידת עוקץ שהוכשרו מאז שהיו גורים השתתפו בלחימה. למרבה הצער, כמה מהם גם נהרגו, ובהם הכלבים האמיצים ג'ק, טייגה, מידו וגנדי.
פטל: הכלבה שהצילה את בני משפחתה
ב־7 באוקטובר משפחת בן צבי הסתגרה בממ"ד. סביב השעה 12 בצהריים הצליחו המחבלים לחדור לביתם, לאחר שביצרו את רוב פתחי הבית. "הם שברו את חלון המטבח ונכנסו", אמרה אם המשפחה אלה בן צבי בריאיון ל"ניו יורק פוסט". "שמענו אותם מתקרבים, משוחחים במטבח ומתחילים להתקדם אלינו".
בממ"ד, יחד עם אלה, היו בעלה, שלושת ילדיהם הקטנים וכלבת המשפחה פטל, לברדורית מעורבת. כשהמחבלים החלו להזיז את המחסומים בדרך לממ"ד, פטל זינקה על דלת הממ"ד והחלה לנבוח בהיסטריה. "בשלב מסוים הבנו שהמוניטור של התינוק שלנו בממ"ד עובד", הוסיפה בן צבי. "הבנו שהמחבלים שמעו את הנביחות בסטריאו בכל הבית, מה שככל הנראה גרם להם לברוח".
מאוחר יותר תגלה המשפחה כי אותה חוליית מחבלים נכנסה לבתים נוספים, ובהם שני בתים של שכנים שאותם רצחו. "אין ספק שהנוכחות של פטל היא זו שהצילה את חיינו".
8 צפייה בגלריה
הכלבה פטל ואלה בן צבי זמן קצר לאחר שבני המשפחה אימצו אותה מצער בעלי חיים
(צילום: אלבום פרטי)
כמה שעות לאחר מכן הגיעו חיילי צה"ל לחלץ את בני המשפחה. פטל, פוסט־טראומטית מצוק איתן, התנגדה בכוח לניסיונות הוצאתה מהבית. "היה בלתי אפשרי להרים אותה", מסבירה בן צבי היום ל"לאשה". "החזקנו בידיים ועל הגב את הילדים שלנו ומעט בגדים שהצלחנו לשלוף מהארון. חולצנו תחת אש חיה. באותה העת היו כ־300 מחבלים בקיבוץ. אף חייל לא יכול היה לוותר על הנשק שלו בכדי לסחוב אותה, הם היו חייבים להגן עלינו".
פטל הושארה בחדר השינה של ההורים עם מים ואוכל, מתוך מחשבה שהאירוע בקרוב יסתיים והמשפחה תאסוף אותה למחרת. "לא הבנו את גודל האירוע, היינו מנותקים לגמרי עד שחולצנו. וברגע שהבנו, פעלנו בכל הערוצים כדי לנסות לחלץ אותה"
טיהור הקיבוץ ממחבלים ארך כמה ימים, וב־10 באוקטובר התבשרה המשפחה שפטל נמצאה ליד שער הקיבוץ כשהיא פצועה. החיילים העניקו לה טיפול ראשוני וחבר קיבוץ פינה אותה לבית חולים וטרינרי, שם עברה כמה ניתוחים מורכבים שבמהלכם נשלפו רסיסים מגופה ורגלה השבורה גובסה.
אחרי החלמתה פטל זכתה להתאחד שוב עם בני משפחתה, אך למרבה הצער, במאי, אחרי 11 שנה עם משפחתה, היא הלכה לעולמה. "היא קיבלה מאיתנו הרבה אהבה, חיבוקים וליטופים", סיכמה בן צבי. "היא לא הייתה צעירה ועברה כל כך הרבה. אנחנו משערים שהיא הוציאה המון אנרגיות על השיקום ועל ההחלמה שלה. היו כמה אנשים שאמרו לנו שהיא החזיקה מעמד עוד קצת כדי להיות איתנו, ואז שחררה. אנחנו רוצים להאמין שאלמלא 7 באוקטובר, פטל עדיין הייתה איתנו".
מה קורה עם המשפחה היום?
"אחרי שפטל הלכה לעולמה קנינו שיח של פטל ושתלנו אותו בתוך עציץ", מספרת בן צבי. "יחד עם הילדים ערכנו טקס פרידה ממנה כשתלינו על העציץ את החגורה והקולר שלה, וכל אחד אמר לה מה הוא מרגיש. הבת הגדולה שלי גם הכינה לה שלט בצורת עצם עם השם שלה. זה היה מאוד עצוב ומרגש. אנחנו משפחה שמאוד אוהבת כלבים ולאחרונה החלטנו לאמץ כלב חדש, אבל הוא שונה מאוד מפטל. הפעם אימצנו דרך עמותה כלב ג'ינג'י קטן וזה היה מכוון. ידענו שאף אחד לא יוכל להחליף את פטל. כל כלב מיוחד בפני עצמו, ולפטל לעולם לא יהיה תחליף".
שניצל וג'ונזי: הכלבים שלצד אמילי הנד
ב־7 באוקטובר אמילי הנד בת השמונה, תושבת קיבוץ בארי, התעוררה בבית של חברתה הילה רותם ואמה רעיה, שם העבירה את הלילה. בזמן הזה אביה תומס הנד היה בביתו בקיבוץ עם כלב המשפחה ג'ונזי, ואמה החורגת נרקיס הנד (גרושתו של תומס ואם שני ילדיו הגדולים, שגידלה את אמילי אחרי שאמה הביולוגית נפטרה מסרטן בהיותה פעוטה), שהתה בבית הסמוך עם כלבת המשפחה, שניצל.
"שמעתי על חדירת המחבלים בזמן שהייתי בטיול באוסטרליה", סיפרה ל"לאשה" אחותה הגדולה של אמילי, נטלי הנד. "התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה לי שאמילי בסדר ונמצאת בממ"ד עם הילה ואמא שלה. אמא שלי הרגיעה אותי שגם היא בסדר ושלחה לי סלפי שלה עם שניצל מהממ"ד. אמרתי לה: 'אמא, שמעתי מאבא שהמחבלים שורפים בתים. אולי תלכי אליו? יש לו אקדח. יותר בטוח אצלו'. אבל אמא שלי אמרה: 'אי אפשר לצאת עכשיו. זה מסוכן'".
נטלי המשיכה להתקשר כל זמן קצר לאביה, לאמה ולאחותה, עד שבשלב מסוים כבר לא הצליחה לתפוס את אמילי ואת נרקיס. "התקשרתי אליהן, כתבתי להן הודעות, אבל הן לא ענו. רק אבא שלי ענה. אחרי זמן מה התקשרתי לאבא שלי שוב. אמרתי לו: 'אבא, אני לא יודעת מה עם אמא ושניצל. אבא שלי ענה: 'שניצל איתי'. אמרתי לו: 'מה? למה לא אמרת לי?' הוא ענה: 'כי ידעתי שתביני'".
בדיעבד התברר שהמחבלים ירו באם נרקיס אחרי שניסתה להימלט מהחלון. הכלבה שניצל, שהייתה עדה לזוועה, ברחה מהבית, הגיעה לביתו של תומס, ושרטה את הדלת כדי שיפתח לה. כידוע, בהתחלה סברו שאמילי הקטנה נרצחה גם היא, ורק כעבור שלושה שבועות התברר שלמעשה היא נחטפה. אחרי 50 ימים בשבי, אמילי שוחררה במסגרת הפעימה השנייה, ובבית החולים ספרא לילדים שאליו הובהלה, זכתה להתאחד שוב עם כלביה האהובים.
מה קורה עם שניצל וג'ונזי היום?
יחד עם משפחת הנד, הכלבים היום גרים בהרצליה. במונולוג שהתפרסם לאחרונה בספר "יום אחד באוקטובר – ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים", אמרה אמילי: "אני אוהבת את הקיבוץ. אני אוהבת ששניצל וג'ונזי יכולים להיות חופשיים וללכת בלי קולר. אה, והם גם יודעים איך חוזרים הביתה לבד! אני אוהבת שיש לי כלבה, כי כשאני עצובה אז היא יודעת את זה לבד, והיא יכולה לבוא ולתת לי נשיקה. שניצל בדרך כלל ממש נובחת והיא גם כל שנייה זזה. ג'ונזי בדרך כלל שותק ולא זז מהמקום שלו. הוא רגוע. הוא רק שומר עליי. עם שניצל אני משתוללת, אבל בעדינות, כי היא רגישה. היא רגישה, אבל היא אוהבת להיות משוגעת כזאת. אבל עם ג'ונזי, איתו אני נהיית חזקה. חזקה ורגועה. מדי פעם אני יכולה להיות רגישה וגם להיות חזקה. בבת אחת. ואז אני הכי רגועה, כזה קלילה כזאת, כאילו שום דבר לא קרה".
רודני: הכלב שניצל מהטבח והפגין עם בעליו
מחבלי חמאס לא חסו גם על חיות המחמד של תושבי העוטף וירו למוות ברבים מהן. זה כמעט היה גורלו של רודני, הכלב של משפחת ברודץ. ב־7 באוקטובר, כשהמחבלים חדרו לבית המשפחה, הם ניסו לירות ברודני אך זה הצליח להימלט ומצא מסתור בבית סמוך. בזמן הזה המחבלים חטפו את אם המשפחה הגר, את שלושת ילדיהם הקטנים (עפרי, יובל ואוריה) ואת בת השכנים אביגיל עידן, ששהתה איתם.
אביגיל, שהייתה אז בת שלוש, הגיעה לשם אחרי שקודם לכן, אב המשפחה, אביחי ברודץ, יצא מהבית וראה אותה רצה לעברו כשהיא מכוסה בדם (בהמשך התברר שאביה, רועי עידן, נורה למוות על ידי המחבלים בזמן שהחזיק אותה). אביחי הכניס אותה לממ"ד עם בני משפחתו, ואז יצא שוב החוצה כדי להגן על הקיבוץ. לצערו, שעות לאחר מכן, גילה שבני משפחתו נחטפו לעזה.
בהתחלה לא היה ברור מה עלה בגורלו של רודני. רק בהמשך התברר שהכלב חזר לבית המשפחה והתחבא שם. ב־8 באוקטובר הבחין בו חייל מילואים שנכנס לטהר את הבית ממחבלים. "מתוך החושך אני רואה זוג עיניים מסתכלות עליי", סיפר החייל, עידו בוהדנה, ל־ynet. "כמעט יריתי בו, אבל אז התרחקתי והבנתי שזה כלב. הוא היה מפוחד למוות. לא רצה לגשת אלינו ולא הפסיק ליילל".
בוהדנה וחבריו לצוות האכילו את רודני ובהמשך יצרו קשר עם אביחי וסיפרו לו שמצאו את כלבו האהוב. ביום שישי ה־13 באוקטובר רודני התאחד עם ברודץ, ולמחרת שניהם כבר פתחו באמצע הלילה בשביתת מחאה מול הקריה בתל־אביב למען השבת החטופים. שעות ספורות לאחר מכן כבר הצטרפו אליהם רבבות. "התחלתי עם הכלב שלי ואח שלי שהסיע אותי לפה", אמר. "אם הייתי יכול לבכות, הייתי בוכה עכשיו, אבל לא עיכלתי את כל מה שקרה".
אחרי 51 ימים בשבי, במסגרת הפעימה השלישית, שוחררו בני משפחת ברודץ. אחרי שזכו להתאחד עם אב המשפחה, פונו לבית חולים שניידר, שם גם זכו להתאחד עם כלבם האהוב.
מה קורה עם רודני היום:
"רודני ניצל בנס מאש המחבלים", אומר היום ברודץ. "בשבוע שהוא שהה בלעדינו בקיבוץ אחרי הטבח, הוא נפגש עם אזרחים ולוחמים אשר סיפקו לו מים, מזון ומחסה, והגיע בסוף אליי כשהוא מלא בגעגועים וגם סובל מטראומה קשה. כמוני, גם הוא חיכה כל הזמן לשובה של משפחתו. לשמחתנו, קיבלנו אישור להכניס אותו לבית חולים שניידר כדי שגם הוא יוכל להתאחד עם בני המשפחה ששוחררו מהשבי, והשמחה כמובן הייתה ענקית והדדית. היום רודני חי איתנו בביתנו הזמני בשפיים, וכמונו, מחכה לשוב לכפר־עזה בזמן הקרוב".
בלה: הכלבה ששרדה את שבי החמאס לצד בעליה
כשמיאה ליימברג בת ה־17 שוחררה משבי החמאס במסגרת הפעימה החמישית, כולם שפשפו עיניים בתדהמה. לצד אמה ודודתה שנחטפו ביחד איתה הייתה גם בלה – כלבת המחמד שלה. מיאה החזיקה אותה בידיה בזמן שהוכנסה לרכב הצלב האדום, ולא הרפתה.
מיאה, תושבת ירושלים, ביקרה יחד עם אמה גבריאלה את בני משפחתה בניר־עוז כאשר החלה המתקפה. המשפחה התחבאה בממ"ד עד שהצליחו לפרוץ אליו המחבלים. אחרי שדווח שהן נחטפו, אביה של מיאה היה משוכנע שכלבת השיצו של בתו ברחה והלכה לאיבוד, ובין היתר ביקש את עזרת הציבור בחיפושיה. "אם אימצתם או שאתם מכירים מישהו שאימץ כלבת שיצו מהעוטף, בבקשה תיצרו קשר עם המספר שרשום", נכתב בפוסט שהופץ ברשתות החברתיות. "הכלבה שייכת למשפחה שבה האמא והבת נחטפו לעזה. לכלבה קוראים בלה והיא ברחה מהבית בזמן הכאוס. האבא מרוסק ומחפש אותה בנרות".
אך התברר שבזמן שנחטפה, מיאה החביאה את כלבתה האהובה מתחת לפיג'מה ועברה את כל המסע לעזה איתה. "הכלבה הייתה איתה כל הזמן במנהרות", סיפר האב אחרי שחרור משפחתו לסוכנות רויטרס. "כאשר מיאה הייתה צריכה לטפס בסולם, הבחינו אנשי החמאס שמדובר בבעל חיים ולא בבובה. פרץ ויכוח ובסוף הוחלט להשאיר אותה אצלה". מיאה עצמה סיפרה: "כאשר היינו בשבי, האכלנו אותה בשאריות של האוכל שלנו. היה צריך לוודא שהיא לא משתוללת כי אם היו רואים בה מטרד, לא היו מאפשרים לי לשמור עליה. בלה עזרה לי מאוד בשבי. היא העסיקה אותי שם וזה היה סיוע נפשי גדול".
