בשיעורי הבית בסדנה נתנו משהו לגבי דייטים. באותו שבוע יצאתי לשני דייטים, וממש הייתי בטוחה שעשיתי את שיעורי הבית, אך במפגש הבא בסדנה כשפתחתי את הקלסר, גיליתי שבעוד שאני חשבתי ששיעורי הבית היו להציף את מה שלמדנו במפגש האחרון, השיעורים היו פשוט ליהנות – ליהנות בדייט. ונראה לי שקצת שכחתי את זה ופחות נהניתי.
"איזה סיכוי יש לנו ליהנות אם ברגע הראשון בדייט אנחנו מוצאות את עצמנו תוהות איך הוא ייראה מתחת לחופה, איך ייראו הילדים שלנו או איזה אבא הוא יהיה?", תוהה סמדר מילר־לוי, מורה לאהבה פראנית ומייסדת "קרובים– בית הספר לזוגיות".
גם איילת סמואל, מנחת סדנת "דואט", מחזקת את הגישה שחשוב לא לשכוח ליהנות בדייט עצמו. "אחת הבעיות החמורות שלכם היא שאתם לא יוצאים לדייטים, אתם יוצאים לסגור עסקה", אומרת סמואל. "אתם יוצאים לדייט ותוך עשר דקות מחליטים אם זה זה או לא זה. אם 'זה זה', אתם נכנסים ללחץ שתעשו טעות שתדפוק את העניין, ואם זה לא 'זה', אתם יושבים משועממים ומתים שזה כבר ייגמר. זו בעיה. אני אומרת: צאו ליהנות, לא לסגור עסקה".
התקווה: להתאהב ממבט ראשון
אפרת וכטל (38), עיתונאית ומרצה לפיתוח ביטחון עצמי בריא, מסכימה שעולם הדייטים הפך למשהו שמזכיר עבודה. "אני לא עושה דייטים של אתרי היכרויות ואפליקציות, כל יומיים דייט אחר. אני לא עושה את המפעל הזה, שזה עבודה", היא אומרת. "אני יוצאת לדייטים כשחברה מנסה לסדר לי ואז אני אומרת – אני לא יכולה להגיד לא, כי זה לא נעים, וגם אני רוצה שהקארמה תמשיך, ואם היקום חשב עליי, אז אני אומרת כן, או כשבאמת יש מישהו שמוצא בעיניי ואז את יוצאת לדייט, אבל זה גם אמור להיות כיף".
למה הפסקנו ליהנות בדייטים? לפי ד"ר שירי רזניק, פסיכולוגית חברתית באוניברסיטת רייכמן, יש חלקים מאיתנו שמרגישים שעולם הדייטים הפך לעולם שלא רק עובדים בו, אלא עובדים מאוד קשה.
"דייטים מרגישים כמו ראיונות עבודה, כל אחד מעביר את קורות החיים שלו. מאוד מתאמצים, צריך לשבץ ביומן המון דייטים שונים. ונשאלת השאלה - האם אנחנו באמת צריכים לעבוד בזה? התשובה היא איפשהו באמצע, בין כן לנסות לצאת ולהכיר, אבל גם לא להגיע למצב שזאת העבודה שלי, שזה מאמלל אותי, שאני אומרת לעצמי – אוי לא, יש לי עוד דייט עכשיו".
ד"ר שירי רזניק: "אנחנו מפספסים אנשים פוטנציאליים לזוגיות, בגלל הרצון שזה ייראה קצת כמו בהוליווד. לפעמים חיבור בין שני אנשים הוא קצת יותר הדרגתי, וגם המשיכה יכולה להצטרף בהמשך"
מה זו תחושת ה"זה זה" שרבים מצפים להרגיש כבר בתחילת הדייט הראשון?
ד"ר רזניק: "'זה זה' זה בדרך כלל משיכה מינית. אפשר לתחום את זה לעניין של פרומונים, לעניין של מולקולות שמופרשות, אחד בין השני, ומשום מה זה נצבע באיזו כותרת רומנטית של אהבה ממבט ראשון. אבל זו לא אהבה, זו אולי משיכה ממבט ראשון".
יכול להיות שזה גורם לנו לפספס בדרך?
"אני חושבת שאנחנו מפספסים אנשים פוטנציאליים לזוגיות, בגלל הרצון שזה ייראה קצת כמו בהוליווד. שנצא לדייט, שנדע מיד שזה האחד, שתהיה שם גם משיכה מינית מאוד גדולה וגם אולי איזו תחושה של גורל, שהנה הגיע האדם הזה, ואנחנו לא עוצרים ועוצרות באמת להקשיב למי נמצא מולנו, לנסות להכיר אותו. לפעמים חיבור בין שני אנשים הוא קצת יותר הדרגתי ושווה לבדוק אותו, וגם המשיכה יכולה להצטרף בהמשך, אז שווה לתת לפעמים עוד צ'אנס אחד. אולי לא עוד 20, אבל עוד אחד".
איך זה מסתדר עם התפיסה של "אהבה ממבט ראשון"?
"'אהבה ממבט ראשון' זה משהו שהושרש כבר מגילים של בית ספר יסודי, כשאנחנו שומעות על נסיכים, על נסיכות, ועל הרבה מאוד מקרים של אהבה ממבט ראשון, שהיה את הניצוץ הזה. ואז באות מחשבות כמו: אם הקשר שלי מתחיל באופן יותר הדרגתי, זה לא רומנטי, זה לא מספיק. אני חושבת שהגיע הזמן להיפרד לשלום מהמיתוס של אהבה ממבט ראשון. יש כמה אפשרויות של התחלת קשר, יש זוגות שעבורם הקשר הוא מיידי והדדי, זה קורה. אבל יש גם זוגות שמתחילים קשר באופן אחר, הרבה יותר הדרגתי וזה מוביל לאושר גדול".
