איזבלה גנדלין, בת 27 מאשדוד, הייתה אמורה להינשא לבחיר לבה ב-26 באוקטובר. נרצחה במסיבה ברעים
איזבלה גנדלין ובן זוגה היו אמורים לחגוג את נישואיהם ב-26 באוקטובר, בגן אירועים מפואר. הכל כבר תוכנן ונסגר, בני משפחה וחברים קיבלו כחודשיים קודם לכן בקשת Save the Dat עם תצלום של טבעת אירוסין יפהפייה. בדיוק חודש לפני מועד החתונה, ב-25 בספטמבר, הודתה איזבלה לתשע מחברותיה שחגגו איתה בפאפוס שבקפריסין: "יפות שלי, תודה על מסיבת רווקות שלא תישכח לעולם. אני אוהבת אתכן עד שכואב – אחת אחת. שנמשיך לשמח אחת את השנייה לנצח!"
את האיחול התמים הזה גדעו כוחות הרשע של החמאס. ב-7 באוקטובר, בשבת השחורה, נרצחה איזבלה במסיבת "נובה" ברעים. בן הזוג נדב יהודה (32) ניצל: "זה לא נתפס. אני עדיין לא מעכל. איזבלה הייתה כל החיים שלי. אהבתי אותה ברמות שאני לא יכול לתאר. היא השלימה אותי כמו כפפה ליד. היינו אמורים להיות זוג נשוי והיא איננה. איך אפשר לתפוס ריק שכזה?"
צפו בסיפורה של איזבלה
"איזבלה גדולה ממני בחצי שנה, כל חיינו, מהגן דרך היסודי והתיכון, היינו יחד", מספרת בת דודה, יאנה בוטנרו. "היא הייתה ילדה קורנת, מחייכת, שמחה, מובילה, מלכת הכיתה. היא מילאה תפקיד מאוד חשוב בחיינו. לפני החתונה המתוכננת אמורה היה להיערך מערב מקווה לכבודה. במקום זה ארגנו ערב הפרשת חלה לזכרה. כולן היו, חוץ ממנה!".
את נדב, גם הוא אשדודי, הכירה בגיל 15, אבל האהבה ביניהם פרחה רק כשהייתה בת 22 במפגש מקרי ברחוב. לפני יותר משלוש שנים עברה איזבלה להתגורר בדירתו השכורה, ומילאה אותה בנוכחותה. "ניהלנו חיים משותפים, באהבה גדולה", מתאר נדב. "היא עשתה תואר במנהל עסקים וסחר בינלאומי במכללה למנהל, עבדה בחברת שילוח באיירפורט-סיטי, ודחפה אותי ללמוד ולהתפתח. אני אמור ללמוד הנדסאות בניין החל משנת הלימודים הקרובה".
ממש מתחילת השנה, בחודש ינואר, נסעו איזבלה ונדב למקסיקו. שם, על חוף ים, כרע נדב ברך והציע נישואים לאהובתו. "היא הייתה המומה ונרגשת, ואמרה כן!", הוא נזכר בדמעות.
"הייתי למעשה ילד צעיר כשהיא נולדה וגדלנו יחד", מספר אביה, סרגיי גנדלין, יליד בלארוס. את נטלי, שיחד עמה הביא לעולם את איזבלה ואמילי, פגש בארץ. הם התגרשו כשאיזבלה הייתה בת 14. בזוגיות הנוכחית הביא לעולם את אחותן, מילנה. "כשהייתה ילדה, אימנתי אותה בתחומים רבים. ליוויתי אותה לחוגים, והיא הייתה אלופה. רקדה בלט, ניגנה בפסנתר, עסקה בשחייה, בטניס ובאתלטיקה קלה. גם לאחר הפרידה מאמה המשיכו בינינו יחסים חמים וקרובים. כשנוצר הקשר עם נדב, אימצנו אותו ללבנו.
"כשהם החליטו להתחתן, אשתי הנוכחית ואני רצינו לתת להם מתנה מיוחדת. יזמנו נסיעה משותפת למלדיביים. היינו שם שבוע ובמהלכו ארגנו לנדב ולאיזבלה טקס נישואין מקורי. שניהם לבשו לבן, איזבלה הייתה בשמלת כלה, והגענו בסירה לאי שבו הוצבה מעין חופה עם פרחים אדומים ואישה לבושה בבגדים מסורתיים ערכה להם טקס סמלי של חתונה לפי המנהג המקומי. איזבלה הייתה מאושרת, ולא היה מאושר ממני לראות אותה כך. חזרנו משם ב-2 באוקטובר. תכננתי להקרין את הסרטון בחתונה האמיתית, בישראל, שלצערי לא תתקיים לעולם".
"ביום שישי הרגשתי לא בטוב ושקלתי לא לנסוע למסיבה, אבל איזבלה התעקשה, היה שם די-ג'יי שהיא מאוד אהבה", משחזר נדב את אירועי הבוקר הנורא. "הגענו בשבת, בשש בבוקר. כחצי שעה אחר-כך התחיל הבלגאן. היו אזעקות, אמרו לנו להתפנות, יצאנו לכיוון הכביש והתכוונו לחזור הביתה. כשהאזעקות התגברו עצרנו במיגונית בעלומים, בידיעה שזה המקום הכי בטוח. היינו שם כ-40 איש ואז נשמעו יריות ונאמר לנו להירגע, כי צה"ל הגיע.
"יצאתי לראות מה קורה בחוץ, איזבלה נשארה במיגונית. פתאום ראיתי מולי שני גברים עם בנדנות ירוקות, שירו עלי ועל בחור נוסף שעמד לידי. הוא נפל מת על הכביש, הם זרקו שני רימונים וריססו את המיגונית ביריות. התחבאתי בין השיחים, מהצד השני של הכביש, שמעתי את כל ההתרחשות וראיתי אנשים נרצחים.
"בסביבות שתיים-שלוש בצהריים חיילי צה"ל פינו אותי לתחנת המשטרה באופקים. התקשרתי לאבא של איזבלה, הוא הגיע עם המכונית שלו, לקח אותי ונסענו לסורוקה ומשלא מצאנו אותה המשכנו לברזילי. גם שם היא לא נמצאה. למחרת חזרנו לבתי החולים, הפעלנו חמ"ל כדי לנסות למצוא אותה ולא הצלחנו. ואז, ביום שני בשמונה בערב, קיבלנו הודעה שהיא נמצאת במחנה שורה. למחרת נערכה הלוויה שלה".
"במהלך החיפושים איתרנו בחור שפינה אותה, וידעתי כמעט בוודאות שהיא איננה, אבל חיכיתי להודעה רשמית", מספר סרגיי. "בשלישי בערב הגיע אלינו טלפון. 'טוב, איפה אתם יושבים שבעה?' שאל מישהו, שהוסיף 'מתי אתה רוצה מחר את ההלוויה?'. זאת הייתה הצורה שקיבלתי הודעה על הירצחה של בתי. כמעט התעלפתי. אולי הוא חשב שאני כבר יודע. אבל לצערי הרב, ככה תפקדה המערכת, שלא יכלה להגן על הילדים שלנו, הביאה עלינו אסון נורא ויצרה אצלנו משבר אמון שמי יודע אם יהיה אפשר לתקן אותו אי פעם".
