אסתר גודו. "פעם בשלושה חודשים אני טסה להונגריה"

עלתה מהונגריה: "הישראלים מזמינים מנה במסעדה ואז מבקשים לשנות את כולה"

אמה של אסתר גודו גילתה רק בגיל 21 שהיא יהודייה, כשמצאה מסמכי שחרור של סבתא שלה מאושוויץ. לאסתר כבר לא הייתה התלבטות לאן היא שייכת, והיא החליטה להעלות לישראל. רק לדבר אחד היא לא הצליחה להתרגל

פורסם:
אסתר גודו (33), מומחית בליקויי למידה ובעלת "הבית הכתום" לטיפולים רגשיים ואבחונים, נשואה ואם לשניים (שלוש ושנה), מתגוררת בראש־העין. גדלה בבודפשט, הונגריה, ועלתה ארצה לפני כ־12 שנה.
גילוי היהדות: "אמא שלי גילתה שהיא יהודייה רק בגיל 21, כשמצאה מסמכי שחרור של סבתא שלה מאושוויץ. אני תמיד ידעתי שאני יהודייה. חגגנו את כל החגים היהודיים בבית הכנסת, אבל גם את חג המולד לפי המסורת ההונגרית - אוכלים ארוחה ומקבלים מתנות. בגיל ההתבגרות קצת התרחקתי מהיהדות, אבל כשהייתי סטודנטית חזרתי ללכת עם אמא שלי לבית הכנסת בחגים ובערבי שבת. באחד מימי ראשון הייתי פנויה והצטרפתי איתה למפגש של נשים יהודיות בחב"ד. הכרתי את אחת הרבניות, התחברנו והיא הזמינה אותי לקידוש. הפכנו לחברות קרובות, הקידוש הפך לעניין קבוע והתחלתי לחשוב על עלייה. כל החברות שלי עזבו וממילא לא אהבתי את מה שלמדתי באוניברסיטה, אז החלטתי לעלות".
עלייה: "חודש לפני העלייה טסתי עם 'תגלית' לישראל. זו הייתה חוויה מדהימה, שחיזקה את ההחלטה לעלות. נקלטתי באשקלון והתחלתי ללמוד בתוכנית שכללה שמונה שעות לימודי עברית ביום. כשמישהי שמעה שאני הונגרייה, היא שידכה לי עולה ותיקה, שאימצה אותי והכינה לי אוכל הונגרי".
"בעבודה קרה שהייתי צריכה לוודא הגעה של מישהו בשם חיים, אמרתי חיים במלרע וכולם סביבי נקרעו"
לימודים: "המשכתי למכינה קדם־אקדמית וללימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת אריאל. כשסיימתי, התקבלתי לחברת מיון ואבחון והתקדמתי יפה, במקביל ללימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת בר־אילן ועבודה כעוזרת מחקר ומתרגלת בסטטיסטיקה. מאז סיימתי תואר שני נוסף, בלקויות למידה, ולפני חמש שנים הקמתי את הקליניקה שלי".
זוגיות: "חצי שנה אחרי שעליתי, הכרתי גבר ישראלי והיינו יחד שש שנים. בהמשך הכרתי את בן זוגי הנוכחי ותוך שנתיים התחתנו".
2 צפייה בגלריה
אסתר גודו
אסתר גודו
בטיול בהונגריה. "אבא שלי אומר שאני כבר לגמרי ישראלית"
(צילום: אלבום פרטי)

עברית: "כשקבעתי את הדייט הראשון שלי עם האקס, סיכמנו על מקום המפגש, ובסוף השיחה הוא אמר: 'סגור!'. שאלתי: 'מה, המקום שקבענו בו סגור?'. הוא צחק, כמובן. בעבודה קרה שהייתי צריכה לוודא הגעה של מישהו בשם חיים, אמרתי חיים במלרע וכולם סביבי נקרעו".
פערי תרבות: "לפעמים אני הולכת עם חברות למסעדה ורואה שהן מזמינות מנה, אבל משנות את כולה! בהונגריה לא עושים דברים כאלה, מה שבתפריט, זה מה שאת אוכלת. זה לא מנומס כלפי השף".
כיום: "אני אוהבת את הארץ ואת האנשים, שתמיד שמחים לעזור. פעם בשלושה חודשים אני טסה להונגריה והזהות הכפולה שלי קצת מבלבלת. אבל אבא שלי אומר שאני כבר לגמרי ישראלית".
איזה הרגל הונגרי כדאי לישראלים לאמץ? כשיש תור, תעמדו במרווחים נורמליים ואל תשבו לי על הראש".
למה את הכי מתגעגעת בהונגריה? "למשפחה, לחברים שלי ולמאכל בשם לנגוש. זה בצק מטוגן, קצת דומה לספינג', שאוכלים עם שמנת חמוצה וגבינה צהובה מגוררת".
למה לא תצליחי להתרגל כאן? "שלא מכבדים את הזכות לפטור מתור במצבים מסוימים. כשהייתי בחודש התשיעי עקפתי תור בחנות ספרים והתחילו לצעוק עליי".
המקום האהוב עלייך בארץ?"אזור ים המלח ובמיוחד עין־גדי ופטריות המלח".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button