אחרי 20 שנים כשכירה בתפקידי ניהול בכיר, יצאה שלי צליק לעצמאות והחלה לעסוק בייעוץ ארגוני ובהשמה לבכירים. במקביל – מתוך מה שהיא מתארת במילים "קריאה פנימית לעשות משהו שמשמח נשים" ובהשפעת הבידודים של תקופת הקורונה – החליטה להחזיר לחיים מנהג נשי עתיק יומין שהכירה דרך סבתה. "דוהורה" (DOHOREH), מילה שפירושה "מעגל" בשפה הפרסית, התחילה כקבוצה קטנה של כמה חברות בפייסבוק והפכה בתוך שנה לקהילה של כאלפיים נשים שנפגשות, רוקדות, מתחברות ומשתחררות. ובמילותיה של צליק, "באות בטוב לעצמן ולעולם".
"סבתי ז"ל הייתה מקיימת מפגשי דוהורה", מספרת צליק, "ואני כילדה זוכרת נשים שמגיעות לשמוח ולרקוד יחד. זה השאיר אצלי טעם של עוד, ואכן היום אפשר למצוא את אותו הקסם במפגשי הדוהורה של הקהילה. נשים שמגיעות למפגשי דוהורה מספרות שיצרו בהם חיבורים אישיים וגם מקצועיים לכל החיים. המכנה המשותף העיקרי הוא הצורך להשתחרר מטרדות היומיום, לשמוח, להתחבר לנשים באותן האנרגיות ולחוות שייכות ומשמעות".
נוסף על מסיבות הדוהורה שכוללות יין, די-ג'יי וריקודים, הקהילה מקיימת פעילויות נוספות כמו מעגלי שיח אינטימיים, סיורים קולינריים, ימי צילומים ושאר פעילויות משמחות ומחברות. "למעגל נשים יש כוח ריפוי", מספרת צליק. "החוויה של 'כולנו אחת' היא מחזקת ומעצימה. מאז ומתמיד נשים התקבצו יחד, ליקטו, בישלו ודיברו על כל מה שחשוב בחיים. זאת חוכמה נשית קולקטיבית קדומה שאין לה תחליף גם בעידן הבינה המלאכותית".
