הן נפגשו בנסיבות טרגיות: שתיהן סעדו את אלי מור ז"ל, איש שיווק שנפטר מסרטן ריאות בגיל 60. איילת מור היא גרושתו ואם ילדיו, שהייתה נשואה לו במשך 16 שנה. אורלי לוי היא בעלת ההוצאה לאור "אוריון", שאיתה ניהל זוגיות חמש שנים לפני מותו. המפגש הבלתי אפשרי בין שתי נשים שאהבו את אותו גבר, הוליד חמש שנים אחרי מותו ספר ילדים בשם "משלושה יוצא אחד", שכתבה איילת ושיצא בהוצאה של אורלי.
הסיפור של איילת: "כשנודע לי שהוא חולה, הרמתי טלפון"
איילת מור (54) היא אשת חינוך העוסקת בהקניית מיומנויות חברתיות לילדים על הספקטרום האוטיסטי. היא ואלי התגרשו בשנת 2006, ובמשך שנים רבות לא נפגשו ומיעטו להיות בקשר, למרות שגידלו במשותף את שני בניהם, עופרי ואילון.
הם הכירו בקיבוץ טללים, כשהיא הייתה חיילת ושירתה שם במסגרת גרעין נח"ל, והוא - מבוגר ממנה ב־11 שנה - ניהל את מפעל הקיבוץ. "הושאלתי לעבודה בקיבוץ אחר, הוא הסיע אותי מדי פעם ופשוט התחיל איתי", היא מספרת. "לאורך תקופה ארוכה לא נעניתי לחיזוריו, אבל באחד הערבים נשארתי לבד בקיבוץ לתורנות כשרוב חברי הגרעין נסעו והסכמתי להזמנה שלו. מאז לא נפרדנו, התחתנו אחרי פחות משנה. לא הרגשתי את פער הגילים בתוך הנישואים, אבל בסביבת החברים זה היה מורגש: החברים שלי היו קצת ילדותיים בשבילו, ולהפך. יצא שאני הצטרפתי לחברים שלו ובעצם ביליתי עם אנשים שמבוגרים ממני בהרבה".
שנים אחרי שהתגרשתם, הקשר התחדש. איך נודע לך שהוא חולה?
"הבנים סיפרו לי וקשה לתאר את תחושת הצער ועומק הכאב שחשתי. הידיעה שאבי ילדיי פשוט הולך ונחנק למוות זעזעה אותי. הרמתי אליו טלפון ושאלתי אם ירצה שאבוא, והוא אמר שישמח. הוא אבא של הבנים שלי והיה לי ברור שאני חייבת להיות שם. באתי עם מסר של פיוס וסליחה אחרי הרבה שנים של נתק, וזה משהו שלקחתי איתי להמשך הדרך. העציב אותי מאוד שחיכינו לדקה ה־92, אני מרגישה שבזבזתי זמן חשוב. מאז אני חיה בצל הידיעה שהחיים יכולים להסתיים בכל רגע".
אורלי, פגשת פעם את איילת?
"אף פעם לא פגשתי אותה ולא דיברתי איתה, אבל שמעתי עליה הרבה מאלי. הוא אף פעם לא אמר עליה מילה רעה, למרות שהיה ביניהם נתק. הוא תמיד אמר שהוא רק רוצה שהיא תהיה מאושרת, כי אם היא תהיה מאושרת, הילדים שלו יהיו מאושרים".
איילת: "נכון, הפרידה שלנו לא הייתה קלה, אבל ככה זה עם פרידות. את מכירה פרידה שאין בה כעסים?"
איילת: "כשנודע לי שאלי חלה, באתי עם מסר של פיוס וסליחה אחרי הרבה שנים של נתק. מעציב אותי שחיכינו לדקה ה־92, אני מרגישה שבזבזתי זמן חשוב"
אורלי: "מה שיפה זה שלמרות הכעסים הוא זימן אליו את איילת בימיו האחרונים, ושם נפגשנו לראשונה. זה היה רגע מיוחד במינו, היא באה עם הוריה והם היו שם כדי לעזור, חיבקו אותי ונוצר קשר מדהים גם איתם. אבא של איילת, שהוא רופא, נכנס לעובי הקורה, ואני זוכרת שלקראת הסוף הוא לקח אותי לשיחה וניסה להסביר לי שהמצב לא טוב, כי הוא ראה שאני לא מבינה את הסיטואציה".
איילת: "אלי היה בהכחשה טוטלית לגבי המצב שלו וכך גם אורלי. אף אחד לא האמין שתוך חודש לא נראה אותו יותר".
אורלי: "הוא פשוט טבע בתוך עצמו, לא היה לו חמצן. די מהר הוא לא הצליח לבטא את עצמו ולהגיד מה הוא מרגיש. הייתה לו מסכת חמצן, הוא לא יכול היה לנשום, ולי קשה עם המחשבה שאולי הוא רצה להגיד משהו ולא הצליח. כל הזמן לחשתי לו באוזן שהכול יהיה בסדר, שלא יפחד, שאני אוהבת אותו, כי הרגשתי שהוא פוחד. הוא אמר לכולם 'יש לי עוד חלומות, אני רוצה לחיות', כשהוא חלה הוא היה בתקופת הפריחה שלו".
הסיפור של אורלי: "אלי היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי"
אורלי לוי (60), בעלת ההוצאה לאור "אוריון", הכירה את אלי ב־2013, שבע שנים אחרי שהוא התגרש מאיילת ושש שנים אחרי שהיא עצמה התגרשה מבעלה אחרי 15 שנות נישואים ושלושה ילדים.
"התגרשתי בגיל 45, עזבתי את כל הממלכה, המעמד והסטטוס, כי לא הייתה לנו מערכת יחסים טובה, וחיפשתי אהבה אמיתית", היא מספרת. "אמא שלי הייתה מסתובבת בגינה בין כל החברות הזקנות שלה עם האף למעלה ומספרת שהבת שלה נשואה לרופא בכיר. כשהתגרשתי היה לה קשה, אבל עשיתי בשכל כי בסוף קיבלתי את אלי. אמנם לזמן קצר, רק חמש שנים, אבל הוא היה הדבר המושלם עבורי, בדיוק מה שחיפשתי ומה שרציתי. אהבתי אותו מאוד, על סף הערצה ממש, זה מה שחיכיתי לו כל החיים".
אורלי: "קיבלתי הזמנה ממסעדה לחגוג את יום השנה שלי ושל אלי עם יין על חשבון הבית. אמרתי לאיילת: 'אנחנו הולכות יחד לשתות לזכרו'. סיפרתי למלצר שאלי לא חי, אז הבאתי את גרושתו במקומו"
איך הכרתם?
"במפגש חברים. הייתה בינינו כימיה טובה, החלפנו מבטים ופרטי התקשרות, אבל הוא שיחק אותה הארד טו גט. ניהלנו שיחות כל יום אבל לא נפגשנו, הוא לא כל כך נתן את עצמו. ואז קבענו להיפגש וביום הפגישה הוא צלצל ואמר לי שהוא מתנצל, אבל הוא לא מרגיש בשל. הוא רצה לחכות עם הפגישה כי הוא לא היה בטוח שהוא ממש מוכן לקשר רציני והרגיש שזה הולך לשם. ניתקנו מגע לזמן קצר, אולי חודשיים, ואז הוא יצר קשר, אמר שהוא רוצה להיפגש ומפה לא נפרדנו. הייתה לנו מערכת יחסים יפה, לא גרנו יחד אבל היינו מחוברים חזק מאוד. הוא היה אהבת חיי, האהבה הכי גדולה שהייתה לי".
מתי התברר שהוא חולה?
"הוא כנראה הסתובב עם הסרטן כמה שנים ולא ידע, ובזמן הזה חי חיים טובים, עשה ספורט, טייל ונהנה מחיי זוגיות מלאים. זה התחיל בכאבי גב שהלכו והתגברו. הוא הלך לאורתופד וקיבל טיפולים לכאבי גב, כל מיני עיסויים, וכלום לא עזר".
איילת: "חשבו שהוא עושה הצגות. היה צריך להפוך שולחן מה שנקרא, בשביל לקבל MRI, ואז גילו את הקטסטרופה".
"עמדנו שתינו במטבח, שתינו יין ואלי ישב בסלון, הסתכל עלינו מרחוק ואמר: 'חזון אחרית הימים'"
אורלי: "המחלה התגלתה כשהייתה כבר בדרגה 4, היה כמעט חסר סיכוי להילחם בה. הוא היה מעשן כבד, אני לא מבינה למה משרד הבריאות לא מציע למעשנים לעשות צילום ריאות לפחות פעם בשנתיים, אני בטוחה שהיו עולים על זה בשלבים מוקדמים יותר ואולי הוא היה חי היום. הוא עדיין האמין שהוא יכול להחלים, האמין בכוח הריפוי שלו, אבל יום אחד הגענו לבית החולים והוא אמר לרופא 'אני אופטימי, אני מאמין בכוח שלי לרפא את עצמי'. הרופא אמר לו 'אל תכעס על עצמך, אבל זה בכלל לא בטוח', וזה שבר את רוחו. מהרגע הזה הייתה לו נפילה גדולה, הוא איבד את התקווה. יש בי כעס על הרופא הזה, למה הוא היה חייב להגיד את זה ככה? זה הוריד אותו לגמרי, מאותו רגע ראיתי ממש איך הוא נופל ממצב של אמונה למצב של ייאוש".
איך התחדש הקשר שלו עם איילת?
"כשהוא הבין שהוא חולה מאוד היה לו חשוב לחדש את הקשר עם איילת ועם המשפחה שלה, וזאת הייתה הפעם הראשונה מאז הגירושים שאיילת הגיעה אליו הביתה אחרי הרבה שנים. עמדנו שתינו במטבח, שתינו יין ואלי ישב בסלון, הסתכל עלינו מרחוק ואמר: 'חזון אחרית הימים'. אחרי זה הוא אושפז ואיילת המשיכה לבוא לבית החולים, אני זוכרת תמונה אחת, יומיים לפני מותו, הוא עדיין היה במודעות ושתינו עמדנו ליד מיטתו, איילת מחזיקה לו יד אחת ואני את היד השנייה, ולא יכולתי להימנע מהמחשבה שככה, בדיוק ככה, הוא היה רוצה להיפרד.
"בלילה האחרון שלו נשארתי לישון שם עם הבן הצעיר שלו. אלי עוד היה במודעות, נתנו לו עוד ועוד מורפיום ועדיין כאב לו, כל הזמן רצנו לאחיות לבקש שיעזרו לו, כי הוא ממש סבל. באיזשהו שלב הרופאים הגיעו אלינו לחדר וקצת כעסו שכל הלילה טרטרנו אותם, הם אמרו שהוא סובל מאוד וביקשו את רשותנו להרדים אותו. זה כבר היה בסוף. הבן שלו התקשר וסיפר לאיילת והיא הגיעה מיד. הוא נפטר לפנות בוקר, ושתינו היינו לצידו".
איך הילדים התמודדו עם מותו?
איילת: "אלי היה אבא מאוד נוכח, הייתה לנו משמורת משותפת, הוא גר לידנו במודיעין ובינו ובין הילדים היה קשר מצוין. הבן הצעיר שלנו, אילון, הזכיר לי את הילד מהסיפור 'פרח לב הזהב', כמו שהוא הלך לחפש תרופה שתציל את אמא שלו, כך גם אילון חיפש בשבילו עזרה איפה שרק היה אפשר. גם עופרי לקח את זה קשה מאוד, איך אפשר שלא? אבל אחרת. זה היה מוות מחריד ומהיר מדי".
ההשראה לספר: ריב של שלוש ציפורים
אחרי מותו של אלי, כל אחת מהנשים הלכה לדרכה והן לא היו בקשר במשך חמש שנים, עד שאיילת פנתה לאורלי וביקשה ממנה להוציא לאור את ספרה בהוצאת "אוריון", שאורלי הקימה בשנת 1999. "אני אגיד לך את האמת? אף פעם לא החלטתי להקים הוצאה לאור, היא פשוט קמה מאליה", היא מספרת. "הייתי עורכת ספרים ותוך כדי עריכה הכותבים ביקשו שאעזור להם לעצב, להדפיס, ואחר כך גם לשווק, ומפה לשם התחלתי להבין שיש לי הוצאה שרק צריך לתת לה שם. אנחנו מוציאים את כל הז'אנרים, אבל נוצר לנו כוח שיווק גדול בתחום ספרי הילדים".
"משלושה יוצא אחד", שכתבה איילת (עם איורים מרהיבים של בועז גבאי), הוא ספר ילדים שמספר על שלוש ציפורים שמשחקות. הספר ממחיש את הדינמיקה ביניהן ומציג כלים לגישור כשצצים חילוקי דעות תוך כדי המשחק, וגם דרכי התמודדות עם רגשות שונים המתעוררים במהלכו.
הספר נולד כשישבה ביום סתיו קריר אחד בביתה ושמעה בחוץ מהומה רבה. "שמעתי ציוצים וצווחות, יצאתי החוצה לראות מה קרה וראיתי שלושה שחרורים משחקים", היא מספרת. "במסגרת העבודה שלי אני נעזרת בספרות ילדים לצרכים טיפוליים, אני רואה את ההנאה וההזדהות בהבעות הפנים שלהם, ונוצר בי דחף גדול מאוד לכתוב משהו בעצמי, אבל לא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל. נרשמתי למפגשי כתיבה שמיועדים לנשים בלבד שיזמה בחורה בשם חגית רימון. הגעתי אליה דרך פייסבוק, נרשמתי והיא פשוט אבחנה את הקושי שלי, נתנה לי משימה - לכתוב בכל יום שלושה עמודים בלי למחוק, כדי להרגיל את עצמי לכתוב ללא מחשבה. במשך כמה חודשים זה היה חלק מסדר היום שלי, אבל לא הייתה לי פריצת דרך עד הרגע שבו ראיתי את השחרורים וזה פשוט קרה מאליו. לא התאמצתי, זה יצא מתוכי אל הדף בקלילות".
7 צפייה בגלריה
"במהלך העבודה על הספר קרו דברים כמעט מיסטיים". אורלי לוי ואיילת מור
(צילום: דנה קופל )
למה בחרת להוציא את הספר אצל אורלי?
"התחילו לעלות לי ברשת פרסומים של הוצאות לאור, באיזשהו שלב התפתיתי לפנות לסטימצקי, ואז אמרתי לעצמי 'מה את עושה? יש לך את אורלי'. כשהיינו בבית החולים ליד מיטתו של אלי, אורלי זרקה לי שאם יום אחד אכתוב ספר, שאוציא אותו אצלה. חשבתי - על מה היא מדברת? אני בטח לא אכתוב ספר. אולי אורלי זרעה את הזרע לספר הזה, מי יודע?"
אורלי, הופתעת כשאיילת פנתה אלייך?
"זו הייתה הפתעה גדולה לראות אותה אחרי כל כך הרבה שנים. מיד חיבקתי את הרעיון שניצור משהו ביחד, משהו שאנחנו ממשיכות בעקבות איזה זרע שאלי שתל כשהוא הפגיש בינינו.
"במהלך העבודה על הספר קרו דברים כמעט מיסטיים, למשל, איילת קבעה איתי יום לפגישה, ואני לא זכרתי שזה נפל על יום ההיכרות שלי ושל אלי. בזמן שאנחנו יושבות אצלי במשרד, קיבלתי הודעה מאחת המסעדות שנהגנו לבלות בהן שאנחנו מוזמנים לחגוג את יום השנה עם שתי כוסות יין על חשבון הבית. אמרתי לאיילת: 'אנחנו הולכות לשם יחד לשתות לזכרו של אלי'. המלצר שאל אותי 'איפה בן הזוג שלך?' וסיפרתי לו שהוא כבר לא בין החיים, אז הבאתי את גרושתו במקומו. גם בשם של הספר, 'משלושה יוצא אחד', יש איזה מסר נסתר שלא חשבנו עליו כשבחרנו את השם. וחוץ מזה, בשמות שלנו, איילת ואורלי, יש את השם של אלי".
אורלי: "אלי אמר לרופא 'אני אופטימי, אני מאמין בכוח שלי לרפא את עצמי'. הרופא אמר לו 'אל תכעס על עצמך, אבל זה בכלל לא בטוח'. מהרגע הזה הייתה לו נפילה גדולה. יש בי כעס על הרופא הזה, למה הוא היה חייב להגיד את זה ככה?"
למה את ואלי לא התחתנתם?
"זמן קצר לפני שהוא חלה אלי הציע לי נישואים, אבל לא הספקנו. אני מסתובבת בתחושה שכל פעם כשהגעתי כמעט, נזרקתי החוצה מתוך האגדה. אני יכולה לומר שאני בקשר עם אלי כל יום, לקחתי מבית החולים את ספר התהילים שהיה מונח ליד המיטה שלו בזמן המחלה, שבאמצעותו הוא ביטא את הרצון שלו לחיות, ואין יום שאני לא לוקחת את הספר לידיים לפני השינה ומתקשרת איתו. אני פותחת את הספר הזה כאילו כל התפילות של אלי עדיין נמצאות בתוכו, ודרך הספר אני מצליחה לתקשר איתו".
את חושבת על פרק ג'?
"האבל שלי היה ארוך, שלוש שנים אחרי מותו לא רציתי לפגוש אף גבר ולא רציתי להיכנס לזוגיות חדשה, אבל אחרי שלוש שנים הרגשתי שאני מתגעגעת לאהבה ולרומנטיקה, אני מתגעגעת להיות אישה של מישהו, וחזרתי לעניינים. בהתחלה לקח לי זמן לשחרר ולא לחפש את אלי בכל גבר שאני מכירה, ורק כששחררתי מצאתי אהבה חדשה. כבר כמה חודשים אני בזוגיות, מתברר שהלב יכול להתמלא שוב באהבה".
איילת: "לי קרה משהו הפוך. מיד אחרי הגירושים חברה הכירה לי חבר טוב שלה שבדיוק גם התגרש. היינו יחד 14 שנה ונפרדנו אחרי מותו של אלי. לדעתי זה קשור, המוות של אלי זעזע אותי כל כך, שאני חושבת שהוא קצת זירז את הפרידה, כי כבר התקשיתי להיות נוכחת בקשר הזה. נפרדנו לפני ארבע שנים ומאז אני מחפשת את עצמי ולא כל כך מצליחה. יש פה ושם קשרים לפרקי זמן קצרים, אבל אני לא מצליחה להפוך איזשהו קשר לשגרה".
