לגמרי במקרה הגעתי לבלוג בענייני לוגיקה, שהנגיד את המונח השגור ״יש מאין״ עם היפוכו, ״אין מיש״. את הקסם של יש מאין לא צריך לבאר, אבל איפה אנחנו נתקלים ביומיום באין מיש? לא הייתה לי סבלנות להעמיק בפלפול הלוגי, אבל המוח התעקש להמציא דוגמה להתאיינות היש. דמיינתי, למשל, אבטיח שמוטח למדרכה מהקומה העשירית ומתק ליבתו מתפזר לכל עבר. מזל שהוא לא נפל על ראשו של עובר אורח אקראי, כי גם זו המחשה לאין מיש.
אבל למחרת עלתה דוגמה נוספת, והפעם לא מדומיינת. מטופלת חדשה בקליניקה, שמאוד נהנתה בעבר מיחסי מין, התלוננה שהפסיקה להתענג על האורגזמות שלה. ״אני מרגישה בוודאות שאני מגיעה״, היא תיארה, ״אבל התוצאה היא אפס. אורגזמה יש, הנאה אין״.
אורגזמה נעדרת הנאה היא הפרעה שאנחנו נתקלים בה במרפאות יותר ויותר בשנים האחרונות. נשים מתארות תחושות פיזיות מובהקות של שינוי פיזיולוגי, כמו האצה בדופק והתגברות של הרטיבות בנרתיק, אבל הסערה המינית לא מיתרגמת לפרץ של עונג. המצב הזה של ניתוק בין הגוף לראש, בין התחושה הפיזית לתגובה הנוירולוגית, מוגדר כ־Orgasmic Anhedonia (אנהדוניה, אי־נהנות אורגזמית).
בין הסיבות לאי־נהנות אורגזמית: יחסים זוגיים מורכבים, טיפולים תרופתיים, קושי נפשי להשתחרר, ועוד נסיבות שטרם נחקרו דיין
לפני שנגיע למקורות המשוערים של התסמונת, ננסה לחדד את ההבדל בין הפורקן המיני אצל נשים לעומת גברים. האורגזמה הנשית היא בעיקר תחושתית. רק מיעוט נשי חווה את מה שנקרא ״שפיכה נשית״. הרוב המוחלט, יותר מ־80% מהנשים, מדווחות על תחושה פנימית: האצת הדופק, התגברות קצב הנשימה, התכווצות פנימית של צוואר הרחם ושרירי האגן, פרפור בשיפולי הגוף ועוד. אצל גברים זה מתבטא בתגובה נראית לעין - שפיכה. בפרקטיקה השגרתית זה מתבטא בשאלה הגברית המוכרת ״הצלחת לגמור?״, בעוד שנשים מזהות בקלות את השפיכה של הפרטנר לסקס.
לעתים היעדר העונג האורגזמי עקבי לגמרי, לפעמים הוא תקף רק בחלק מהאינטראקציות המיניות, וקורה גם שהעונג לא נמחק לחלוטין מהפרוטוקול, אלא מורגשת ירידה משמעותית באינטנסיביות ובעומק של ההנאה.
והסיבות לאי־נהנות אורגזמית? אלה עדיין לא ברורות לחלוטין, המחקר בתחום עדיין בחיתוליו. ברשימת החשודים: יחסים זוגיים מורכבים, טיפולים תרופתיים, קושי נפשי להשתחרר, ועוד נסיבות שטרם נחקרו דיין.
אם תהיתן, אז לא רק נשים מדווחות על התופעה, גם גברים - אם כי בשכיחות נמוכה יותר - מתארים שפיכה לא מהנה. אצלם, בניגוד לנשים, המקור יותר גופני ופחות נפשי.
הטיפול בתסמונת מתחיל בבדיקה: של המערכת ההורמונלית, של מערכת המין, של מערכת השתן. אם לא נמצאה סיבתיות מובהקת וחושדים בתרופות כמחוללות הבעיה, משנים מינונים
נפשי או גופני, הטיפול בתסמונת מתחיל בבדיקה: של המערכת ההורמונלית, של מערכת המין, של מערכת השתן. אם לא נמצאה סיבתיות מובהקת וחושדים בתרופות כמחוללות הבעיה, משנים מינונים. יש, למשל נשים שחוות אנהדוניה אורגזמית אחרי נטילת תרופות נוגדות דיכאון, אז מורידים את המינון או מפסיקים זמנית את הטיפול התרופתי. כך נוהגים גם עם גברים שנוטלים תרופות להצמחת שיער (שמורידות את רמת הטסטוסטרון), ומתלוננים על היעדר עונג בעת שפיכה.
אם נשללת הזיקה התרופתית, במקרים רבים יקבלו נשים ייעוץ לתרגול רצפת האגן לצורך חיזוק המאסה השרירית והגברת התחושתיות הנרתיקית. לעתים יומלצו טיפול נפשי בדגש על הרגעה או טיפול זוגי להעצמת תחושות. ההתמודדות היא ביו־פסיכו־סוציאלית: מנסים לטפל בגוף, בנפש ובאינטראקציה הזוגית.
במקרים לא מעטים אנחנו עדים לשיפור עד החלמה מלאה, אבל היות שאנהדוניה אורגזמית עדיין לא נהירה לגמרי למחקר, בחלק מהמקרים לא מגיעים לפתרון.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
