הטיפול הזוגי האחרון היה סוער. בן זוגי ואני רבנו מול המטפלת, והוא הודיע שהוא הולך, קם ועזב את החדר. המטפלת קמה בעקבותיו, ואני נשארתי לבדי. נותרתי בתחושה שננטשתי פעמיים. ובכלל, שבעצם עזיבתו את החדר זה הפך אותו לצודק ולקורבן. העובדה שהיא הלכה אחריו לא שיפרה את תחושתי בנושא. מה דעתך?
הדס ברסקי־קלעי, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית בהסמכה: "אצל רובנו הפחד מפני נטישה הוא אחד הפחדים הקמאיים והמכאיבים ביותר, ואני מצטערת שנשארת עם תחושה קשה כל כך. אני לא יכולה לנחש מה עבר בראשה של המטפלת שבחרה ללכת אחר בן זוגך, אבל אני יכולה לתאר לך, ממקור ראשון, מה שעבר עליי והניע אותי בסיטואציות דומות בקליניקה. בכל רגע נתון בטיפול אני צריכה לקבל החלטה בשבריר שנייה. כל תגובה שלי היא שקלול של הרבה גורמים בזמן שיא: מערכת היחסים הספציפית שיש לי עם הזוג, מה אני יודעת עליהם, על הדינמיקה ביניהם, כמה אני מרגישה שסומכים עליי ובאיזה שלב בטיפול הסיטואציה הזאת קרתה.
"התפקיד הכי חשוב והכי קשה של מטפלת הוא להיות דינמית. יש פעמים שבחרתי להישאר עם מי שנשאר בחדר, יש פעמים שבחרתי לצאת החוצה בעקבות מי שעזב ולנסות להחזיר אותו. בבסיס שתי הבחירות עומד הערך העליון להיטיב עם המטופלים שלי, ובמקרה של טיפול זוגי זה להיטיב עם כל אחד מהם ועם הישות הנוספת, שהיא הזוגיות שלהם. אם אני מבינה שעזיבת החדר היא חלק מדפוס שחוזר על עצמו, שהם משתמשים בזוגיות שלהם באסטרטגיית בריחה, כלומר כשהם רבים בבית, אחרי הלוך ושוב ביניהם של עלבון ותגובה לעלבון, מישהו קם ועוזב, תהיה לי מחשבה שיש עכשיו הזדמנות לשבור את המעגל הזה.
"התפקיד הכי חשוב וקשה של מטפלת הוא להיות דינמית. יש פעמים שיצאתי בעקבות מי שעזב, ויש פעמים שנשארתי בחדר עם מי שנשאר"
"אם בעזרתי בן הזוג יצליח לחזור לחדר והם ימשיכו להתמודד וליצור משהו חדש, שעד כה הם לא הצליחו להגיע אליו לבד, זו תהיה פריצת דרך מדהימה. אני רק יכולה להניח שזה מה שהמטפלת שלכם שאפה אליו, וזה אומר שיש בה הרבה תקווה והיא רואה את הפוטנציאל של הזוגיות שלכם. ולסיום אשאל אותך, האם את יכולה לעמוד על ההבדלים בין היציאה הסוערת של בן זוגך מהחדר ובין היציאה שלה מהחדר, שכנראה נבעה מרצון לקדם את הטיפול?"
פורסם לראשונה: 08:07, 26.06.24
