"הילדים לא הבינו מה קרה לאמא"
"היו לי שפתיים יפות, אבל רציתי טיפה להבליט אותן", מספרת לנו א', בת 43 (שמן המלא של כל המרואיינות שמור במערכת). "אני לא אוהבת מראה מוגזם, ורציתי לעבות אותן בצורה עדינה מאוד".
ומה קרה?
"לפני שלוש שנים הלכתי לעשות שפתיים בפעם הראשונה. הזריקו לי חומצה היאלורונית, וזה נראה מחריד. הרופא שעשה את זה אמר לי לחכות עד שהחומר ייספג ושאחרי שבוע זה עדיין יכול להיות נפוח עם שטפי דם, אבל הנפיחות לא ירדה וזה לא נראה סימטרי. חיכיתי שלושה חודשים, וכלום לא השתנה. אחרי שחקרתי קצת הבנתי שההזרקה לא נעשתה באופן מקצועי. הילדים שלי לא הבינו מה קרה לאמא, זה היה ממש מתסכל".
איך זה הסתדר בסוף?
"הלכתי לרופא אחר, והוא היה מאוד רגוע ונעים. הוא הסביר לי שבצד אחד הוזרק הרבה מעבר למה שהיה צריך להזריק. הוא המיס את כל החומר, ואחרי שבועיים חזרתי והוא הזריק לי בכמות הנכונה. היום אני מרוצה מאוד".
מה היית עושה בדיעבד?
"הייתי מתעקשת שהרופא הראשון יזריק לי חומר המסה. לא הבנתי בזה ולא ידעתי שזה אפשרי. מובן שגם הייתי בודקת יותר על הרופא ועל הניסיון שלו, זה משהו שלא עשיתי כמו שצריך".
מילה מהמומחה: "לפני הכל חשוב להרגיש חיבור לקליניקה ולרופא", מסביר לנו ד"ר אברי רווה, מומחה בינלאומי לכירורגיה פלסטית. "כבר בפגישת הייעוץ כל אחת יכולה לראות אם היא מתחברת למקום, אם הוא אסתטי, אם מדברים אליה יפה, אם הצוות נעים, אם יש לקוחות שיושבות בתור ואם הן נראות מרוצות. תסמכו על התחושות שלכן, אפשר להרגיש אם המקום לא מספיק מקצועי".
"פחדתי שזה לא יעבור"
גם ה' בת ה־35 מתארת חוויה דומה: "לפני שנה וחצי הזרקתי חומצה בשפתיים. הן מיד התנפחו לי מאוד, ומעל השפתיים נוצרו גושים. מתברר שהתפתחה אצלי תגובה אלרגית. זה נראה רע ולא סימטרי".
אז מה עשית?
"אמרו לי שאחרי חצי שנה זה עובר, אז חיכיתי שזה יעבור מעצמו. למזלי, בדיוק התפרץ נגיף הקורונה ויכולתי להסתיר את השפתיים בעזרת מסכה. אחרי שמונה חודשים זה עדיין נראה נורא. פחדתי שזה לא יעבור, והתחלתי להאשים את עצמי במצב. בסוף מצאתי רופא טוב שהמיס לי חלק מהחומר ועשה הזרקה חדשה ועדינה, הוא בנה לי את השפתיים לאט־לאט".
מילה מהמומחים: "כשמזריקים חומצה איכותית, פוחת הסיכוי לתגובה אלרגית. לכן הייתי ממליצה לכל אחת לפני שהיא מזריקה לשאול את הרופא מה שם החומצה שהוא מזריק לה ולבדוק עליה", ממליצה ד"ר להבית אקרמן. "לפעמים רופאים מנסים לחסוך ומזריקים חומצות שמיועדות לקו הלסת או למקומות אחרים בפנים. בנוסף, תמיד יש סיכוי לאלרגיה או לפגיעה בכלי דם, אבל זה בר טיפול, וצריך לטפל מהר. בגלל זה חשוב ללכת לרופא טוב שמודע לכל הסיכונים ויודע איך לטפל בהם. צריך גם לוודא שלרופא יש חומר שממיס - רופא שאין לו חומר המסה זו נורה אדומה".
"להבא, לא הייתי ממליץ לחכות שמונה חודשים", מוסיף ד"ר אברהם לוי, מומחה לכירורגיה פלסטית. "אחרי כמה ימים, אם זה עדיין יותר מדי נפוח, צריך לדבר עם הרופא. כן, יכולים להיות שטפי דם, גבשושיות וחוסר סימטריה, אבל אם הם לא יורדים אחרי כמה ימים, צריך לבדוק שהכל בסדר".
"השפתיים איבדו צורה לגמרי"
"הייתי צעירה והלכתי עם חברה, רציתי לעבות בצורה מאוד עדינה, וכך היה. הטעות הייתה כשניסיתי לתקן", מספרת לנו ב', בת ה־30.
למה רצית לתקן?
"לפני כעשר שנים עשיתי סיליקון בשפתיים. אחרי כמה שנים, כשהתחתנתי, רציתי לתקן בליטה קטנה שהייתה לי כדי שהשפתיים יהיו מושלמות לחתונה. חזרתי לרופא לצורך התיקון והוא הזריק לי חומר המסה (על מנת להמיס את הרקמות שנוצרות מסביב לסיליקון. את הסיליקון עצמו לא ניתן להמיס, א"ו). כתוצאה מההזרקה של החומר הממיס פיתחתי אלרגיה, התנפחו לי ממש השפתיים, וסבלתי מכאבים חזקים. הבנתי שאני חייבת לעשות ניתוח כדי להוציא לגמרי את הסיליקון מהשפתיים. בניתוח הוציאו לי חלק מהסיליקון, מה שהפחית את הנפיחות, אבל השפתיים עדיין לא היו סימטריות. אחרי שנה הייתי צריכה לעשות עוד ניתוח ובו הוציאו עוד סיליקון. בשלב הזה השפתיים כבר איבדו צורה לגמרי. מאז אני בשיקום".
מה היית עושה בדיעבד?
"לא הייתי מזריקה סיליקון בכלל, לא הייתי נוגעת בחומר הזה. גם לא הייתי מתקנת את הבליטה. היא לא הייתה כזאת נוראית ובטח שלא הייתה שווה את כל הסיבוכים".
"לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה"
גם ס' בת ה־34 הייתה מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור.
"ב־2016 הזריקו לי סיליקון, ולא הסבירו לי את הסיכונים של ההליך. אחרי חודשיים יצאו לי גושים, חודשיים בדיוק לפני החתונה שלי. הרופא שהזריק לא נתן לי מענה, אז הלכתי לרופא אחר שעשה לי המסה וחשבתי שזה הסתדר. שנתיים אחרי כן שוב הגושים צצו והבנתי שאצטרך ניתוח. בארץ יש מעט מאוד מנתחים שעושים הסרה של סיליקון, ואין דרך אחרת להוציא אותו כי הוא הופך להיות ממש חלק בלתי נפרד מהשפה. קבעתי תור לניתוח בהרדמה חלקית למרות שידעתי שזה ניתוח קשה וכואב מאוד. הכל נראה מבטיח בהתחלה, אבל אז חומר ההרדמה הפסיק לעבוד באמצע והרופא הספיק להוציא את הסיליקון רק בחצי מהשפה. אחרי שילדתי פעמיים וסיימתי להיניק, החלטתי שאני עושה תיקון - אבל הפעם בהרדמה מלאה. הסברתי למנתח שאני רוצה שיוציא את הגוש ויגרום לשפתיים להיראות טוב. אחרי הניתוח הסתכלתי במראה וגיליתי לתדהמתי שהוא השאיר אותי עם פס דק ממש. כל השיניים שלי היו חשופות. במשך חודשיים לא תפקדתי. הייתי בדיכאון ולא יכולתי להסתכל על עצמי במראה. עם הזמן הבנתי שאין כל כך דרך לתקן את המצב וחשבתי שלא אצא יותר מהבית. כרגע אני בודקת עם מנתחים בכל העולם מה אפשר לעשות עם המקרה שלי. רובם לא מוכנים לגעת כדי לא להרוס עוד יותר. אני לא מאחלת את הסיוט הזה לאף אחת. הרבה פעמים רואים ברשתות החברתיות עבודות יפות של רופאים, אבל אף פעם לא רואים את הפאשלות, ויש בתחום הזה המון פאשלות".
מה היית עושה בדיעבד?
"לא הייתי מזריקה סיליקון בחיים. אולי אפילו לא הייתי מזריקה בכלל. היו לי שפתיים יפות, עם קצת סדקים, וחשבתי שזה יעלים אותם. גם לא הייתי עושה את הניתוח בהרדמה מלאה, בהרדמה מקומית את יכולה לפחות לראות מה עושים לך".
מילה מהמומחים: "חשוב לוודא שהמנתח הפלסטי הוא בעל ניסיון בתחום ולתאם מולו ציפיות", מסביר ד"ר לוי. "צריך להבין שגם אחרי התיקון השפה לא תהיה אותו הדבר, כי בנוסף לסיליקון מוציאים גם רקמות. אף פעם אי־אפשר להוציא את כל הסיליקון. אפשר להוציא הרבה ממנו, וכך הסיבוכים פוחתים, אבל לא את כולו. אני לא משתמש בחומר הזה ולא ממליץ להשתמש בו. יש מקומות בעולם שזה לא חוקי בהם".
"הבעיה היא שבשפתיים זה סיליקון שמוזרק חופשי. בשדיים, נגיד, הוא סגור, וזה פחות בעייתי", מוסיפה ד"ר אקרמן. "כשמזריקים חומר, הגוף יכול לנסות לתקוף אותו. כשמדובר בחומצה - יש פתרון, אפשר בקלות להמיס אותה. אבל אין דרך מספיק טובה להיפטר מסיליקון. נשים רבות לא יודעות שהזריקו להן סיליקון והן מגלות את זה בדיעבד, אחרי שיש סיבוך. לכן חשוב מאוד לשאול את הרופא מה הוא מתכוון להזריק לך ולבדוק על החומר".
שוקלות לשפץ את השפתיים?
הנה צ'ק ליסט שיעזור לכן להימנע מטעויות:
תביני מה את רוצה: "כל אחת צריכה קודם להבין בעצמה מה היא רוצה, אם היא רוצה לעבות או לתקן סימטריה, כי אלה שני דברים שונים", מסביר ד"ר רווה. "היא צריכה להגיד את זה מראש ולוודא שהרופא מבין ומייעץ לה דרכי פעולה בהתאם לרצון שלה. אם הרופא לא מקשיב ומחליט על דעת עצמו, כדאי להחליף אותו".
תוודאי שאת מרגישה בנוח: כל המרואיינות בכתבה הזו סיפרו שלא הרגישו בנוח במקום שהלכו אליו. לכן אחת המסקנות החשובות היא לבצע את ההזרקות במקום שבו את מרגישה שנעים לך ושיש הקשבה לרצונות ולצרכים שלך. רצוי גם לנסות לדבר עם מטופלות אחרות ולראות אם הן מרוצות מהיחס שהן מקבלות מהרופא ומהעובדים.
בקשי לראות עבודות קודמות: שפתיים זה עניין של טעם. כדאי לראות עבודות קודמות של הרופא ולהבין אם את מתחברת אליהן ברמה האישית.
תני לרופא מידע חשוב: אם את לוקחת תרופות כלשהן, מדללי דם או תוספי תזונה, אם היה לך סיבוך בעבר עם הזרקה כלשהי, אם את מעשנת, אם יש לך הרפס, אם הזרקת בעבר סיליקון, אם יש טיפולי שיניים שאת מתכננת - כל אלה הם דברים שהרופא צריך לדעת לפני תחילת הטיפול.
בררי בנוגע לסיבוכים אפשריים: לפני כל הזרקה את צריכה לוודא שאת מקבלת טופס הסכמה שבו את חותמת על כך שאת מודעת לכל הסיבוכים. חתמת? יופי. עכשיו תוודאי שקיבלת דרכי טיפול והסברים איך להמשיך לטפל ומה לעשות במקרה של סיבוך כלשהו.
שימי לב לנורות אדומות: אם הרופא לא מוכן להגיד איזה חומר הוא מזריק או לא מוכן לפתוח את המזרק מולך, אם הוא אומר שאין לו חומרי המסה - עדיף לא להזריק אצלו. גם אם הוא רוצה להזריק יותר ממזרק אחד לשפתיים, כדאי לבדוק איתו למה. והכי חשוב: אם יש לך כאבים נוראיים ובלתי נסבלים כמה שעות אחרי כן, או הופעה של פריחה נקודתית, ידעי אותו מיד.
אל תאמיני למה שאת רואה ברשתות: הרופאים כמובן יעלו לרשת רק את התוצאות הטובות והיפות, לכן כדאי לגגל את שמו של הרופא ולחפש ביקורות מכל הסוגים. חשוב גם לדבר עם מטופלות אחרות ולקבל מהן רושם בנוגע לטיפול שעברו.
אל תתפתי למחירים זולים: "יש מחירי שוק מקובלים. מחיר של מזרק בסקאלה הטובה נע בין 1,700 ל־2,500 שקל. אם מישהו לוקח 700 שקל למזרק, תביני שיש פה בעיה", מסבירה ד"ר אקרמן.
