לפני שלושה שבועות טסה יעל פרס לחתונה של חברה טובה בניו־יורק. כששוטטה ברחוב ברודוויי נכנסה לחנות הקומיקס Forbidden Planet, ובין הספרים והחוברות נתקפה בגעגוע עצום לאחיה הבכור, גיא ז״ל, מאייר וחובב קומיקס, שנפטר במפתיע בחודש מרץ לפני כשנה.
״גיא היה גורר אותי ואת ההורים שלי לשם בכל חופשה שלנו בניו־יורק״, היא נזכרת. ״התיישבתי בפינת ספרי הקומיקס שהוא אהב ומצאתי ספר שהוא הראה לי פעם. התחלתי לקרוא אותו, לבכות ולהתפרק. כנראה גם המרחק מהבית היה קטליזטור. המוכר הביא לי מים וסיפרתי לו למה אני בוכה. הוא קם והביא לי עוד ספרים בסגנון ואמר, 'אולי אחיך היה אוהב גם את אלה'. ישבתי שם שלוש שעות וקראתי עד שהרגשתי טוב יותר. אני לא בוכה הרבה. זה משחרר ובריא, אבל אני נמנעת מזה, וכנראה הבכי כבר היה צריך להתפרץ ממני".
ואז הייתה החתונה של חברתך.
״האחים שלה עלו לנאום, ואני הבנתי שאח אחד שלי לא יהיה בחתונה שלי. היה לי קשה. יצאתי החוצה לנשום והתחלתי לבכות. הרבה פעמים אחרי שאנשים מתים אומרים כמה מדהימים הם היו. אני אמרתי לו את זה גם כשהיה בחיים״.
מגיל תשע הוא ידע לתקן את המחשב
גיא פרס נפטר בחודש מרץ בשנה שעברה. לאחר שעות ארוכות שלא ענה לטלפונים, הגיעה יעל עם כרמל, בת זוגה, לדירתו בהרצליה. גיא נמצא במיטתו. לאחר כמה רגעים קשים מנשוא שבהם קיבלה יעל הנחיות ממד״א לגבי החייאה, הגיע צוות רפואי וקבע את מותו. הוא היה בן 33, וסיבת המוות התבררה בהמשך: דום לב.
יעל (29), ילידת רעננה, היא בתם הצעירה מבין שלושה של גילה, מעצבת פנים, ושל חמי, מייסד ושותף מנהל בקרן פיטנגו (מהגדולות בשוק ההון סיכון הישראלי), ובנם של סוניה ושמעון פרס. יש לה אח גדול, נדב (40).
"בראש שלי חשבתי שאנחנו הולכים למיון. אבא אמר לי, 'תביאי לי את הטלפון, אני רוצה לדבר עם הפרמדיק בזירה', והוא אמר לאבא, לידי, 'אני מצטער להודיע לך שהבן שלך לא בין החיים יותר'"
היא הייתה ילדה שהלכה בעקבות אחיה לחוגי טניס ושחייה והשתתפה בתחרויות. מגיל חמש עד שבע גרה עם משפחתה בפאלו־אלטו, קליפורניה. כשחזרו לארץ הייתה בכיתה ב׳ (״עם נימוסים אמריקאיים, חיכיתי נצח בתור למגלשה וכולם עקפו אותי״). אחרי לימודים בתיכון ושירות צבאי כפקידת מבצעים בחיל האוויר, עבדה שנה במרכז פרס ולמדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה במכללת תל־אביב יפו.
הקשר בין יעל וגיא היה קרוב מאוד. ״הוא היה חכם בצורה יוצאת דופן. תמיד היה מוציא את כל הברגים והחוטים של מערכת הסטריאו, מסדר משהו ואיכשהו המערכת עבדה טוב יותר. טלוויזיה שלא עובדת? נתקע לי המחשב? מגיל תשע הוא היה מטפל בזה".
קומיקס היה אהבה גדולה בחייו.
"הוא אהב לצייר קומיקס וסמוראים ולהמציא דמויות. היה יושב בבית קפה מתחת לדירה שלו בהרצליה, מזמין אספרסו ועוד אחד, מצייר ולא שותה את האספרסו כי הוא בכלל לא אהב קפה, אבל גם לא היה לו נעים לשבת סתם כך ולא לשלם. מנהל בית הקפה סיפר לי את זה לא מזמן״.
6 צפייה בגלריה
גיא פרס ז"ל עם כלבתו יוקה. הכלבה קרויה על שם מורה יפנית אהובה, וגם החנות קרויה על שמן
(צילום: אלבום פרטי)
אחרי הצבא טס גיא לטייל בדרום אמריקה ועבד שנתיים בארגנטינה. ״טסנו אליו, ההורים ואני, טיילנו איתו חודש וחזרנו איתו לארץ. זה היה אחד הימים השמחים בחיי, שאח שלי חוזר״.
בהמשך למד איור ורישום ביוניברסיטי אוף ארט בסן־פרנסיסקו, ושהה שם חמש שנים. ״עוד גרתי אז בבית, ובחופשות שלו מהלימודים היינו משחקים בנינטנדו ובפלייסטיישן. חיכינו ליום שהוא יחזור לישראל״.
גיא חזר לארץ בגיל 31, ״ואמא שלי הייתה שמחה מעל הגג. אני ונדב, אחי הגדול, היינו ילדים שאוהבים להסתדר לבד ופחות רוצים שההורים יפנקו אותנו ויקנו לנו. גיא היה יותר בעניין, ואמא הייתה מביאה לו מתנות וקופצת לבקר. הוא היה הבייבי שלה, שלא מיהר להתבגר ונתן לאמא לאהוב אותו כמו שהיא רצתה.
"בתקופת הסגרים נסענו כולנו - ההורים שלי, אני וגיא - לבית שיש להורים שלי בצפון. אם אני שמה בצד את הנסיבות שבגללן היינו שם, הקורונה, אני מאושרת שזה קרה כי יצא שהיו לי חודשיים עם גיא. אחרי כל סגר חזרנו כל אחד לחיות את חייו״.
לא ענה להודעות
את היום הקשה ההוא היא זוכרת לפרטי פרטים. חודש לפני כן עזבה את דירתה ביפו ועברה לגור עם זוגתה, כרמל, שני הכלבים והחתולה, בנווה צדק. ב־16 במרץ הסתובבה עם חברה ברחוב לוינסקי לחפש תחפושות למסיבת פורים. ״בארבע אחר הצהריים אמא שאלה אותי בהודעה אם דיברתי עם גיא. עניתי, 'לא, רק אתמול'. היא אמרה שהוא לא עונה ושזה מדאיג אותה. אותי זה לא ישר הבהיל. חשבתי שאולי הוא ישן בצהריים או עסוק, הוא עבד בעיצוב הזמנות ותערוכות כפרילנסר, מהבית. באותה תקופה הוא עשה עבודה לחברה בדובאי. אחרי כמה שעות שלחתי לו הודעות והוא לא ענה לי, שזה לא אופייני, כי הוא היה תמיד מחובר לטלפון וענה תוך שנייה לכולם. אמא התקשרה, 'בבקשה, אנחנו נורא דואגים, את יכולה לנסוע לראות אם הכול בסדר?'".
"במשך שנה גיא עבד על המקום. אחרי השבעה אמרתי להוריי שאני רוצה להמשיך את זה. בהתחלה הייתה קצת התנגדות. הם חששו שאם זה לא יצליח, זה יהיה כמו לאבד אותו שוב"
חששת?
"לא. כרמל התעקשה לבוא איתי. אמרתי, 'עזבי, הוא בטח משחק במחשב'. אמרתי לה, ׳בואי איתי אבל חכי באוטו, אני רק אגיד לו לענות לאמא׳. היה ערב פורים, הרבה פקקים, לקח לי כמעט שעה להגיע מתל־אביב להרצליה. באמצע הדרך התחלתי להילחץ. אמרתי לכרמל, 'מד״א זה 101 או 102?'. כרמל אמרה, 'אל תחשבי ככה, אבל זה 101'. התכוננתי נפשית לראות אותו עירום, חשבתי שכנראה החליק במקלחת או התעלף ואולי אראה דם.
"כשהגעתי לדירה, אמא בדיוק התקשרה ורצתה להיות איתי על הקו. עליתי למעלה. גיא שמר על הכלבה של ההורים שהיו בחו״ל והייתה שם גם יוקה, כלבת הפודל השחורה שלו. דפקתי בדלת ושמעתי רק נביחות. אמא אמרה, 'תיכנסי כבר'. אמרתי, 'רגע, אני לא רוצה להבהיל אותו'. היה לו מנעול עם טביעת אצבע וקוד לכל בני המשפחה. הוא סידר לכולנו, וככה יכולתי להיכנס. בחדר השינה ראיתי שהוא ישן. צעקתי וניערתי אותו. התקשרתי למד״א, והמוקדנית שאלה אותי אם יש דופק. נגעתי בו ואמרתי לה בביטחון מלא, 'כן', למרות שכנראה הרגשתי את הדופק שלי כי היו לי פולסים חזקים בגוף".
אפשר להבין.
"לא הבנתי שהוא מת. הייתי על הקו עם מד״א, עשיתי פעולות החייאה, ובמקביל הוריי עדכנו את כרמל שמשהו לא בסדר והיא רצה אליי לדירה. דקה־שתיים אחר כך איחוד הצלה הגיע עם אמבולנס ומשטרה. פתאום שמעתי מלמטה קול שאני מכירה. זו הייתה חברה טובה של אמא שלי שהוקפצה והגיעה עם בעלה להיות איתי. בראש שלי חשבתי שאנחנו הולכים למיון. אבא אמר לי, 'תביאי לי את הטלפון, אני רוצה לדבר עם הפרמדיק בזירה', והוא אמר לאבא, לידי, 'אני מצטער להודיע לך שהבן שלך לא בין החיים יותר'. מאותו רגע עד אמצע השבעה אין לי זיכרון מה קרה. אני לא זוכרת את ההלוויה עצמה למרות שדיברתי בה״.
אתם יודעים היום מה גרם לדום לב?
"גיא היה בריא מאוד, התאמן שלוש פעמים בשבוע, הקפיד על אכילה בריאה. אין לנו תשובה למה או איך זה קרה".
הצלחתי לשכנע את כולם
במהלך השבעה שאל אותה חבר של גיא, ״רגע, אז מה עם 'יוקה ומפלצות?'״. הוא התכוון לחלום של גיא - להקים מקום שיאחד את קהילת אוהבי הקומיקס והאנימה - "כמו שיש במקומות אחרים בעולם", מסבירה יעל. "מקום שיושבים בו ועושים דברים ביחד. במשך שנה הוא עבד על המקום, בחר את השם, את הלוגו. אחרי השבעה אמרתי להוריי שאני רוצה להמשיך את זה. בהתחלה הייתה קצת התנגדות".
למה?
"כי זה היה החלום של גיא, ואני לא באמת מבינה בדברים האלה. ההורים שלי חששו שאם זה לא יצליח, זה יהיה כמו לאבד אותו שוב".
"לא הכנסתי שום דבר צהוב לחנות פרט לספרים פה ושם, כי צהוב לא עבר אצלו, רק אדום. הוא אהב את הפועל תל־אביב בכדורגל"
מה גרם לכולם להשתכנע שזה הדבר הנכון?
"מצאנו מסמכים וגילינו שביום שהוא נפטר, בבוקר, הוא חתם על חוזה שכירות לחנות הזו. בשעה אחת הוא הלך לישון שנת צהריים. לפי הפתולוג אחי נפטר מתוך שינה מדום לב בשעה שלוש. הידיעה שהוא חתם על חוזה שכירות הייתה קלף המיקוח הכי גדול שלי, והצלחתי לשכנע את כולם לא רק לתת לי את ברכת הדרך, אלא גם להצטרף אליי. המשפחה היא חלק חשוב ב'יוקה ומפלצות': אמא באה לפעמים גם להיות בקופה וגם עזרה בעיצוב הפנים, אבא שלי עזר עם הצד העסקי וכמובן המימון.
"את המקום עצמו הוא מצא אחרי חיפושים של חצי שנה. דודה שלי, שולה, ראתה תמונה של המתחם עם שלט 'להשכרה', הוא בא לראות אותו והתאהב. הוא לא הפסיק לומר כמה הוא מאוהב במקום הזה, והיה ברור שזה ימשיך פה".
חודש לפני מות אחיה התפטרה פרס מעבודתה כמארגנת אירועים ומנהלת משרד בחברת טק־סטארס. היא תכננה להשלים תואר שני בפסיכולוגיה. ״בדיוק כשהתחלתי לחשוב הלאה ועזבתי את העבודה, אחי נפטר וחיי נטרפו״.
כך, לפני חודש, פתחה את ״יוקה ומפלצות״, חנות קסומה באזור גן החשמל בתל־אביב. זהו מקדש לחובבי קומיקס ועיצוב וגם מפלט צבעוני באווירה חו"לית מהיומיום הישראלי השוחק. תמצאו כאן ספרי עיצוב, מוצרי נייר, ציוד משרדי. בחוץ, ליד בית קפה שוקק, יש שולחנות בר לציור.
איך מקימים חנות קומיקס בלי שום ידע בתחום?
"הדבר הראשון שעשיתי היה לחבור לכל האנשים שהוא התחיל לעבוד איתם. למשל, הוא בחר במעצבות הפנים מיה שלף ועופרי דנון (סטודיו OMY). כשנפגשתי איתן הן פרשו בפניי את התוכניות של גיא.
"התחלתי להעשיר את הידע שלי בתחום: קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הכרתי אמנים ישראלים. אנשים מדהימים עזרו לי. אסף חנוכה, ראש מחלקת תקשורת חזותית בשנקר שהכיר ואהב את גיא, התנדב לעזור. היום יש על שמו של גיא מכינה חברתית בשנקר, יש מלגה ויהיה גם קורס על שמו (עיצוב גיימינג) ומעבדת מחקר של בינה מלאכותית באמנות".
"כרמל כתבה לי באפליקציית ההיכרויות 'מה, את הנכדה של שמעון פרס?'. גלגלתי עיניים וחשבתי לעצמי, ׳אה, עכשיו זה מעניין אותך?׳, ופתאום היא ביקשה את המספר שלי ושלחה לי 15 תמונות של הדירה של סבא וסבתא, תמונות שלא ראיתי"
למה בחרת בשם "יוקה ומפלצות"?
"גיא תכנן לקרוא כך לחנות על שם יוקה, הכלבה שלו. כשהוא למד בסן־פרנסיסקו הייתה לו מורה יפנית שהוא אהב מאוד. חצי שנה לפני מותו הוא מצא כלבת פודל שחורה באוקראינה, הביא אותה משם וקרא לה על שם המורה. כתבנו למורה על החנות, זה ריגש אותה והעציב אותה כי היא לא ידעה שהוא נפטר. באחת ממחברות הסקיצות שלו ראינו איור של יוקה עם קסדת חלל. החלטנו לעשות מזה לוגו וממנו התפתח מוטיב החלל. יש בחנות הרבה הומאז׳ים לגיא".
מה עוד, למשל?
"הרמפה שמסתובבת בחנות, כדי שתהיה גישה נוחה לנכים וגם כי הוא אהב סקטבורדים. אמא שלי ביקשה מהמעצבות ללכת לדירה של גיא - אני מאותו יום לא חזרתי לשם – והן קיבלו השראה, כי הדירה שלו הייתה יפהפייה, בסגנון תעשייתי, קירות אפורים עם ברזל שחור. נסעתי ליפן להביא משם מוצרים לחנות. היינו שם בטיול עם ההורים שלי לפני 15 שנה והוא לא הפסיק להגיד שזה הטיול הכי יפה שעשה. הבאתי קומיקס, מאנגה, אנימה, מוצרי נייר יפניים. לא הכנסתי שום דבר צהוב לחנות פרט לספרים פה ושם, כי צהוב לא עבר אצלו, רק אדום. הוא אהב את הפועל תל־אביב בכדורגל".
מה הבאת מעצמך?
"היום כשאני מסתכלת על החנות אני רואה פה את גיא ואותי. אני נכנסת כל בוקר לחנות ומרגישה אותו לידי״.
6 צפייה בגלריה
"אני רוצה לחיות פה עם בת זוג ושלא יקללו אותי, לא עשינו רע לאף אחד"
(צילום: אביגיל עוזי)
פרס מספרת כי פתחה חברת יבוא והפצה מארצות־הברית, אירופה ויפן וגם הוצאת ספרי איור. על הכול מנצחת המנכ"לית, מרב כתריאל־שטרקר (״אני מנהלת החנות יחד איתה״).
כמה זה כלכלי להחזיק חנות כזו?
"נגלה בהמשך. אנחנו בתקופה קשה ולא מייצגת. אני לא רוצה להתקיים מזה, הדרייב שלי אחר. אני רוצה לראות לקוחות חוזרים, לתת להם להרגיש בבית ולארגן סדנאות, הרצאות ומפגשים, לאחד קהילה גדולה שזקוקה למקום כזה. סגרתי זכיינות עם חברות שמגיעות לארץ, ויש לי אופציה להפיץ בחנויות כל מיני מותגים שאחי אהב ולא חשב שיש סיכוי שירצו לעבוד איתנו, כולל חברה שלראשונה תמכור מחוץ ליפן".
תמונות מפתיעות
בשנתיים וחצי האחרונות היא מתגוררת עם בת זוגה, כרמל, מתכנתת בינה מלאכותית. "תמיד אמרתי שרק אהבת אמת גדולה תוציא אותי מהדירה ביפו״.
איך הכרתן?
"באפליקציית היכרויות. בהתחלה היא לא כל כך ענתה לי, עד שיום אחד העליתי תמונה מקיבוץ אלומות, עשו שם מצפה על שמו של סבא. העליתי את התמונה וכתבתי ׳מתגעגעת אליך׳. היא כתבה לי, 'מה, את הנכדה של שמעון פרס?'. גלגלתי עיניים וחשבתי לעצמי, ׳אה, עכשיו זה מעניין אותך?׳, ופתאום היא ביקשה את המספר שלי ושלחה לי 15 תמונות של הדירה של סבא וסבתא, תמונות שלא ראיתי. התברר שאמא שלה קנתה את הדירה שלהם ברחוב אופנהיימר. רוב הילדות שלי הייתי שם! משם התחיל הקשר בינינו. אנחנו תמיד אוהבות לחשוב שסבתא (סוניה) חיברה בינינו. עברנו שנה לא קלה, כי חודשיים לפני שגיא נפטר גם חברה טובה שלה נפטרה".
לא מזמן חבר כנסת טען שהקהילה הגאה היא איום גדול יותר מחזבאללה.
"קצת אחרי שאח שלי נפטר, בכיתי על ספסל פה ליד החנות. כרמל חיבקה אותי. פתאום עבר לידנו גבר ואמר, ׳גועל נפש, לסביות, תחזרו לגן העצמאות, תעופו מפה'. הייתי במצב כל כך פגיע, שהדברים שלו הצליחו לחדור אליי. זה הכאיב לי מאוד. הלכנו יד ביד פה לפני כמה ימים וקיללו אותנו וירקו עלינו. חוויה לא נעימה".
"סבתא לימדה אותי להחליף גלגל באוטו כדי להיות עצמאית, ושתמיד אחזיק את עצמי כלכלית כדי שאם ארצה לקום וללכת, שתהיה לי האופציה. היום זה מובן מאליו, אבל כשהייתי קטנה לא אמרו דברים כאלה לילדות"
זה קרה לך פה, בתל־אביב הפלורליסטית?
"ממש פה, ברחוב מקווה ישראל למטה. לצערי לא הופתעתי. כרמל הייתה מזועזעת מזה יותר כי זו הפעם הראשונה שחוותה דבר כזה. אני הזוגיות הראשונה שלה עם אישה. אני מגיל 21 מחוץ לארון. חוויתי דברים כאלה, גם בתל־אביב וגם בירושלים ובהרצליה ובצפון ובחו״ל. ברעננה, שבה גרתי, לא חוויתי דבר כזה, אבל לא הסתובבתי שם יותר מדי ככה. כל חברי הקהילה הגאה יגידו שחוו בצורה כזו או אחרת דברים כאלה".
מייאש?
"מאכזב, כן. אני רוצה לחיות פה עם בת זוג ולהתחתן ולגדל ילדים, ושלא יקללו אותי או יגידו לי, אנשים כמו פינדרוס, שאני מסוכנת יותר מדאע״ש וחזבאללה. לא עשינו רע לאף אחד. בסך הכול את רואה אותי, אני נחמדה (מחייכת), ומי שנרתע ומתנגד ולא אוהב את זה, שלא יעשה את זה. אנחנו לא מכריחות אף אחד להצטרף לקהילה. רק ׳חיה ותן לחיות׳ שיהיה פה".
את חושבת לפעמים שטוב שסבא שמעון האופטימיסט אינו בחיים ולא רואה מה קורה פה?
"אני אופטימיסטית כמוהו. אני אוהבת את הארץ, וכולי תקווה שהיא תהפוך לקלה יותר וגם תאפשר מחיה בצורה נעימה. זה יקרה יום אחד. אני מאמינה שיכול להיות שינוי ושיש מספיק אנשים שרוצים שיהיה פה נעים יותר, אני רואה את זה בהפגנות בקפלן".
בעצם סבא וסבתא לא הכירו את גרסתך שמחוץ לארון.
"לא. הם נפטרו קודם. אבל זה היה מתקבל באהבה וכמעט בחוסר עניין. סבתא תמיד אמרה שכל עוד טוב לי ואני מאושרת, הכול בסדר. אם הייתה לי ההבנה הזו לגבי ההעדפות המיניות שלי כשהיו בחיים הייתי מדברת איתם, אבל אלה דברים שנפתחו לי מאוחר יותר".
היה לך קשר חזק מאוד עם סבתא סוניה.
"ההורים של אמא נפטרו כשהיא הייתה צעירה, מודל הסבתאות שהכרתי היה רק שמעון וסוניה. וסבתא שלי, את זה כולם יודעים, אף פעם לא רצתה להיות בעין הציבור ואני לא אשבור את זה ואספר עליה דברים שלא הייתה רוצה לקרוא, כדי שלא אחטוף מכת ברק פתאום (צוחקת). היא הייתה הכוח השפוי והמאזן במשפחה ויכלה בקלות לא להיות כזו בגלל החיים שסבא בחר. היא ההשראה הכי גדולה שלי. אם אני אהיה רבע ממה שהייתה, אני אהיה מאושרת. עד גיל 15 ישנתי אצלה כל יום שישי. השיעורים שקיבלתי ממנה בגיל צעיר על צניעות, כבוד הדדי ואהבת האחר נחקקו בי ואני הולכת איתם כמצפן. היא התנדבה בוויצו ולא ידעו מי היא, כי היא לא אמרה את שמה האמיתי. היא לימדה אותי איך להחליף גלגל באוטו ואיך לבדוק שמן במנוע כדי להיות אישה עצמאית ולא תלויה באף אחד, ותמיד אמרה לי להתחתן מאהבה ושתמיד אחזיק את עצמי כלכלית כדי שאם ארצה לקום וללכת, שתהיה לי האופציה. היום זה מובן מאליו, אבל כשהייתי קטנה לא אמרו דברים כאלה לילדות. בזכותה וגם בזכות סבא שלי אני אישה חזקה עם דרייב ומוסר עבודה".
"בכיתי על ספסל, כרמל חיבקה אותי ופתאום עבר לידינו גבר ואמר, ׳גועל נפש, לסביות, תחזרו לגן העצמאות, תעופו מפה'. זה מאוד הכאיב לי. לפני כמה ימים הלכנו יד ביד ברחוב וירקו עלינו"
איך זה הרגיש להסתובב עם טייטל "הנכדה של שמעון פרס"?
"היה לי מוזר לראות אותו בטלוויזיה כל הזמן. בבית היו משתיקים אותי כדי להקשיב לו כשהוא דיבר ולא הבנתי למה. כשהייתי קטנה היו תקופות שהורים מסוימים לא הכניסו אותי אליהם הביתה לשחק עם הילדים והיינו משחקים בחוץ, כי הם לא אהבו אותו. שמעתי לפעמים מילים כמו לוזרית, לוזר, דברים כאלה. כשהוא נהיה נשיא המדינה אותם האנשים הזמינו אותי לארוחות ערב. אני מאמינה שהאחים שלי ספגו יותר הצקות, אבל גם לי לא היה חסר".
מה חשבת על ההחלטה של סבתא לא להגיע עם סבא לבית הנשיא?
"קיבלתי את זה. היא לא רצתה, ואני הייתי ילדה בת 14 ולא הייתי מעורה בעניינים שלהם. היא לימדה אותי לקום וללכת אם לא טוב לך ולדעת מה את שווה. בסופו של דבר גם היא עשתה מה שטוב לה, וזה מה שחשוב".
שקלת ללכת לפוליטיקה?
"למדתי לעולם לא להגיד לא. אני לא מכוונת לזה, אבל אכפת לי מהמדינה, ואם התרומה שלי תעזור, אתרום. לא קיבלתי הצעות, גם לא יותר מדי שיווקתי את עצמי בכיוון הזה. כן הייתי פעילה פעמיים במטה הגאה של יאיר לפיד ושכנענו אנשים ללכת להצביע. הרגשתי טוב עם הפעילות הזו.
"הרבה פעמים, במשך הקמת החנות, חשבתי כמה גיא וסבא שלי היו דומים. לא רק פיזית, גם באישיות שלהם. לשניהם היה צימאון בלתי נגמר לידע. עם סבא יכולת לדבר על כל דבר, מטכנולוגיה ועד ייצור פחיות שימורים, הוא ידע על מה את מדברת, וגם גיא היה כזה".
