פעמיים ביום, באופן קבוע, נטלי לוין מקדישה זמן לענות לשאלות שמופנות אליה בבלוג האפייה המצליח שלה, "עוגיו.נט", וברשתות החברתיות. כך היא גילתה שהשאלה שהכי חוזרת על עצמה היא איך משנים את המתכונים לגרסת פרווה. את התובנה הזו היא תרגמה לספר החדש שלה, "ימים מתוקים" (הוצאת תכלת), שכולו מתכונים ללא מוצרי חלב. "פעם פחות הבנתי את הצורך בפרווה", היא אומרת. "כיום אני מאוד מבינה: זה לא רק מטעמי כשרות, יש המון אנשים שמצמצמים צריכת מוצרים מן החי וכאלה שאלרגיים למוצרי חלב. גם אני מנסה להפחית צריכת מוצרים מן החי, בקטע אקולוגי, וכבר עשור לא שתיתי חלב".
להוציא ספר זה כבר לא מובן מאליו היום, בטח לא לבלוגרית שהקריירה שלה ברשת.
"אנשים אומרים, 'יש את כל המתכונים ברשת, צריך רק לגגל', אבל לדעתי ממש לא נוח לקרוא מתכון בטאבלט או בטלפון, כשמדי פעם המסך נכבה ואת עם ידיים מלאות קמח, או אם מתקשרים אלייך כשאת באמצע קריאת מתכון בטלפון, ולא יודעת אם להוציא מהתנור או לא. הרבה יותר נוח ונעים להכין מתכון מספר ואפשר גם להוסיף בו הערות. חשוב לי לציין שיותר משני שלישים מהמתכונים בספר הם חדשים ולא מופיעים בבלוג".
מה השתנה מהפרווה של פעם לפרווה של ימינו?
"בזכות המגמה להפחתת מוצרי חלב יש הרבה פיתוחים חדשים של מוצרים שמחליפים חמאה, שמנת וכו', ואפייה פרווה הפכה להרבה יותר נגישה. אפילו המרגרינה של לפני 20 שנה היא לא המרגרינה של היום".
מצד שני המוצרים המעובדים אינם בריאים.
"קינוח, איך שלא תסובבי את זה, בריא בעיקר לנפש. הכל עניין של מינון. כל עוד את לא אוכלת קינוחים מבוקר עד לילה, הכל בסדר. אנשים לא נעשים בריאים מלאכול סלט באופן חד־פעמי בדיוק כמו שהם לא נהיים לא־בריאים מאכילה של פרוסת עוגה על בסיס חלב צמחי מעובד".
בריאות היא משהו שהעסיק ומעסיק את לוין (37) ביותר מדרך אחת. העוקבות אחריה לאורך שנים יודעות שהיא עסקה באופן אינטנסיבי בפעילות גופנית, עד שהודיעה, לפני שנה, בפוסט אישי, שהחליטה להפסיק. "לפני חמש שנים התחלתי לעשות אימוני כוח ונזכרתי שבימי התיכון היה לי חלום על קוביות בבטן. החלטתי להגשים אותו והתחלתי בתהליך תזונתי מאוד ממוקד לצד האימונים. הייתי חדורת מטרה. ירדתי במשקל והתחטבתי, אבל גם נכנסתי ללופ אינסופי של עצמי מול המראה והעולם. אחרי תקופה בטיפול פסיכולוגי הגעתי למסקנה שאני במרדף אחרי משהו שאני לא בטוחה שאי־פעם אשיג, והיה והשגתי אותו, אז מה? סבבה, יש לי קוביות בבטן! המראה זה לא משהו שמגדיר אדם. בסוף, כשמישהו מת, את לא זוכרת אם היה שמן או רזה, שרירי או לא. את זוכרת איך הוא גרם לך להרגיש".
ועכשיו?
"יצאתי מזה, אבל אני כל הזמן עם יד על הדופק", היא מודה. "אם פעם הייתי מכריחה את עצמי לעשות הרבה ספורט אחרי ערב פיצה, היום אני לא רוצה לנהל את המלחמה הזו. אם את כל היום מתעסקת במה אכלת ואם ירדת 100 גרם או עלית 20 גרם, איפה החיים שלך? מתי את נהנית? אני בעיקר רוצה להיות בריאה, לא רק פיזית, אלא נפשית, והעיסוק האובססיבי הזה הוא לא בריא נפשית. אני רוצה לחיות בסבבה שלי".
"אם את כל היום מתעסקת במה אכלת ואם ירדת 100 גרם, או עלית 20 גרם איפה החיים שלך? מתי את נהנית?"
חשיפה אישית במינון מופחת
לפני כחודשיים חגג הבלוג הוותיק של לוין, "עוגיו.נט", 13 שנות פעילות, תוך שהוא מציג נתונים מרשימים: יותר מ־1,360 מתכונים ("אני מעלה שני מתכונים חדשים כמעט מדי שבוע"), מיליון וחצי עמודים נצפים בחודש, 153,000 עוקבים בפייסבוק ו־150,000 עוקבים באינסטגרם. בנוסף מתחזקת נטלי, בהתאם לצו השעה, קבוצת פייסבוק, ערוץ יוטיוב ועמוד טיקטוק.
עולם הבלוגים השתנה מאוד מאז שהתחלת.
"כן, פעם הכל היה הרבה יותר תמים. כשהקמתי את הבלוג, לא חשבתי שזה יהיה מקור הפרנסה שלי. כיום אנשים מקימים בלוג כי הם בטוחים שזו דרך מדהימה וקלה להתפרנס. הם מקימים מיד גם עמוד פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק ויוטיוב - וכל המחשבה שלהם היא בדגש על קידום ברשתות החברתיות. יש גם כאלה שבכלל לא פותחים בלוג אלא מעלים את המתכונים לרשתות החברתיות. לדעתי זה לא מומלץ, כי זה תוכן שקשה למצוא כעבור כמה חודשים".
לאפות החלה כשהייתה בת שש בהשראת שתי הסבתות שלה. "אהבתי להיות במטבח, וההורים שלי לא התרגשו מקצת בלגן", היא אומרת בחיוך. היא למדה בתיכון "דה שליט" ברחובות, שירתה בחיל הקשר, ואת בן זוגה, נמרוד ספיר (41, מנהל פיתוח בחברת הייטק), הכירה לפני כמעט 20 שנה, בצ'אט של ICQ ("הוא הזכייה שלי בלוטו"). כששבו לארץ מטיול אחרי־צבא, למדה קונדיטוריה בבית הספר "בישולים" והשתלבה בתחום. היא עבדה בין השאר ב"צפרה" וב"מו ומו".
"כיום אנשים מקימים בלוג כי הם בטוחים שזו דרך מדהימה וקלה להתפרנס. יש גם כאלה שאפילו לא פותחים בלוג, אלא מעלים את המתכונים לרשתות החברתיות. לדעתי זה לא מומלץ"
את הבלוג הקימה בגיל 24. "לנמרוד היה בזמנו בלוג מוזיקה וקצת קינאתי בו", היא נזכרת. "הקמנו את הבלוג ביחד, ועד היום אני טוענת שאני המצאתי את השם 'עוגיו.נט' והוא טוען שהוא המציא. נראה לי ששנינו צודקים". חצי שנה מאוחר יותר החליקה, נפגעה בגב ונאלצה להפסיק לעבוד. את הזמן שהתפנה הקדישה ללימודים לתואר ראשון בסוציולוגיה ותקשורת ולהתמקצעות בצילום וסטיילינג של מזון. את פרנסתה מצאה בעבודות סטודנטיאליות, לא בתחום האוכל.
אז מתי חל השינוי, מתי הבלוג נהיה הקריירה שלך?
"הבלוג התחיל כיומן רשת, כמשהו מאוד תמים. הוא הפך למקור הפרנסה העיקרי שלי רק בשבע השנים האחרונות. לא היה רגע ספציפי שבו זה קרה, זה תהליך אינסופי בעיניי".
קשה יותר כיום לשמור על מקום בצמרת?
"אני לא מרגישה שיש תחרות, כי יש מקום לכולם, לכל אחד יש את הקול שלו. אנשים עוקבים אחריי כי הם רוצים מתכונים לעוגה ביתית ועוקבים אחרי הבלוג של 'מיס פטל' כדי לראות עוגיות בעיצובים משוגעים. אני מברכת על זה שעולם הבלוגים מאוד גדל, זה מאוד מפרה ויפה בעיניי".
הרבה בלוגרים בתחום האוכל מעלים לרשתות גם תכנים אישיים, ונדמה שאת ממעטת להיחשף.
"אני יודעת שיש ערך לחשיפת החיים האישיים, ואכן עושה זאת מדי פעם, אבל במינון לפי בחירתי. אני לא מעלה לסטוריז מה אני עושה כל יום, כל הזמן, אין לי צורך בזה. אני מאוד ממוקדת מקצועית, כי הבלוג שלי הוא העסק שלי".
כחלק מפעילותה העסקית לוין מפתחת מתכונים עבור מותגי מזון גדולים ("לא אשתף פעולה עם מוצרים שאני לא מתחברת אליהם", היא מצהירה, "אני לא מעוניינת לגרום לעוקבים שלי לקנות משהו שהם לא באמת צריכים") ומציעה סדנאות בזום לארגונים ולחברות.
בסך הכל את רוב הזמן לבד במטבח או מול המחשב.
"נעים לי בבית, אבל אני משתדלת לצאת לעתים קרובות, אם זה לקפה עם חברה, לפגישה עם קולגה או לשיעור יוגה. כשאני מרגישה צורך להתאוורר, אני פשוט יוצאת לסיבוב הליכה. אני לא מרגישה בודדה. הכרתי רבים מחבריי הטובים בעולם הווירטואלי, כולל שתי עוקבות של הבלוג שהפכו לחברות. וחוץ מזה, אני שרה! בשנה האחרונה חזרתי לשיר להנאתי בשיעורי פיתוח קול. אגב, בגיל 16 הלכתי לאודישנים לעונה הראשונה של 'כוכב נולד', כנראה שעמדתי בתור עם נינט".
יש בך געגוע לעבודה בקונדיטוריה מקצועית או לאנרגיה של סרוויס?
"כן, אני מתגעגעת. מאוד אהבתי את האדרנלין של העבודה ואת הפידבק מהאנשים שאכלו את הקינוחים, זו תחושה מאוד חזקה שקשה להסביר במילים. למרות הגעגוע, לא אחזור לזה".
מה את מתכננת להמשך?
"אני כל הזמן חושבת קדימה, מה עוד לעשות ואיך ליצור עוד דברים, ובחודשים האחרונים אני נעזרת ביועץ לאסטרטגיה שיווקית. אשמח מאוד אם הספר החדש יהפוך לרב־מכר ויהיה שימושי לאנשים, אפילו אם מעולם לא הרימו קודם מטרפה. מעבר לזה, הייתי רוצה להיות יותר מוכרת. כן, יש לי חלומות על תוכנית טלוויזיה משלי. בינתיים אני נהנית מהדרך, זה לא פחות חשוב מסימון מטרות".
הכל פרווה: שני מתכונים מהספר החדש
"חשוב לי להראות שאפייה ללא מוצרי חלב יכולה להיות מגוונת", אומרת נטלי לוין, שבחרה עבורנו שני מתכונים שונים מאוד זה מזה. "עוגיות שוקולד מתפוצצות הן מסוג העוגיות שתמיד כיף שיש צנצנת מלאה בהן על השיש במטבח; ופאי פקאן הוא ללא ספק המתכון שאני הכי נהנית מההכנה שלו, ובחיים אי־אפשר לנחש שאין בו טיפה אחת של חמאה. בכל מקרה, אין התפשרות על הטעם או על המראה".
עוגיות שוקולד מתפוצצות
המרכיבים (30–40 עוגיות):
- 350 גרם שוקולד מריר קצוץ
- 3 כפות שמן צמחי
- 1/2 כוס (100 גרם) סוכר
- קורט מלח
- 3 ביצים בגודל L
- 3/4 1 כוסות (240 גרם) קמח
- 1 כפית אבקת אפייה
- לציפוי: 100 גרם אבקת סוכר
ההכנה:
- ממיסים במיקרוגל או בבן מארי את השוקולד הקצוץ. מוסיפים שמן ומערבבים היטב.
- מוסיפים סוכר ומלח וטורפים.
- מוסיפים ביצים בזו אחר זו, תוך טריפה בין הוספה להוספה.
- מוסיפים קמח ואבקת אפייה ומערבבים לתערובת אחידה.
- מצננים את התערובת במקרר כשעה.
- מחממים תנור ל־180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
- יוצרים כדורים בגודל אגוז מלך ומצפים בנדיבות באבקת סוכר. מניחים במרווחים שווים בתבנית.
- אופים את העוגיות 8–10 דקות או עד שהן "מתפוצצות" ועדיין מעט רכות. מצננים לחלוטין בטמפרטורת החדר ומגישים.
פאי פקאן
המרכיבים (תבנית פאי או רינג בקוטר 24 ס"מ):
לבצק הפריך:
- 100 גרם שמן קוקוס קר
- 1/4 1 כוסות (180 גרם) קמח
- 4 כפות (40 גרם)
- אבקת סוכר
- 1 כפית תמצית וניל
- קורט מלח
- 1 חלמון מביצה בגודל L
- 3–4 כפות מים
למלית הפקאן:
- 1 כוס (200 גרם) סוכר
- 1/2 פחית (200 מ"ל) קרם קוקוס 17%–22%
- 15 גרם שמן קוקוס מומס
- 1 כפית תמצית וניל
- 1/4 כפית מלח
- 350 גרם אגוזי פקאן, קצוצים גס
ההכנה:
- מכינים בצק פריך: במעבד מזון שמים שמן קוקוס, קמח, אבקת סוכר, וניל ומלח ומעבדים עד לקבלת תערובת פירורית. מוסיפים חלמון וממשיכים לעבד רק עד שמתקבלים גושי בצק. אם הבצק לא מתאחד לגושים גדולים - מוסיפים מעט מים. הבצק צריך להיות רך ונעים, אבל לא דביק מדי.
- מאחדים את גושי הבצק על משטח עבודה מקומח ויוצרים צורת דסקית. עוטפים בניילון נצמד ומצננים במקרר כשעה. בינתיים, משמנים היטב את התבנית.
- על משטח מקומח מרדדים את הבצק לעיגול בעובי 4-3 מ"מ. מלפפים את הבצק על מערוך, מעבירים לתבנית ומצמידים היטב לתחתית ולשוליים. הקפידו על זווית ישרה בין הדופן לבסיס, לשולי עוגה גבוהים. דוקרים את הבצק במזלג, ומעבירים למקפיא לשעה.
- אופים אפייה עיוורת: מחממים תנור ל־170 מעלות. מניחים על הקלתית הקפואה נייר אפייה ומכסים בקטניות או במשקולת אפייה. אופים כך 15-12 דקות, מסירים את המשקולות ואת נייר האפייה וממשיכים לאפות 10-8 דקות נוספות עד הזהבה. מצננים בטמפרטורת החדר, אך לא מכבים את התנור.
- מכינים את המלית: מחממים סוכר במחבת רחבה ליצירת קרמל בצבע ענברי. במקביל, בסיר קטן מחממים קרם קוקוס, שמן קוקוס, וניל ומלח עד לסף רתיחה. מוסיפים לקרמל את קרם הקוקוס החם תוך ערבוב. ממשיכים לבשל עד שמתקבל רוטב טופי אחיד. מוסיפים פקאנים קצוצים ומערבבים היטב. יוצקים את המלית על הקלתית החצי אפויה ומיישרים.
- אופים את הפאי: אופים את הפאי הממולא 12-10 דקות עד שהמלית מבעבעת מעט. מצננים לחלוטין ומגישים.
10 קטנות על אוכל עם נטלי לוין:
- מה היה הפוסט הראשון שהעלית לבלוג? "פאי תותים עם קרם פטיסייר, שאני כמובן עדיין מכינה. מי לא מכין קלאסיקות?".
- מהם המתכונים הכי פופולריים בבלוג? "בראוניז, סהרוני שקדים ועוגת גבינה אפויה, לפי הסדר הזה"
- מהי העוגה שאת הכי אוהבת לאכול? "עוגת שמרים־שוקולד או עוגת גבינה אפויה".
- האם יש משהו בתחום המתוק שאת לא אוהבת? "פחות אוהבת עוגות עם המון ממתקים ועוגות עם בצק סוכר, למרות שאני מעריכה את האמנות שמאחורי זה".
- למה בעצם את רק במתוקים? "יותר כיף לי לאפות מאשר לבשל ואני מעדיפה שיבשלו עבורי".
- איזה אוכל את אוהבת לאכול בתחום המלוח? "יפני, מקסיקני, יווני, ערבי ופיצות".
- כמה קמח יש לך בבית? "לפחות 2 ק"ג קמח לבן".
- וכמה שוקולד מריר? "לפחות 5 ק"ג".
- מהו ספר הבישול הראשון שקנית? "''סודות מתוקים' של קרין גורן. קניתי אותו כשהייתי בת 21 והצבתי לעצמי מטרה: להכין את כל המתכונים מהספר. בסוף הכנתי רק 14 מהם. לפני שנתיים התארחתי בתוכנית הטלוויזיה של קרין, הבאתי איתי את הספר, והיא כתבה לי הקדשה.
- למי את נותנת עוגות מיותרות? "שולחת לעבודה של נמרוד וגם למשפחה ולחברים. לעתים נדירות אני מודיעה בפייסבוק שיש עוגה וכל הקודם זוכה. כבר קרה שהגיע אדם זר ולקח עוגה".
