כששואלים את עו"ד קארין פילוסוף זרניצקי, מומחית לדיני משפחה, מה היה הרגע שבו הבינה שהיא צריכה לעשות שינוי, היא מספרת את הסיפור הבא: "הגיעה אליי אישה שנקרא לה יעל, בת 47. בעלה היה איש הייטק שעבד הרבה בחו״ל, והיא גידלה את שני הילדים. את השנים הטובות היא הקדישה למשפחה. בשלב מסוים הבעל נרשם לקבוצת ריצה ומתישהו התגלגלה לאוזניה שמועה שיש לו מאהבת בקבוצה הזו, ושבעלה - שלא זז שנים מהספה - יוצא לרוץ איתה בפארק שלוש פעמים בשבוע בחמש בבוקר. היא ישבה איתו לשיחה. הוא אמר שבאמת יש מישהי מקבוצת הריצה שהוא רץ איתה גם לבד, אבל אין ביניהם רומן. ואז הוא הוסיף שאולי באמת כדאי שיחשבו על המשך הנישואים שלהם וייקחו פסק זמן. היא הייתה בהלם. מרוב כעס היא אמרה שהיא רוצה להתגרש.
"ההצעה הכספית שלו להסכם הגירושים הייתה נדיבה. אני רציתי שנלך על זה, אבל יעל הייתה כעוסה ופגועה. היא הסיתה את הילדים נגדו, עירבה את כל המשפחה ובשום פנים לא הסכימה לשום פשרה. הוא נאלץ ללכת לעורך דין, שהמליץ לו לא לצאת מהבית בשלב הזה של הסכסוך. יום אחד הבעל מצא את הפויקה שלו על המיטה. זה מין סיר שהוא יצא איתו לטיולים עם חברים והם בישלו איתו בשטח מעל מדורה. עכשיו המיטה שלהם הייתה מלאה בשמן ולכלוך. בתגובה הוא לקח לה את המחשב. זה נהיה 'קרמר נגד קרמר'.
"בית המשפט נתן מגשר מוסכם. המגשר היה מדהים ונתן הצעה מצוינת. אבל הלקוחה שלי לא רצתה גישור. חזרנו לבית המשפט. היא הייתה כולה פצצה מתקתקת של רגשות. בסופו של דבר, בית המשפט הביא אותנו להסכמה שהייתה דומה להצעה הראשונית של בעלה, כמעט שנה קודם לכן. יכולנו לחסוך הרבה הוצאות משפט, כאב וסבל. לנהל משא ומתן כשהאמוציות גבוהות זה בלתי אפשרי. אתה לא יכול להגיע לתוצאה הכי טובה עבור עצמך. אין ספק שהמקרה הזה הביא אותי להבין שאם אני לא מצליחה לעשות את זה בדרכי נועם, אז אני לא רוצה לעשות את זה בכלל".
"לפעמים הייתי חוזרת מבית המשפט וחושבת, וואו, ניצחתי תיק. אבל מה ניצחתי אם התפרקה משפחה?"
פילוסוף זרניצקי הסתובבה עם התחושה הזו במשך שנים, אבל היא הייתה צריכה את משבר הקורונה כדי להתעורר. ״כבר שלוש שנים לפני הקורונה הרגשתי שאני מגיעה למשרד בלי חשק ובלי תשוקה״, היא נזכרת. ״היה לי משרד עצמאי ומצליח עם שותפה, עו״ד מאיה ויסמן, אבל לא הצלחתי להיות מאושרת. הרגשתי שאני עטופה באנרגיות של מלחמה. ייצגתי בני זוג במשברי גירושים קשים. הייתי נכנסת לתוך הסכסוך והולכת איתו הביתה. לפעמים הייתי חוזרת מבית המשפט וחושבת, וואו, ניצחתי תיק, אבל מה ניצחתי אם התפרקה משפחה? השותפה שלי אמרה לי יום אחד, ׳את לא איתי פה׳, וזה היה נכון. משהו היה חסר לי".
משהו כמו מה?
"לא ידעתי. הבנתי שאני צריכה לבדוק מה לא בסדר. למדתיNLP ופסיכולוגיה חיובית ועקבתי אחרי אינספור מנטורים בארץ ובעולם. לפני הקורונה הגעתי אל הסמינר של טוני רובינס בלונדון. במשך חמישה ימים הייתי שם, מהופנטת. רובינס דיבר 13-15 שעות ביום ללא הפסקה. כשחזרתי משם הבנתי שהסבל בחיי עולה על העונג, ושאני צריכה לצאת לפעולה ולקחת החלטה".
לקח לה עוד קצת זמן, אבל פילוסוף זרניצקי יצאה לפעולה. אחרי 12 שנה נפרדה מהשותפה, והחליטה שעכשיו הרגע לעשות את מה שהיא באמת רוצה: לגשר בין בני זוג על סף גירושים ולהדביק את מה שנשבר ושעדיין אפשר לתקן. ״משבר גיל 50 קרה לי קצת לפני הגיל הזה, והמשיך קצת אחרי״, היא מחייכת. ״קיבלתי החלטה שהייתה גם כואבת - לפרק את כל מה שבניתי ולהתחיל מההתחלה".
יש געגוע לפעמים?
״אני לא מתגעגעת. רק לחשוב על לחכות שעות במסדרונות, ובסוף להגיע להסכם אחרי שכתבת מיליון כתבי טענות נוראיים ונאלצת להביא לפעמים להסלמה כחלק מאסטרטגיה, כי לפעמים אין לך ברירה - זה כבר לא אני".
עוד כתבות בלאשה
הייתי כמו חד־קרן
פילוסוף זרניצקי (54) היא אצולה ישראלית. היא בתם היחידה של עו״ד אבי פילוסוף ושל תמרה פרומצ׳נקו, בתו של התעשיין אבא גרשון פרומצ׳נקו, מייסד ״עלית״ ומבעליה עד שנות ה־80. לאחר גירושי הוריה, כשהייתה בת 12, אמה נישאה בשנית ובהמשך התגרשה. אביה נישא בשנית לדליה רבין, בתו של יצחק רבין ז"ל, נישואים שנמשכו 17 שנה (היום הוא נשוי בשלישית ליוכי שטן, ידידת נעורים שלו). היא גדלה בנווה אביבים והיה לה גם חדר בהרצליה, בבית אביה. ״כשעליתי לאמא לפעמים על העצבים, היא שלחה אותי לגור אצל אבא, כדי ש׳אמתיק׳ גם להם קצת את החיים״, היא צוחקת, ״הייתי מאוד טראבל מייקרית״.
איך עברו עלייך גירושי ההורים?
״הייתי כמו חד־קרן בילדותי, כשההורים שלי התגרשו אף אחד לא התגרש. באתי הביתה והבנתי שאבא לא יהיה בבית יותר. זה לא היה מאורגן כמו היום, עם יועצים ושיחות. אז כלפי חוץ הייתי שמחה, ואמא שלי התחתנה בפעם השנייה וגם אבא שלי, אבל רגשית הייתי לבד ולא היה לי מקום להוציא את מה שעברתי".
רצית לעשות תיקון?
"כן. כשהלכתי ללמוד משפטים זה היה ברור שאתמחה בדיני משפחה. התמקדתי בכיוון הזה מהמקום של הילדים. אני גם מקפידה על זה מאוד בכל הגישורים שאני עושה: כמה שפחות לערב את הילדים בסכסוכים".
היא עצמה נשואה 25 שנה לרוני, עורך דין בהשכלתו ושמאי מקרקעין. הם הכירו בגיל 13 דרך בת דודה שלה. הוא למד בגימנסיה הרצליה והיא באליאנס, ואחרי הצבא שניהם למדו משפטים באנגליה, כל אחד במקום אחר. ״היינו חברים טובים במשך שנים, וכשלמדנו באנגליה נפגשנו פעם כשהיינו בחופשה בישראל, ומשהו פתאום השתנה בווייב. התחלנו לצאת״, היא משחזרת. ״אחרי שלוש שנים חזרנו לארץ ביחד. הייתי בטוחה שעוברים לגור ביחד, והייתה איזו מהמורה וזה התמהמה. כדי לקבל תשומת לב אמרתי לו שאולי אנחנו צריכים להיפרד, והוא אמר ׳נכון׳ ולקח את הרגליים ונעלם לשנתיים. זה היה מטורף. הייתי מרוסקת.
"אחרי רצח רבין הוא הגיע לשבעה, וכולם שמחו לראות אותו כי הוא היה כמו בן משפחה. הייתה התרגשות גדולה. חידשנו את הקשר, אבל זה היה תהליך איטי עד שחזרנו". הם נישאו ב־1998 וכיום הם הורים לשלושה: רועי (23), בוגר יחידה עלית מורן וכיום סטודנט למשפטים, שירה (19) שמשרתת כסמב״צית ושרון (15) שתלמד במגמת אמנות בעירוני א׳.
בעצם לא ראית אצל הורייך מודל זוגי שעובד. איך ידעת מה להביא אל הנישואים שלך?
"למדתי, הבנתי וכיום כבר יודעת. אני מקפידה על זה היום בבית שלי: איכשהו בסוף זה סביב הקיבה של כולם. גם אם הבן שלי לא מתקשר אליי כל היום, כדי לדעת מה יש לאכול הוא יצלצל".
"לפני הקורונה הגעתי אל הסמינר של טוני רובינס בלונדון. במשך חמישה ימים הייתי שם, מהופנטת. כשחזרתי הבנתי שהסבל בחיי עולה על העונג"
אחרי לימודיה עבדה 12 שנה כסגנית מנהלת הלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים, ובהמשך, כאמור, פתחה משרד עצמאי. היום, אחרי שעברה שורה של סדנאות להתפתחות אישית, היא מבינה שכבר לפני עשור הגוף שלה אותת לה שהיא כנראה לא עושה את הדבר הנכון. ״לפני עשר שנים גילו אצלי סרטן עור בבדיקה שגרתית״, היא מגלה. "מצאו אצלי מין נגע בבטן, והלכתי לפלסטיקאי להוריד את זה. כעבור זמן קצר קיבלתי ממנו טלפון: ׳את חייבת להגיע אליי דחוף, זה מלנומה'. בדקו אותי שוב, ומאותו רגע כל חודשיים הפנו אותי להסיר נגע סרטני אחר. לפחות עשרה נגעים, הרוב בפלג הגוף העליון. והדחקתי את זה. אמרתי, ׳אוי, זה שטויות׳, והמשכתי הלאה. ואז, לפני כמה שנים, פתאום כולי התמלאתי בנגעים מגרדים בכל הגוף. אמרו לי שזה פרעוש המיטה והייתי צריכה לטפל בעצמי עד שזה עבר.
"מה שאני יודעת היום, זה שהעור שלנו הוא בעצם השכבה שמגינה עלינו מהעולם האמיתי, הרגשי. הייתי צריכה אז להבין למה זה קרה ולא עשיתי את זה".
לא הבנת שאת מקבלת איתות מהגוף לעצור.
"נכון. הייתי עסוקה בקריירה ולא הנחתי לעצמי. ואז הגיעה הקורונה, נשארתי בבית עם עצמי ויכולתי לעשות חושבים. ופתאום זה תפס אותי. חשבתי לעצמי, רגע, אולי זה עוד מעט נגמר ואני לא עושה את מה שאני באמת רוצה? אני לא מרגישה שמחה".
"כל חודשיים הפנו אותי להסיר נגע סרטני אחר. לפחות עשרה נגעים בעור. אמרתי, ׳אוי, זה שטויות׳, והמשכתי הלאה. הייתי צריכה אז להבין למה זה קרה"
מראש ידעת שלעבוד כעורכת דין לענייני משפחה זו לא עבודה משמחת.
"נכון, אבל גם אם העבודה לא עושה אותך שמחה, את לפחות צריכה לראות בה את המקום של השליחות והטוב עבור אנשים. ואני לא ראיתי בעשייה שלי את האושר הזה. לפני שלוש שנים הייתי אומרת לך שאני שונאת את מה שאני עושה. היום אני במקום המדויק שלי, ויכולה לדבר על העבודה 24/7 ולא להתעייף".
לצלוח את המשבר
אחרי 12 שנה של מאבקי גירושים, ויכוחים, תביעות על מזונות ורכוש וצעקות בבתי משפט, פילוסוף זרניצקי עושה היום בדיוק את התהליך ההפוך. אם תרצו, היא הפכה מעורכת דין קשוחה לגרסה הישראלית הרכה של רובין שארמה, הנזיר שמכר את הפרארי שלו. אמנם לא הייתה לה פרארי, אבל לפחות היא מצליחה היום להרגיש קצת יותר לוחמת של אור ולא של חושך. משרד הגישור שלה, ״לבחור נכון״, מיועד לזוגות ולאנשים ״שמתלבטים אם לפרק את התא המשפחתי או להמשיך אותו, וכיצד״, היא אומרת. במקביל לעבודתה היא מתנדבת זה שבע שנים במרכז ״רקמן״ לנשים בהליכי פרידה.
המשרד שלה ממוקם בשדרות רוטשילד בתל־אביב, בבניין שבו היא גם מתגוררת. על הקירות אוסף אמנות מרשים, ובחדר הישיבות תלויה תמונה של זוג בובות מיניאטוריות מהסוג שמציבים על עוגת חתונה, עבודה של הצלם יונתן רבין, הנכד של יצחק ולאה רבין.
כמה קשר יש בין מה שאת עושה היום ובין העובדה שאת בת להורים גרושים?
"מהמקום שאני באה ממנו, שכל אחד מהוריי התגרש פעמיים ונמצא בזוגיות שלישית, אני עדיין חושבת שעדיף להישאר בתא המשפחתי הראשוני אם אפשר. הבסיס צריך להיות של חברות ושל הערכה ואמון וחופש אחד לשני, ואם כל זה קיים - אז בוודאי שעדיף לשמר. מה טוב יותר מזוג הורים שמגדלים את הילדים שלהם? אם כל אחד מהצדדים עושה כל מה שהוא יכול לטובת המשפחה, אפשר לצלוח את המשבר".
אבל לפעמים לא צולחים.
"לפעמים לא. לפעמים אנחנו מתחתנים בגיל 20 וקצת, כשאנחנו עוד לא ממש מעוצבים, ובמהלך השנים כל אחד עושה שינויים שמתאימים לו, ואם מפת הדרכים הראשונית שאנחנו מחזיקים לא דומה, אנחנו לא נשרוד ביחד. אם בני זוג מגיעים אליי ואומרים לי, 'ניסינו טיפול זוגי, אנחנו ישנים בחדרים נפרדים, כל אחד יוצא עם אחרים ולא עשינו סקס מיליון שנה', ברור שהם צריכים להיפרד".
איך אפשר להציל נישואים של זוג שרוצה להתגרש?
"אנחנו צריכים להיות במאה אחוז כוח עבור עצמנו. כשאני במאה אחוז כוח אני יכולה להסתכל על עוגת החיים שלי, ואם רק הזוגיות שלי לא טובה, וכל השאר סבבה - אז אולי כן צריך לפרק את התא המשפחתי. אבל אם גם שאר תחומי החיים לא במצב טוב, אז הייתי קודם דואגת לשאר הדברים ומשאירה את נושא הזוגיות לסוף. בכל מקרה אנחנו נשארים עם עצמנו, ואם לא עשינו עבודה - נביא את אותו דפוס לקשר הבא. אז מה עשינו בזה?
"לפעמים, נניח, אישה מגיעה אליי למשרד ורוצה להתגרש. אני שואלת אותה, 'אוקיי, בזוגיות לא טוב לך, אבל איך בעבודה? ואיך עם הילדים? ומה עם המשפחה המורחבת? ומה את עושה בשביל עצמך כל יום?', ופתאום אנחנו מבינות שעוגת החיים שלה היא ממש לא עגולה כרגע, ויש בה הרבה מקומות שלא עובדים. אישה כזו אני שואלת, 'למה את שמה את כל יהבך על הזוגיות וחושבת שאם תתגרשי יהיה לך טוב יותר? למה את לא עוצרת רגע להודות על הקיים, ואז לשפר את מערכת היחסים הכי חשובה שיש לנו בחיים, שהיא עם עצמנו?'".
"הרבה פעמים אני עושה עם אנשים ניסיון: אחד מבני הזוג יוצא מהבית לשלושה חודשים. את לא מבינה כמה זוגות חוזרים לחיות אחר כך ביחד עם פוצי ומוצי"
זה תמיד מומלץ.
"אז בעשייה שלי היום אני מתמקדת בדברים טובים. אני עושה טוב לעולם ומצליחה להראות לאנשים שלפעמים לפרק תא משפחתי זה ממש מיותר. כשבאה אליי מישהי והכול בחייה עקום - וסליחה, אני לא שופטת, גם אצלי הכול היה עקום פעם - אני אומרת לה, ׳בואי נטפל בך ונדבר בעוד חצי שנה׳. הרי אם אין שום בעיה בוערת, כמו מעילה באמון או אלימות - היא יכולה רגע לעצור ולקחת נשימה ולטפל בעצמה, ואם אז היא תחליט בכל זאת להתגרש, היא תגיע לזה מנקודה חזקה יותר, כשהיא מועצמת ולא עלה נידף ברוח, לא מישהי מלאה אמוציות שלא יודעת לנהל את הרגשות האלה".
איך מנהלים רגשות?
"כשנפרדים הכול צף - הכעס, ההחמצה, הדחייה. אם אני אישה שיודעת להתמודד עם כאב ודחייה, אני גם נפרדת מהפחד. אני מבינה שאם בעלי רוצה להתגרש זה לא אומר שאני לא יפה ולא חכמה ולא אמא טובה, זה פשוט אומר שהוא הגיע למשבר עם עצמו".
אפשר להיות רגועים בסיטואציה כה טעונה רגשית?
"שלא תביני לא נכון, קורה שבחדר הישיבות שלי גם צועקים, אבל בסוף מתפייסים או מגיעים להסכם פרידה. ואם לא, יש עורכי דין שייצגו בבתי משפט. לא אני. לי זה לא מתאים יותר. היום אני מתעסקת בבריאת מציאות.
"הרבה פעמים אני עושה עם אנשים ניסיון, הסכם ביניים בהליך גישור. אחד מבני הזוג יוצא מהבית לשלושה חודשים, ונראה מה קורה. צריך המון אמון, אבל את לא מבינה כמה זוגות חוזרים לחיות אחר כך ביחד עם פוצי ומוצי. היה לי מקרה קיצון שאחרי יומיים הגבר כבר חזר הביתה. הם נבהלו מאוד כאשר דיבורי הפאקה־פאקה של ׳אני רוצה להיפרד׳ קרמו עור וגידים, והרגישו מה עומד לקרות כשהפצצה הזו באמת תיפול".
מי בדרך כלל יוזם את הגירושים?
"לרוב נשים הן אלה שמחליטות להתגרש. לגברים יש כוח סבל אדיר. בסוף האישה היא הפוסקת האחרונה. ואני מאמינה שאם יעל, הלקוחה שסיפרתי לך עליה קודם, הייתה מאפשרת לה ולבעלה רגע של פסק זמן, אוויר לנשום, הם לא היו מתגרשים והכול היה משתנה".
