בפברואר 2020, כפר־סבא. אליפות החורף בשחמט. שחקן ותיק, מקום 994 בארץ, מגריל משחק מול ילדה בת 11 וחצי, מקום 1,606 בארץ. לו ברור שהניצחון שלו. הוא הרי מועמד לדרגת אמן. הוא מסורק, בחולצה מכופתרת ומגוהצת, והיא בסווטשירט סגול, יושבת עם הברך למעלה כמו בשיעור חופשי - מה לה ולמשחק המלכים? הוא לא מתכוון לוותר לה בגלל גילה. המשחק מתארך, פעם הוא בפוזיציה לניצחון ופעם הקטנה. עוברות ארבע שעות, הוא הולך ונחלש. זה המלך שלו מול המלך שלה - שניהם לבד על הלוח. רק אז הוא מבין מול מי הוא מתמודד, ילדה קטנה? שחקנית מעולה. במצב הזה, המביך, המתמשך, נותר לו רק להציע תיקו. והילדה, מיכל מוסקוביץ' שמה, מסכימה בלית ברירה אף על פי שהדבר האהוב עליה בעולם הוא לנצח.
מיכל מוסקוביץ': "יש חשיבות למשחק פנים מול פנים. כשעוטים מסכות, לא רואים את התגובה של היריב וקשה לנשום"
זאת רק אחת מחוויות השחמט שעברו על מיכל מגיל שמונה, אז החלה לשחק. מיכל היא תלמידת כיתה ו' בבית ספר לב רן בצורן, אוהבת לקרוא, לשחק ולרקוד, תלמידה מצטיינת במתמטיקה והילדה הכי נחושה שתפגשו. מה קרה באליפות החורף? "בהתחלה שנינו חשבנו שהוא ינצח אותי, אבל במשחק שכחתי שהוא חזק ומנוסה. ברגע שמפעילים את השעון, אני במשחק, וכל מה שמסביב לא מפריע לי יותר", היא אומרת.
אפשר לקרוא לה אלופה: מוסקוביץ' זכתה בתואר אלופת ישראל לילדים עד גיל 10 כשהייתה בת תשע וחצי, וכיום היא קפטן קבוצת הנוער של מועדון השחמט של ראשון־לציון. לאחרונה הגיעה להישג יוצא דופן, בסגנון ההצלחות בסדרה "גמביט המלכה" (נטפליקס): ניצחון מושלם בתשעה מתוך תשעה משחקים בתחרות שחמט ידידותית בין ישראל לספרד. הטורניר, שהתקיים אונליין, היה רב־גילי ורב־מגדרי. כשהמנצחת הצעירה מאוד נחשפה, נמחץ האגו של תשעה שחקנים מבוגרים ממנה. "עבדתי קשה, וזה השתלם. זה לא היה קל, בעיקר מבחינת קצב המשחק. כשרק התחלתי, בקושי הצלחתי להביס ילדים קטנים ממני, וככל שהתקדמתי ראיתי שאני מסוגלת ליותר", היא אומרת.
3 צפייה בגלריה
משפחת מוסקוביץ'. מימין: רוני, ג'ניה, שלי, אריאל, דניאל ומיכל. לא אוהבות להתחרות זו בזו
(צילום: אלי דסה)
אל ראש ההר
"אני מלווה את בנותיי למשחקים כבר שנים, ומעולם לא חזיתי בתוצאה כל כך מושלמת, אפילו רבי אמנים מסיימים לפעמים בתיקו", מתמוגגת האם הגאה, ג'ניה מוסקוביץ'. "זה לא מובן מאליו שהיא שיחקה בליץ נגד גברים בקצב כזה וקיבלה תוצאה מושלמת, זה כמו לטפס על הר גבוה. מיכל אוהבת לקחת את הזמן במשחק, ובעבר הסכימה לתיקו או אפילו הפסידה כי הזמן שלה כמעט נגמר. לרוב קשה לה עם שח מהיר, אבל היא התגברה על זה והביסה את כולם", אני יכולה להבחין ששתיהן מחייכות מתחת למסכות הכירורגיות שלהן.
שחמט זה עניין משפחתי אצלן. מיכל היא הבכורה, אחותה רוני (תשע), סגנית אלופת ישראל עד גיל 10, משחקת מהגן, ולפני הקורונה שתיהן טסו יחד לתחרויות בעולם. שלי (שבע) בצעדיה הראשונים במשחק, ואריאל (ארבע) כבר מזהה את הכלים על הלוח. "אני משחקת בעיקר בזכות רוני", מודה מיכל. "ראיתי שכיף לה ושהיא מצליחה במשחק, ובשלב כלשהו אפילו התעצבנתי שהיא מנצחת אותי. רציתי להחזיר לה. כשהייתי בת שמונה הצטרפתי לליגה של המועדון לניסיון, ראיתי כמה כיף לי, אז המשכתי".
מזל שיש לך אחות שחמטאית, אתן יכולות לשחק בסגרים.
"האמת היא שאנחנו משחקות פחות מפעם. יצא שבתחרויות שיחקנו זו מול זו, וזה לא היה כל כך נעים. אני מרגישה שאני לא נותנת את עצמי במשחקים מולה, כי זו אחותי הקטנה, אז אני אומרת לעצמי שאני צריכה לוותר לה. אני רוצה לנצח, אבל זה פחות נעים לי".
"יצא לי להתחרות מול אחותי הקטנה וזה לא היה כל כך נעים. אני אומרת לעצמי שאני צריכה לוותר לה"
בשחמט בנות ובנים מתחילים מאותה הנקודה?
ג'ניה: "כשהם קטנים, אין בכלל הבדל בין בנים לבנות. לאט־לאט הפער מתרחב, ויש הרבה בנים בחוגים ובתחרויות".
מיכל: "אני לא באמת מבינה למה גברים מובילים בתחום הזה, אולי הם יותר נחושים לנצח? שמעתי לאחרונה מאמן שהסביר שבנות מפסידות לבנים כי הן יותר פרפקציוניסטיות ורוצות שהכל יהיה מושלם, כשבשחמט אין דבר כזה משחק מושלם. בנים רצים קדימה גם אם הם טעו, בנות חייבות לדעת הכל ולוודא שהמשחק שלהן יהיה מושלם. גם לי יש לפעמים את הבעיה הזאת, אבל אני משתדלת להתגבר עליה".
מה המאמן גלב קגנסקי הכניס לך לחיים?
"בעיקר כל מיני טקטיקות. הוא רגוע, לא ישר מתעצבן וכועס. כשאני מנצחת הוא אומר 'כל הכבוד', ואם הפסדתי הוא אומר, 'לא נורא, שיחקת ממש טוב', ואז פותחים לוח ומנתחים את המשחק. למדתי ממנו לנצח בכבוד וגם להתמודד עם הפסד".
ג'ניה: "ראיתי ילדים שיוצאים נסערים ובוכים אחרי הפסד. גלב רגוע, יודע להרגיע, להכיל ולתת מילה טובה הרבה פעמים. ליוויתי את רוני לתחרויות בגן והיה שם הרבה בכי וסטרס, שלא לומר טראומה. צריך לבנות חוסן רגשי. עולם השחמט יכול לשאוב חבל על הזמן, אבל מי שלא מכור, יעזוב בשלב כזה או אחר. בשנה הראשונה מיכל השתתפה בחמש תחרויות ובאחת מהן הצליחה פחות. היא ישבה בצד בזמן חלוקת הפרסים, ואמרתי לה שהיא לא חייבת להמשיך. היא ענתה: 'זה מושך אותי, גם כשאני מפסידה אני רוצה לחזור. אני לא שולטת בזה'".
מיכל, התמכרת?
"כן. גם אם אני מפסידה ועצובה, מחר יום חדש, ייפתחו הזדמנויות חדשות ואימונים חדשים שמושכים אותי חזרה למשחק. חשוב להפסיד באיזשהו שלב, כי מי שזה קורה לו רק בגיל מאוחר לא יודע להתמודד עם זה. השחמט גם משפר את יכולת הריכוז, צריך להיות רגועים ובשקט לאורך זמן, אי־אפשר להתחיל להתעצבן, צריך לקחת הכל בפרופורציות".
כל אחת יכולה להיות אלופת שחמט?
"לא. צריך להשקיע הרבה מאוד זמן, לשכור את המאמנים הכי טובים, לוותר על לימודים רגילים, לנסוע ולהתמודד בתחרויות בכל העולם".
הקורונה בטח שיבשה גם את עולם השחמט.
"בשחמט יש חשיבות למשחק פנים מול פנים, וכשעוטים מסכות לא רואים את התגובה של היריב. בגלל המאמץ קשה מאוד לנשום. בבית, במשחק באינטרנט, העניין הפסיכולוגי יורד, אבל קשה לשבת המון שעות מול המחשב, אחרי זומים. אימוני שחמט במחשב עושים לי כאב ראש".
יש לך אפליקציית שחמט בטלפון?
"כן".
וטיקטוק? אינסטגרם?
"לא. ההורים לא מרשים".
"בשחמט יש חשיבות למשחק פנים מול פנים, וכשעוטים מסכות לא רואים את התגובה של היריב"
איזה עוד דברים את אוהבת לעשות?
"לשחק במשחק הקלפים 'סט' עם המשפחה. עד לקורונה רקדתי בחוג היפ־הופ. עכשיו השחמט תופס את רוב הזמן שלי, אני לא יכולה להיות בתנועת נוער בגללו, וזה גם בא על חשבון מפגשים עם חברים".
את לא מפחדת שכשתהיי נערה תעדיפי להסתובב עם חברות מאשר לשחק?
"אולי זה יקרה, אני לא מפחדת מזה. הרי באיזשהו שלב אני אצטרך גם מקצוע, עבודה וכסף. אולי הלכתי קצת רחוק מדי, אני חושבת שאפשר למצוא זמן לשחמט, לחברים ולכל דבר אחר שרוצים להספיק".
יש לך חברות מחוץ למועדון השחמט?
"בטח, יש לי הרבה חברות בכיתה. בהתחלה הילדים חשבו שזה מוזר. עכשיו כל הכיתה מפרגנת לי. כשבא מורה חדש וסיפרתי לו שאני משחקת שחמט, התלמידים אמרו: 'לא נכון, היא הייתה אלופת הארץ בגיל 10'".
3 צפייה בגלריה
אניה טיילור־ג'וי ב"גמביט המלכה". במציאות נותנים פרסים ל"אישה המצטיינת"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בלי לדחוף
ההורים, ג'ניה ודניאל, דווקא לא משחקים שחמט, אבל יש להם תפקיד חשוב בטיפוח דור העתיד. "לא דחפנו אותן לזה", אומרת ג'ניה. "אנחנו רק תומכים, מסיעים ומממנים. אני רואה ילדים שהשחמט לא בא מהם, והם סובלים כי זה משחק אכזרי. משחקים יכולים להיות ארוכים מאוד, שח קלאסי יכול להימשך גם שבע שעות, ואפשר להוביל לאורך כל המשחק וברבע השעה האחרונה להפסיד. גם הטובים ביותר מתייאשים בתקופות פחות טובות. זה מורכב, יש בזה הרבה פסיכולוגיה. לכן לרוב אני מסיעה אותן וגם נשארת. חשוב לי להיות איתן ולראות באיזה מצב הן. עברתי איתן כברת דרך, וגם לי היה קשה לקבל הפסדים בהתחלה.
"לשחמט יש סטיגמה כאילו זה עולם של חנונים ואנשים משעממים. זה לא ככה. שחמט ילדים, לפחות פה בארץ, הוא קסום, צבעוני ומרגש. גם תחרות שחמט בגן זה דרמה: ילד שבא משום מקום ופתאום מנצח את כולם. ילד אחר שתמיד ניצח ודווקא היום הפסיד לראשונה ובוכה כי הוא לא מבין איך זה קרה לו. יש בזה אדרנלין גם להורים. זה מועדון סגור שמי שפותחים לו את הדלת רוצה להיות חלק ממנו. ילדים נוסעים לחו"ל ורואים עולם בזכות התחרויות, זה מרחיב אופקים".
בהתחלה ראית בזה תחביב?
"מההתחלה הבנות התבלטו מאוד במשחק, ורצינו לקדם אותן. כשמיכל בחרה לוותר על מסיבת יומולדת כיתתית וללכת לתחרות או לאימון, זה נראה מוזר. אפילו המחנכת שלה הרימה גבה. רק כשהיא זכתה במקום הראשון כולם הבינו עד כמה היא מקצועית ועד כמה זה חשוב".
ג'ניה כבר ראתה את "גמביט המלכה" כמה פעמים. הילדות התעניינו, אבל כנראה נבהלו מתאונת הדרכים האכזרית שפותחת את הסדרה או ממשחקי השחמט הקשוחים במרתף בית היתומים, ולא רצו להמשיך לצפות בה.
בסדרה מעורב לא מעט כסף במשחק. ובמציאות?
מיכל: "בשחמט אין המון כסף, אולי בליגה העולמית. במקומית הפרסים צנועים, בטח לנשים".
ג'ניה: "ברוב התחרויות מעניקים פרס ראשון, שני, שלישי ופרס לאישה המצטיינת, שניתן מתוך מחשבה שנשים בחיים לא יגיעו למקומות הראשונים. אבל כבר היו שחמטאיות חזקות שהגיעו למקום הראשון בטורנירים. לפחות באליפות הארץ מיכל הרוויחה טיסה ומלון חינם. בגלל הדירוג היחסי לגילה היא קיבלה מלגות מהמועדון לשיעורים ואימונים".
מיכל, מה היריב שלך לא יודע עלייך?
"הוא לא יודע שלמרות הגיל יש לי רצון חזק מאוד לנצח, אני לא משחקת באדישות כדי לגמור עם זה - העיקר מבחינתי הוא הניצחון. אני מתאמנת הרבה, משתדלת ללמוד מהניסיון, לנתח מהלכים שעשיתי פעם ולהביא אותם למשחק. ברגע שאני מפסידה במשחק, הדבר הראשון שאני רוצה זה לשחק שוב ולנצח. הכי כואב לי להפסיד לילדה בגילי עם ניסיון כמו שלי".
ג'ניה: "זה כמעט ולא קרה לה. את רוב הבנות בגילה היא מנצחת או מסיימת בתיקו".
אחותך ואת ייצגתן את ישראל באליפות אירופה בסלובקיה באוגוסט 2019. היה כיף?
"נהניתי, אבל בגלל השפה והיריבות היה קשה ליצור חברויות. רוני התחברה עם שחקנית מסלובקיה. אני אמרתי לעצמי שאם אהיה נחמדה לאנשים, יכול להיות שארחם עליהם במשחק או אפחד שהם ייעלבו כשאנצח אותם. לפעמים מסכימים לתיקו רק בגלל חברות - אני לא רוצה להגיע למצב כזה".
