ד"ר לירז מרגלית, בת 40, נשואה ואם לשלושה, היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, מחברת הספר "עיצוב התודעה" המתמחה בניתוח התנהגות גולשים וצרכנים. כיום היא משמשת גם כמומחית בעונה החדשה של הריאליטי־דייטינג "אהבה חדשה" (רשת 13), שעלתה השבוע לשידור. בתוכנית היא מנתחת את התנהגות המשתתפים (שמנותקים מהטלפונים ומהאפליקציות שלהם), ומייעצת להם.
שאלת מיליון הדולר: האם הרשתות החברתיות ושפע האפליקציות להיכרויות מגבירות את הסיכוי למצוא בן זוג?
"אז זהו שלא, ואפילו להפך. אחד הדברים שאפליקציות היכרויות מייצרות הוא תחושת שפע, או איך שאני אוהבת לקרוא לזה, 'אשליית השפע'. הן נותנות לנו תחושה שהן ריכזו עבורנו המון בני זוג פוטנציאליים ושכל מה שעומד בינינו ובין מציאת בן זוג הוא לחיצת כפתור. אבל מחקרים רבים שנערכו מצאו שככל שיש לנו מבחר גדול יותר - הסיכוי למצוא את האחד, הולך וקטן.
"המונח הפסיכולוגי FOBO (Fear of Better Options) - החשש שנפספס אופציות טובות יותר - מתאר את המצב הזה. כל בחירת פרופיל באפליקציה לא מדגישה עבורנו את התגמול במציאת בן זוג, אלא את הוויתור שאנחנו עושים. אנחנו חושבים על בני זוג פוטנציאליים אחרים שאולי יש שם, שיכולים להיות טובים יותר, ולכן כל הזמן שרויים בתחושת פספוס".
זו הסיבה לכך שגם אם מצליחים ליזום מפגש, ממהרים לפסול אחרי דייט או שניים?
"בדיוק. הפרופילים באפליקציות מוצגים היום כמו מוצרים באתר. וכמו שאנחנו לא מייחסים ערך למוצר, ככה תכנתו אותנו לחשוב על בני אדם. אנחנו מדפדפים בין הפרופילים ומרגישים שאם לא נהיה מרוצים מהבחירה שלנו, תמיד נוכל להחליף אותה ב'מוצר' טוב יותר. יש לנו אשליה שיש 'מושלם' ושנזהה אותו כשנראה אותו. אבל אין דבר כזה מושלם. אם לא נשקיע נכונות ומאמצים, לעולם לא נכיר. הבעיה היא שלרוב אנחנו לא באמת נותנים הזדמנות. גם אם יש מאץ', אנחנו לא ממהרים לענות בחזרה, אם עונים, אז מושכים את זה להתכתבות חסרת תכלית, כשבמקביל ממשיכים לחפש ולהתכתב עם אחרים.
"בימים אלה אני עורכת מחקר על הדרך שבה אנשים הכירו לפני עידן האפליקציות בהשוואה להיום. אחד ההבדלים הוא שבעבר היו משקיעים הרבה יותר בדייט. כל מי שיצאה לדייטים בתקופה ההיא, ודאי זוכרת את הרגע שבו הייתה תוקפת אותה התרגשות לפני המפגש, ואיך במפגש עצמו הייתה מחפשת בעיקר את הדברים הטובים. זאת משום שבעבר לא הרגשנו שאנחנו יכולים להכיר בכל רגע נתון. היום זה בדיוק הפוך, ובגלל זה אנשים מחפשים מיד את הדברים השליליים. בראיונות שאני עורכת עבור המחקר אני שומעת דברים הזויים. מישהי למשל אמרה לי שאם הבחור מגיע לדייט עם חולצת משבצות, עבורה זה דיל ברייקר".
זה לא סוד שגם לאתרי ההיכרויות יש אינטרס שלא באמת נמצא זוגיות. אילו מניפולציות הם מפעילים?
"כל האתרים מבוססים על מודלים שמושתתים על יסודות הפסיכולוגיה ההתנהגותית. אחת המובילות היא 'לולאת העונג', שידועה מאוד במשחקי קזינו, שאומצה בהמשך על ידי אפליקציות למשחקים, ובהמשך גם לאפליקציות היכרויות. חוקרים גילו שהמוח מגיב לחיזוק חיובי, דבר שמעודד התנהגות חזרתית ואף כפייתית. הדרך הטובה להסביר את זה היא מכונת מזל בקזינו. את יכולה לשחק בה, להפסיד 50 דולר, ובזמן הזה יידלק במוח אזור של כאב. אבל כל מה שצריך כדי לשפר לך את מצב הרוח ולגרום לך להמשיך לשחק, הוא לתת לך לזכות בשני דולר כל עוד משדרים לך את הזכייה בעוצמה גבוהה מאוד: אורות המכונה נדלקים, יש צלצולים, רעש של מטבעות כסף שיורדים. מבחינת המוח שלך כאילו הרווחת מאה דולר רק בגלל הטררם שמסביב. כך גם באפליקציות ההיכרויות. בכל פעם שאת מעבירה פרופילים ולא מוצאת אף אדם מתאים, זה כאילו את מכניסה עוד ועוד מטבע ולא זוכה. אבל פתאום, כשמגיע פרופיל שמוצא חן בעינייך, ואחריו יש מאץ' ונפתח חלון התאמה, זה בדיוק כמו זכייה בשני דולר. זה גורם לך להמשיך להמר גם אחרי שזכית".
בעצם האפליקציות האלה ממכרות?
"לגמרי. הוכח מדעית ששימוש באפליקציות נותן תחושת רגיעה למוח. הגלילה המונוטונית מייצרת במוח גל שמכניס אותנו למצב של טראנס. בזמן הזה המוח לא עסוק בחשיבה או בשום דבר יצירתי, אלא באסקפיזם, חלימה בהקיץ. זו הסיבה שרבים אוהבים להיכנס לאפליקציה בתור לקופת חולים, בשירותים או לפני השינה. היא מרגיעה את כל המערכות הגופניות. מה שנקרא 'מוצץ דיגיטלי'".
איך משתמשת יכולה להבין שעושים עליה מניפולציות?
"אם, למשל, לא נכנסת כמה ימים לאפליקציה, כשתחזרי יופיעו בזה אחר זה פרופילים אטרקטיביים מאוד מבחינתך, וזה לא מקרי. לא רק שהאלגוריתם של האפליקציות כבר יודע מה הדרישות שלנו בבן זוג ואילו פרופילים ימצאו חן בעינינו, אלא שהן מבוססות על 'לוח יחס משתנה'. הממשקים בנויים מראש על פי כל המידע שיש להם על המשתמש, ובהתאם נקבע היחס בין כמות הפרופילים המתאימים לאלה שלא מתאימים להראות לו.
"כשמשתמש נעדר מהאפליקציה זמן ממושך, הם ימהרו 'לפצות' אותו בפרופילים נחשקים כדי לטעת בו את התקווה מחדש. משתמשים גם מכירים את זה שלפעמים הם יכולים לגלול במשך זמן ממושך, כשבזה אחר זה מופיעים פרופילים לא אטרקטיביים עבורם, ואז, בהפתעה גמורה, מגיח פרופיל נחשק. גם זה מבוסס על עובדה מדעית הקשורה במוליך העצבי דופמין. בעבר ההנחה הייתה שהוא מקושר לתחושת הנאה בזמן סקס או אכילת שוקולד, אבל מחקרים גילו שבכל פעם שיש סטייה חיובית מתבנית שמוכרת למוח שלנו, רמת הדופמין עולה פי שלושה. כלומר, אחרי שאנחנו רואים שוב ושוב את אותה תבנית מוכרת של 'פרופילים לא מתאימים', הסטייה בדמות פרופיל נחשק מעלה לנו את הדופמין ברמה מטורפת, והתחושה הזו גורמת לנו לרצות להמשיך".
מצד שני, יש אפליקציות שאחרי זמן מה מודיעות שאזלו הפרופילים שמתאימים לנו.
"גם לאפליקציות האלה יש אג'נדה סמויה. הן משתמשות במושג הפסיכולוגי 'נחשקוּת', המתבסס על כלל אצבע במוח שאומר שככל שקשה יותר להשיג משהו, כך הוא נחשק יותר עבורנו. אפליקציות אלה, במקום לעבוד על עקרון השפע, עובדות על העיקרון ש'עוד מעט זה ייגמר', אבל הן פחות מצליחות מהאפליקציות שעובדות על פי העיקרון ההפוך".
לאור כל מה שאנחנו יודעות, את ממליצה לא להיכנס לאתרי היכרויות?
"לא. גם בגלל שככל שעולים בגיל יש פחות מקומות שאפשר להכיר בהם בחיים האמיתיים, וגם מכיוון שגברים היום פחות מתחילים פיזית עם נשים. גברים הודו שבעבר הם היו צריכים לספוג את הסיכוי של סירוב והשפלה. אבל היום, כשהם מסתתרים מאחורי מסך, הדחייה פחות כואבת מבחינתם. זו הסיבה שאפילו בחור שהוא חבר שלך בפייסבוק, במקום לכתוב לך ישירות, סביר להניח שיעשה לך קודם לייק באפליקציה. רק אם יהיה מאץ' ביניכם והוא יקבל אישור שאת בעניין שלו, הוא יעז לכתוב לך. אבל כן הייתי ממליצה שאם כבר מוצאים מישהו שנראה לנו, אז דבר ראשון כדאי להתמקד רק בו, להפסיק לגלול, לחפש ולהתכתב עם אחרים במקביל. לחתור כמה שיותר מהר לשיחת טלפון ולמפגש במקום לעבור להתכתבות בלתי נגמרת. אין שום דבר שיכול להחליף פגישה פנים מול פנים, והכי חשוב, במהלך הפגישה - צריך להשתדל להימנע מלפסול על שטויות".
כלומר, גם אם הבחור מגיע בחולצת משבצות - לתת לו צ'אנס?
"בול".
