ביום ההולדת ה־84 של בוב רוקאווי החליטה בטי רוקאווי (69), בת זוגו, לארגן מסיבה. "תמיד כשאני עושה מסיבות יש תוכנית אמנותית", היא מסבירה, "אז חברים שאלו אותי, 'מה יהיה התוכן, הרצאה? זמרת אופרה?'. אמרתי, 'כלום, נאכל, נשמע מוזיקה'. ופתאום הבזיק לי רעיון: למה שלא נתחתן מחדש בטקס חידוש נדרים?".
אכן רעיון מקורי.
"החלום של הילדים שלי הוא לראות את ההורים מתחתנים מחדש. כמה שהם יגידו לך שזה לא נכון, הם רוצים שההורים יחזרו".
עכשיו תשאלו: איך מרעיון חביב לחידוש נדרים, הפכו בוב ובטי רוקאווי לפני שבועיים לזוג נשוי כדת משה וישראל, עם רב, כתובה וחופה שהחזיקו ארבעה בני משפחה? הטוויסט הזה קרה כמה ימים קודם לאירוע. בטי צעדה מהבית בארסוף, שבו מתגוררים שניהם ביחד כבר 22 שנה, אל המכולת בקיבוץ שפיים. בחוץ ראתה מישהו שנראה כמו רב. היא ניגשה אליו, והוא הציג את עצמו כרב המועצה האזורית חוף השרון.
בטי על החתונה: ״כל האחיות שלי התחילו לבכות. אבא שלי ז״ל שוכב עכשיו למעלה בשקט. אמא שלי מאושרת. שניהם כעסו עליי מאוד כשהתגרשתי"
"שאלתי אותו אם אפשר להתחתן ביום חמישי", היא משחזרת, "אמרתי לו שזה יום ההולדת של בעלי ושאנחנו רוצים להתחתן מחדש. הרב זרח מאושר ואמר, ׳זיכית אותי במצווה׳. מתברר שזו מצווה לחתן זוג שהיה נשוי. הלכתי הביתה וחזרנו אליו עם מסמכים כדי להירשם לנישואים. רב נוסף שימש כעד. לא סיפרתי לאף אחד".
בחמישי לפני שבועיים הגיעו אל סלון הבית חמישה זוגות חברים, קומץ בני משפחה וכמובן, ילדיהם של בני הזוג, איתן (46) ושירן (44) עם בעלה ושתי בנותיהם (16 ו־13). הם התקבצו כדי לחגוג מסיבת יום הולדת לבוב, ואיש לא ידע שעוד מעט תהיה פה חתונה בהפתעה. גם לא בוב עצמו, שחשב שהסיפור הסתיים ברישום ברבנות. עכשיו בני הזוג יושבים מולי בסלון הבית הצבעוני שלהם. הוא זורח מאושר. בטי מתארת את הדברים ודומעת ובוב מפציר בה לא לבכות.
"ביום חמישי בבוקר, יום החתונה, הזמנתי מישהי שתבשל אוכל פרסי והזמנתי קינוחים. התקשרתי לחברה שלי שמעצבת כפתנים. היא סיפרה שהיא בטיול לים המלח, אבל כשהבינה שאני מתחתנת סובבה את האוטו ועשתה את כל הדרך חזרה. שאלתי את הרב מה צריך להכין, והוא אמר, 'רק כוס וטבעת'. איזה כיף שלמקווה כבר לא צריך ללכת בגילי" (צוחקת).
בערב האירוע לבשה בטי כפתן לבן ומעליו שמלה שחורה, כדי להסתיר מהאורחים את ההפתעה. ״כולם אמרו לי, 'כמה יפה את נראית'״, היא מספרת, ״לא ידעו שמתחת יש לי שמלת כלה. ופתאום נכנס הרב בטוקסידו, ואף אחד לא שם לב, כולם אוכלים ומדברים. העוזרים שלו פתחו את החופה בחצר ואף אחד לא הבין מה זה. כולם חשבו, בטח בטי רוצה שאיתן יתחתן אז הביאה לו סגולה שיעמוד מתחת לחופה. ואז ביקשתי מחברה שלי שתארגן את כולם לצאת החוצה, ואנשים אמרו, 'מה פתאום? קר'. ביקשתי מהחברה גם לארגן ארבעה גברים שיחזיקו את מוטות החופה, ונכנסתי לחדר לפשוט את השמלה הכהה. ואז נשמעה מוזיקה, ׳אם לא אעלה את ירושלים...׳ אחותי בלהה צעקה, 'יו, אחותנו מתחתנת', וכל האחיות שלי התחילו לבכות, לקחו נרות ורצו אליי כדי ללוות אותי לחופה".
זה השלב שבו בטי רוקאווי, פעם אחת הסוכנות הקשוחות בשואו ביזנס, ממש פורצת בבכי. ״כולם במשפחה שלי אוהבים את בוב", היא מנגבת את הדמעות בטישו, "אבא שלי ז״ל שוכב עכשיו למעלה בשקט. אמא שלי מאושרת. שניהם כעסו עליי מאוד כשהתגרשתי".
בעצם גם אתה, בוב, הופתעת מטקס החופה באמצע יום ההולדת שלך.
בוב: "הייתי קצת בהלם. מה לעזאזל קורה כאן עם החופה והרב? ואנשים עמדו שם והתחילו לשיר (צוחק). מרגש להתחתן שוב אחרי 47 שנה. בטי היא אהבת חיי".
בטי פורצת שוב בבכי: ״בוב הוא נשמה גבוהה. זו זכות לחיות לצד מישהו כמוהו".
וואו, הבאת את הזריחה
נחזור רגע אחורה לשנות ה־70. בוב רוקאווי היה רווק אמריקאי יהודי, יליד דטרויט, עם דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת מישיגן ועבודה כמרצה בכיר באוניברסיטת טקסס. הוא הגיע ארצה בשנת 1963 להתנדב בקיבוץ גבת, לאחר מכן חזר להשלים את לימודיו האקדמיים, אך תמיד זכר לטובה את התקופה בארץ. ב־1970 הוזמן על ידי ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב להשתלב כמרצה מן המניין.
בטי (ברוכה) מירזיוף, שנולדה בהודו להורים בוכרים, עלתה ארצה בגיל שלוש וגדלה בבית דתי בפתח־תקווה. בתור חיילת קיבלה אישור ללמוד במקביל לשירות לימודי ארץ ישראל ותיירות במכללת בית ברל. יום אחד, ב־1975, נסעה לחפש ספר בספרייה של אוניברסיטת תל־אביב, "וכל דקה רצתי למנזה לשתות קפה, כי הספר היה באנגלית והקריאה הייתה קשה".
בוב: ״רצו לעשות עלינו כתבה לטלוויזיה, כי אם התגרשתם איך אתם באותו בית? אנחנו תמיד היינו חברים. אוקיי, התגרשנו, מה קרה? למה להפוך הכול לדרמה?"
בוב ישב בקפטריה עם חברים כשראה אותה לראשונה. "היא לבשה ג׳ינס צמוד וחולצה עם הדפס של שמש, ואמרתי לה, ׳וואו, הבאת את הזריחה לכאן׳".
בטי: "הוא היה כהה מהשמש ולא מגולח, עם זיפים ארוכים. חשבתי שהוא ערבי בהתחלה. אחר כך שמעתי את המבטא והתחלתי לדבר איתו אנגלית״.
בוב: ״הזמנתי אותה לשבת איתי ועם החברים, ואחר כך הקפצתי אותה למשמרת בבסיס. בדרך היא אמרה, ׳חבל שאני לא תלמידה שלך׳. שאלתי ׳למה?׳, והיא ענתה, 'כי כך הייתי יכולה לראות אותך כל יום׳. שאלתי אותה, ׳את רוצה לראות אותי כל יום?׳".
בטי: ״הזמנתי אותו לארוחת שישי אצלנו בבית. הוא הביא בקבוק יין, ואמרתי לאמא שלי, ׳תשמרי את הבקבוק הזה ונפתח אותו כשאני אתחתן איתו'".
אחרי ארוחת השישי ההיא בוב נעלם. ״לא שמעתי ממנו״, מודה בטי ובוב מאשר. ״אמרתי לעצמי, בחורה נחמדה, אבל היו לי עוד כמה״, הוא מצחקק. בטי הייתה זו שלקחה את העניינים לידיים. ״התקשרתי אליו ואמרתי, 'אתה מתנהג כמו בחור ישראלי. לא מתאים לבחור אנגלו־סקסי לא להרים טלפון לפחות ולהגיד תודה על האירוח, כבר חשבתי שאמא שלי הרעילה אותך'. הוא אמר ׳את צודקת׳, וסיפר לי שהוא נוסע לסוף שבוע באילת ויהיה במלון ׳לרום׳. אמרתי, 'איזה קטע, אני בדיוק נוסעת מהצבא לאילת לבית הבראה'".
האומנם?
"סתם המצאתי לו. הוא הציע שאבוא ונשתה קפה ביחד בלובי. וכך עשיתי. נסעתי עד אילת במיוחד, חיזור גורלי (צוחקת). הגעתי לבושה בשמלת מרילין מונרו עם קשירה סביב הצוואר ועקבים".
בוב: "אחרי ששתינו קפה, יצאנו לטייל קצת והייתה רוח. השמלה שלה התרוממה והכול עף, הסתכלתי על הגוף שלה ואמרתי, ׳וואו. זה בשבילי׳".
בטי: ״הייתי יפהפייה".
בוב: ״תשמעי, לפני 45 שנה כולנו היינו יותר צעירים ויפים".
אחרי אותה פגישה באילת, המרצה האמריקאי התאהב בישראלית הנחושה, והשניים הפכו לזוג. ״הוא לקח אותי למסיבות של השגרירות האמריקאית, ואני, שגדלתי בבית דתי בלי תמונות על הקיר, ראיתי את העולם ואת החיים הטובים. הלכנו רק למסעדות טובות בהרצליה פיתוח".
בסוף קיץ 1975 הודיע בוב שהוא נוסע לשנת שבתון בבוסטון והציע לה להצטרף, אבל בטי הסבירה לו שזה בלתי אפשרי. ״אין סיכוי שבמשפחה שלי היו נותנים לי לנסוע. יום לפני שהוא טס בוב קנה לי טבעת יהלומים בחנות של ׳שטרן׳ במלון הילטון, ושיקרתי להורים שלי שהתארסנו. אחרי כמה שבועות אמרתי לבוב שאני מתגעגעת, אבל שאבא שלי לא ייתן לי לנסוע אליו בלי חתונה".
בוב: ״בקיצור, הצעתי לה שנתחתן. היה לי קשה, לא רציתי להתחתן, אבל בטי אמרה שההורים שלה דתיים ולא נוכל לגור ביחד".
בטי: "יש נשים שסקס כן חשוב להן. אני בחרתי באהבה ולא בתשוקה. חברות שלי באות אליי בוכות מיחסים כאלה, ואני חושבת, בשביל מה? לא שבעת? שחררי
ב־27 בינואר 1976, בדיוק ביום הולדתו ה־37 של בוב וחודשים ספורים לאחר שהחלו לצאת, נישאו בני הזוג בחתונת פאר במלון פלאזה בתל־אביב. בטי הייתה בת 22. תחת החופה קידשו אותם שני רבנים, אשכנזי וספרדי. ״ההורים שלי רצו שאתחתן במלון, כי אולם אירועים בזמנו פחות נחשב, ואצל ההודים האבא של הכלה משלם על כל החתונה. עד היום זה כך, העיקר שהגבר ייקח את הבחורה", בטי צוחקת. "ההורים שלי באמת שילמו את הכול, ויום אחרי החתונה טסנו לארצות־הברית".
בוב: "כשהתחתנו שאלתי את עצמי מה אני עושה. היא כל כך צעירה, אלוהים. היא הייתה יפה ונחמדה, אבל יש בינינו 15 שנה הפרש".
איזה זיכרון יש לכם מהחתונה הראשונה?
בוב: ״ההורים שלה עד הרגע האחרון לא האמינו שאנחנו מתחתנים. אבא שלה אמר, ׳הוא לא יתחתן איתה, היא בחורה טובה מפתח־תקווה׳".
בטי: ״אני נהניתי מהחתונה שחגגנו עכשיו יותר מהראשונה. בזמנו הייתי צריכה להסתובב בדיזנגוף למצוא נעליים, שמלה, מעצב שיער. כאב ראש. לא רציתי בגדים בוכריים, רציתי חתונה עם פיאנו בר. הכי השתכנזתי. בחתונה הפעם היה כיף, מהרגע להרגע. אין לי כוח להפקות גדולות".
לא אוהבת אותך יותר
לאחר החתונה עברה בטי לחיות עם בוב בבוסטון. אחרי ארבעה חודשים נכנסה להיריון. "עשינו אהבה, וכבר למחרת אמרתי לאמא שלו, ׳אני בהיריון׳. היא שאלה, 'כמה חודשים?', אמרתי לה, ׳יום׳. הרגשתי את זה בגוף". בתום שנת השבתון חזרו לארץ והשתקעו בהרצליה פיתוח, בדירת פנטהאוז המשקיפה לים. איתן בנם נולד בישראל. שנה אחר כך רכשו את הפנטהאוז הצמוד וחיברו את שתי הדירות לדירת פאר.
החיים היו טובים ומפנקים, אבל את בטי זה שעמם. ״הרגשתי ריקנות", היא נזכרת. היא החלה לעבוד כמאפרת בתיאטרון ובטלוויזיה, ושלוש שנים אחרי איתן ילדה את שירן. ב־1983 מונתה לעורכת מדור איפור במגזין "עולם האישה" בבעלות שלום זיידלר (בעלי "ויסוצקי"). שנתיים לאחר מכן פתחה את סוכנות הדוגמנות ״אימג׳״ והפכה תוך זמן קצר, בזכות אמביציה, חושים חדים וחיבור אל זיידלר, שהיה שותף בסוכנות עד 1993, לאישה החזקה בעולם האופנה. תחת ידיה התגלו רבות מהדוגמניות המצליחות בישראל דאז, משירז טל ועד מעיין קרת, מיעל אבקסיס ועד נינה ברוש (ויק) ויעל בר זוהר. "בעסקים הייתי קשוחה, אבל ההצלחה שלי קרתה כי יותר משהייתי סוכנת הייתי אמא. דחפתי אותן והאמנתי בהן. הייתי סלע גיברלטר שלהן".
בדצמבר 1994 התגרשו בני הזוג. שנה לאחר מכן עברה בטי לגור בכפר־שמריהו עם שלום זיידלר, שהפך לבן זוגה, והחלה בטיפולי פוריות קשים כדי ללדת לו ילדים.
בוב: "אני אף פעם לא רבתי עם בטי. אני רק זוכר שיום אחד היה בינינו איזה ויכוח, והיא אמרה לי, 'אני לא אוהבת אותך יותר'".
בטי: ״התכוונתי שאני לא אוהבת אותו יותר מבחינה רומנטית. בנשמה תמיד אהבתי".
בטי: "בחיים לא ראיתי את אבא שלי בוכה עד שבאנו להודיע לו שאנחנו מתגרשים. הוא ישב על הרצפה, תפס את הרגליים של שנינו והתחנן שלא נתגרש"
בוב: "בהתחלה הלכנו לטיפול זוגי, והמטפלת שאלה את בטי, 'מה חשוב לך יותר, הסוכנות שלך או הנישואים?'. היא אמרה, 'הסוכנות'. כששמעתי את זה אמרתי, זהו זה. קיבלתי תשובה. לא בכיתי. אלה החיים. הילדים לא ראו מלחמות בבית".
בטי, איך הגיבו הורייך להחלטה להתגרש?
בטי: "בחיים לא ראיתי את אבא שלי בוכה עד שבאנו להודיע לו שאנחנו מתגרשים. הוא ישב על הרצפה, תפס את הרגליים של שנינו והתחנן שלא נתגרש".
בוב: ״ההורים שלה דאגו שהם לא יראו אותי יותר. אמרתי להם, 'למה שלא תראו אותי?' כל יום שישי הייתי מגיע אליהם הביתה לקידוש".
בטי: "בן הזוג שהיה לי כעס מאוד ולא הגיע. בוב הגיע עם הילדים תמיד, הכול נמשך אצל ההורים שלי כרגיל. למרות הכול, בוב תמיד נשאר חבר טוב שלי. אפילו כשעשיתי הפריות הוא הגיע לבקר אותי בבית החולים".
בוב: "אמרתי לה, 'למה את עושה את זה לעצמך? את הורסת את הגוף שלך'".
בטי: ״את הופכת להיות משוגעת מההורמונים. הייתה תקופה של טירוף".
5 צפייה בגלריה
מיוצגות לשעבר של רוקאווי. שירז טל, יעל בר זוהר ויעל אבקסיס
(צילום: אביגיל עוזי, רפי דלויה, שוקה כהן)
סקס? זה לא מעניין
הקאמבק של בטי ובוב רוקאווי לא קרה ביום אחד. ב־1999 הזוגיות של בטי עם זיידלר הסתיימה. היא עזבה את ביתו, שכרה דירה ברמת אביב והחלה לבנות בית בזכרון־יעקב.
"הייתי בדיכאון", היא דומעת, "היה בי כאב שבסופו של דבר הקשר לא הצליח. עזבתי בית, משפחה, הכאבתי לילדים, לבוב, להורים שלי. הייתי מרוסקת נפשית וגופנית. היה אפשר לגרד אותי עם שפכטל מהרצפה. היו לי מחשבות אובדניות מאוד. התחלתי טיפול והפסיכולוגית אמרה לי, 'אני מפחדת עלייך'. אספתי כדורי שינה בחבילות, כי אמרתי, אם אחליט ללכת, זה רק בשינה עמוקה. היום אני אוהבת את החיים, אבל אחרי סדנאות וטיפול בעצמי".
במחשבות הקשות האלה שיתפה את בוב, שתמך בה רגשית. בדיוק באותה תקופה עבר להתגורר בבית שרכש בארסוף. שנה אחרי הפרידה מזיידלר הציע לה לעבור לגור בו. ״אמרתי לה, 'אני נוסע לארצות־הברית לשנת שבתון, למה שלא תגורי בבית ותשמרי עליו?'״, הוא נזכר. "לאנשים זה נראה מוזר, לי לא. אלה החיים שלי ואני אעשה מה שאני רוצה".
בטי: ״כשבאתי לגור כאן לא היה פה כלום, רק שולחן שחור ומיטה. התחלתי לרהט ולדאוג לכול. כשהוא חזר הוא לא הכיר את הבית".
בוב: ״פתאום היו דשא ועצים ורהיטים. קודם זה היה בית של גבר שחי כמו רווק".
מה קרה אחרי שנת השבתון?
בוב: ״חזרתי לארץ והמשכנו לגור פה. רצו לעשות עלינו כתבה לטלוויזיה, כי אם התגרשתם, איך אתם באותו בית? תמיד היינו חברים. אוקיי, התגרשנו, מה קרה? לא היו בינינו כעסים. למה להפוך הכול לדרמה? תעשו את החיים קלים יותר".
אנשים בטח שאלו איך אפשר שגבר ואישה עם עבר רומנטי יגורו יחד ולא יקרה ביניהם כלום.
בטי: "היינו חברים טובים. תשוקה נגמרת אצל כולם באיזה שלב, אבל לנו היו דברים הרבה יותר עמוקים".
לגור עם האקס/ית לא חסם אתכם באותן שנים מלמצוא זוגיות אחרת?
בטי: "אמרתי לו שיגיד לי כשהוא רוצה סקס, ואני אצא מהבית ואסע לבית שלי בזכרון. יש לי חברה שהוא הציע לה לצאת, היא שאלה אותי אם זה יפריע לי ואמרתי שלא. הוא כזה מדהים שרציתי שעוד מישהי תיהנה ממנו".
לך לא הייתה חסרה מיניות?
"אני עם החלק הזה בחיים שלי גמרתי. זה לא עניין אותי. רציתי חיבור נשמתי עמוק. כשאתה צעיר ההורמונים משתוללים וזה מה שמניע אותך, אחר כך יש בעיות בריאות וזה כבר לא אותו דבר".
בוב: "אנשים לא האמינו שאנחנו לא עושים סקס. בשלב מסוים הסברתי שזה כבר לא מעניין אותי. אמרו לי, ׳אתה מפסיד׳. לא הרגשתי כך. אנחנו לא נשארים אותו דבר. יש שינויים. לאדם בגילי, כל מה שעשיתי בעבר זה מים מתחת לגשר. היה ונגמר. פעם שאלו את הבמאי מייק ניקולס איך אתה מרגיש, והוא ענה, ׳הגוף שלי השאיר אותי לבד׳".
בטי: "יש נשים שסקס כן חשוב להן. יש לי חברות שלא יכולות להיות דקה בלי גבר. אני בחרתי באהבה ולא בתשוקה. עדיין מתחילים איתי דרך פייסבוק, שולחים לי הודעות. אני ישר חוסמת (מחייכת). היום המשפחה שלי והקשר עם בוב הם הדבר הכי חשוב. חברות שלי באות אליי בוכות וכואבות והן שרוטות מיחסים כאלה. ואני חושבת, בשביל מה? לא שבעת? שחררי. את לא תהיי שוב בת 20 ולא תהיה לך התשוקה של פעם. סקס לא משאיר אותנו צעירות. תיכנסי פנימה. תאהבי את עצמך".
בטי: "היום זה שקט ושלווה ואנרגיות מרפאות. יש בינינו ברית. אנחנו גם רוצים עכשיו לקנות קברים צמודים"
בני הזוג מתקשים לשים אצבע על הנקודה שבה החברות הפכה שוב לזוגיות. בטי כן יודעת להצביע על שני ציוני דרך. הראשון שבהם אירע לפני שמונה שנים, כשהשתתפה בתוכנית
״מאסטר שף״. היא התבקשה להכין מנה לאדם שהיא הכי אוהבת וניצחה במשימה כשבישלה צ׳ילי קון קרנה עבור בוב. ״כשאת מבשלת באהבה, כך זה מרגיש״, היא נזכרת.
ציון הדרך השני אירע במהלך סגרי הקורונה. "פתאום ישבנו שנינו בבית לבד המון זמן. בילינו 24/7 ביחד, לא ראינו את הילדים. היינו יוצאים יחד לצעידות, ישבנו לראות נטפליקס ביחד, הוא הקריא לי בקול מאמרים מעניינים שהוא קרא. התחלנו כל בוקר עם מוזיקה קלאסית".
כבר ב־2017 החליטו השניים לעשות הסכם נישואים דרך ארגון ״משפחה חדשה״, כדי להסדיר ענייני רכוש ולדאוג לילדים. הפעם, הם אומרים, החתונה הגיעה מבחירה אמיתית להיות שוב בעל ואישה, משפחה, כפי שהיו פעם.
"בוב הוא עוגן ובית", אומרת בטי. "ככל שהתחברתי לעולם הרוח ויצאתי מהמסכות והקליפות של עולם האופנה, התחברתי אליו יותר ויותר וראיתי כמה הוא אוהב אותי. די, לנשמה אין כוחות להיות בדרמות. עם הדוגמניות היו לי דרמות, בזוגיות היו לי דרמות. היום זה שקט ושלווה ואנרגיות מרפאות. יש בינינו ברית. אנחנו גם רוצים עכשיו לקנות קברים צמודים".
התחרטת על הגירושים מבוב?
"לא. הייתי צריכה לעשות סיבוב ולחזור. אני מברכת על כל דבר במסע. לפעמים את צריכה לעבור דברים קשים, וזו ירידה לצורך עלייה".
"הבן שלי איתן נישק אותי ואמר, 'תודה שהתחתנתם'. הנכדה שלי אמרה, 'איזה כיף, אני אספר בבית הספר שהייתי בחתונה של סבא וסבתא שלי'"
ב־2005 סגרה בטי את הסוכנות. בעשור האחרון הורידה הילוך, אך היא עדיין עוסקת בחיבור בין דוגמניות לסוכנים ומייעצת בתחום. בפסח הקרוב תוציא אוטוביוגרפיה שכתבה, "למראית עין" שמה. בוב הוא פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת תל־אביב, מחזיק שם משרד וכותב מעת לעת מאמרים וספרים. ספרו על הגנגסטר היהודי מאיר לנסקי שימש השראה לבנם איתן, במאי קולנוע, בסרט שביים לאחרונה.
איך אתם מבלים כיום יחד?
בטי: "כל יום אנחנו הולכים לארוחת בוקר ליד הים. בכל יום ראשון עושים מסאז׳ תאילנדי בספא. הולכים לסרטים ביחד. אנחנו בארוחות ערב ביחד. את ירח הדבש נעשה במלון מצפה הימים בהזמנת חברים".
איך מרגישים הילדים עם החתונה שלכם?
"איתן נישק אותי ואמר, 'תודה שהתחתנתם'. הנכדה שלי אמרה, 'איזה כיף, אני אספר בבית הספר שהייתי בחתונה של סבא וסבתא שלי'. זו סגירת מעגל מדהימה".
