בדיחה עתיקה של קיבוצניקים מספרת על חקלאים העובדים בשדה, רואים מרחוק חבורה של ילדי גן ואומרים זה לזה: "הנה עדר של למות". ילדים אוהבים לשאול שאלות - זו דרכם לקבל מידע על העולם. ככל שמוחם הצעיר מתפתח, השאלות שהם מעלים הופכות מורכבות יותר, ולהורים לא תמיד יש תשובות. אמנם להורים של היום קל יותר מלהורים של פעם - לרובם יש סמארטפון בכיס ותשובות אינפורמטיביות במרחק של כמה הקלקות. אבל האם התשובות הללו הן בהכרח הנכונות ביותר?
יובל רז (28) שאלה את עצמה את השאלות האלה כשהתחילה לשוחח עם בינה מלאכותית בקורס עיצוב לבינה מלאכותית, שלמדה בבצלאל במסגרת תואר בתקשורת חזותית. "המנחות, יסמין רבינוביץ' ומיכל צור, נתנו לי גישה לאתר שבו אפשר להתכתב עם בינה מלאכותית", היא מספרת. "התחלתי לדבר איתה, והיה לי כיף. בהתחלה שאלתי אותה מה היא חושבת על סטייל של מפורסמים. למחרת, כשכתבתי לה בוקר טוב, היא אמרה לי שהיא רוצה להמשיך לשוחח על הנושא, ואז הבנתי שיש עם מי לדבר, והתחלתי לשאול אותה שאלות".
"כשהייתי ילדה, ההורים שלי נתנו לי תשובות מבלבלות על שאלות מורכבות כמו אם יש אלוהים, למה השמיים כחולים או למה יש מלחמות, ועניינה אותי ההשוואה הזאת"
השאלות הראשונות ששאלה רז את הבינה היו בסיסיות למדי, אבל לאט־לאט השיחה התגלגלה, והגיעה לשאלות שהטרידו אותה בתור ילדה. "תהיתי איך זה לגדול עם הורה שיודע הכל, שיש לו ידע בהיסטוריה, בפילוסופיה. כשהייתי ילדה, ההורים שלי נתנו לי תשובות מבלבלות על שאלות מורכבות כמו אם יש אלוהים, למה השמיים כחולים או למה יש מלחמות, ועניינה אותי ההשוואה הזאת, לראות איך הבינה המלאכותית תענה לשאלות שילדים שואלים. להפתעתי, דווקא בשאלות על מהות החיים היו לה תשובות טובות ומקיפות, ולכן התחלתי לשאול אותה שאלות שחורגות מתחומי הידע הטהור: האם כבחורה שמנה יש לי סיכוי עם בנים? אם מציקים לי בבית הספר, מה כדאי לי לעשות? אחרי שהיא ענתה לי תשובות טובות החלטתי לבדוק אם זה ברמה של ההורים שלי".
רז הכינה רשימה של שאלות שמפנים לאמא ואבא בכל שלבי החיים - מגיל ילדות, דרך בני נוער, צעירים בתחילת דרכם ועד אנשים בוגרים יותר. "אני יודעת שיש אנשים שיש להם שאלות מהותיות על החיים, אבל אני, כאדם מבוגר, הכי מוטרדת בסוגיות כמו איפה לפתוח קרן פנסיה או איך מורידים כתם שמן מהבגדים", היא מודה. כדי לקבל שאלות אותנטיות מגיל הילדות נעזרה, בנוסף לזיכרונותיה האישיים, בילדיה של אחותה, בני שש וחמש, שסיפקו שאלות מעניינות כמו למה אי־אפשר לקנות ארטיק כל יום, או מה זה יום השואה. את השאלות ששאלה את הבינה המלאכותית שלחה רז במקביל גם להוריה: טלילה בר־און רז, מורה ליוגה שיקומית וזוהר רז, לשעבר מנהל במפעל הסיגריות דובק. "ההורים שלי גרושים, ולכן ענו על השאלות כל אחד בנפרד, והכנסתי את התשובות של שניהם".
"התחלתי לשאול את סירי שאלות שחורגות מתחומי הידע הטהור: האם כבחורה שמנה יש לי סיכוי עם בנים? אם מציקים לי בבית הספר, מה כדאי לי לעשות?"
התשובות שקיבלה רז במקביל מהבינה המלאכותית ומהוריה, הפכו לפרויקט הגמר שלה בקורס וגם לספר "Parents VS AI" (הורים מול בינה מלאכותית). "הכנסתי לספר 20 שאלות ותשובות בגלל קוצר זמן", היא מספרת. את הפרויקט פרסמה בקבוצות הפייסבוק "צרות בהייטק" ו"עליית המכונות", ותוך זמן קצר הוא הפך לוויראלי. כשהבינה שיש ביקוש, העלתה אותו כפרויקט מימון המונים להדסטארט, והוא הגיע ליעד תוך 30 יום.
אז עכשיו יש לך את כל התשובות לכל השאלות?
"להפך, הספר עורר בי יותר שאלות מתשובות, כי קיבלתי תשובות מאוד מאוד שונות. הבינה המלאכותית ענתה בצורה אנציקלופדית, שלא תמיד מתאימה לילדים קטנים. על השאלה למה אי־אפשר לקנות ארטיק כל יום, למשל, היא ענתה שאם מישהו היה קונה ארטיק כל יום הוא היה פושט רגל במהירות, כי ארטיקים הם פריט מותרות ואינם חיוניים להישרדות ולכן הם לא קנייה יומיומית נבונה. על שאלות פילוסופיות יותר היא נתנה כמה אפשרויות והשאירה את אופציית הבחירה. אבא שלי, לעומתה, נתן תשובות נחרצות, ואמא שלי הרבה פעמים ענתה בשאלה בעצמה. זה גרם לי לחשוב איזו תשובה תהיה הטובה ביותר לתת לילדים".
"לדבר עם הבינה המלאכותית לא היה בדיוק כמו לדבר עם בן אדם נורמלי, זה היה כמו לדבר עם מישהו בלי הרבה יכולות חברתיות"
ולאיזו מסקנה הגעת?
"אני לא יודעת. אין לי ילדים, אז אין לי שפני ניסיונות. נראה לי שאשלב בין הניסיון שלי לתשובה רחבה. מה שכן הבנתי הוא שהעולם משתנה, שהעולם שאני חיה בו הוא לא העולם שההורים שלי חיו בו והתשובות שנתנו לי אז לא בהכרח רלוונטיות לעכשיו. גם כשאהיה אמא, העולם יהיה שונה מאיך שאני רואה אותו עכשיו. האם התשובות שלי יהיו רלוונטיות? אני לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להתעורר לעולם ששמשתנה סביבנו".
אולי עד שיהיו לך ילדים הבינה המלאכותית תוכל לענות במקומך על הכל.
"לא נראה לי. לדבר עם הבינה המלאכותית לא היה בדיוק כמו לדבר עם בן אדם נורמלי, זה היה כמו לדבר עם מישהו בלי הרבה יכולות חברתיות. היא ענתה על רוב השאלות טוב, אבל לפעמים התחילה להתווכח איתי על שטויות. למשל, שאלתי אותה מה המסעדה הכי טובה בתל־אביב, והיא ענתה 'פאט דאק', מסעדה שנמצאת באנגליה. אמרתי לה: 'חמודה, זה לא בתל־אביב' והיא התעקשה. רובוט לא יכול לחשוב מעבר לעובדות שנתנו לו, זה הידע שיש לו וזה נכון טוטלית. בן אנוש לא היה מתעקש על זה, היה מסוגל לקבל את הטעות שלו".
פורסם לראשונה: 20:08, 08.10.22
