בימים שלאחר לידת בתה יולה רות (שנתיים וחצי), התבקשה חן רכטמן להרבות בשכיבה ומנוחה כדי למנוע נזקים לרצפת האגן. כאמנית שיוצרת כל הזמן, שיוועה לחומרי גלם ושלחה את בן זוגה, אמיר שועלי, איש הייטק, לקנות לה דפים וצבעים. הוא לא הביא לה בדיוק את מה שרצתה. "הרגשתי גלים הורמונליים, היו לי התקפי זעם ובכי. הבנתי שכדי לפרוק אני חייבת ליצור ממה שיש", היא מספרת. "כך עלה לי הרעיון ליצור מהשליה ומהדם של התנקות הרחם". מאז אותה התנסות המשיכה ליצור מחומרי גוף, שרובנו לא מייחסים להם חשיבות או מנסים להעלים אותם.
בכל מה שנמצא בסביבתה, כאמא לילדה קטנה, רואה רכטמן חומר גלם ליצירה: שאריות האוכל בכיור אחרי יום ארוך, חיתולי טטרה. גם מה שמגיע מהגוף משמש לה חומר גלם: דם, שיער שנשר אחרי הלידה, הזרע של בן זוגה. מכל החומרים האלה היא יוצרת כאלכימאית אמנות שמבטאת את עולמה הפנימי ושעשויה מהחומרים הכי בסיסיים של החיים, שלרוב נוטים להצניע. כל החומרים האלה משתלבים במעבדה אחת של אבקות, נוזלים ורגשות. "פתחתי מין מעבדת כימיה של תמיסות ואבקות ושל הלב", כתבה בטקסט שמלווה את אחת העבודות שלה.
"העליתי תמונה שלי מכוסה בבוץ וכתבתי, 'אוהבת לטפס על עצים וליילל לירח'. כך פגשתי את בן זוגי"
האמנות של רכטמן (38) מעין־עירון לא רק מבטאת את הסערות שעוברות עליה. היא ממש עשויה מהחומרים שלהן. העבודות שלה, שלא פעם עשויות בגוונים של אדום, מציגות לצופה את ההיסטוריה הפרטית שלה לא רק מבחינת דימויים אלא גם באופן פיזי. בזמן הווסת היא אוספת את הדימום בעזרת גביעוניות. לאחר הלידה, ובהמשך לאחר הפלה טבעית שעברה, היה לה דימום כבד, והיא שמרה את גושי הדם. "אני מתחברת לכל מה שמרגיש לי אמיתי וחי ותוצרי הגוף הם כאלה", היא אומרת. החיבור הזה לא מתבטא רק באמנות שלה. לאחר הלידה שלחה את השליה שיובשה לתהליך של יצירת קפסולות, שאותן בלעה. "האבקה הזאת נחשבת מחזקת ובריאה", היא אומרת.
רכטמן יוצרת מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא למדה אמנות בתיכון תלמה ילין, ובהמשך, כמורה ב"שומרי הגן" (ארגון הדרכה על בסיס ידע של תרבויות ציידים־לקטים), עסקה ביצירה כדי ללמד. "במשך שנים האמנות הייתה בשבילי אמצעי להוראה", היא מספרת, "אבל קצת לפני הלידה חזרתי ליצור בשביל עצמי, כמו ילדה. גם לפני כן חומרי הגלם היו חשובים לי, אבל בשנתיים האחרונות הם הפכו להיות יותר ויותר בעלי משמעות. הדם של הווסת הראשונה לאחר הלידה היה משמעותי בשבילי. כשהתחלתי לחשוב על כניסה להיריון שני, אספתי את הדם והזרע כי הייתה להם משמעות מבחינתי. כשמה שהעסיק אותי היה הפסקת ההנקה, אספתי את החלב, הקפאתי אותו ופיסלתי בו את מסע החלב שלי. כשהפריע לי שהשיער היפה שהיה לי נשר, אספתי את השערות שנשרו ושילבתי אותן ביצירות שלי".
איך בן זוגך התייחס לכך שאת אוספת את הזרע שלו?
"הוא הכי מפרגן בעולם. הכרנו דרך אפליקציה. בהתחלה שמתי בפרופיל שלי תמונות סקסיות, אבל לא התחברתי לגברים שפנו אליי. ואז החלטתי לשנות את הפרופיל, העליתי תמונה שלי מכוסה בבוץ וכתבתי, 'אוהבת לטפס על עצים וליילל לירח'. כך נפגשנו".
לפני כחצי שנה עברה רכטמן הפלה טבעית - "לידה קטנה" היא מכנה זאת. יום לאחר בדיקה שבה התבשרה שלעובר אין דופק, היא התחילה לדמם. היא לקחה ניירות של צבעי מים ודיממה עליהם. לאחר מכן הלכה לשבת ליד עץ התות בחצר עם בתה יולה רות והדליקה מדורה. "הרגשתי תחושות סוערות מאוד", היא מספרת. "הרגשתי מין חיבור חזק מאוד לחיים. המוות, כמו ההפלה הזאת, הוא חלק מהחיים. אצלי החיים הם אמנות, אז הוספתי לדם עשבים וטל ואדמה וגחלים. המשכתי ליצור בלי הפסקה".
"כשהפסקתי להיניק, הקפאתי את החלב ופיסלתי בו את מסע החלב שלי. כשהשיער שלי נשר, אספתי אותו ושילבתי ביצירות שלי"
ממש יצרת אמנות עם הדם ועם שאריות ההיריון.
"זו הדרך שלי לריפוי. יצרתי ובכיתי. בכל השנתיים האחרונות השתמשתי באמנות ככלי תרפויטי. ראיתי חברות שלי מבולבלות ואבודות בתהליך של תחילת האימהוּת, וגיליתי שהיצירה עוזרת לי לעבד את מה שקורה. שום דבר לא עובר לידי ולא נאטם בקופסה סגורה במעמקי הנפש. הכול מעובד ויוצא החוצה. לפעמים אני אפילו תוהה אם האמנות לא לוקחת ממני את האפשרות לשהות בבלבול ובלא ידוע. אני רואה בזה שליחות. אני יוצרת גם כדי לתמוך בנשים אחרות, שיוכלו לדבר על הלא מדובר".
איך את מציגה לבת שלך את מה שקורה? היא יודעת במה את מציירת?
"אני משתפת אותה בצורה טבעית. אני לא אומרת לה, 'שומעת? זה אח שלך שמת'. אבל היא יודעת שיש לי דם כל חודש והיא גם יודעת שכל דבר בעולם הוא חומר ליצירה".
כל אמן חושף את עצמו, אבל את חושפת את הקרביים שלך, תרתי משמע.
"התחושה שלי היא שאני מדברת על מה שלא מדובר, משתמשת בחומרים שבדרך כלל מעלימים אותם. מבחינתי אני מביאה מבט אחר על מה זה להיות אישה, על הפלאיות שיש בזה, ולא רק במה שנקי ויפה ומעובד, אלא גם בגולמיות, בהפרשות ובשפריצים. בעיניי זו שליחות, להציג את הבפנוכו. תמיד מפתיע ומרגש אותי כשאנשים שואלים אם אפשר לקנות את היצירות. הרי אלה החומרים שלי. בכל מקרה, כיוון שהעבודות שלי עשויות גם מחומר אורגני, אי־אפשר לדעת איך הן ייראו לאורך זמן. אין בהן חומרים מייצבים. כמו החיים עצמם הן עתידות לשנות צורה".
אנשים מרימים גבה כשהם מבינים מהם חומרי היצירה שלך?
"אנשים שמכירים אותי לא מרימים גבה, אבל בפייסבוק אני מקבלת לפעמים תגובות כמו 'צריכה עזרה? נשמע שאת בבעיה'. כמה נשים דתיות כתבו לי שאני מזיקה כשאני מוציאה לעולם משהו לא מוסרי כזה".
כיום מתכננת רכטמן תערוכה ועובדת על הוצאת ספר במימון המונים, "ספינת אם", שילקט טקסטים שכתבה לצד יצירות. למשל: "ימים ולילות בספינת המיטה שלנו, מניקה ובוכה, מציירת במי החיים הנובעים מאיתנו. חלב ודם לוכיה" (הפרשה לדנית, ל"ג), "בדמעות וקקי חרדלי על הדפסי השליה של בתנו… בחיים לא אתייחס שוב לנוזלי הגוף באותו האופן, עכשיו כשחוויתי את נוזלי הלידה על הריחות והמרקם שלהם. מי השפיר שנזלו ושטפו ממני לאורך כל שעות הלידה, מים מלאי חיים… הנה הוא האוקיינוס הקדמון, העשוי מי שפיר, חלב אם, דמעות, זיעה ולוכיה, עליו אני ושועלי מפליגים במיטת משכב הלידה שלנו. חוזרים ממסע העלייה לרגל שבו יש כאב ויופי עז בערבוביה, ובידינו האוצר המופלא שהבאנו מהמקדש".
סבון מחלב אם
קטי ברוורמן מראש־העין התחילה לייצר סבונים לפני כמה שנים, כשהייתה בשליחות דיפלומטית בשנחאי. לפני שנתיים, עם לידת בתה הרביעית, החליטה להתחיל להכין גם סבונים מחלב אם תחת המותג Fillory Soaps. אמהות מביאות אליה חלב שאוב והיא מאחסנת אותו במקרר מיוחד ויוצרת ממנו סבון אישי עם מרכיבים נוספים לפי בחירה. "חלב אם יעיל לטיפול באקזמה של תינוקות, זיהומים, פריחה ואף אקנה", אומרת ברוורמן. "חלב אם הוא שומני מאוד, לכן הוא מוסיף לסבון איכות קרמית, והסוכר שבו תורם ליצירת קצף משיי".
