לפני כשלושה חודשים התבשרה נעם מנקט (22) שהיא נמצאה מתאימה לתרום מח עצם לחולה במצב קשה. אחרי שעשתה בירור במה ההליך כרוך, נתנה את הסכמתה ונשלחה לסדרת בדיקות כדי לבדוק את מידת ההתאמה שלה לחולה. רק אז נזכרה שלפני ארבע שנים, בשלבי החיול לחיל האוויר, חתמה על הצטרפות למאגר תורמים פוטנציאליים, ומאז שכחה מכל העניין. אחרי השחרור טסה עם חברים לטיול במזרח ובדרום אמריקה וכשחזרה ארצה ביוני 2023, התחילה לעבוד בסוכנות הנסיעות של אחותה וכמלצרית בבר בראשון־לציון ולקחה על עצמה המון משמרות, כדי לממן טיול נוסף.
בזמן שטיילה בדרום אמריקה פספסה פסטיבל ריקודים גדול, וברגע ששמעה שבתחילת אוקטובר תתקיים מסיבת "נובה" בשיתוף עם פסטיבל גדול בברזיל, היה לה ברור שהיא חייבת להיות שם. "הודעתי לחברים שפגשתי בטיול, קנינו כרטיסים וקבענו להיפגש שם", היא מספרת.
"להוריי אמרתי שאני נוסעת למסיבה בדרום 'ליד יישובים ישראלים'. את לא רוצה להלחיץ את ההורים שלך ולמען האמת גם לא חשבתי שיש מקום לדאגה. נסעתי במכונית שבדיוק קניתי מאחותי, עם שתי חברות. הגענו בשלוש וחצי לפנות בוקר, התמקמנו עם הציוד, התרגשנו לפגוש את החברים מהטיול הגדול והתחלנו לרקוד. הייתה אווירה מעולה. צפינו יחד בזריחה המדהימה, שזה חלק מרגש במסיבה, והיינו מוקפים באנשים שמחים".
ואז התחיל מטח הרקטות.
"כן, בשעה 6:25, ואחרי זמן קצר עלה שוטר על הבמה והודיע שהמסיבה נגמרה ושנעלה על הרכבים. התקפלנו מהר, רצנו לחניון, חיפשנו את הרכב ואיך שהתחלתי לנסוע בפקק שנוצר, חבר התקשר והזהיר שלא אצא צפונה, כי יש מחבלים ויריות. התחלנו להרים טלפונים, להזהיר חברים ובהמשך יצאנו מהרכב וברחנו לשדות. הוריי התקשרו מיד כשנשמעו אזעקות בראשון־לציון. ניהלתי איתם תקשורת רצופה ושלחתי מיקום במצב אמת, כדי שיוכלו לעקוב לאן אני מתקדמת. הייתי מפוחדת נורא. לא פעם בחיים שאלתי את עצמי מה יזכרו ממני כשאלך מהעולם הזה. המחשבה הזו עלתה לי שוב ושוב תוך כדי ריצה, ושיננתי לעצמי שאני לא מתה היום ושיש לי עוד מה לעשות בעולם".
"יום אחרי שחזרתי ארצה הודיעו לי שאני מתאימה ב־100% לתרומת מח עצם והבנתי שזו הדרך שלי לתקן את המציאות"
איך נחלצתם?
"אחרי כמה שעות של ריצה מטורפת, הגענו - בערך 200 איש, חסרי נשימה, מיובשים וחלק פצועים - למושב פטיש. אנשי היישוב העניקו לכולנו קבלת פנים חמה ומחבקת. שם התברר לנו שחלק מהחברים לא שרדו. זה היה נורא, אבל עדיין לא קלטנו את ממדי האסון. בהמשך, הגיעו כמה אוטובוסים שלקחו אותנו לבאר־שבע ומשם אבא שלי לקח אותנו הביתה".
מה עבר עלייך בימים הראשונים?
"הייתי בטראומה, לא הצלחתי לאכול. חזרתי ושאלתי את עצמי למה אני ניצלתי והחברים שלי נרצחו. בהמשך נסעתי עם ניצולים נוספים מהמסיבה לשבוע ב'יער הסודי' בקפריסין. באחת הסדנאות התבקשנו לשחרר רגשות ולא הצלחתי להגיד מה אני מרגישה. היה חשוב לי להיות חזקה בשביל ההורים, החברות והחברים, לכאוב את כאבם של אחרים ולא הקדשתי תשומת לב לכאב שלי. בסוף הסדנה, המטפלת ביקשה שכל אחד יוציא קלף לבחירתו מחפיסת קלפים, ובקלף שלי יצא המשפט 'אאמין בכל כוחי כי יש מציאות של סיכון בעולם. מה שהתקלקל יכול להיתקן ולהירפא ויש בכוחי לתקן'. יום אחרי שחזרתי ארצה הודיעו לי שאני מתאימה ב־100% לתרומת מח עצם והבנתי שזו הדרך שלי לתקן את המציאות, שהצלתו של מישהו אחר היא אולי הסיבה לכך שניצלתי".
איך עבר תהליך התרומה?
"היה פשוט יחסית. במשך ארבעה ימים קיבלתי זריקות להגברת הייצור של תאי אב עד פי שניים מהדרוש ואז הגעתי למתחם 'עזר מציון' בפתח־תקווה.
"התיישבתי על כורסה נוחה והכניסו לי מחטים לווריד בשתי הידיים - מצד אחד הדם יוצא מהגוף ובשני הוא מוחזר אליו, אחרי שהופרדו ממנו תאי האב הנחוצים. אחרי כחמש שעות וחצי, שבמהלכן צפיתי בנטפליקס, התהליך הסתיים.
"כששאלתי למי התרומה מיועדת, נאמר לי שמדובר באישה בת 39 שחולה בסרטן קשה. זה מה שהותר לי לדעת באותו שלב. בעוד שנה, במידה שהיא תרצה, נוכל להיפגש. אני מאוד מקווה שהיא תענה בחיוב, כי זה ממש החלום שלי. אני רוצה להגיד לה תודה על כך שהעניקה לי אפשרות להרגיש שיש משמעות לחיים שלי".
- הצטרפות למאגר מח העצם הלאומי של עמותת "עזר מציון" בטל': 03-9277772
