בפברואר האחרון, אחרי שנודע לה שהיא צריכה לפנות את דירתה השכורה בתוך שנה, כי הבניין שבו היא גרה בפתח־תקווה עומד לעבור תהליך של "פינוי־בינוי", החליטה מיכל חן (49), גרושה ואם לשני ילדים בוגרים שגרים עמה, לבדוק את מצב שוק השכירות, וחשכו עיניה. "התברר לי שאם אני עוברת מהדירה שלי לדירה דומה, אצטרך לשלם כמעט פי שניים. היום אני משלמת מחיר הוגן של 3,500 שקל לחודש על דירת שלושה חדרים בפתח־תקווה וכל דירה אחרת במצב דומה באזור כבר מתקרבת ל־6,000 שקל", היא אומרת.
לאחרונה הבינה חן שזו לא בעיה רק שלה - 670 אלף בתי אב במדינת ישראל חיים כיום בדירות שכורות - ופתחה את קבוצת הפייסבוק "סיירת להוזלת מחירי השכירות". בתוך חודש הצטרפו יותר מ־6,000 חברים, והמספר הולך ועולה. "התחלתי לראות פוסטים קשים מאוד של אנשים שקיטרו על מחירים שבעלי נכסים דורשים על דירות שהן חורבות, מרתפים או דירות מחולקות של מטר על מטר. אמרתי, די עם הקיטורים, הגיע הזמן למעשים", היא מסבירה.
"גידלתי את הילדים לבד ולא היה לי אף פעם שום הון התחלתי. כל השנים גרתי בשכירות והסתדרתי, המשכירים שנתקלתי בהם היו אנשים טובים, לא חזירים. זה לא מה שאנחנו רואים היום"
"איך יכול להיות שציבור גדול כל כך כורע תחת הנטל ואף אחד לא עושה כלום? זו לא גזירה משמיים, זאת מציאות שאפשר לשנות. בהתחלה התחלתי להפציץ תגובות בפוסטים של בעלי דירות, כתבתי 'מה זה המחיר הזה?' או 'החורבה הזאת לא ראויה למגורים', אנשים הגיבו לי על התגובות, וכשפתחתי את הקבוצה לא האמנתי שזה יגיע לממדים כאלה. כבר יש לי עוד חמישה חברים שעוזרים לי לנהל את הקבוצה: רונית קורן, סיון אסור, נטע בוסקילה, חיים מלך ועומר שפירא, והכול תחת ייעוץ משפטי של עורכי הדין אסף בן חור ושירן צור, שמנהל בעצמו קבוצת פייסבוק מקבילה בשם 'על מה אני משלם שכירות?'".
מי האנשים שהצטרפו לקבוצה?
"כולם שוכרי דירות, 65% מהם נשים, מתוכן הרבה אמהות חד־הוריות, רובן בגילאי 34-25. קבוצת הגיל הזאת היוותה את הרוב גם במחאת 2011, אבל מה שמפתיע הפעם זה שקבוצת הגיל 45-35 התרחבה משמעותית מאז, ונמצאת במקום השני בדירוג".
את חיית מאז ומתמיד בשכירות?
"כן. התחתנתי בגיל 21, התגרשתי בגיל 28, גידלתי את הילדים לבד ולא היה לי אף פעם שום הון התחלתי. כל השנים גרתי בשכירות והסתדרתי, לא ידעתי שמחירי השכירות יגיעו לממדים מפלצתיים כאלה. בשנים הראשונות שכרתי דירה עם בעלי, קיבלנו מחיר טוב. אחרי הגירושים עברתי ליחידת דיור בבית, גרתי שם עם שני הילדים במשך 12 שנה ומשם עברנו לדירה גדולה יותר. כל המשכירים שנתקלתי בהם היו אנשים טובים, לא חזירים. זה לא מה שאנחנו רואים היום".
מה את רואה היום?
"מתווכים שמתעלקים על דירות שמוצעות להשכרה ולא נותנים לנו צ'אנס לשכור דירה ללא תיווך, קרטלים של בעלי נכסים שכל אחד מהם מחזיק בעשרות דירות. הם מציעים דירות מוזנחות עם ריצוף של כלא מעשיהו ומטבח מתפורר משנות ה־40 במחירים של הייטק. לצערי, מדינת ישראל נמצאת במקום אחד לפני האחרון במדינות ה־OECD בפיקוח על שוק השכירות, שמגלגל 37 מיליארד דולר בשנה. אני מציעה לבעלי הנכסים לחשוב על הילדים שלהם, על הנכדים שלהם. וכשאני כותבת להם את זה בתגובות לפוסטים שהם מעלים, אני מותקפת".
אילו תגובות קיבלת?
"אחד מהם כתב לי, 'אבוד לכם, הרי תצטרכו לגור איפשהו ואין לכם שקל לקנות בית, אנחנו אנשים בעלי ממון ונכסים, אז מי ינצח? היתוש או הטיגריס?', או 'בקרוב אפתח קבוצה של בעלי דירות שלא מתכוונים להוריד מחירים וניכנס בכם בכל הכוח', ועוד כל מיני דברים מרושעים. הם מרשים לעצמם לחבוט בי כי אני אישה. בגבר הם לא היו נכנסים ככה. אבל לא יפחידו אותנו, אנחנו הלקוחות ואנחנו מחזירים אלינו את הכוח. יש לי צבא שלם מאחוריי, סיירת מובחרת של אנשים שרק מחכים שנלחץ על כפתור בשביל להבעיר את המדינה".
"אין כמעט השכרה מפרטי. בשנייה שבעל דירה מפרסם מודעה, קופצים עליו כל המתווכים, מבטיחים לו שהם יעשו בשבילו את העבודה ללא תשלום, ומגלגלים את העמלה על השוכרים
איך בעצם קבוצת פייסבוק יכולה להילחם במחירי השכירות?
"נוכל לעצור את מחירי הדיור אם נקפיא את החיפושים ונקטין את הביקושים. אנחנו רוצים ליצור כוח של שוכרים שלא ייקחו כל דירה, אלא אם המחיר הולם את תחזוקת הנכס. המטרה היא לצנן את השוק הרותח. אני מציעה לשוכרים לנסות להסתדר, לחזור להורים אם צריך ולהשאיר לבעלי הנכסים דירות ריקות, כדי שהם בעצמם יורידו את המחיר.
"אבל אני רוצה להדגיש שהם לא אויבים שלנו, להפך. כתבנו להם פוסט מהלב, הסברנו להם מה זה אומר מבחינתנו כשהם מפרסמים דירה וישר סוגרים עם מתווך, שמגלגל את העמלה שלו עלינו. אנחנו כבר רואים תוצאות, הרבה בעלי נכסים מפרסמים 'ללא תיווך'".
"אני באה עם קבלות"
זה לא המאבק הראשון שמנהלת מיכל חן. לפני עשור יצאה למלחמה בתופעת הזיהומים בבתי החולים בישראל, שמהם נפטרים מדי שנה כ־6,000 מאושפזים. "אבי התאשפז עם אולקוס ונפטר בגיל 74 מזיהום בבית חולים", היא מספרת. "החלטתי לא לשתוק ויצאתי למאבק ברוצח השקט הזה, שאף אחד לא מדבר עליו ושקוטל יותר אנשים מאשר בתאונות דרכים. פניתי לשרת הבריאות דאז, יעל גרמן, ולמבקר המדינה דאז, יוסף שפירא, ושניהם לקחו את פנייתי מאוד ברצינות. העברתי להם את כל הנתונים שאספתי, ובסופו של דבר מבקר המדינה הכניס את הנושא לדו"ח שלו, ומשרד הבריאות הקציב 50 מיליון שקל עבור קמפיין להעלאת המודעות של הציבור לתופעה. למאבק בשוק השכירות החזירי אני באה עם קבלות ואני מקווה שתהיה לנו הצלחה דומה".
מה אתם דורשים?
"להקים מנגנון שישים סוף לשרירותיות בתחום השכירות".
"65% מהאנשים שהצטרפו לקבוצה הן נשים, מתוכן הרבה חד־הוריות, הרוב בגילאי 34-25. קבוצת הגיל הזאת היוותה את הרוב גם במחאות של שנת 2011"
כלומר?
"אנחנו עוד בדיונים, הכול קרה בתוך חודש, כך שעדיין אין לנו מתווה אבל יש לנו הרבה רעיונות, למשל אישור להעמיד קרוואנים בשטחים פתוחים כפתרון דיור זמני לאנשים שנמצאים במצוקה אמיתית וכן קביעת מחירון לכל עיר לפי מטראז' פלוס תוספות, כמו במחירון לרכב, כי לא ייתכן שכל אחד ידרוש מה שבא לו. אנחנו רוצים להקים שדולה בכנסת שתטפל בנושא מול חברי הכנסת, כי בית זה לא מותרות, זה מוצר צריכה בסיסי וזכות יסוד של כל אחד ואחד מאיתנו. למה כל אלה שנלחמים על הדמוקרטיה לא נלחמים על הזכות לדיור? זה גם כלול בעקרונות הדמוקרטיה".
אתם בעצם רוצים שתהיה רגולציה ממשלתית על מחירי השכירות, כמו בכמה מדינות באירופה.
"הכוונה אינה לעשות קופי־פייסט לאירופה אלא להתאים את עצמנו לשוק הדיור הישראלי. יש הרבה בעיות עם רגולציה על רכוש פרטי, ועם זאת אנחנו בתור שוכרים לא אחראים למצוקה של המשכירים".
שמתי לב שאחד המאבקים הבולטים שלכם בקבוצה הוא נגד המתווכים.
"אנחנו לא נגד אף אחד, אבל כמובן, המתווכים הם חלק מהבעיה. הם השתלטו על השוק, תופסים את כל המודעות ב'יד 2' ולא נותנים לאף דירה לעבור אם זה לא דרכם. הם גונבים לנו את כל הדירות מתחת לידיים, אין כמעט השכרה מפרטי. בשנייה שבעל דירה מפרסם מודעה, קופצים עליו כל המתווכים, מבטיחים לו שהם יעשו בשבילו את העבודה ללא תשלום, ומגלגלים את העמלה על השוכרים. זה תרגיל מלוכלך כי הם בעצם עובדים בשביל בעל הדירה.
"אבל הם לא הבעיה היחידה. מאז שהקמתי את הקבוצה פנו אליי לפחות 50 נשים, אמהות חד־הוריות שטענו שלא מאפשרים להן לשכור דירה עם ילדים. פעם לא הרשו בעלי חיים, היום זה ילדים. ולמה הם עושים את זה? כי הם יכולים".
"חוששת שאף אחד לא ישכיר לי"
חן, שנולדה וגדלה בגני־תקווה, התגרשה כשילדיה היו קטנים: עדן (28) הייתה אז בת שש, ורועי (23) - בן שנתיים. "גרתי בשכירות ליד הוריי שתמכו בי מאוד. בלעדיהם לא יכולתי לעבוד בהייטק וללמוד שיווק ויחסי ציבור במקביל. מגיל 23 אני בהייטק, קרעתי את עצמי עד שעות הערב המאוחרות, וגם אחרי שהגעתי הביתה המשכתי לעבוד, אבל הרווחתי יפה ויכולתי לשכור דירות יפות. עשיתי כל תפקיד אפשרי, הייתי אחראית לתקציב הנסיעות, שיווק, משאבי אנוש, ובטופ הייתי עוזרת אישית למנכ"ל במשך 20 שנה, בשתי חברות שונות. אחרי 24 שנים אינטנסיביות התעייפתי, החלטתי לעזוב את התחום והתחלתי לעבוד בחברות קטנות יותר, אבל זה לא הסתדר, ה־DNA לא התאים, זה לא מה שהכרתי ולא מה שהורגלתי אליו והיה לי קשה מאוד. היום אני מובטלת עד לחישוב מסלול מחדש, וכרגע אני מקדישה את כל כולי למחאת הדיור".
"אחד מבעלי הדירות כתב לי, 'אבוד לכם, הרי תצטרכו לגור איפשהו ואין לכם שקל לקנות בית. אנחנו אנשים בעלי ממון ונכסים, אז מי ינצח?"
כאמור, ילדיה גרים איתה. רועי, שעובד מאז שחרורו מצה"ל בחנות לחומרי בניין, מעולם לא עזב את הבית, ועדן עזבה לתל־אביב וחזרה לגור איתה לפני חודשיים, אחרי שנפרדה מבן זוגה. "זה היה או לחזור לאמא או להקציב 75% מהשכר שלה לטובת שכר דירה", מסבירה חן. "היא עובדת במלצרות ובמקביל לומדת טיפול רגשי באמצעות כלבים, קורעת את התחת תמורת כלום כסף, אז איך היא יכולה להסתדר גם עם שכירות? גם רועי היה רוצה לעזוב ולשכור דירת שותפים, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו. בעתיד לא רק צעירים יגורו בדירות שותפים, אלא גם משפחות. אצלנו בקבוצה כבר שידכנו בין שתי אמהות חד־הוריות ששכרו יחד דופלקס".
איך הרגשת כשהבת שלך חזרה לגור איתך?
"היה לי קשה מאוד בהתחלה, זה לגור עם עוד אדם בוגר וכבר אין לי סיי בבית. יש לנו רק שלושה חדרים, אז הבן שלי עבר לישון בסלון ונתן לאחותו את החדר שלו. נו, זה לא עצוב?".
מה את ממליצה לאנשים שרוצים להחליף דירה שכורה מכיוון שהעלו להם את המחיר?
"לא להחליף כרגע, שיספגו את העלאת המחיר כי היום אין דרך להחליף דירה בדירה באותה רמה בלי לשלם עוד אלפיים שקל לפחות. אני אומרת לכל השוכרים: תישארו בדירה שלכם ותנו למשכירי הדירות שעזבו אותם בגלל העלאת המחיר להתייבש עם הדירה שלהם. השאיפה היא להקטין את הביקושים, וממילא מי שיעבור זה שוכר א' שיצא פראייר והחליף את שוכר ב', שלא הסכים לשלם מחיר מופקע".
את עצמך תצטרכי למצוא דירה בקרוב, את לא חוששת שאף אחד לא ירצה להשכיר לך?
"ודאי שאני חוששת, אני בטוחה שאף אחד לא ירצה להשכיר לי כי אני חשופה מאוד, אבל אני מביאה את זה בחשבון".
מה תעשי ביום שכבר לא תוכלי לשלם שכירות?
"זה מפחיד מאוד, אבל מה אעשה? אולי אקח איזה קרוואן ואזרק איפשהו, איזו ברירה יש לי? זה מצב הרסני, יש אלפים במצב שלי בגיל שלי, יהיו פה אלפי מחוסרי דיור הומלסים. זה מה שהמדינה רוצה?".
