נוי חזקיה (26), אמנית, בוגרת בית הספר לאמנות רב־תחומית בשנקר. בזוגיות, גרה ברמת־גן
היי נוי, לאחרונה השתתפת בתערוכת הבוגרים של בית הספר לאמנות רב־תחומית בשנקר, שבה הצגת מיצב מעניין. ספרי לנו על זה.
"למיצב שלי קוראים 'בת בתולת ים'. הוא עוסק במיתוס ידוע, שיש ריח של דגים מהפות. לפני שנתיים למדתי קורס בשנקר שנקרא 'אמנות הריח', והיינו צריכים לבחור ריח שאנחנו אוהבים ולעסוק בו. אני בחרתי בדגים, וכשחיפשתי את המילה 'דגים' בגוגל, התוצאה הראשונה שקיבלתי הייתה כתבה על וגינה. ואז התחלתי לחקור את הנושא ולעסוק בו באמנות שלי".
למה זה עניין אותך באופן אישי?
"אני אישית לא קיבלתי הערות מבן הזוג שיש לי ריח לא נעים מהפות, אבל שמעתי מהרבה גברים את השיח הזה על ריח מסריח משם. אני חושבת שפות זה דבר יפה וטוב וסתם יצא לו שם רע. אני לא מבינה למה, למשל, במסיבת רווקות יש אקססוריז של בולבולים, אבל במסיבת רווקים אין אקססוריז של פותות. רציתי להבין מאיפה מגיע המיתוס הזה".
אז מה גילית?
"לא ברור לחלוטין למה זה נוצר. יש מחלה בשם 'תסמונת צחנת הדג' – הפרעה מטבולית נדירה שגורמת לגוף להפריש ריח רע. אבל לפות אין באמת ריח כזה. התיאוריה שלי היא שהמיתוס הזה התפתח מהדמות של ונוס – אלת היופי. ונוס נולדה מקצף גלי הים, ואולי בגלל זה נכנסה הסטיגמה הזאת שלפות יש ריח של דגים. מתוך זה התחלתי לעסוק בנושא באמנות שלי ולהיכנס לדמות בת הים".
"אני לא קיבלתי הערות מבן הזוג שיש לי ריח לא נעים מהפות, אבל שמעתי מהרבה גברים את השיח הזה. רציתי להבין מאיפה מגיע המיתוס"
מה הכוונה, להיכנס לדמות בת הים?
"לפני שנתיים, כחלק מקורס וידיאו־ארט שעשיתי בשנקר, העליתי פרפורמנס שבו התחפשתי לבת ים. קניתי תלבושת של בת ים והסתובבתי ככה ברחבי אילת. הרעיון הוא שבת ים היא בעצם חצי אישה חצי דג. אין לה פות ויש לה ריח של דג. היא לא יכולה להביא ילדים לעולם, ומצד שני היא לא יכולה להיאנס. בנוסף, הצטלמתי כבת ים מתחת לשלט הכניסה בעיר בת־ים. זה משך הרבה תשומת לב, אבל אנשים לא דיברו איתי אלא נעצו בי מבטים. עכשיו התהליך הגיע לסיומו עם המיצב שהצגתי בתערוכת הבוגרים".
ספרי עליו.
"במיצב נכנסים בדלת שנראית כמו פות ורדרדה. במרכז החלל יש מעין הינומה ענקית. ההינומה היא סמל לבתולין של האישה והיא הזכירה לי גם רשת של דייגים. אליה תפרתי 2,000 פותות מבד שיצרתי במשך כמה חודשים. האחיינים שלי, בני ארבע־חמש, עזרו לי למלא אותן באקרילן".
ברצינות?
"כן, והם ממש התלהבו מזה. גדלתי בבית שלא עסקו בו במיניות בכלל, ואת הכול למדתי מהאינטרנט. ופתאום האחיינים שלי אמרו 'סבא! תראה את הפות שלי!'. פתאום נוצר שיח סביב הפות וסביב מיניות שהוא חשוב מאוד. זאת גם הייתה המטרה שלי במיצב. שאנשים יבינו שזה בסדר לדבר על פות ושהוא לא דבר מגעיל".
מה עוד יש במיצב?
"מאחורי ההינומה יש מזרקה שבניתי. המזרקה היא בצורת סנפיר של בת ים, אבל במקום קשקשים יש פותות קטנות ובמקום מים יש בה חול. החול מסמל משהו נשכח. זאת בעצם מזרקה שיצאה מהתפקוד שלה, ממש כמו שבת ים לא יכולה לממש את התפקוד שלה מבחינת החברה, כי אין לה פות.
"בנוסף יצרתי שתי עבודות וידיאו: בראשונה רואים אותי לבושה בשמלה לבנה ומחזיקה את ההינומה בתוך הים, כאילו אני מנסה לתפוס דגים ברשת. בשנייה רואים את הידיים שלי ממלאות את הפותות שתפרתי בדגים. זה נראה כמו שולחן ניתוחים. העבודה הזאת מתייחסת לתפרים שנשים עוברות בפות לאחר הלידה – נושא שלא ממש מדברים עליו".
"אני לא מבינה למה במסיבת רווקות יש אקססוריז של בולבולים, אבל במסיבת רווקים אין אקססוריז של פותות"
אילו תגובות קיבלת עד עכשיו?
"תגובות טובות. המבקרים נהנים להיכנס לחלל ומתעניינים מאוד. גם בן הזוג שלי מאוד התלהב. הוא אוהב את השיגעונות שלי. אני שמחה לקרב אנשים לנושא של המיניות. חברה שלי הכינה לי לכבוד התערוכה עוגת פותות. פתאום אבא שלה אמר במפורש את המילה 'פות' בפעם הראשונה. קשה לי כשאנשים מסתירים את המילה פות ומכנים אותו 'פושפוש'. חשוב לי ליצור פתיחות בנושא ושאנשים לא יתביישו או ייגעלו מהאיבר הזה".
סקס טיפ: "דברו עם הילדים שלכם על פות. חינוך למיניות הוא דבר חשוב".
