בספטמבר כבר נראה באופק הרחוק, אבל עד שהוא יגיע יש לנו עוד ארבעה שבועות להעביר עם הילדים בבית. שבועות שנראים כמו נצח, בעיקר לנוכח המצב. משפחות רבות עדיין מפונות מבתיהן, אזעקות, טילים וכטב"מים, שלא לדבר על ימי המילואים שגורמים למי מבני המשפחה היעדרות כפויה ארוכה. אפילו אילת כבר אינה המפלט הרגוע והבטוח שהכרנו. כולנו מתגעגעים ל"בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה" ומייחלים לחדשות משעממות.
ובינתיים, חום יולי־אוגוסט עולה על גדותיו כבר מיוני, בתחזית מבטיחים "חם מהרגיל" כש"החם מהרגיל" הוא הרגיל, והלחות שוברת את השיאים של עצמה. נוסף על כל אלה, המסגרות הסתיימו, גם הקייטנות הפרטיות, אפילו סבא וסבתא הגישו מכתבי פרישה, וגם התקציב מאיים להתכלות מרוב סרטים, קניונים וגלידות. מה עושים עם הילדים בשבועות שנותרו?
כמעט חוזרים ללימודים: עוד מעט מתחילה השנה, ואפשר לנצל את הימים האחרונים לחזרה על החומר ולהשלמת פערים, אם זה בשיעורים פרטיים או בסדנאות הכנה. אפשר לעיין יחד בספרי הלימוד החדשים ולראות מה צופנת השנה, ואפשר גם ללמוד דברים אחרים - למשרד החינוך יש שיעורי זום פתוחים לילדים בנושאים שונים ("המקפצה"), יש סדנאות פרטיות מקוונות, וגם מסרטונים פתוחים ביוטיוב אפשר ללמוד כמעט הכול: אנימציה, נגינה, אפייה וכו'. כדאי גם לאתגר את הילדים ללמד זה את זה ואותנו דברים שהם יודעים.
משהו קטן וטוב: עדיין יש מיזמי התנדבות רבים בעקבות המצב הביטחוני והמפונים, ובחלקם אפשר לשלב את הילדים: בהכנת אוכל לחיילים והוספת ציורים, בעזרה בחקלאות, באריזת מזון, במרכזי איסוף התרומות ועוד.
פרץ נוסטלגיה: מה אהבתם לעשות כשהייתם ילדים? לבנות אוהל בסלון? לעשות קמפינג בחצר? לפרק מכשירי חשמל ולבדוק איך הם עובדים? לערוך ניסויים מדעיים? להכין מאכלים מיוחדים? להמציא סיפורים? לצלם במצלמת סטילס? אפשר להכיר לילדים את הפעילויות הנוסטלגיות של פעם (חבל, גומי, קלאס, גוגואים), ואולי גם הם יתאהבו.
עיצוב חדש: לקראת שנת הלימודים רבים מאיתנו רוצים לרענן את עיצוב החדר של הילדים, להוסיף פינת למידה למשל. זהו זמן טוב לעשות סדר בחדר בכלל: למיין בגדים, צעצועים, משחקים וספרים, לתרום את מה שקטן וכבר לא משתמשים בו ולפנות מקום לדברים חדשים. חשוב לשלב את הילדים בבחירה של הריהוט החדש וגם במיון החפצים ובהחלטה ממה להיפרד, תוך הסבר שהמטרה טובה - לתרום לילדים שזקוקים לזה יותר מכם.
קייטנת הורים: שילוב מנצח של זמן חברים וזמן לעצמנו - קובעים עם 4-3 הורים שבכל יום הילדים יגיעו לבית אחר. יום אחד בשבוע אנחנו אחראים על התוכנית האמנותית והתזונתית וסובלים את צהלות הילדים והבלגן בבית, ובימים האחרים אנחנו חופשיים לשוב לעיסוקינו.
אחי זה הכי: כשהילדים עולים על גדותיהם ואחד על השני, ולנו נגמרו השערות למרוט, מה עושים? הפרדת כוחות. לא ניכנס ביניהם, לא נשאל למה לקחת לו ולמה חטפת לה, לא נשפוט ולא נאשים. וגם לא צריך להקים ועדת חקירה על כל מריבה. אפשר להציע פשרה כמו תור־תור, או פעם את ופעם אתה, או להבין שכרגע הם לא מצליחים להסתדר, ולנסות להסיח את דעתם במשהו אחר. לפעמים גם פרק בסדרה עוזר, או שוקו קר ועוגייה. להציע לכל אחד לשחק בדבר אחר: אחד ירכיב בקוביות והאחר יכין איתי עוגיות, וכך לא יפרק לאחיו את הבנייה. חשוב להבין שמריבות אחים הן התנהגות טבעית וכך לומדים להסתדר, וזה צפוי יותר כשנמצאים יחד כל כך הרבה שעות. וגם: במקום לצעוק "תמיד אתם רבים!" (כי בכך הם יאמינו), נאמין בהם, ונאמר בהזדמנויות מתאימות כמה שיותר פעמים: "איזה אחים מדהימים, איך אתם אוהבים" (כדי שזו האמונה שתשתרש בהם).
זמן של יחד: אז אנחנו ביום של בית, מה עושים? אפשר לבנות מערכת שעות כמו בקייטנה ולהחליט מה עושים בכל משבצת זמן, ואפשר גם לזרום עם עצמנו ועם הילדים - נכין יחד ארוחת בוקר, נשב לשעת יצירה, משחקי קופסה, לגו ובנייה, נעשה פעילות גופנית כמו ג'אסט דאנס או תרגילי כושר אחרים (יש המון סרטונים ביוטיוב), מסיבת פיג'מות בסלון עם סרט ופופקורן ועוד ועוד. אל תשברו את הראש, בקשו מהילדים להעלות רעיונות מהפעילויות שחוו בקייטנות.
לא צוות בידור: כשאנחנו מסתכלים על הלו"ז של ימי החופשה ללא המסגרות, אנחנו מתחילים לשבץ: ים, בריכה, סרט, ג'ימבורי, פארק מים, לונה פארק, הצגה, מוזיאון, קניון וכן הלאה. אנחנו שוכחים שבחוץ לוהט, שכל פעילות מעייפת מאוד, וכולן יחד במצטבר גם עלולות להשאיר אותנו עם חור בכיס. כן, חשוב לצאת עם הילדים מהבית ולחוות אטרקציות, אבל אנחנו לא צוות בידור. לא חייבים כל יום לעשות טיולי כוכב. אפשר בהחלט גם לבלות בבית, עם חברים או עם בני דודים, או רק אנחנו.
קריאה לסדר: כולנו זקוקים לאיזשהו לו"ז שעושה סדר בראש ובחיים. בחופשה, כשאין סדר יום מובנה ורבים מאיתנו לוקחים גם חופש מהעבודה כדי להיות עם הילדים, עלינו ליזום אותו בעצמנו. כאמור בסעיף הקודם, את הגבולות השגרתיים אפשר להשאיר עוד חודש במחסן, ועם זאת חשוב לייצר כמה עוגנים ביום. למשל, שלוש ארוחות בריאות (שביניהן אפשר לנשנש), מדי בוקר לצחצח שיניים ולהתלבש (ולא משנה באיזו שעה מתחיל היום), לפגוש חברים, לעשות פעילות גופנית - כל משפחה והעוגנים המתאימים לה.
עוברים כל גבול: הניסיון לשמור על גבולות דומים לאלה של שנת הלימודים (מסכים, תזונה, שעות שינה, הוצאות) גורם למריבות רבות בין הורים לילדים. בואו נחליט שגם לנו מגיע קצת חופש מהשמירה על הגבולות השגרתיים. עם זאת, בלי גבולות בכלל אי־אפשר לנהל בית. גם בענייני גבולות זה לא חייב להיות שחור או לבן ובהחלט יש אפורים, קוראים לזה גבולות גמישים. עוד כמה שעות מסכים לא יהרגו אותנו וגם לא עוד כמה חטיפים, אבל חשוב להקפיד שזה לא הדבר היחיד שהם יעשו או יאכלו (ראו הסעיף הבא).
מותר גם ליהנות: הרי בעוד רגע כבר נקטר על שעות היקיצה המוקדמות, על הלחץ של הפיזורים בבוקר, על הקושי בפרידה בגן, על הכנת הכריכים, על אסיפות ההורים, על לשבת איתם על שיעורים, על הסעות לחוגים ואינספור טרטורים ולו"ז לחוץ של תחילת שנת הלימודים.
אז בואו נכין כוס קפה קר עם הרבה קרח לנו ולחברה טובה, בעוד זאטוטינו משתוללים והופכים את הבית, וניהנה במזגן מהרגע שבו רק לרגע אין לנו לאן למהר.
