כשאלינור יוספין ואורי מינצר תכננו להתחתן, הם לא תיארו לעצמם שהחתונה תיערך על הדשא הציבורי ביישוב שוהם - כי מה להם ולשוהם? - בנוכחות שתי המשפחות הגרעיניות וכמה בחורים דתיים שהצטרפו להשלים מניין. בברמודת ג'ינס, חולצת טריקו וסנדלי שורש מרופטים, כשעיניהם טרוטות מעייפות אחרי עשר שעות טיסה מתאילנד, נישאו אלינור ואורי שעתיים אחרי שירדו מהמטוס, וכמה שעות לפני שהתייצבו ביחידותיהם, זאת אחרי ששניהם קיבלו צו 8.
בני הזוג נחתו בישראל שבוע לפני המועד המתוכנן. עם פרוץ המלחמה לא היה להם ספק שהם עולים על המטוס הראשון כדי להגיע לשרת את המדינה, אורי כסמל מחלקה בגדוד חי"ר בעוטף עזה ואלינור כקצינת מטה בתחום הסייבר.
"הכי לא דמיינתי שנתחתן ככה", היא מספרת. "חלמתי על הצעת נישואים מרגשת ואחריה חתונה באיזה גן אירועים, עם חברים שמשתתפים באירוע - יש לי הרבה חברים מוזיקאים - וכמובן, עם שמלת כלה. כל כך רציתי שמלה, חבל שככה זה יצא".
היה ברור שזהו זה
אורי (26) ואלינור (24) גדלו ביישוב הקהילתי טל־אל בגליל המערבי והכירו לפני עשר שנים בהסעה לבית הספר. "עלינו על אותו אוטובוס, התחלנו לדבר, הודעות פה ושם, ולאט־לאט הקשר התחזק", מספרת אלינור. "כמה שזה נשמע מפתיע, רק בחצי השנה האחרונה נהיינו זוג".
איך זה קרה? תסבירי.
"בשנים האחרונות אורי היה ללא ספק החבר הכי טוב שלי. ברמה שהוא הגיע אלינו לארוחות שישי או שהיה מגיע בשבת בבוקר כשאני עוד ישנה ומכין פנקייקים לכולם. הוא ממש הפך להיות בן בית בלי קשר אליי. בתקופת הקורונה הוא אפילו עבר לגור אצלנו לשבועיים".
אולי הוא היה מאוהב בך בסתר.
"זו הטענה של כל החברים שלנו. האמת היא שלא כל כך בסתר, היו תקופות שהוא יזם והיו לנו ניסיונות ילדותיים להיות זוג, שלא צלחו. בגיל 17 הוא רצה מאוד, אבל לא קרה עם זה כלום כי אני נכנסתי למערכת יחסים של שנתיים. כשהיא הסתיימה היה לנו ניסיון של חודש להיות ביחד, וזה לא עבד. עברתי לבן זוג אחר וחזרנו להיות החברים הכי טובים".
ניסיון לקשר רומנטי עלול להרוס את החברות. איך אצלכם זה לא קרה?
"עברנו קשיים, אבל היינו חברים כל כך הרבה שנים, הוא כבר הפך לחלק מהמשפחה, כך שהצלחנו להתגבר על הכול".
מה קרה לפני חצי שנה שהחלטתם לעלות הילוך ביחסים?
"הגענו למצב שזה נכח כל כך בשיח בינינו, שלא היה אפשר יותר להתעלם מהפיל שבחדר. סיכמנו שזה יכול ללכת לשני כיוונים: לנסות להיות זוג או לקחת מרחק אחד מהשני. בסוף החלטנו שכדאי לנסות".
אלינור: "הכי לא דמיינתי שנתחתן ככה. חלמתי על הצעת נישואים מרגשת ואחריה חתונה בגן אירועים, כמובן עם שמלת כלה. כל כך רציתי שמלה"
מי עשה את המוב?
"נראה לי שאני יזמתי, אבל אורי יצר את הסיטואציה שאפשרה את זה. יום אחד הוא פתאום שם עליי יד, שזה דבר שבחיים לא קרה, ואז עוד פעם ועוד פעם, ואמרתי - אוקיי, משהו פה השתנה דרמטית. אני מודה שהחודש הראשון היה לי ממש מוזר. הייתי לקראת סוף השירות שלי, ואז טסתי לבד להודו ולא היה ברור מתי אחזור. רק כשחזרתי מהודו הכול התייצב והיה ברור שזהו זה. אנחנו מכירים אחד את השנייה כל כך טוב, יותר טוב ממה שכל אחד מכיר את עצמו, וישר ידענו שזה הולך לכיוון רציני".
עם פרוץ המלחמה, חצי שנה אחרי שהפכו לזוג, החליטו השניים להתחתן. "בגלל כל המצב לא הייתה הצעה. כל הזמן היה דיבור ושיח בנושא, אורי התכוון להציע בחודשים הקרובים, אבל כשהבנו שאנחנו עומדים לחזור למלחמה - משהו שלא ראינו קודם - החלטנו שאנחנו רוצים להיות קשורים אחד לשני בצורה חוקית. עלתה בי מחשבה שהוא כל כך שלי ואני כל כך שלו, גדלנו ביחד, התפתחנו ביחד, ומי שאני היום זה רק בזכותו ולהפך, ורצינו לצאת למלחמה הזאת מחוברים".
5 צפייה בגלריה
בחופשה בתאילנד. "היה כל כך יפה מסביב, ופתאום כל הטלפונים התחילו להודיע על התרעות"
(צילום: אלבום פרטי)
חנוך דאום העלה פוסט
אלינור, ששירתה כקצינה באגף התקשוב בחיל המודיעין, השתחררה מצה"ל בדרגת סגן. בעוד שאורי, כלכלן במשרד האוצר, סיים את התואר הראשון שלו בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא כאמור נסעה לטייל בהודו.
"חזרתי לארץ אחרי חודש וחצי בגלל שהתקבלתי לתוכנית קיץ של מכון ון ליר, וכאשר סיימתי את התוכנית נסענו לתאילנד", היא מספרת. "היינו שם חודש, בעיקר באיי הדרום, כדי לנוח אחרי התואר שלו והשירות הצבאי שלי, ולפני תחילת הלימודים. אני אמורה להתחיל ללמוד משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית, ואורי אמור להתחיל תואר שני בכלכלה פיננסית ברייכמן. בדיוק לפני הטיסה לתאילנד עברנו לגור ביחד. שכרנו דירה במרכז ירושלים, שיהיה לי קרוב לאוניברסיטה".
את ההודעה על חדירת המחבלים ופרוץ המלחמה הם קיבלו כשהיו בעיצומו של שיט באי קופיפי ביחד עם עוד עשרה ישראלים. "מולנו המראות הכי יפים שראיתי בחיים שלי, היה כל כך יפה מסביב, ופתאום כל הטלפונים התחילו להודיע על התרעות, בניגוד מוחלט לנוף הפסטורלי שמסביב", היא מספרת. "מיד החלטנו להקדים את הטיסה, והיה לנו מזל שהצלחנו לקנות כרטיס. נכנסנו לקבוצות ווטסאפ מפוצצות במאות ישראלים שהיו בתאילנד, התחננו לחזור למילואים ולא הצליחו".
למה היה דחוף לכם להתחתן לפני ההתייצבות למילואים?
"זה אמנם קצת מוריד את המורל, אבל עשינו את זה משיקולים פרקטיים: שאם חס וחלילה יקרה משהו, נהיה זכאים לקבל את ההחלטות הרפואיות. בנוסף, ברגע ששמעתי שיש מלחמה הבנתי שאורי עומד לצאת לאזורי לחימה, ורציתי, אם יקרה משהו, לדעת שלפחות את זה הספקתי".
מאוד לא אופטימי מצידכם.
"תראי, בסוף אתה לא מתחתן כדי להיות אלמן אלא כדי להקים בית, אבל אם יקרה משהו, שווה לדעת שהייתי נשואה לבן אדם שאני אוהבת. באותו ערב היינו הכי מאושרים בעולם, למרות שידענו בוודאות שאנחנו נכנסים לתקופה קשה מאוד".
איך הצלחתם להפיק חתונה בשעות הספורות שהיו לכם לפני העלייה למטוס?
"התחלנו לחפש רב והגענו לרב דוד סתיו מארגון רבני צֹהר. הוא נרתם מיד להכין לנו את כל הניירת ולהשיא אותנו. בהתחלה רצינו לעשות את זה בנוכחות שנינו בלבד ולחכות עם האירוע לימים יפים יותר, אבל היינו צריכים להכין מסמכים, וכשביקשתי מההורים שלי את תעודת הנישואים שלהם הם שאלו למה אני צריכה. הבנו שאנחנו לא יכולים לא לספר, אז כל אחד מאיתנו סיפר להוריו. הם אמנם ידעו שזה הולך לשם, אבל הופתעו מאוד.
"כמה שעות אחרי שסגרנו את הביורוקרטיה עלינו לטיסה של עשר שעות. אספו אותנו מנתב"ג ישר לרבנות בשוהם, היישוב של הרב סתיו, שקרוב מאוד לנתב"ג. דאגתי שההורים יביאו לנו את המדים מהבית, כי מיד אחרי החתונה יצאנו ליחידות. עשינו חופה בלי שאף אחד ידע, רק המשפחות הגרעיניות שלנו. הרב הביא כמה גברים דתיים שהשלימו מניין, אחד מהם כנראה מכיר את חנוך דאום. הוא שלח לו תמונה מהחתונה, חנוך העלה פוסט, וככה זה נודע לכולם. קיבלתי המון תגובות והודעות, אבל מיד אחרי החתונה התייצבתי ביחידה, ולא באמת יכולתי להתעמק בזה. היו המון איחולים, 'מזל טוב' ו'תשמרו על עצמכם', ולכולם עניתי 'תודה' ו'אמן'".
"בסוף אתה לא מתחתן כדי להיות אלמן אלא כדי להקים בית, אבל אם יקרה משהו, שווה לדעת שהייתי נשואה לבן אדם שאני אוהבת"
מה שלומכם נכון לעכשיו?
"אני נמצאת בחמ"ל כל היום, ישנה מעט מאוד ועדיין מצבי הרבה יותר טוב מהרבה אחרים, ביניהם אורי, אז אין לי זכות להתלונן. אורי נמצא כרגע בעוטף. אתמול בלילה הוא השתתף באירוע של היתקלות עם מחבלים, למזלנו ללא נפגעים לכוחותינו. אני מוטרפת מדאגה, כשאני רואה התרעות בדרום אני רצה לבדוק שאורי בסדר, וכשאני רואה התרעות בצפון אני רצה לבדוק שההורים בסדר. המצב לא פשוט, אבל שנינו מאמינים שהסוף יהיה טוב לכולם, וגם בשבילנו".
אישתי היקרה, אני אוהב אותך
במהלך הטיסה הבהולה של בני הזוג מתאילנד לישראל, כתב אורי לאלינור מכתב. מתברר שזהו לא המכתב הראשון שלו: "ליום ההולדת ה־24 שלי אורי הכין ספר ובו 24 מכתבים שכתב לי", מסבירה אלינור. וזהו נוסח המכתב מהטיסה, שכותרתו "המכתב ה־25":
"אני יושב בכיסא שלי במטוס, את פה באמצע שיחה עם מישהו, אנחנו עומדים לנחות בארץ בעוד שלוש שעות בערך, וזאת הדרך שלנו לחופה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל בעוד כמה שעות נעמוד ביחד מתחת לחופה, הרב יגיד מילים, אני אשבור את הכוס וזהו… אנחנו נהיה בעל ואישה.
"אני יושב פה עם מחנק בגרון כשאני כותב לך… אני לא יודע אם זאת ההתרגשות מהערב או החשש מהיום שאחריו, אבל אני על הקצה פה. בדיוק עברת וליטפת לי את השיער, ונישקת אותי, אני לא יודע איך לא שמת לב לזה. אני לא חושב שאי פעם דמיינתי שנתחתן כל כך מהר, בטח לא חשבתי שאת היום שאחרי החתונה אני אעביר בשטחי כינוס. אמנם הנסיבות הן לא מה שחשבתי שיהיו, הרגע לא נראה כמו שדמיינתי שהוא ייראה, אבל חשוב לי שתדעי: מעולם לא הייתי בטוח בשום דבר בחיים שלי כמו שאני בטוח שאני רוצה להתחתן איתך. אני יודע שאנחנו מתחתנים דווקא היום מסיבות פרקטיות, שאם הנסיבות היו שונות, לא ככה היינו בוחרים לעשות את זה, אבל היום הוא לא רק פרקטי מבחינתי: את היום הזה אני אסיים כשאני נשוי לבחורה שאני אוהב יותר ממה שאני אוהב כל דבר אחר בעולם הזה. ואת אולי לא רואה את זה עליי כרגע, אבל אני לא יכול להיות יותר מאושר, ושום דבר לא נותן לי יותר מוטיבציה לחזור מאשר הידיעה שהאישה שאני אוהב מחכה לי בבית.
אנחנו עוד נעשה את זה כמו שצריך, תהיה הצעת נישואין מרגשת, עם הטבעת שרצית, תהיה חתונה, עם המון פרחים ושמלה לבנה מנצנצת, אבל עד אז, בפעם הראשונה רציתי להגיד לך: אשתי היקרה, אני אוהב אותך".
