כולנו מבינות שמעבר להיותם "חטופים", כל אחד ואחת מהאנשים שנמצאים עדיין בשבי הוא עולם שלם של תכונות, העדפות, אהבות ותחביבים. מיצב שהקימו בספרייה הלאומית בירושלים מנסה לחדד את התובנה הזאת. בפרויקט, "לכל חטוף יש סיפור משלו, לכל חטופה יש סיפור משלה", הוצבו בספרייה עשרות כיסאות ועליהם תמונות גדולות של החטופים. הכיסאות הוצבו שורות־שורות - חלקם כיסאות תינוק, כיסאות גן וכיסאות בית ספר. על כל כיסא מונח ספר שמנסה לייצג בצורה המדויקת ביותר את האישיות של האדם שבתמונה ואת הסיפור שלו. בתוך כל אחד מהספרים הוכן לכל אחד ואחת כרטיס קורא אישי, ובכל הכרטיסים אותו מועד החזרה: עכשיו.
את המיצב אצרה דורית גני (46), ספרנית ייעוץ והדרכה. הנהלת הספרייה הלאומית פנתה למטה החטופים וביקשה מידע מהמשפחות כדי להתאים את הספר לאדם. חלק מהמשפחות נענו לבקשה, וגני קראה על כל שאר החטופים כדי להתאים להם ספר. "הרגשתי שהבחירה לא יכולה להיות אקראית", היא אומרת. "היה לי חשוב לבחור ספר שמשקף את האדם ככל האפשר. כולנו נחשפים לפנים ולסיפורים, אבל רק כשהתחלתי לקרוא על כל אחד מהאנשים, הצלחתי לקלוט ולהפנים על איזו כמות מדובר ולהבין עד כמה כל אחד מהם הוא עולם ומלואו".
התערוכה הוקמה תוך כמה ימים, עם בחירות ראשוניות של ספרים, ומאז גני ממשיכה לדייק את הבחירות. "בהתחלה בחרתי ספרים שמתאימים מעצם המצב, כמו 'הלוואי שהיית כאן' (ג'ודי פיקו), 'חירות' (ג'ונתן פראנזן) ו'למה דברים רעים קורים לאנשים טובים' (חן מרקס). עם הזמן התחלתי למצוא ספרים ספציפיים יותר ומתאימים לאדם". למשל, הספר הראשון שבחרה גני לכיסא של חיים פרי (79), מקיבוץ ניר־עוז, היה ספר ילדים שהקריא לנכדתו. בהמשך, כשהבינה שמדובר במי שהקים גלריה לאמנות בקיבוץ, החליפה אותו בספר האמנות "החצר הקיבוצית" (מיכאל קובנר), שמציג ציורים של הנוף הקיבוצי.
לחלק מכיסאות הילדים בחרה גני ספרים מוכרים, מתוך מחשבה שסביר להניח שאלה ספרים שגם הילדים וגם מי שרואה את המיצב מכירים. "רציתי ללכת על המוכר אבל להכניס נגיעה ספציפית", היא אומרת. גם שמות הספרים שנבחרו מבטאים מסר: לתינוק כפיר ביבס, שנחטף מניר־עוז עם אמו שירי ואחיו אריאל בן הארבע, נבחר הספר "איה פלוטו" (לאה גולדברג).
הספר שנבחר לכיסאה של כרמל גת (39), מרפאה בעיסוק שנחטפה מקיבוץ בארי, הוא "חיים עם ספרים" של מיכל יפת. דודתה, סגלית סלמיניס מבית־חשמונאי, גם היא מרפאה בעיסוק, מספרת שכרמל קוראת כל הזמן. "היא אוהבת כל מה שקשור למילה הכתובה ולשפה העברית", היא אומרת. "היא שואלת גם ספרים בספרייה וגם ספרים דיגיטליים ואי־אפשר למצוא אותה בלי ספר ברקע. הטעם שלה מגוון מאוד. היא קוראת המון סוגי ספרים והשפה שלה עשירה. זה חלק מהותי מהחיים שלה. כל עניין השפה חשוב לה. היא למדה ערבית ובתקופה שבה באבא שלי ז"ל טיפל עובד זר, היא לקחה על עצמה ללמד אותו עברית כדי שיהיה לו קל יותר להשתלב בישראל".
לדרור קפלון (68), שנחטף מקיבוץ בארי, בחרו בני המשפחה את הספר "מאה שנים של בדידות" (גבריאל גארסיה מארקס). קפלון, מנהל קהילה בקיבוצים בפנסיה, נוהג לקרוא הכול מהכול ואוהב את גארסיה מארקס במיוחד. "אבא שלי נוהג להחליף ספרים בספרייה של הקיבוץ, וכשהוא היה נתקל בספר שאהב במיוחד, הוא גם היה קונה עותק לעצמו, לי ולאחיות שלי", מספר בנו נועם (38), מהנדס בחברת הייטק ממושב בארותיים. "הוא נהג לקרוא ספרים שאהב יותר מפעם אחת וקרא כמות עצומה של ספרים". בשנים האחרונות, לאחר שעבר פריצת דיסק, היה לו קשה לשבת והוא עבר לקרוא בעמידה מול השיש. לקראת יום הולדתו, ביולי, ביקש קפלון מילדיו את הספר "קורס בניסים" (ד"ר הלן שקמן וד"ר ויליאם ת'טפורד), והם לא הצליחו למצוא לו עותק. לאחר יצירת הקשר עם הספרייה הלאומית, נשלח אליהם הספר, והוא מחכה כעת לדרור שישוב מהשבי ויקרא בו.
לשגיא דקל חן (35) מניר־עוז, איש בעל ידי זהב שבנה צעצועים לילדיו, הונח על הכיסא הספר "אבא בונה עוגה" (ליעד שהם). לטל חיימי (41) מקיבוץ ניר־יצחק, שסיפרו עליו איזה איש משפחה מדהים הוא וכמה הוא מחובר לילדים שלו, נבחר ספר הילדים "הלו הלו אבא" (חנה הורן).
זיו וגלי ברמן, תאומים בני 26 שנחטפו מכפר־עזה, אוהבים לשחק יחד כדורגל ולצפות במשחקים. לשניהם נבחר הספר "אלופים" (מאת חנוך פיבן), שבו דמויות של 22 ספורטאים מהארץ ומהעולם.
על כיסאו של סשה (אלכסנדר) טרופנוב, מהנדס בן 27 בחברת אמזון, שחבריו לעבודה סיפרו כיצד בכל יום ב־15:00 היה קורא לכולם לעצור הכול ולבוא לשתות איתו קפה, הונח הספר "קפה הוא גם השקפת עולם" (מיכאל דק).
לאלכס לובנוב, בן 43 מאשקלון, מנהל הבר במסיבה ברעים שאוהב טיולי ג'יפים, נבחר ספר עם מסלולי 4X4 (יואב קווה).
"אנשים נעצרים ליד המיצב", מספרת גני. "הם ניגשים לדלפקים עם תגובות נרגשות. אני חושבת שדרך הספרים קל יותר להזדהות עם החטופים ועם בני המשפחה ואני מקווה שהאנשים יהיו מרוצים מהספר שבחרתי עבורם. אני רוצה לעשות איתם צדק בדרך הקטנה הזאת".
