מה שלומך בימים אלה?
"את מדברת איתי אחרי לילה קשוח מאוד שבו לא עצמתי עין, הלילה הכי קשה שהיה לי מאז 7 באוקטובר, אבל לא ניתן לשום דבר להפיל אותנו. ננוח היום, נצבור כוחות, ונמשיך במאבק. אנחנו לא מאבדים את התקווה, כי יש לנו מדינה שאנחנו חייבים להילחם עליה".
למה הלילה הזה מכל הלילות?
"החשיפה של אילנה, בת הזוג של מתן, אתמול בערב (מוצ"ש לפני כשבוע וחצי, ד"ח) בהפגנה בשער בגין, והתחושות הקשות שעליהן היא דיברה, הדירו שינה מעיניי. אני מכירה את התחושות שלה. מהרגע שהיא שוחררה מהשבי אנחנו לא נפרדות, אבל פתאום זה קיבל הנכחה מוחשית יותר. אילנה בחורה מופנמת מאוד, קשה לה לדבר בפומבי וקשה לי שהמדינה הביאה אותה למצב כזה שהיא צריכה לזעוק למען השבת בן הזוג שהיא כל כך אוהבת ולמען כל החטופים".
מתי נודע לך שמתן נחטף לעזה?
"ב־7 באוקטובר הייתי איתו על הקו מ־6:29 ועד שנותק הקשר ב־10:08. במשך עשרה ימים לא ידעו עליו דבר, לא מצאו את גופתו בקיבוץ או במחנה שורה. לאט־לאט חלחלה בי ההבנה שמתן כנראה חטוף, אבל רק אחרי עשרה ימים קיבלתי הודעה רשמית ממשרד הביטחון. אלה היו עשרת הימים הכי ארוכים והכי נוראיים בחיי".
"לפני שלושה חודשים אילנה נכנסה לדירה שלה בקריית־גת יחד עם חברי ניר־עוז ואני שכרתי דירה לידה, כדי שנהיה יחד, כי היא מחזיקה אותי ואני מחזיקה אותה"
ספרי על מתן.
"בני בכורי, קרן האור שלי ושל אחיותיו, נטלי ושני, עמוד התווך של הבית, שמגיל צעיר הראה בגרות שלא אופיינית לילדים בני גילו. התגרשתי מאביו כשהוא היה בבית ספר יסודי ומאז הוא לקח על עצמו את תפקיד האבא לאחיותיו הקטנות בהיבט של הקניית ערכים וחינוך ובהמשך גם בהיבט הכלכלי. הוא עבד בחווה לגידול קנביס בקיבוץ ניר־עוז, שם הכיר את אילנה. היא עסקה בפיתוח זנים חדשים של קנביס והוא ניהל בחממות. העבודה הזו התאימה להם כמו כפפה ליד, הם אהבו להיות חלק מקהילת ניר־עוז ואהבו לעבוד יחד".
האם אביו של מתן שותף למאבק?
"הוא פועל על פי השקפת עולמו. איני שופטת ומכבדת כל דרך באשר היא".
איך הרגשת כשהתבשרת על קבלת פרס "אמת לכוח" על פעילותך מטעם הקרן החדשה לישראל?
"תראי, היה מביך מאוד לקבל פרס עבור פעילות ציבורית שנכפתה עליי בעל כורחי, ועם זאת זה גם מרגש. אין ספק שקבלת הפרס היא גושפנקה לכך שמעריכים את המאבק שלי ואני מקווה שזה ייתן כוח לנשים אחרות להילחם על מה שחשוב להן".
גם לך לקח למעלה מחודשיים להצטרף למטה החטופים. מה הוציא אותך מהבית?
"בחודשיים הראשונים הייתי סגורה בבית, רציתי לתת למקבלי ההחלטות לפעול ולא להפעיל עליהם לחץ. אמרתי לעצמי 'הם יודעי דבר, חלקם היו רמטכ"לים' וחשבתי שאם רק אשב בשקט ולא אפריע, זה יעזור. אני כועסת על עצמי שבזבזתי זמן ולא השמעתי את קולי קודם, יכול להיות שמתן כבר היה בבית. פספסנו הזדמנויות בגלל פוליטיקה קטנה, דילים וקומבינות. עצוב לדעת שאלה נבחרי הציבור שהצבענו להם, הם בוחרים להתעסק עם חוק ההשתמטות וחוק הג'ובים ברבנות, בזמן שיש לנו חטופים שמוחזקים במנהרות חמאס".
אלה נבחרי הציבור שגם את הצבעת להם.
"נכון, מאז ומתמיד הצבעתי לבנימין נתניהו והאמנתי בו, אבל החודשים האחרונים הוכיחו לי שטעיתי, כשהבנתי שהשיקולים שמובאים בחשבון הם אך ורק שיקולים פוליטיים. תמכתי בו, סמכתי עליו והתאכזבתי".
"התגרשתי מאביו של מתן בגיל צעיר והוא לקח על עצמו את תפקיד האבא לאחיותיו, בהיבט של הקניית ערכים וגם בהיבט הכלכלי"
עד כדי כך שבמהלך פעילותך חברת גם למטה המחאה נגד המהפכה המשפטית.
"אני אשת ימין כל חיי, אבל גיליתי שהאנשים הכמעט יחידים שמזדהים איתי ושמגישים לי עזרה אמיתית, זה הם. בלילה הראשון שבו הגעתי למטה החלטתי להישאר לישון בבגין על הכביש, היה אז עדיין חורף ואנשי 'אחים לנשק' הביאו לי אוהל, כריות ושמיכות, דאגו לצרכים שלי ושל הבנות ומאז הם עומדים איתי בכל קריאה שלי להחזרת מתן ושאר החטופים".
איך מתייחסים לשינוי הזה בסביבתך הקרובה?
"רובם עדיין תומכים בנתניהו וחושבים שהוא מנהיג דגול, אבל הרבה מהם תומכים בי במחשכים. בצורה גלויה אומרים לי שההפגנות שלי מחזקות את החמאס, אבל פנים מול פנים התמיכה בי גורפת. אנשים מפחדים לומר שהם שינו את דעתם, בעיקר בעיר כמו אופקים, שמזוהה עם הימין".
ובכל זאת נפגעת לא פעם מאלימות על ידי תומכי ימין וגם על ידי המשטרה עצמה.
"ראש הממשלה התיר את דמי בכך שהוא השווה את המחאה שלי למחאות תומכי החמאס בחו"ל. כל השופרות שלו מדברים עלינו, משפחות החטופים, במילים מבזות, מזלזלות ולא מכבדות, אבל מדובר בקומץ לא מייצג שמרשה לעצמו לתקוף אותי בלי להכיר אותי.
"בשבוע שעבר הגיע מצביע ליכוד להפגנה בבגין וביקש לדבר איתי בארבע עיניים. הוא הטיח בי את הביקורת שלו ואמר 'זה שאת תוקפת את ראש הממשלה, זה לא בסדר. את עלולה להזיק למתן, את משרתת את החמאס, המחיר של מתן יעלה' וכל האמירות ש'מכונת הרעל' מתדרכת נגדנו. אחרי שהסברתי לו מה מניע אותי ועל מה מתבססת הביקורת שלי כלפי ראש הממשלה, הוא נתן לי חיבוק ואמר 'אני לא יכול להתווכח עם איך שאת מרגישה'. ההנהגה מרוצה מהפילוג הזה, אבל אני לא אתן לממשלה להיכנס ביני ובינו, אגיע לכל מקום ואסביר את המניעים שלי".
אם מתן היה רואה אותך היום, מה הוא היה אומר?
"תראי, מתן הוא מופנם מטבעו, לא פעיל ברשתות החברתיות ויש לו חוג חברים מאוד מצומצם, אז אני מניחה שזה היה מביך אותו כמו שזה מביך אותי, אבל אין לי ספק שהוא היה מתמלא גאווה.
"כשאת רואה היום את עינב חדת הלשון, הלוחמת והדעתנית, זו עינב שהילדים שלי נחשפים אליה לראשונה, זה צד שהם לא הכירו בי, גם אני כמעט הפתעתי את עצמי".
"בלילה הראשון שבו הגעתי למטה החלטתי להישאר לישון בבגין על הכביש, היה אז עדיין חורף ואנשי 'אחים לנשק' הביאו לי אוהל, כריות ושמיכות, דאגו לצרכים שלי ושל הבנות ומאז הם עומדים איתי"
איפה את גרה בימים אלה?
"הייתי במטה עד חודש ינואר וכשאילנה שוחררה מהשבי גרתי איתה בדירה זמנית בתל־אביב. לפני שלושה חודשים היא נכנסה לדירה שלה בקריית־גת יחד עם חברי ניר־עוז ואני שכרתי דירה לידה, כדי שנהיה יחד, כי היא מחזיקה אותי ואני מחזיקה אותה".
מה עשית לפרנסתך לפני האסון?
"עד לפני כמה שנים עבדתי כרכזת השכלה גבוהה במחלקת החינוך בעיריית אופקים ואז התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ועזבתי את העבודה. הלימודים גזלו ממני יותר מדי זמן על חשבון הילדים. כיום המדינה דואגת למעטפת כלכלית ואזרחית למעגל הראשון של משפחת החטוף".
אחרי שהכול ייגמר ומתן ישתחרר, תרצי להמשיך בפעילות ציבורית?
"כמעט כל יום מבקשים ממני לחשוב על זה, אבל כל עוד מתן בשבי זה חלום רחוק וקשה לי לחשוב עליו. אבל אני כן רואה את עצמי עוסקת בפעילות ציבורית כשהחטופים יחזרו ונתחיל את תהליך הריפוי וההחלמה שלנו".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"תהיי את, כי רק האותנטיות שיוצאת מעומק הלב תופסת את הקשב".
מה העצה הכי גרועה שקיבלת?
"בתחילת המאבק אמרו לי 'שבי בשקט, אל תעשי רעש, זה יזיק למתן'".
