ארבע שנים חלפו מאז התהפכו חייו של לירון לבו. זה קרה זמן לא רב לאחר ששב לארץ, אחרי שנתיים בלוס־אנג'לס ולאחר שהסתיימה הזוגיות שלו עם חברתו האוסטרלית. לבו צעד ברחוב בתל־אביב ופתאום חש כאב באזור בית החזה והתקשה לנשום. הרופא שבדק אותו הזעיק אמבולנס, ובאיכילוב זיהו בועת אוויר בריאה, עניין לא נעים ואף מסוכן.
ימים אחדים אחר כך, כשכבר שוחרר לביתו עם הנחיה להיות במעקב, התקשר אליו הפרמדיק שהיה באמבולנס: "אני חייב לומר לך משהו", אמר האיש, "ראיתי לא מעט אנשים במצב שלך, אני מבקש ממך, תעצור". "לא בדיוק הבנתי, ועניתי לו 'מה?'", משחזר לבו, והאיש אמר: "אל תגיד מה, הבנת אותי".
ובאמת הבנת?
"לגמרי. אני מדבר על זה ומתרגש. מישהו מבוגר ממני, שהמקצוע שלי לא מעניין אותו, התקשר אליי כי הוא ראה משהו והיה אכפת לו. האירוע הזה נתן לי בעיטה לחזור לתמרת, למקום שבו גדלתי בעמק יזרעאל, ולהתכנס בעצמי. אמרתי לעצמי, 'סטופ. קח את ההמלצה שלו בשתי ידיים, ותעצור את הרכבת'.
"בדיוק הייתי באמצע כתיבה של סרט מצויר לילדים, התחלתי לעבוד על סדרה בנושא סיירת מטכ״ל ואסון צאלים ב׳, שם נהרגו חברים שלי, והתחלתי גם לכתוב תסריט לסרט קצר. עצרתי את הכל, שאלתי את עצמי מה אני רוצה, ועניתי לעצמי - 'להקים משפחה'".
עוד על הנושא בערוץ לאשה
ומה קרה מאז?
"הפוגה והתכנסות. הייתי עם המשפחה, היה זמן לאחים ולהורים, ולטיולים בטבע, והייתה כתיבה. עכשיו אני קצת חוזר לעניינים. כתיבה היא תחום חדש בשבילי, אני בחיתולים. אני מקווה שאני לקראת בימוי של סרט קצר, תסריט לסרט קצר יוצא להפקה בפברואר, עבדתי עם מאייר מארצות־הברית על הסרט המצויר, אני עובד על תסריט על וולטר בנג׳מין, פילוסוף יהודי שכן או לא התאבד בסוף מלחמת העולם השנייה. זו הרבה התעסקות, אין לי רגע דל".
3 צפייה בגלריה
לירון לבו ונטלי פורטמן בטקס האוסקר. "למזלי היה לי רומן עם מישהי מדהימה"
(צילום: Gettyimages/Frazer Harison)
חוסך כל החיים
לבו נולד בהוד־השרון, גדל בחיפה, באתונה ובתמרת. בחודש הבא יציין 51. את השירות הצבאי התחיל בסיירת מטכ"ל ואחרי כשנה המשיך לצנחנים. בגיל 25, כדוגמן צעיר, התקבל לסדרות ״חלומות נעורים״ ו״זבנג״. שנתיים אחר כך כבר לוהק להפקות בינלאומיות (״נקמה יהודית״, ״קוד מגה״), ובהמשך שיחק וכיכב ביותר מ־40 סרטים וסדרות, ובהם ״מינכן״ של שפילברג ו״כיפור״ של עמוס גיתאי (וכך הפך לאחד מכוכבי סרטיו הקבועים), היה מועמד לפרס אופיר על תפקידו ב״זרים״, וכיכב בסדרות ״אהבה מעבר לפינה״, ״קטמנדו״, ״כנפיים״, להתחיל מחדש״, ״פרשת השבוע״, ״האי״, ״רביעיית רן״, ״תנוחי״ ועוד.
גם בתחום הרומנטי הוא רץ מהר. בגיל 27 נישא לשחקנית ליאת גליק. השניים התגרשו כעבור כשלוש שנים.
ההספק שלך מרשים.
״אני שחקן, אני אוהב לשחק, עזבו אותי מכל השאר. הגישה שלי הייתה שאהפוך את העולם כדי לשחק טוב ולהוציא הכי טוב מהעבודה, אבל החיים האישיים שלי לא צריכים לעניין אתכם ולהפריע למסלול".
אף אחד לא לקח אותי לתפקיד ראשי בסרט בגלל נטלי פורטמן. אם כבר, במאים ישראלים ניסו להתקרב אליי כדי להגיע אליה"
הם עניינו את כולם, כשיצאת עם נטלי פורטמן.
"לא נולדתי אתמול, אני מכיר את המערכת. למזלי היה לי רומן עם מישהי מדהימה, שהייתה איתי נהדרת והיינו בקשר גם שש שנים אחר כך. אירחתי אותה אצלי בבית, עד שזה התפייד לו בסוף. הייתי ליד נטלי, ראיתי איך מתנהלים בהוליווד, אבל ברור שאף אחד לא לקח אותי לתפקיד ראשי בסרט בגללה. אם כבר, במאים ישראלים ניסו להתקרב אליי כדי להגיע אליה. הכל מובן ואני מפרגן וגם היא מאוד מפרגנת לישראלים ואוהבת את הארץ. היא ביימה פה וחיה תקופה מסוימת בארץ".
למרות נימת הדברים הצנועה, לבו דווקא רשם כמה הצלחות בפרק ההוליוודי שלו, בשנים 2016-2018, ועשה כמה תפקידים מעניינים, ובהם ״ספטמבר של שיראז״ עם אדריאן ברודי וסלמה הייק. "הייתה לי סוכנות", הוא מספר, "ושאלו 'למה אתה לא נשאר', אבל אני ישראלי בהוויה שלי ואוהב את הארץ הזו.
"תמרת זה בית. השדות והריחות של העמק הכי נוגעים ללבי. גם כשגרתי בתל־אביב ניסיתי לצאת מהעיר ולנשום אוויר הרים, רק שכל הזמן אמרו לי שזה לא יסתדר עם המקצוע. אז הנה, זה מסתדר מצוין. יש לי חצר שהיא כמו שמורת טבע. הייתה תקופה שגידלתי פה עגבניות, מלפפונים וחסה".
לשחקנים הייתה תקופה קשה מאוד מבחינה כלכלית בקורונה.
"כל החיים אני חי בצניעות. את מה שיש לי אני חוסך וחסכתי. זה עזר בקורונה, כי התיישבתי לכתוב ולא הייתי צריך תירוצים להסתגר".
הכי רחוק מהוליווד
בשנה האחרונה עבד במשך זמן מה במוסד גילעם לעבריינים צעירים, שם פגש בבני נוער קשוחים, בנים בלבד, בגילאי 12־20, שהגיעו לשם בצו בית משפט במקום לכלא, כדי להשתקם.
איך הגעת לזה?
״אבא שלי מתנדב במקומות רבים, ופעמים רבות ביקש שאצטרף אליו. גילעם מוקף בחומות בטון, סגור מכל הכיוונים. יש שם רק בנים, שביצעו עבירות שקראת עליהם בעיתון. זה נוער שקיבל על עצמו, תיאורטית, לקבל טיפולים, והמדריכים עוברים הכשרה מטורפת. היה לי חניך אישי, נוסעים איתו לבית המשפט, פוגשים את ההורים שלו. זו עבודה משמעותית. עושים המון בשבילם, ואין לדעת מה יצליח".
ועזבת?
"זה היה משהו ששאב אותי לגמרי, מקום קצה, תובעני. הנוער שם עובד קשה בטיפול ומשלים בגרויות. זה כבר לא היה לכמה ימים בשבוע, זה לקח לי את כל החיים. 3-4 מדריכים על 10 נערים, צריך לתת מאה אחוז כל הזמן, ואין רגע שאפשר לצאת רגע ולחזור. שנייה אחת שלא תשים לב, ומישהו יכול לפתוח לאחר את הראש".
זיהו אותך שם?
"כן, ושאלו מה אתה עושה פה בכלל, למה באת אלינו ומה אתה מחפש פה? עניתי שחשבתי שאצליח לעזור קצת. רציתי לשפר, לתקן ולעשות משהו טוב למען החברה".
אולי תכתוב על זה פעם.
"אולי, צריך לעבור זמן כדי שאעבד את החוויה. זה המקום הכי רחוק מהוליווד. אין רגע דל, הזמן במציאות קשה".
אתה רואה סדרות כמו ״פאודה״ ו״טהרן״. אתה רוצה להיות חלק מהצלחות בינלאומיות כאלה?
"בטח שכן. הסדרות היום הן כמו קולנוע. אני מתגעגע לעשייה ולעבודה. בתפקידים ראשיים הרגשתי שאני סוחב את הסרט על הכתפיים, זו אחריות כיפית ואני אוהב אותה".
לבו גר אמנם ביישוב ירוק בצפון, אבל חוזר לעניינים בהדרגה. לאחרונה כיכב בסרט הקולנוע ״כל מה שאני יכולה״ עם מוני מושונוב ואניה בוקשטיין, של הבמאית שירי נבו פרידנטל ובהפקת מרק רוזנבאום. בימים אלה הוא מצטלם לסדרת טלוויזיה של יובל שפרמן.
בשנה האחרונה המציא את עצמו מחדש, כאמן. התערוכה הראשונה שלו עלתה לפני כחודשיים ביוזמת ברק נחמני, הבעלים של RE-ZORT, גלריה עוצרת נשימה הממוקמת במתחם התחנה בתל־אביב ומציגה אמנות מרחבי העולם. ״ברק הציע לי להציג אצלו, וכל העבודות נמכרו למעט אחת, שעדיין נמצאת בגלריה. אני מודה לברק על שנתן לי את ההזדמנות הראשונה״.
בתחילת דצמבר הציג לבו ב־SIDE BY SIDE, פרויקט של האוצרת קרן ברגיל בתוך יריד האמנות ABOUT US של קרין לאופר דיין. הציורים שלו, ראשים צבעוניים מסוחררים על קנווס המודבק על פלטת עץ, הם לא פחות ממרהיבים. הם מתארים את החודשים האחרונים, שבהם סבל מכאבי ראש חזקים, התעורר בלילות בייסורים, וגם אחרי בדיקת אמ.אר.איי לא נמצא מקור הבעיה.
בסופו של דבר קיבל טיפול בדלקות פרקים, וזה עזר. ״במקום להשתגע מכאבי הראש, התחלתי לצייר עם חתיכת פחם. כשהרגשתי טוב יותר, הוספתי צבע, ופתאום נהייתה אצלי התלהבות מהעבודות".
"היא מתוקה, והיא צעירה ממני ב־13 שנה. היא יודעת עליי את מה שיודעים מהסרטים. זו התחלה חדשה יחסית ואנחנו עם הפנים קדימה"
מה עם אהבה?
"אני בזוגיות עם תל־אביבית שגדלה בקיבוץ בצפון, זו תערובת שמוכרת לי. היא מתוקה, והיא צעירה ממני ב־13 שנה. היא יודעת עליי את מה שיודעים מהסרטים. זו התחלה חדשה יחסית ואנחנו עם הפנים קדימה.
"אני בשל לזוגיות יותר משהייתי. משהו השתנה ביכולת ההכלה שלי ויש לי פחות ציפיות שיכילו אותי"
"אני בשל לזוגיות יותר משהייתי. משהו השתנה ביכולת ההכלה שלי ויש לי פחות ציפיות שיכילו אותי. "כשהתחתנתי עם ליאת גליק, הייתה לנו מערכת זוגית די מופרעת, כמעט בכל מובן, וסגנון כזה כבר לא מתאים לי. התחתנו צעירים, התגרשנו בגיל 30, לפני 20 שנה. וכן, אם היו לנו ילדים, אני מאמין שהייתי מצליח להיות הורה טוב".
אתה מצטער שלא עשית ילדיֿם?
"כן, ומי שלא מצטער על דבר בחייו הוא אידיוט. אני בקשר עם החבר׳ה ממטכ״ל ומהצנחנים, ותכף הילדים שלהם משתחררים מהצבא. יש לי גם אחיינים מדהימים. אני כעת בתפקיד הכי קל, להיות דוד, ויש לי את הניסיון בטיפול".
מאיפה הניסיון?
"אחי אור נולד באתונה כשהייתי בן שבע. עזרתי לאמא, עשיתי הכל. כשאני לוקח את אחד האחיינים ובשנייה מחליף לו חיתול, כולם מסתכלים ומבינים שאני החלפתי להם".
