סיפורו של יובל אלפרט, בן 49, מנכ"ל עמותת "גרעין חברתי יפו" ויועץ למגישי "קול קורא" לתמיכה ממשלתית, נשוי ואב לשבעה, מתגורר ביישוב עלי־זהב:
"סבא שלי, הרב שמעון לייב אלפרט, גידל שמונה ילדים וחי בירושלים בפשטות ובעוני גדול. כמה עניים הם היו? הממתקים שלהם היו פיסות קרח שנפלו מגוש הקרח שהיה מקרר את האוכל. למרות העוני, סבא אסף פרוטה לפרוטה בצנצנת כדי לקנות תפילין לנכדים שלו, לרגל בר המצווה.
שנה לפני בר המצווה שלי, סבתא שרה נפטרה ומצבו של סבא שמעון החל להידרדר, בגלל סוכרת. ידעתי שסבא נותן לכל הנכדים תפילין זהות מאותו סופר סת"ם, בתוך תיק תפילין זהה, ובאמת, חודש לפני בר המצווה שלי, סבא העניק לי תפילין וסידור הגר"א (הגאון מווילנה), שבו כתב הקדשה בכתב יד. התלהבתי מאוד, והלכתי עם אבי לכותל, להניח תפילין בפעם הראשונה. זמן קצר לפני בר המצווה, סבא נפטר. בני המשפחה הגיעו לחגיגה אבלים ולא מגולחים.
אחרי מסלול עתודה בלימודי כימיה באוניברסיטה התגייסתי לצה"ל בגיל 22 והגעתי לחיל השריון. התקופה הראשונה בצבא הייתה אינטנסיבית והיו לי הרבה נסיעות ארוכות לבסיסים רחוקים בנגב. באחת הנסיעות דרומה נרדמתי. כשהתעוררתי, ירדתי במהירות מהאוטובוס, והתפילין נשארו בתא שמעל ראשי הנוסעים. עד שנזכרתי, הנהג כבר נסע. ניסיתי לשאול אנשים, ואף אחד לא ידע לומר לי איך אפשר לפנות לנהג. לא היו אז טלפונים ניידים ולא היה אינטרנט. פניתי למחלקת אבדות ומציאות של אגד, אבל התפילין לא הגיעו לשם בכלל. הייתי יחסית רגוע, כי השם שלי היה רקום על התפילין, אז קיוויתי שינסו למצוא אותי. בפועל, זה לא קרה.
"נרדמתי באוטובוס, כשהתעוררתי ירדתי במהירות והתפילין נשארו בתא שמעל ראשי הנוסעים. פניתי למחלקת אבדות ומציאות, אבל זה לא היה שם"
השנים חלפו, השתחררתי מהצבא והמשכתי בחיי. כמובן, קניתי תפילין אחרות, כי צריך להניח כל יום, ולמדתי לקח: כתבתי בהן את מספר הטלפון שלי. תקופה ארוכה חשבתי על סבא שמעון כל יום כשהנחתי תפילין והיה לי ממש עצוב, כי זו הייתה מזכרת משמעותית יחידה ממנו.
3 צפייה בגלריה
"הוא התעקש ואמר: "כתוב עליהן השם שלך". עם גבריאל סימן-טוב, שמצא את התפילין
(צילום: אלבום פרטי)
בתחילת נובמבר האחרון, 27 שנים אחרי אותה נסיעה באוטובוס, צלצל אליי נהג אגד בתל־אביב בשם גבריאל סימן־טוב ושאל אם איבדתי תפילין. אמרתי לו שלא, אבל הוא התעקש ואמר: 'כתוב עליהן השם שלך, יובל אלפרט'. אמרתי לו: 'אני יודע שיש עוד לפחות יובל אלפרט אחד נוסף בארץ', כי קרה פעם שהלכתי לרופאת שיניים והיא כמעט התחילה לטפל בי לפי הצילום של יובל אלפרט אחר. אמרתי: 'כן איבדתי תפילין, אבל לפני 27 שנה, ואין שום סיכוי שאלה התפילין שאיבדתי'. הוא שאל אותי: 'אז מה לעשות עם התפילין האלה?'. עניתי שאני לא רוצה לקחת תפילין שאינן שלי ושהוא יכול למסור אותן לתרומה. גבריאל התעקש: 'לפחות אשלח לך תמונה', והסכמתי. כשראיתי את התמונה, הזיכרונות התחילו לעלות, אבל עדיין לא הייתי בטוח ב־100%. שלחתי לאבא שלי את התמונה, והוא מיד כתב לי: 'אלה התפילין שאבא שלי נתן לך!'.
הזדרזתי להתקשר לגבריאל, אמרתי לו בהתרגשות שככל הנראה אלה התפילין שאיבדתי, ושאלתי איפה בדיוק מצא אותן. הוא סיפר שנתנו לו אוטובוס ישן ליומיים, כתחליף לאוטובוס אחר, ובתא החפצים של הנהגים הוא מצא את התפילין, בפינה, והחליט לחפש של מי הן.
קבעתי עם גבריאל באמצע הדרך בינינו, בראש־העין. קיבלתי מידיו את התפילין והודיתי לו מאוד. הוא סיפר לי שהיו לו כמה וכמה אירועים של השבת אבֵדה, אבל הסיפור הזה שובר את כל השיאים שלו מבחינת פער הזמן בין האבדה למציאה.
רציתי להניח מיד את התפילין שקיבלתי מסבא, אבל החלטתי קודם כול לתת אותן למומחה, שיבדוק אותן. המומחה פתח את התפילין, בדק ואמר שהקלפים מושלמים ומהודרים, אבל הבתים עצמם התנפחו. לפי ההלכה למשה מסיני, הבית צריך להיות ריבוע מושלם. המומחה עשה לתפילין טיפול שעלה כמה מאות שקלים, כדי להחזיר אותן לקדמותן. מאז אני מניח את התפילין האלה כל בוקר, עם חיוך ותחושה של חיבור חזרה לסבא שמעון.
"נתתי את התפילין למומחה שיבדוק אותן. הוא אמר שהקלפים מושלמים, אבל הבתים התנפחו, ועשה טיפול כדי להחזיר אותן לקדמותן"
אחרי שפרסמתי פוסט בפייסבוק עם סיפור ותמונת התפילין, בן דודי אלון כתב לי שאלה בוודאות התפילין מסבא, כי הן זהות לחלוטין לתפילין שהוא קיבל מסבא באותה שנה".
שורה תחתונה: "לפעמים כל אחד חי את החיים שלו ולא שם לב למצוות מימין ומשמאל, שדורשות טיפה ערנות. מאמץ קטן מבחינתך יכול לשמח אדם אחר באופן שלא ייאמן. זה היה לימוד גדול בשבילי, להיות ערני יותר לסביבה ולהתאמץ למען האחר. תודה לסבא בשמיים ותודה לגבריאל".
