כשבר רפאלי התקשרה וביקשה להגיע לסטודיו שלה כדי לראות את הבגדים שהיא מעצבת, אל ששון הבינה שהיא כנראה עושה משהו נכון. אחרי רפאלי הגיעו ניבר מדר ואחרות, אבל הטלפון מרפאלי היה מסעיר במיוחד. "אני כל כך מתרגשת למכור בישראל", היא מודה, "בר ראתה את הבגדים באינסטגרם וקנתה חליפה שלי. לא האמנתי שזה קורה לי. אבא שלי צחק, אבל אני נורא מתלהבת. היא מגיבה ומחמיאה לתמונות שאני מעלה באינסטגרם. אני מקווה לפגוש אותה שוב, כי הכל נראה עליה הכי מושלם ומלא סטייל".
קיץ 2021 הולך להיות נקודת ציון בקריירה שלה. היא כבר עשתה את זה פעם אחת בניו־יורק לפני שבע שנים, עם קולקציה משלה שנמכרה לעשרות חנויות ובתי כלבו נחשבים (ביניהם ברגדורף גודמן, ניימן מרקוס, סאקס פיפת׳ אווניו) ברחבי ארצות־הברית, אבל כעבור זמן מה סגרה את החברה, ועוד נגיע לזה בהמשך.
מות האח: "היינו כמו תאומים"
היא נולדה בניו־יורק לפני 33 שנה, בתם של מוריס ששון, מייסד אימפריית Sasson Jeans העולמית, ונילי דרוקר ז"ל, מלכת היופי לשנת 1986. סיפור האהבה של הוריה, למי שלא זוכר, התחיל בסט צילומים למותג האופנה של ששון באיטליה. נילי דגמנה, מוריס התאהב. בתוך שלושה חודשים היא כבר הייתה בהיריון עם בתה הבכורה, אל. השניים נישאו וטסו יחד לניו־יורק, שם ניהל ששון את עסקיו ושם נולדו שני אחיה של אל, מור ז"ל שמצא את מותו בגיל 18, וגל (25). בשנת 1995 חזרה המשפחה לישראל, לשכונת נווה אביבים בצפון תל־אביב. אל למדה בבית הספר "ניצנים", עשתה תיכון ב"אליאנס", סיימה ב"אנקורי", ובגיל 19 החלה ללמוד ב"שנקר".
המשפחה עברה טלטלה בדצמבר 2007, כשאחיה מור, שהיה גולש גלים, הגיע מהוואי לחגוג את יום הולדתו ה־18 בישראל ומסיבה לא ברורה נפל מהחלון.
"כשאחי נפטר אבא נהיה דתי והתחיל לשמור שבת לאיזו תקופה. הוא גם חזר סופית לארץ, אמר ששום דבר לא שווה את המרחק מהמשפחה. אבל בעצם כבר לא הייתה לנו ממש משפחה"
זו הייתה תאונה?
"כן. אחי לא התאבד, בניגוד למה שאנשים חושבים. זו הייתה תאונה טרגית. הוא הגיע לארץ חולה, עם חום גבוה, ופתאום השתגע. היה איזה אירוע, אף אחד לא היה בבית חוץ מהמנקה, והוא נפל מהחלון. פשוט התהפך".
מה קרה לאחר מותו?
"המשפחה התחילה להתפרק. עד אז הייתה לנו ילדות שמחה, היינו נוסעים כל שנה בקיץ להוואי, בחורף לסקי, משפחה מאוחדת עם ארוחות שישי שאבא הקפיד עליהן. כשאחי נפטר אבא נהיה דתי והתחיל לשמור שבת לאיזו תקופה. הוא גם חזר סופית לארץ, הפסיק לטוס להונג־קונג והתחיל לעסוק בנדל"ן, אמר ששום דבר לא שווה את המרחק מהמשפחה. אבל בעצם כבר לא הייתה לנו ממש משפחה".
8 צפייה בגלריה
האם נילי דרוקר עם אל (מימין) ומור. "המוות שלו הגיע כל כך משום מקום"
(צילום: אלבום פרטי)
אמא שלך לא התאוששה.
"אמא הייתה בוכה ובוכה. כשהייתה נורא בדאון אמרה, 'אני רק רוצה להיות עם מור'. הוא היה הבייבי שלה. היא ממש אהבה אותו וקראה לו דובי לב זהב. הייתי אומרת לה, 'אבל יש לך אותנו'".
איך מותו השפיע עלייך?
"היינו כמו תאומים. הוא היה צעיר ממני בשנה וחצי, עשינו הכל ביחד. הוא היה הילד הכי מדהים בעולם. אני עדיין לא מעכלת שהוא לא איתנו. עברו 14 שנה, וזה מרגיש כאילו זה היה אתמול. גם כשאבא ואני מדברים עליו, זה כאילו הוא פה. המוות שלו הגיע כל כך משום מקום, שזה כאילו היה חלום רע. עד שהוא עבר להוואי (לחיות אצל משפחתו של חבר בגיל 16, אמ"ר) היינו צמודים. אפילו לא הספקתי לראות אותו לפני שהוא מת. כשאני רואה אחים של אחרים, זה עושה לי רע. חברה ואחותה פעם רבו נורא לידי. התחלתי לבכות וצעקתי עליהן שלפחות יש להן אחת את השנייה".
ההצלחה בניו־יורק: "הדברים באו יותר מדי בקלות"
שנה לאחר מותו של מור חזרה ללימודים בשנקר, שהופסקו בעקבות הטרגדיה, ובתום שלוש שנות לימוד, כשנדרשה שוב לעשות את שנה ג' בגלל ציונים נמוכים, החליטה לעזוב הכל ולנסוע לניו־יורק. בגיל 22, עם הרבה חלומות ואמביציה במזוודה, הגיעה למנהטן והתחילה לעבוד בין היתר כמתמחה אצל המעצב הישראלי יגאל עזרואל (שאף הייתה בת זוגו וארוסתו לתקופה קצרה), ב"אליס אנד אוליביה" ואצל רוני קובו, מעצבת אופנה ובתו של טייקון הנדל"ן בבו קובו. משם עברה לעבוד כמתמחה במחלקת הייצור של "דרק לם", ושם, לדבריה, למדה את כל מה שהיא יודעת.
בשנת 2014 נישאה לגבר ישראלי שהכירה בניו־יורק והתגרשה ממנו כעבור שנתיים. במקביל עסקה בקידום המותג שלה. "נסעתי להונג־קונג יחד עם אבא כדי לייצר את הקולקציה הראשונה שלי, שמלות ערב שנתפרו במפעל שמייצר למעצבים כמו אלי טהרי", היא נזכרת. "עשיתי את כל הקולקציה בחודש, הגענו עם השמלות לשואו־רום 7 בניו־יורק של מנדי אריקסון, שמייצג גם את אלון ליבנה. היא המליצה לי לדלג על עונה. הקשבתי לה. עיצבתי את אביב־קיץ 2015 ועם הקולקציה הזאת הגענו לאנדרו רוזן, משקיע שהיה אמור להשקיע בעסקים של אבא שלי, אבל בסוף השקיע בקלווין קליין והפך אותו למי שהוא היום. רוזן יעץ להתחיל בפריט אחד - שמלות. לא הקשבתי לו. טעיתי. גם אבא שלי אמר שזו טעות, אבל זרם איתי".
ואבא צדק. אחרי שנתיים סגרת את העסק.
"בגדול, הייתי צעירה מדי, והדברים הגיעו לי יותר מדי בקלות. הייתי צריכה זמן להבשיל. לא היה לי שום ידע בעסקים. החברה הפסידה למרות שמכרתי בהרבה מאוד חנויות בארצות־הברית. איבדתי את עצמי לגמרי. הודעתי לכל החנויות שאני לוקחת ברייק לחשוב מחדש".
סגרת דלת להזדמנות אדירה.
"אם הייתי אז יודעת את מה שאני יודעת היום, זה יכול היה להיות נפלא. אין מה לעשות, עם הזמן מתבגרים ויש תובנות".
האם שהתאבדה: "היה ברור שזה יקרה"
המוות הטרגי של אמה, ששמה קץ לחייה באפריל 2017, החזיר את אל לארץ באופן סופי. היא מדברת על מות אמה בהשלמה ובכאב, וכבר אין בה כעס על כך שבחרה לסיים את חייה בגיל 49. "אתמול בלילה חלמתי על אמא, שפתאום היא חזרה, שהיא איתנו ומבלה עם הנכדים", אומרת אל בחיוך עצוב, "מתוך שינה חשבתי, איזה כיף, לפחות היא לא תהיה עצובה עכשיו כי יש לה את הנכדים שלה".
איך נודע לך על מה שקרה?
"חייתי אז בלוס־אנג'לס. זה היה בוקר, בדיוק התעוררתי, וראיתי המון שיחות מגל, אחי הצעיר. הוא אמר שאמא מחוסרת הכרה בבית חולים. לא ידענו אם היא תתעורר. למחרת כבר הייתי בארץ. כמה ימים אחר כך החליטו לנתק אותה ממכונת ההנשמה בגלל הנסיבות הרפואיות. תרמנו את כל האיברים שלה".
"כולם חושבים שהדיכאון של אמא הגיע אחרי שאחי נפטר, אבל לפחות לדעתי, הדיכאון היה שם מאז ומתמיד והרים ראש אחרי הלידות שלנו"
מה ידעת על נסיבות מותה?
"אמא ניסתה כבר קודם לשים קץ לחייה ולא הצליחה. זה היה ברור שזה יקרה, ובכל זאת זה היה שוק. כולם חושבים שהדיכאון של אמא הגיע אחרי שאחי נפטר, אבל לפחות לדעתי, הדיכאון היה שם מאז ומתמיד והרים ראש אחרי הלידות שלנו. הבעיה הייתה שכשאמא התחילה להרגיש יותר טוב, היא הייתה מפסיקה לקחת את הכדורים בלי ייעוץ רפואי וזה עשה לה רכבת הרים שכנראה היא לא הצליחה לצאת ממנה. אחרי שהיא התאבדה נורא כעסתי, נעלבתי, נפגעתי. אבל אני מתחילה להבין אותה, כנראה שהיא סבלה מאוד".
היא נפרדה ממך באיזשהו אופן? את זוכרת את השיחות האחרונות איתה?
"בשיחות האחרונות שלנו אני זוכרת את עצמי במיטה בלוס־אנג'לס עונה לה לטלפון והיא אומרת לי מעבר לקו שהיא מצטערת ושהיא אוהבת אותי. בפעם הראשונה חשבתי, 'מה את רוצה, מה עכשיו מצטערת. בסדר, הבנתי'. כנראה היא אמרה לי 'ביי' ולא הבנתי את זה. היה בי המון כעס על העבר. לא הרגשתי אף פעם שהיא אוהבת אותי".
איזו אמא היא הייתה כשהייתם ילדים?
"אמא פאן. היא ילדה אותי בגיל 19 ותמיד דיברה אלינו כמו לחברים. היא לא הייתה דמות סמכותית כמו אבא. אין סדר יום, אפשר לחזור הביתה מתי שרוצים. אמא אהבה יוגה ופילאטיס, רצה מרתונים ואיירון מן, וכל הזמן הייתה מנסה להכניס אותי לזה. היא הייתה עושה ספורט עם בן של חברים של אבא שלי, שגם הוא סבל מדיכאונות, והם היו רצים ושוחים ביחד, לפעמים מהרצליה עד יפו. כילד אתה לא מבין למה אמא שלך בספורט ולא זמינה בטלפון, אבל עכשיו כשאני בעצמי עושה יוגה ומדיטציות, אני מבינה כמה צריך את זה לנפש, במיוחד אחרי שנולדים ילדים.
"הבעיה הייתה שכשאמא התחילה להרגיש יותר טוב היא הייתה מפסיקה לקחת את הכדורים בלי ייעוץ רפואי וזה עשה לה רכבת הרים, שכנראה היא לא הצליחה לצאת ממנה"
"בשבעה של אמא הגיעו המון חברים מהיוגה ומגלישת הסאפ, כי היא תמיד הייתה צריכה להיות ליד הים ולהתאמן כל הזמן. כולם רק סיפרו כמה הייתה נעימה, צנועה, שקטה, ואף אחד לא ידע שהיא בדיכאון. אנחנו בבית ידענו. מורה שלה מהיסודי יצרה איתנו קשר אחרי מותה וכתבה לנו שגם כילדה אמא תמיד הייתה עצובה. אני זוכרת אמא שישנה הרבה שעות בצהריים, ויש לי מין טראומה. כנראה לא היה לה טוב והיא רצתה לישון. אני לא רוצה שהילדים יראו אותי ישנה בצהריים".
אביך חי על הקו ניו־יורק, הונג־קונג, ישראל, והיא נשארה כאן. יכול להיות שהיא הייתה בודדה?
"היום, כאישה בוגרת ואם לילדים, אני מבינה שהיא הייתה מאוד בודדה פה בארץ. אבא היה נוסע לפעמים לחודש, ואני בטוחה שלאמא לא היה קל, במיוחד שלא היו לה המון חברים. אבא היה כל עולמה. הוא ואנחנו. אני בטוחה שהיו לה רגעים מאוד קשים".
"אמא הייתה מאוד בודדה פה בארץ. אבא היה נוסע לפעמים לחודש. אני בטוחה שהיו לה רגעים מאוד קשים"
בטח גם הגירושים הקשו עליה מאוד.
"זאת הייתה טעות חייה, אבל היא הייתה במקום כל כך גרוע שהיא חשבה שתמצא אושר במקום אחר ואולי תרגיש פחות בודדה עם בן זוג אחר. אבא היה מתייחס אליה כמו למלכה והיה קורא לי הנסיכה ולה המלכה. הייתה שם אהבה מאוד גדולה, אבל כשאתה במצב כל כך גרוע, אתה כבר לא יודע מה יציל אותך".
היא שמה קץ לחייה בדיוק עשר שנים לאחר מות אחיך.
"וואו. אפילו לא שמתי לב לזה. הגיוני שזה עשה לה טריגר. אני לא מאמינה במקריות".
"אבא הוא צוק איתן. הוא תמיד שמח ואומר, 'יש לי הכל בחיים'. כשאחי נפטר, אמא התפרקה והוא החזיק מעמד. איש מאוד חזק"
איך אבא שלך מתמודד עם הכל?
"הוא צוק איתן. שום דבר לא מזיז אותו, ואני לא מבינה איך. הוא תמיד שמח ואומר 'יש לי הכל בחיים'. כשאחי נפטר, אמא התפרקה והוא החזיק מעמד. איש מאוד חזק. עם כל הצער והכאב, הוא נותר כל כך אופטימי. אם הייתי יכולה לשכפל מישהו אחד זה היה את אבא שלי, הייתי עושה עוד 20 כמוהו. בכל פעם שאני באה אליו עם בעיה או חרדה, הוא תמיד אומר, 'הכל בסדר, יש פתרון לכל דבר'. הוא החבר הכי טוב שלי בעולם".
עם האב מוריס:
אהבה: "תוך שלושה חודשים נכנסתי להיריון"
את בעלה, איש העסקים ג'ורג'י אקירוב, הכירה אל במסיבת בריכה בישראל. בתפקיד השדכנית: מיכל אנסקי. "יצאנו לדייט ולא היה חיבור", היא מספרת, "ובאמת הוא יצא לדייט אחריי עם מישהי וגם אני יצאתי עם מישהו. אבל מיכל התעקשה מאוד שננסה עוד פעם".
ומה קרה?
"ישבנו בקיוסק של חוף מנטה ריי, שתינו בירה והוא סיפר לי שהיה בחודשיים של יוגה ומדיטציות באשראם של אושו בהודו. חשבתי, וואו, זו בדיוק אני. גם אני עשיתי קורסי יוגה ומדיטציות בניו־יורק, ובאוגוסט האחרון עשיתי קורס מורי יוגה בארץ. הוא לא נראה כזה בכלל, ולכן בפעם הראשונה שהכרנו לא הבנתי למה מיכל חשבה שאנחנו צריכים להכיר, וגם הוא לא הבין. ייאמר לזכותה שהיא ידעה בדיוק מה היא עושה. פתאום ראיתי מולי בן אדם שעובד עם אבא כמו שאני עובדת עם אבא, חזק ודומיננטי, גיליתי המון קווי דמיון. הוא מבוגר ממני ב־20 שנה. אבא שלי היה מבוגר ב־20 שנה מאמא שלי. בפגישה הבאה שתינו יין והתנשקנו, ומאותו רגע לא נפרדנו. אחרי שלושה חודשים נכנסתי להיריון - אותו סיפור כמו אמא ואבא שלי - ונולדה איב, היום בת שלוש".
לפני שפגשת את ג'ורג'י היית בזוגיות של חמש שנים שמתוכן שנתיים נשואה. מה היה בג'ורג'י שגרם לך להרגיש שמצאת בית?
"הוא פשוט נתן לי ביטחון, כשמתאהבים פשוט מתאהבים, אין משהו הגיוני. הרגשתי שהוא מבין אותי, שיש לנו חיבור אחר. הוא דיבר על המקום החדש שבו גם אני נמצאת, של חיים בריאים, יוגה ומדיטציות. הרגשתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי, וזה היה כל כך קל. הכרנו וזה היה פשוט זה. לא היו משחקים שיש אצל בני זוג בהתחלה".
"ג'ורג'י מבוגר ממני ב־20 שנה. אבא שלי היה מבוגר ב־20 שנה מאמא שלי. בפגישה הבאה שתינו יין והתנשקנו, ומאותו רגע לא נפרדנו. אחרי שלושה חודשים נכנסתי להיריון - אותו סיפור כמו אמא ואבא שלי"
בני הזוג עברו לחיות ברווחה בשכונת מייפייר בלונדון, שם נולדה איב. רגע לפני שפרצה הקורונה, הם הגיעו ארצה ללדת את בנם השני, דיוויד, היום בן שנה וארבעה חודשים, וגרים בדירת הפאר שלהם במגדל האופרה בתל־אביב.
עם הבת איב:
עיצוב אופנה: שני מותגים חדשים
בחודש הרביעי להיריון עם דיוויד החליטה אל לחזור לעולם האופנה. "פתאום אמרתי די, אני לא רק אמא, אני חייבת לעבוד ולחזור לעצמי. ניצן אלטר, שעבדה אצל המעצבת הבריטית מרי קטרנצו ואצל המעצבת האמריקאית רוזי אסולין, הייתה היועצת העסקית שלי. היא הכירה לי את התדמיתניות ואת הגזרנים המקומיים".
כיום אל עובדת בקטן - מסטודיו בקומת המרתף בביתו של אביה בנווה צדק - ומוכרת שני מותגים שהיא חתומה עליהם: ALBA, שמציע חלוקי קימונו בוהמיינים וצבעוניים בהשראת הבגד היפני המסורתי, ו־Elle Sasson, שמציע קולקציית קז'ואל, חליפות מכנסיים מבדי משי־ויסקוזה בסגנון חופשי בצביעת טאי דאי ובקרוב גם שמלות ופריטים נוספים. "אבא מוצא זמן בשבילי ועוזר לי לצבוע את הבגדים. אנחנו שמים מוזיקה של שנות ה־70, צוחקים וצובעים עד אמצע הלילה".
איך נוצר הקשר עם "פקטורי 54" שמשווקים בלעדית את המותגים שלך?
"בזכות הסטייליסט סיימון אלמלם, קניין ראשי של החברה, שראה את הפריטים בחשבון האינסטגרם שלי ושידך ביני ובין יפעת אירני, מבעלי 'פקטורי 54'. יפעת היא אחת הנשים עם הסטייל הכי מדהים, שממש גילתה אותי. אגב, הפריטים נמכרים גם באתר האונליין שלי".
איך את מסבירה את ההצלחה של הקולקציה?
"חזרנו לפשטות. כשעיצבתי את הקולקציה שלי עוד לא הייתה קורונה, אבל הייתי בהיריון וחשבתי על בגדים נוחים, על נשים שעובדות מהבית אבל רוצות להיראות טוב, על אלה שעובדות בחללים שיתופיים".
מה הלאה, את מתכוונת להמשיך לגור בארץ ולעבוד מכאן?
"ג'ורג'י צריך כרגע להיות פה ואנחנו נשארים. אבא מאוד שמח שאני כאן. הוא אצלי כמעט כל יום, רואה את הילדים, דיוויד חולה עליו, כל היום 'סבא סבא', זה נותן לו המון נחת. הוא גר מרחק הליכה, וגם ג'ורג'י עובד ברוטשילד והולך ברגל למשרד, והאמת ממש כיף כאן. אבל בניגוד לאמא שלי, שרצתה לגדל אותנו בארץ, הייתי שמחה שהילדים שלי יגדלו בלונדון וייחשפו לתרבויות שונות ולילדים מכל העולם.
עם בן הזוג ג'ורג'י אקירוב:
"אני כל הזמן אומרת שאולי אמא נפטרה כדי להביא אותי לארץ, כדי שאכיר את ג'ורג'י ואהפוך לאמא. מצד שני, אם היא הייתה עכשיו בחיים ורואה את הנכדים, בטוח שלא הייתה רוצה למות. היא הייתה רוצה להישאר, לראות אותם גדלים, ובטוח שהיא הייתה הסבתא הכי מדהימה בעולם".
- בגדים: אל ששון לבושה בפריטים מתוך הקולקציה שעיצבה ל"פקטורי 54" איפור: סבטלנה קריחלי
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
עמותת ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, טל': 1201
בשביל החיים, סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, טל: 03-7487771
סה״ר, סיוע והקשבה ברשת: www.sahar.org.il
