אפתח בנימה אישית, כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא: רק השנה, בגיל 53, הגעתי לראשונה בחיי לקפריסין. במפתיע, התאהבתי במהירות באי הקטנטן השכן, ואין לי ספק כי אשוב אליו. הנופים, שמזכירים לעתים קרובות את הגליל שלנו, הכפרים הציוריים, האנשים הלבביים, האוכל, כל אלה יחדיו יוצרים את הקסם הקפריסאי הייחודי.
כי זה העיקר באי: קפריסין אינה מתהדרת באטרקציות תיירות בקנה מידה עולמי, מסוג מגדל אייפל הפריזאי, השדרה החמישית הניו־יורקית או שער ברנדנבורג הברלינאי. קפריסין צנועה יותר, קפריסין היא אמנם נופים וכפרים, אבל בעיקר אנשים, המקומות המיוחדים שבהם הם חיים והעיסוקים שלהם בתחומי הקולינריה המסורתית, היין והאמנות.
התלהבתי כמובן גם מהאפשרות לקפוץ לחו"ל תוך 40 דקות טיסה בלבד: בקושי הספקתי לפטפט עם שכנתי לטיסה – וכבר שמעתי את הטייס מכריז על הנחיתה הקרבה, בתזמון מושלם למי שסובל, כמוני, בטיסות ארוכות. ונקודה נוספת: קפריסין הצנועה התמלאה בשנים האחרונות בבתי מלון, כפרי נופש וריזורטים איכותיים במיוחד, שכדאי להכיר מקרוב.
עונת החורף היא עיתוי נהדר לביקור בקפריסין. זו הזדמנות מושלמת לטייל באי בלי להידחס או להזיע: מספר התיירים מתמעט משמעותית, המחירים צונחים, ואתרי התיירות כמעט ריקים. מזג האוויר באי דומה לזה שלנו, אם כי מעט קר יותר בעונת החורף. בחודש ינואר מתכסים הרי טרוֹדוֹס במעטה שלג, ושם גם תוכלו ליהנות מסקי באתר קטן, שמתאים לגולשים מתחילים־בינוניים. אם תספיקו להגיע לקפריסין לפני 15 בינואר, תוכלו ליהנות משבעה כפרי כריסמס מקושטים ומקסימים, הממוקמים באזורי האי השונים. פרטים ומידע: visitcyprus.com
שוקלים להגיע לקפריסין בחורף?
הנה רעיונות לדרך, לאטרקציות, לחוויות, לטעימות ולקניות:
1. הפתעות בניקוסיה
ניקוסיה (או לפקוסיה) היא העיר הגדולה בקפריסין. מאז הפלישה הטורקית לאי בשנת 1974 וחלוקתו לקפריסין "יוונית" ולקפריסין "טורקית", משמשת העיר המחולקת כבירת שתי המדינות.
הלאומיות, היוונית והטורקית, חזקה פה בכל צד. כשמגיעים לניקוסיה מדרום, מתגלה דגל טורקי ענק המתנוסס על ההרים שמצפון לעיר כסוג של התרסה. כתגובת נגד, אפשר למצוא את דגל יוון מתנוסס על מרפסות בבתי העיר, כחיזוק לקפריסין היוונית, שהיא בכלל רפובליקה עצמאית, עם דגל משלה.
חלוקת העיר היא עניין אכזרי, שמזכיר לקשישים שבינינו את ירושלים עד 1967 ואת ברלין עד 1989: בעודי צועדת בשלווה במדרחוב המרכזי של ניקוסיה, הופתעתי למצוא את עצמי מול מעבר גבול. כשעוברים את הגבול, כך מספרים, "הנוף" היווני מתחלף ל"בזאר טורקי" והמחירים צונחים. לא בדקנו הפעם. אגב, נמל התעופה של קפריסין הטורקית אינו בינלאומי ממש ומגיעות אליו טיסות מטורקיה בלבד. קפריסין הטורקית אינה מוכרת על ידי אף מדינה בעולם, למעט טורקיה.
בחזרה לניקוסיה היוונית: אהבתי את "כיכר החירות" שעיצבה האדריכלית הידועה זהא חדיד. הכיכר, הממוקמת במרכז העיר, זכתה בפרסים בינלאומיים בזכות עיצובה הייחודי. היא מכבדת את העבר ומשלבת את החומה הוונציאנית ואת החומה הצרפתית, שבנו בעבר הרחוק כובשים ששלטו באי.
גולת הכותרת מבחינתי בביקור בעיר, הייתה טיול רכוב על גבי סגוויי: למרות חששות מוקדמים מהשליטה ומהרכיבה על הכלי, הסבר קצר מפי אנדרוס ת'יאודוטו, הבעלים של Segway Station בעיר, הספיק כדי שאתרגל במהירות לשלוט בו, ודי בקלות דהרתי בסמטאות בהנאה מרובה. בדרך סיפר אנדרוס על מבנים שונים, ביניהם ארמון הארכיבישוף. מדובר בהרפתקה שהיא תענוג, המובילה למקומות שבהליכה רגילה תייר לא מגיע אליהם. לא לוותר, למרות המחיר.
פרטים: משך הסיור שעתיים או שלוש, כולל הפסקה לקפה ולעוגיות. ההשתתפות מותרת לבני 14 ומעלה. מחיר: 48-38 אירו לאדם.
2. הקסם של לפקרה
אזור לפקרה (Lefkara), המורכב משלושה כפרים, משתרע במדרונות הדרומיים של הרי טרודוס, במרחק 35 דקות נסיעה מלרנקה או כשעה מלימסול. זה אחד האזורים היפים לטיול ולביקור בקפריסין.
פאנו־לפקרה (Pano Lefkara) הוא כפר תיירותי אך מלא קסם, וידוע בעבודות רקמה, תחרה וכלי כסף, שמייצרים תושביו. בהליכה ברחובותיו תמצאו שפע חנויות המציעות מוצרים בסגנון הנ"ל בעבודת יד, החל בציפיות רקומות לכריות וכלה במניפות תחרה.
לפי מסורת מקומית, ביקר כאן ליאונרדו דה־וינצ'י בשנת 1481 ועיצב רקמה שיוצרות מקומיות משחזרות גם כיום. בהשראת הרקמה תמצאו פה למשל גם עוגיות רקמה, שיוצרת קונדיטורית בשם אפרודיטה ניקולאו: בסבלנות אדירה היא מזלפת ציפוי צבעוני על עוגיות פריכות, והתוצאה יפה וטעימה.
ונקודה לסיום: יש בכפר גם מגוון בתי קפה נחמדים, ומכיוון שהכפר תיירותי מאוד, אל תתפלאו לראות שלטים בעברית כגון: "מומלץ לישראלים".
3. צבעים ומטעמים: הכפר אומודוס
אומודוס (Omodos), כפר השוכן בהרי טרודוס, ידוע גם הוא בתעשיית התחרה המקומית, כמו גם ביצירות אמנות נוצריות בסגנון ביזנטי.
באחת החנויות פגשנו את מריה אריסטו, שמארחת לסדנאות יצירה בתחומים האלה. באמצעות אבקות צבע, שאותן היא מערבבת עם חומץ (שלדבריה מרחיק חרקים) וחלמונים, היא יוצרת חיקויים מדויקים לאיקונות נוצריות־ביזנטיות, שהשתמרו בכנסיות ברחבי קפריסין.
את החיקויים האלה קונים תיירים נוצרים מרחבי העולם, שמקשטים את בתיהם או כנסיות שהם חפצים ביקרן.
לקביעת שיעור פרטי שלחו אי-מייל: maria.icon.painter@gmail.com
טיפ: באחת מחנויות האוכל הכה תיירותיות אך נחמדות שיש בכפר, קיבלתי הסבר על הלחם המקומי, שבו משמשים מים שבהם הושרו גרגירי חומוס, כחומר המתפיח את הלחם, במקום שמרים. עוד טעמתי: סוז'וקו, ממתק לא כל כך מתוק העשוי מענבים ומאגוזים ודומה לצ'ורצ'חלה הגיאורגית וגם אגוזי קשיו ושקדים בדבש וסילאן, טעימים אש!
4. יין משמח
לא רחוק מאומודוס שוכן יקב Oenou Yi, שמפעיל מרכז מבקרים רחב ידיים, המשקיף לכרמים ולהרים. כאן תוכלו ליהנות מסיור ומטעימה מודרכת של סוגי היין השונים, אדומים, ורודים ולבנים, שמייצר היקב.
לצד היינות הוגשו גבינות ופירות טריים ויבשים, שהשתלבו מצוין. גולת הכותרת הייתה "קומנדריה", יין קפריסאי מסורתי, שמראהו מזכיר ברנדי, אך טעמו מתוק ומזכיר יין פורט. עוד גאווה מקומית, אולי מפורסמת יותר, היא "זיווניה", משקה חזק (45% אלכוהול) שהפך ל"מותג" האלכוהול הלאומי של קפריסין, כמו הערק של לבנון, הראקי של טורקיה, הפסטיס של צרפת, האוזו של יוון והסמבוקה, הקמפרי והלימונצ'לו של איטליה.
את הזיווניה, שעשויה מענבים ומתבלינים, שותים בלגימות קטנות, ואחר כך קל יותר לפתוח את הארנק ולקנות יינות מקומיים במחירים סבירים עד זולים, בהשוואה לארץ.
5. קצת היסטוריה
ממערב ללימסול נמצא האתר הארכיאולוגי קוריון (Kourion), מהחשובים באי. לפי מחקרים ארכיאולוגיים, ההתיישבות במקום החלה כבר במאה ה־12 לפני הספירה, כלומר לפני יותר מ־3,000 שנה, אלא שכמה רעידות אדמה גדולות החריבו את המבנים מאותה עת. כיום אפשר לראות במקום פסיפס גדול ומפואר, שריד מביתו של האיש העשיר בעיר הקדומה, וגם אמפיתיאטרון יפהפה המשקיף לים, שפעיל גם כיום ומדי פעם נערכות בו הופעות תרבות נחשבות.
6. חלוּמי חלוֹמי
בכפר לטימבו (Letymbou), שבמערב קפריסין, מצפון לפאפוס, שוכן ביתם של סופיה ואנדריאס. למעשה, לבני הזוג יש שני בתים: הישן, המסורתי, שהשניים הפכו למוזיאון קפריסאי, והחדש, שניצב בדיוק מולו, ובו הם מתגוררים.
בחצר הבית הישן הם מגדלים ירקות, כמו למשל חצילים ומלפפונים, וסופיה, שנהנית מתשומת הלב התיירותית, קולפת מלפפון טרי ומגישה לי ביד כפרית. אבל עיקר העניין כאן זה לא הירקות, אלא החלומי – הגבינה הלאומית של קפריסין, המיוצרת בתהליך שמאפשר להשתמש בה בטיגון, באפייה או בבישול בלי שתהפוך לעיסה.
בתיאום מראש אפשר להגיע הנה להדגמה של הכנת חלוּמי, אפיית לחם מסורתי (עם נענע מהגינה) בתנור בחצר, או אפילו לארוחה מלאה. מי שמגיע, מוזמן גם לסייר בחדרי הבית, שביניהם חדר שינה קפריסאי טיפוסי ובו מיטת אפיריון נאה לצד ביגוד מסורתי. אבל, כאמור, האוכל הוא העיקר פה: החלוּמי הטרי והחמים בשילוב הלחם שהרגע נאפה הם שילוב שקשה לעמוד בפניו.
טל' לתיאום ביקור: 357-99995961.
7. קסמים בהרים
הכפר קאלופנאיוטיס (Kalopanaiotis) שבהרי טרודוס, לא רחוק מפסגת האולימפוס הקפריסאית, הוא אחד המקומות הקסומים באי: כפר יפהפה הבנוי על צלע הר, שמעלית משמשת את התושבים והמבקרים בו, העולים ויורדים.
הכפר, הטובל בנוף ירוק, בנוי מבתי אבן קטנים וביניהם מחברות סמטאות מרוצפות. לא להחמיץ את הכנסייה הביזנטית המקומית, שעל קירותיה ותקרתה השתמרו היטב ציורים מרשימים (אסור לצלם, למען השמירה על היצירות).
8. היכן ללון?
בלרנקה, שבה נחתה הטיסה הישירה מתל־אביב, בילינו לילה במלון "רדיסון ביץ' ריזורט". המלון חדש לגמרי, החדר שהשקיף לבריכה ולים היה גדול ומרווח, ומכונת אספרסו השלימה את התמונה.
ארוחת הבוקר הייתה טובה ונדיבה, והטבח האמון על מאכלי הביצים עמד בגבורה במבחן האומלט הצרפתי שלי - עשוי היטב, לא שרוף.
למרגלות המלון תמצאו חוף פרטי (שימושי מאוד בעונת הקיץ) ומסלול הליכה, שרבים צועדים בו, לאורך החוף.
מידע ברשת: radisson-resort-larnaca
בלימסול לנתי במלון אמאתוּס (הקרוי על שמו של אתר ארכיאולוגי ידוע הסמוך לעיר): מדובר במלון מדהים הן מבחינת עיצוב החוץ והפנים (למשל, כפתורי הפעלה באמבטיה שכמותם לא ראיתי מימיי, מכתבה נפתחת ומיני־בר שמסתתר בתוך רהיט עגול ויפהפה) והן מבחינת תשומת הלב לפרטים: החדר גדול ומרווח, המיטה נוחה מאוד, האמבטיה נפרדת מהשירותים, מכונת האספרסו הפיקה קפה שנהניתי לשתות למשמע גלי הים במרפסת, והאומלט בארוחת הבוקר (שכבר הבנתם שהוא מבחן ארוחת הבוקר האולטימטיבי בעבורי) היה מעולה.
בכפר פיסורי, שנמצא בחוף הים בין פאפוס ללימסול (בדרום האי), שוכן המלון המדהים ביותר שבו התארחתי בטיול זה: "קולומביה ביץ' ריזורט".
מדובר בכפר נופש רחב ידיים, המשתרע על פני 75 דונם וכולל 169 סוויטות מפנקות. כמה מפנקות? יכולתי להישאר כאן לצמיתות. החדרים, המעוצבים בסגנון כפרי מקסים, משקיפים לבריכה היפהפייה וגם לים, וחוף הים הפרטי של הריזורט משקיף לצוקים אדירים מדרום, והוא שליו ונעים.
המלון עושה מאמץ להיות אקולוגי, ובהתאם לכך כרטיסי הכניסה לחדר עשויים מעץ, ואין בקבוקי מים מפלסטיק, כי אם מקרטון.
ארוחת הבוקר הייתה איכותית מאוד, והאומלט הצרפתי התעלה על קודמיו. מסאז' מידיה של מרי־אן שהגיעה מהפיליפינים היה מענג במיוחד. אין ספק, מדובר במלון ששווה לחסוך בשבילו כדי להגיע אליו. אגב, אם אתם אלרגיים לחתולים, אולי כדאי לכם לוותר על הרעיון, שכן בעליו של המלון, חובב חתולים, מעניק כאן בית חם לעשרות מהם, ולא פחות משלושה עובדים אחראים לרווחתם. אל תתפלאו אם באמצע ארוחת הערב יזנק חתול מטופח במיוחד לחיקכם ויבקש להתלטף בהנאה.
אתר: columbiaresort.com
9. איפה אוכלים?
בניקוסיה אכלתי במסעדה מדהימה בשם "פראלינה", המעוצבת בסגנון מודרני־יוקרתי. בתפריט: גרסת השף לסלט יווני כללה קונפי עגבניות שרי צהובות (אשכרה ישב שם טבח וקילף עגבניות שרי), מלפפונים ובצל כבושים־מתקתקים, צנוניות, קרוטונים, גבינת פטה ואורגנו; קרפצ'ו סלק, יפה כמו יצירת אמנות, עוטר בקרם גבינת עזים, פניני חומץ בלסמי ואגוזי לוז; ספגטי עגבניות, מנה שנשמעת פשוטה ביותר, הייתה פסגת ההנאות: בבסיס תלולית הספגטי נחו פיסות חצילים קלויים, והספגטי שחה ברוטב פיקנטי משגע. ברום המנה ניצבה גבינת בוראטה, והתוצאה הייתה מענגת מאוד. גם היין הלבן, Vasilikon שמו, הצטיין והיה בין הטובים שלגמתי באי.
בלימסול סעדתי במסעדת "קרטלו", הממוקמת בסמוך לטירת לימסול, המשמשת כיום כמוזיאון לימי הביניים.
לאורכו של קיר שלם במסעדה העצומה ניצבים מאות בקבוקי יין ריקים, מסודרים למופת, מהרצפה ועד התקרה, מוארים מאחור באופן שהופך אותם לאטרקציה עיצובית. אכלתי סלט יווני, זיתים, גבינת חלומי וצזיקי טובים מאוד.
עוד בלימסול: מסעדת Pier One, השוכנת במבנה גבוה ממש מעל הגלים של המרינה. השף עבד בעבר במסעדות המחזיקות בכוכבי מישלן, וניכר כי הוא יוצר פיוז'ן בין מנות בינלאומיות למנות קפריסאיות מסורתיות. כך, למשל, טעמתי באן - לחמנייה אסייתית לבנה - שבתוכה מקלות זוקיני מטוגנים בטמפורה (מנה קפריסאית), שילוב מענג מאוד.
בכפר הקסום קאלופנאיוטיס אכלתי במסעדת "ביזנטינו", השוכנת במתחם "קזאלה פנאיוטיס", המשלב מלון, מסעדה וספא יוקרתי.
בין המנות הטעימות: גבינת חלומי מטוגנת ועליה תלולית ריבת תאנים, סלט יווני בתוספת כעכים פריכים, קציצות זוקיני בצזיקי ומאפה פילו במלית גבינות, שעליו מזולף זיגוג ענבים.
אתר: casalepanayiotis.com
במסעדת "אפולו" שבמלון "קולומביה ביץ' ריזורט" (ראו לעיל) נהניתי מארוחת ערב מהודרת שהוגשה בכלי קרמיקה יפים, שנוצרו בעבודת יד.
בין המנות המעולות: פטה מטוגנת בציפוי פריך (שנראית כמו שניצל, מעדן אמיתי), רביולי קפריסאי ממולא בגבינה מקומית ושוחה ברוטב עגבניות טעים ו... שוב: קציצות זוקיני מטוגנות.
10. כדאי לדעת:
זהירות בכביש. בזכות מיקומו האסטרטגי במזרח הים התיכון עבר האי קפריסין לא מעט ידיים במהלך השנים, כשכל כובש הותיר בו את חותמו. האנגלים, שעזבו בשנת 1960 ואפשרו לקפריסין להכריז על עצמאות, הותירו בין היתר את הנהיגה בצד שמאל של הכביש - ותודה לאל שלא נדרשתי לנהוג. אבל גם אם אינכם נוהגים, חשוב לזכור את עניין התנועה מהכיוון ההפוך בכל פעם שחוצים כביש, בדיוק כמו שנהוג בלונדון, למשל.
קניות באי. בערים הגדולות (ניקוסיה, לרנקה ולימסול) ובערים תיירותיות (כגון פאפוס) תמצאו, כצפוי, קניונים גדולים. דגמתי את קניון My Mall בלימסול, המאכלס את המותגים הבולטים, מזארה ועד מנגו, לצד רשתות מקומיות. בקומה התחתונה של הקניון תמצאו משטח החלקה על הקרח ומתחם באולינג, שיוכלו אולי להתאים לילדים גדולים ולבני נוער, בזמן שהוריהם עסוקים בקניות. אתר: mymall.com.cy
הכותבת הייתה אורחת משרד התיירות של קפריסין וחברת התעופה TUS AIRWAYS
