לפני 11 שנה דווח שאופרת הסבון הוותיקה, "צעירים חסרי מנוח", תרד מהמסך בישראל. הסיבות היבשות (חילוקי דעות לגבי זכויות לשידור בארץ) לא ממש עניינו את המעריצות, שתהו איך יסתדרו בלי התככים בגנואה סיטי, הרומנים ההזויים, וכמובן ויקטור ניומן, האיש והשפם.
אבל עכשיו הסדרה חזרה, והחל מ־18 באפריל משודרת שוב מדי יום (yes TV Drama, Hot3). הפרקים משודרים בפיגור של שלוש שנים מאלה שמשודרים כעת בארצות־הברית, מה שאומר שהצופים בכל זאת נאלצו לדלג על שמונה שנים של עלילה, אבל אפילו מלודי תומס סקוט - מי שמגלמת בסדרה את ניקי ניומן ונחשבת היום לכוכבת הכי ותיקה של הסדרה (היא מגלמת את הדמות כבר 42 שנה!) - מודה שזה לא באמת משנה: "אני לא רוצה להיות יהירה ולהגיד שלא הפסדתם כלום באותן שנים, אבל הסדרה עולה אצלכם עם סיפור מאוד חזק, ואני בטוחה שהצופים יישאבו מיד פנימה. וכן, אני מודה שגם לי קשה לזכור מה קרה בדיוק בכל הזמן הזה. כשאת נמצאת בסדרה שמצולמת כל יום ומשודרת כל כך הרבה שנים, כבר אין לך יכולת לעקוב".
4 צפייה בגלריה
"צעירים חסרי מנוח". "גם לי קשה לזכור מה קרה בדיוק"
(צילום: Sonja Flemming; CBS Broadcasting)
סקוט החלה את קריירת המשחק שלה כבר בגיל שלוש. בגיל שמונה שיחקה בסרטו הנודע של היצ'קוק, "מארני". ב־1979, כשהייתה בת 23, לוהקה ל"צעירים חסרי מנוח", שעלתה לאקרנים שש שנים לפני כן. סקוט גילמה חשפנית ענייה שחייה משתנים לאחר שהיא מתאהבת באיש העסקים העשיר ויקטור ניומן (אריק בריידן), נישאת לו והופכת לאשת החברה הגבוהה. בחייה האישיים היא הספיקה להינשא ולהתגרש פעמיים. ב־1983, כשהיא כבר אמא לבת, פגשה על הסט את המפיק אד סקוט, נישאה לו, הביאה איתו בת נוספת, והם ביחד עד היום.
הריאיון עם סקוט נערך בזום, ימים ספורים אחרי שחגגה יום הולדת 65. כשאני מספרת לה שהסדרה עלתה אצלנו מחדש בדיוק בתאריך יום הולדתה, היא מגיבה בהתלהבות. "וואו, זה אומר שזה מזל טוב. בכלל, אני חושבת שהגיע הזמן שהסדרה תחזור אליכם".
את לא נראית בת 65. מה הסוד?
"האמת שאני האחרונה שכדאי לבקש ממנה עצות. רק לאחרונה התחלתי לשטוף את הפנים לפני שאני הולכת לישון. לפני כן לא היה לי אכפת: הייתי הולכת לישון עם איפור. אולי הסוד הוא שלא יהיה אכפת יותר מדי?".
בשנים האחרונות הטלוויזיה עלתה מדרגה. יש שפע של סדרות נהדרות. למה לצופים כדאי לחזור לצפות ב"צעירים חסרי מנוח"?
"את לגמרי צודקת. היום יש הרבה יותר בחירות, ובחירות מצוינות. אבל למרות כל זאת אנחנו עדיין מתהדרים בתואר 'סדרת הדרמה היומית הכי נצפית בארצות־הברית', ואנחנו גם מספר אחת בהרבה מדינות אחרות. לפעמים אנחנו ממש מנשקים בהודיה את הקרקע, כי כבר 32 שנה ברציפות שאנחנו מקום ראשון ברייטינג מדי שבוע. אנחנו עדיין מספר אחת".
איך זה לצלם את הסדרה בתקופת הקורונה?
"לא פשוט בכלל. הבנתי שאתם בישראל כבר התחסנתם מזמן. אתם הייתם חכמים. אצלנו התחילו לחסן רק עכשיו. אני בינתיים קיבלתי רק חיסון ראשון. ככה שאנחנו עדיין מצלמים את הסדרה בצורה לא רגילה. אנחנו עדיין צריכים לשמור על מרחק של שני מטר זה מזה, אסור לנו להתחבק או להתנשק כמובן, ויש אצלנו על הסט מומחה לקורונה שמקפיד שנציית לכללי הזהירות. זה מאוד מוזר מכל היבט".
אם אסור לחבק ולנשק, איך בדיוק מצלמים סצנות אהבה?
"אנחנו באמת לא יכולים לעשות את זה עכשיו. בגלל זה הכותבים שלנו כותבים עלילות בהתאם. לפעמים מנסים לדמות רגע אינטימי כשמציבים את השחקנים בצורה מסוימת ומשחקים עם הזוויות של המצלמה. זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות כרגע".
את משחקת כבר יותר מ־40 שנה אותה דמות. זה לא קצת מוציא את הכיף מלהיות שחקנית?
"אני מבינה מה את אומרת, אבל אני רואה את העובדה שאני מגלמת את ניקי כל כך הרבה שנים כברכה. בסופו של דבר זו בחירה שלי. יכולתי לעזוב ולעשות דברים אחרים, אבל תמיד הרגשתי שכל עוד טוב לי ואני מאושרת במה שאני עושה, אין שום סיבה מבחינתי לעזוב. ניקי זכתה להרבה סיפורי עלילה מעניינים, הייתה צריכה להתמודד עם כל כך הרבה מצבים שונים, שאני מרגישה שאני מגלמת כל הזמן דמויות שונות תחת דמות אחת. זה הטוב מכל העולמות".
את מרגישה שמלהקים אותך פחות לפרויקטים אחרים מאחר שאת יותר מדי מזוהה עם דמותה של ניקי?
"אני מרגישה את זה, אבל לאו דווקא בגלל שאני מזוהה מדי עם הדמות. אני חושבת שתמיד היה סנוביזם בתעשייה כלפי כוכבי אופרות סבון. הם חושבים שאם אנחנו מצליחים בסדרה כזו, אנחנו לא נדע איך לשחק בסרט או בסדרות הערב שלהם. הם אומרים, 'היא טובה רק בז'אנר הזה'. זה מרגיז אותנו מאוד. כי כן, אולי המשחק באופרת סבון שונה: יותר מוגזם, דרמטי. אבל אנחנו יודעים את ההבדל! אחרי הכל אנחנו שחקנים. כשאנחנו מצטלמים לסרט אנחנו יודעים לעשות את ההסתגלות הנכונה. רק בהוליווד איכשהו מסרבים להכיר בזה".
הפסד שלהם.
"בדיוק. ותודה רבה שאת אומרת את זה".
אחרי 42 שנה את לא מתבלבלת לפעמים בינך ובין ניקי?
"בחיים לא. למעשה, הרבה פעמים אני אומרת לחברות שלי: 'אם יום אחד אתחיל להתנהג כמו ניקי, בבקשה תסטרו לי".
4 צפייה בגלריה
1984: עם אריק בריידן במגלם את ויקטור ניומן
(צילום: Galella Collection via Getty Images)
יש בכל זאת נקודות דמיון?
"אני לא חושבת שיש אפילו אחת. אם תסתכלי על ההיסטוריה שלה, לניקי מעולם לא הייתה חברה. היא מסתדרת הרבה יותר טוב עם גברים מאשר עם נשים. אני ממש לא כזאת. חוץ מזה אני הרבה יותר גבוהה מניקי והרבה יותר רזה ממנה (צוחקת)".
את מנהלת כל כך הרבה שנים זוגיות טלוויזיונית עם אריק בריידן. יש לך תחושה שאת נשואה לשניים?
"וואו, נישואים בסדרה כל כך שונים מנישואים בחיים. הלוואי שהם היו דומים, כי בסדרה הם הרבה יותר קלים. אבל יש לי קשר נהדר עם אריק. שנינו מרגישים בני מזל שיש בינינו כזו כימיה נהדרת שכולם מדברים עליה. אריק גם מאוד מצחיק. תמיד אנשים שואלים אותי איך הוא בחיים, וכשאני מספרת שהוא טיפוס משעשע שכל הזמן אוהב לספר בדיחות, הם מתקשים להאמין. אנחנו חברים מאוד טובים".
חברים שעושים ברביקיו עם המשפחות?
"לא, לא. אנחנו לא מתראים מחוץ לסט. לרוב אנחנו נמצאים יותר שעות על הסט מאשר בבית. נראה לי שזה מספיק".
אגב, אחרי כל השנים שחלפו עדיין יש לו שפם?
"בהחלט. אני בכלל לא יכולה לדמיין אותו בלי שפם. אני חובבת גברים עם שיער על הפרצוף. לבעלי יש אפילו זקן".
בטח אנשים לא מפסיקים לזהות אותך ברחוב בתור ניקי. מה ההיתקלות הכי מוזרה שהייתה לך עם מעריץ?
"לאחרונה הוצאתי אוטוביוגרפיה ושיתפתי בה סיפור שקרה לי, שאני ממש לא יוצאת בו טוב, אבל לפחות למדתי ממנו. לפני הרבה שנים, כשרק התחלתי לשחק בסדרה, עמדתי בדוכן עיתונים וקראתי מגזין. אישה אחת ניגשה אליי, טפחה לי על השכם ואמרה: 'היי, זו לא את שמגלמת את ניקי בצעירים חסרי מנוח?'. זה היה אחרי יום ארוך של עבודה. הייתי עייפה, עצבנית ולא נעימה בכלל. הסתובבתי ואמרתי בטון עצבני: 'כן, כן'. הייתי מאוד חצופה, זה היה נורא. ואז האישה הושיטה את ידה ללחיצה ואמרה לי: 'אריתה פרנקלין, נעים להכיר אותך'. חשבתי לעצמי, 'אוי אלוהים'. באותו הרגע רציתי להיבלע באיזה בור. אמרתי לה: 'אוי־אוי. זה התענוג שלי להכיר אותך. אני כל כך מצטערת'. התחלתי לנסות להסביר לה למה התנהגתי כמו שהתנהגתי, אבל היא לא רצתה לשמוע. היא פשוט הסתובבה והלכה.
קצת ריספקט לאריתה
30 שנה אחרי זה נתקלתי בה בטקס פרסי האמי על השטיח האדום. הצלם רצה שנעמוד זו לצד זו עבור תמונה. בזמן הזה התפללתי שהיא לא תזכור את התקרית. אז עמדנו אחת ליד השנייה ותוך כדי שאנחנו מחייכות היא סיננה לעברי, 'אני זוכרת אותך מדוכן העיתונים'. אמרתי לה, 'כן, אריתה, שוב, אני באמת מאוד־מאוד מצטערת'. אבל היא אמרה: 'א־אה. איפה ויקטור? אני רוצה שהתמונה שלי תהיה איתו!'. ואז היא פשוט הלכה. היא מעולם לא שכחה, אבל זה לימד אותי לקח חשוב: להודות תמיד על מזלי הטוב ולהיות חביבה ואדיבה כלפי מעריצים. כי לא משנה עד כמה את עייפה, את כלום בלעדיהם".
