מה עבר עלייך בשנה האחרונה, מאז החשיפה האמיצה בתוכנית "המקור" של רשת 13?
"חשבתי שאחרי שידור התוכנית יהיה לי שקט, אבל ענת גורן בחוכמתה אמרה לי כבר באותו ערב 'תדעי לך שאת רק מתחילה' והיא צדקה. הגיע גל מטורף של פניות של נפגעים ונפגעות וזה רתם אותי, כי לא יכולתי לעמוד מנגד ולא לתת מענה או עזרה. אנשים הזדהו עם הסיפור שלי ואני הזדהיתי עם הסיפור שלהם. במהלך השנה האחרונה פגשתי עשרות מהם. בנוסף נפגשתי גם עם פוליטיקאים במטרה להעביר את ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין בתוך המשפחה".
איך הקשר עם המשפחה שלך הושפע משידור התוכנית?
"כרגע, לצערי, אין לי קשר לא עם אמא שלי ולא עם האחים שלי, אבל דוד שלי תומך בי וזה מאוד מחזק".
האם החיים של אחיך השתנו בעקבות החשיפה?
"אנחנו לא בקשר, אבל פנו אליי המון אנשים שהכירו אותו שפשוט היו בשוק, כי הם הבינו שאם זה קרה אצלנו זה יכול לקרות לכל אחד. הרבה מהם כתבו פוסטים שיצאו נגדו ותמכו בי וזה היה ממש מרגש. אני יודעת שהייתה גם הפגנה מול הבית שלו בדרישה שיעזוב את רמת־השרון. הוא עזב לכמה ימים וחזר".
תזכירי לנו מתי אחיך התחיל לפגוע בך.
"הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל ארבע, אני יודעת את זה רק לפי הבגדים שלבשתי. אני לא ממש זוכרת מה הוא עשה לי פיזית אבל ידעתי שזה נורא כואב, שזה אסור ושאני פוחדת ממנו פחד מוות. שיוויתי אותו למפלצת, לזאב הרע, והוא תמיד אמר לי 'אהרוג אותך אם תספרי'. חייתי בפחד מצמית, ידעתי שאם אתנגד או אספר, זה יהיה הסוף שלי".
מתי סיפרת לראשונה להורייך?
"בגיל 19. הם כמובן היו המומים וזימנו את אחי לשיחה. הוא הודה בכל המעשים. רציתי להגיש נגדו תלונה במשטרה, אבל הם אמרו שזה יהרוס את המשפחה והבטיחו לי שינתקו את הקשר איתו. אחרי שאבא שלי נפטר התברר שהוריי ניהלו חיים מקבילים ושמרו על קשר הדוק איתו ועם משפחתו, ובכל הזמן הזה המשיכו לשקר לי ולילדיי, שלא ידעו על קיומו של הדוד הפדופיל שלהם".
מה עשית?
"החלטתי שאיני יכולה לשמור את הסוד לטובת אלה שלא הגנו עליי. פניתי לחמישה עורכי דין וכולם אמרו שאין מה לעשות בגלל חוק ההתיישנות. האופציה היחידה שעמדה בפניי הייתה לפרסם את הסיפור, כדי להשתחרר מהסוד הנורא, להשיג את הצדק שמגיע לי וגם לנסות להעלות למודעות ציבורית את העוול הבלתי נתפס של חוק ההתיישנות במקרה של עבירות מין במשפחה. לולא חוק ההתיישנות, ללא ספק הייתי הולכת לבית משפט ודורשת שהוא ישב בכלא על מה שעשה לי".
"הן באו כבויות לעימות ופתאום היה להן אור בעיניים. לראות מישהי שמבריאה מולך זו הרגשה נהדרת, הלב שלי כמעט זינק החוצה"
לכן השתתפת בשבוע שעבר בדיון של ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת בנושא ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין בתוך המשפחה.
"השתתפתי בישיבה של הוועדה כבר לפני שנה וסיפרתי את הסיפור שלי. פגשתי את שר המשפטים יריב לוין ואת יו"ר הוועדה שמחה רוטמן, שהבטיחו להעביר את החוק. הייתה תחושה שיש שעת כושר, החוק עבר בקריאה טרומית ללא מתנגדים, ואז ב־7 באוקטובר הכול נעצר. לפני שבועיים ח"כית אפרת רייטן יזמה ישיבה שבה סיפרתי על המסע שעשיתי מאז, והסברתי את הרציונל שגורם לנפגעות לא להתלונן בזמן אמת. סיפרתי על המשפחות שמשתיקות וכמה קשה לשים את עצמך לפני המשפחה, במיוחד בגיל צעיר, כי המחיר פעמים רבות הוא פשוט להישאר לבד".
איך נולד הרעיון לסדרת המשך?
"חלק מהנפגעות שאנחנו מלוות רצו לדבר בוועדת הכנסת ואמרנו 'נצלם את זה ונראה לאן זה יוביל'. אני זוכרת שבאיזשהו שלב אחת הנפגעות אמרה לי 'גם אני רוצה להתעמת עם התוקף שלי, כי ראיתי מה זה עשה לך', ואז עוד אחת ועוד אחת. ענת אמרה 'אם העימות עשה לך שינוי מטורף כזה, בואי נראה אם אנחנו יכולות לעזור גם לאחרות'. זה כמובן לא נעשה כלאחר יד, היא הוציאה צוות שיברר על התוקפים ובהמשך התייעצה עם פסיכולוגים אם העימות נכון לנפגעות מבחינה נפשית".
למה קראתן לסדרה "גם אני הילה צור"?
"השם באמת קצת מביך אותי, אבל הוא מייצג לגמרי את הסדרה (שהפרק הראשון שלה ישודר ב־2 באפריל). זה פשוט התבקש כי כל מי שפנה למערכת 'המקור' אחרי השידור אמר 'גם אני הילה צור'. זה היה פשוט מצמרר".
מי הנשים שנחשפות בתוכנית?
"שתי אחיות שעברו פגיעה מינית ממושכת מאביהן בילדות ואף התעמתו איתו במשטרה, שם הוא הודה בעבירות שלו, אך מכורח ההתיישנות התיק נסגר והוא יצא לחופשי; אישה שאחיה התעלל בה מינית ונפשית בילדותה ורק בגיל 50 החלה לנסות ולרפא את הפצעים; אישה שאחיה, המשמש בתפקיד בכיר ברבנות הצבאית, אנס אותה במשך שנים בילדותה, ונאלצה להשקיט את הפגיעה על מנת לשמור על התא המשפחתי; ואמא שיצאה לדרוש את הצדק מאחיה, שפגע מינית בבתה במשך שנים ללא ידיעתה".
למה דווקא הן נבחרו מבין המאות שפנו אליכן לעזרה?
"הן בחרו אותנו. חמש המופלאות פנו אלינו וביקשו את זה. אני בקשר עם עוד 60 נשים וגברים לפחות, אבל זה לא דבר שאת מציעה. בגלל חוק ההתיישנות התחלנו עם הפן האקטיביסטי, לאט־לאט זה קרם עוד וגידים ויצא פרויקט מרגש מאוד. עברנו איתן תהליך משנה חיים, זה שינה את הנוכחות שלהן בעבודה, בזוגיות, במשפחה. הפחד הגדול שלהן היה לפגוש את הפוגע ופתאום הן באות, מסתכלות לו בלבן של העיניים ודורשות את הצדק עבור עצמן".
"אני רוצה להעביר את המסר שהסוד הוא לא שלך. את שומרת על סוד של אנשים אחרים שהדבר שהכי מפחיד אותם הוא שתגלי את סודם"
למה העימות עם התוקף חשוב כל כך?
"העימות היה השלב הכי קריטי בהבראה שלי. הפחד הכי גדול שלי היה לפגוש אותו, זה היה פחד משתק, ובסוף זה הדבר הכי טוב שעשיתי עבור עצמי. ההכרה הזאת שהבושה עוברת צד ושהכוח בידיים שלי היא מרפאה. ברגע שנגמר העימות המועקה שישבה עליי כל החיים פשוט נעלמה.
"כשליוויתי את הנשים לעימות עם התוקף שלהן ידעתי בדיוק מה הן מרגישות. הן באו כבויות ופתאום היה להן אור בעיניים. לראות מישהי שמבריאה לך מול העיניים זו הרגשה נהדרת, הלב שלי כמעט זינק החוצה".
איך היה לך לעבור לצד השני של המצלמה?
"זה לא תמיד קל יותר, במיוחד במהלך עימותים. הרגשתי שהכול תלוי ברגע הזה, רציתי שהן יקבלו את מה שמגיע להן וההרגשה הזאת שאני נמצאת שם בשבילן היא משהו שאי־אפשר לתאר. חשוב לי להעביר את המסר שהסוד הוא לא שלך. את שומרת על סוד של אנשים אחרים שהדבר שהכי מפחיד אותם הוא שתגלי את הסוד שלהם".
אחרי מה שעברת, איך יש לך כוחות לעזור לאחרים?
"הרבה שואלים אותי את זה ובהתחלה זה באמת היה קשה. שמעתי סיפורים קשים, ממש סיפורי אימה. למזלי ארגוני הסיוע לנפגעות תקיפה מינית נכנסו לתמונה, עזרו לי בניתוב הראשוני והפנו אותם לקבל עזרה נפשית ומשפטית".
מה הלאה?
"אני רוצה להמשיך בסיוע לנשים אחרות, כדי להראות להן שיש דרך אחרת להתמודד עם הסיפור שלהן".
