המטפלת שלי נוטה לפהק מול עיניי. לפעמים זה פיהוק אחד וזה עוד סביר, ולפעמים - שרשרת פיהוקים. יש פעמים שהיא מנסה להבליע ועדיין זה מורגש. זה גורם לי להרגיש שאני משעממת, שהתכנים שאני מביאה לחדר בנאליים, לא מספיק חשובים או מורכבים. האם זו רגישות יתר שלי או שפשוט נפלתי על מטפלת לא מקצועית ולא אכפתית?
ענבל דבורי לוי, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית, MSW, בקליניקה ברמת־גן ואונליין:
"תשומת הלב לתחושותייך בתוך הקשר הטיפולי היא משמעותית. הקשר בין המטפלת למטופלת הוא אחד הגורמים הבולטים התורמים להצלחת הטיפול, ולכן חשוב שתרגישי שהמטפלת קשובה ואכפתית כלפייך. עצם החוויה להיות בתוך קשר מקבל ואוהב, בעיקר כאשר את חושפת צדדים פחות חזקים שלך, היא לכשעצמה מחזקת. בנוסף, קשר כזה מאפשר לך לחוש ביטחון ולהיות גלויה עם המטפלת, מה שמאפשר לגעת בתכנים משמעותיים שיתרמו להשגת מטרות הטיפול.
"המטפלת היא גם בת אדם, ולכן מן הסתם היא לא מושלמת. קורה שמדי פעם מפהקים, אך את מתארת פה מצב אחר, שבו זה קורה בכל מפגש. אולי היא מפהקת כי היא עייפה אחרי יום ארוך, אולי היא מתמודדת עם קשיים בחייה, ואולי זה משהו שקשור לאינטראקציה ביניכן. בכל מקרה, האחריות לייצר מרחב בטוח, מכיל ומחזק מוטלת על המטפלת, והפיהוקים פוגעים בכך. גם אם יש משהו בתכנים שאת מביאה שמעורר אצלה עייפות, בלי קשר לרמת הערנות שלה, זו האחריות שלה לעבד את זה ו"להחזיר את זה" אלייך בצורה שלא תפגע בקשר הטיפולי.
"ייתכן שהתחושות שאת מתארת תלויות לא רק באופן שבו המטפלת מתנהגת אלא גם באמונות ובחוויות שלך בלי קשר לטיפול. זאת אומרת שאם את נוטה להרגיש שטחית ולא מעניינת גם מחוץ לחדר הטיפולים, ייתכן ש'תשליכי' את התחושות האלה גם על המטפלת, גם אם היא כלל לא מרגישה כך כלפייך. אולי היא מפהקת רק לעתים אך את חווה את זה בעוצמה גבוהה, אולי היא לא שמה לב לפיהוקים או שלא הבינה את השפעתם עלייך.
"לכן כדאי שתעלי את התחושות שלך מולה, בתקווה שזה יוביל לשינוי בטיפול ובחוויה שלך בתוך הקשר. אם הפיהוקים יימשכו, ועמם גם התחושות שלך, אולי כדאי לחפש מטפלת אחרת קשובה יותר, שתאפשר לך להרגיש אהובה, משמעותית ומעניינת".
