היא: פלורנס רנסיה (35), מנהלת פרויקטים ב־ynet
הוא: אביב שמואלוב (31), מנהל מוצר ב־ynet, כרגע חובש קרבי במילואים
הם: ביחד כשנתיים, מתגוררים בראשון־לציון
חברים לעבודה
פלורנס: "בגיל 28 התחתנתי לראשונה ובגיל 30 התגרשתי. לפני כשנתיים וחצי התחלתי לעבוד ב־ynet ופגשתי שם את אביב. הוא כבר היה ותיק, עבדנו יחד באותו צוות והוא עשה לי חפיפה. חשבתי שהוא מקסים, אבל חלפו כמה חודשים עד שהפכנו לזוג".
אביב: "בדיוק נפרדתי ממישהי אחרי מערכת יחסים ארוכה והייתי פחות פנוי רגשית".
פלורנס: "חשבתי שאביב חתיך מהרגע הראשון, אבל גם לי לקח זמן עד שראיתי אותו כבן זוג פוטנציאלי. זה קרה רק אחרי שראיתי כמה נחמד הוא עם אנשים, כמה הוא חכם, אסרטיבי, כריזמטי. אז גם הבנתי שהוא צעיר ממני בארבע שנים וחששתי שאולי העובדה שאני מבוגרת ממנו וגרושה קצת תרתיע אותו".
אביב: "זה לא הפריע לי בכלל. בשלב הזה גם אני התחלתי לחשוב על פלורנס בצורה רומנטית יותר. היא יפהפייה מהממת וסופר־אינטליגנטית, וזה פשוט עשה לי את זה".
הדייט הראשון
אביב: "אחרי חצי שנה של עבודה יחד, שאלתי את פלורנס אם היא תרצה שניפגש בערב לשתות משהו. זה עדיין היה בתקופת הקורונה, אז עשינו פיקניק בפארק הירקון. הבאתי גבינות ויין".
פלורנס: "היו עוד כמה דייטים עד שזה התפתח למשהו רציני".
צפו בסיפור של פלורנס ואביב
הצעת הנישואים
אביב: "אחרי תשעה חודשים אני ופלורנס עברנו לגור יחד, וביוני האחרון החלטתי להציע לה נישואים. סיפרתי לה שאנחנו נוסעים לחופשה באילת ושאנחנו צריכים לצאת בשתיים בלילה כי הזמנתי לנו סדנה לפני הזריחה. התכנון היה לעצור באמצע הלילה במרפסת התלויה של מצפה־רמון, מקום מדהים שממנו אפשר לראות את האבנים הזוהרות בחושך. קבעתי מראש עם שני חברים שיגיעו לשם קודם ויערכו את המקום עבור ההצעה: ידליקו נרות, יסדרו שולחן שעליו כיבוד ויין. הגענו למצפה־רמון בחמש בבוקר, הובלתי אותה למרפסת וכרעתי ברך".
פלורנס: "הייתי בשוק. זו הייתה הפתעה מטורפת והצעה מטורפת".
החתונה שבוטלה
אביב: "את החתונה קבענו ל־25 באוקטובר. היינו אמורים להתחתן באולם אירועים בנוכחות כמעט 300 אורחים. אבל אז הגיע 7 באוקטובר. אני גויסתי באותו ערב והיה לי ברור שהחתונה שלנו כבר לא תתקיים בתאריך הזה".
פלורנס: "אמרתי לאביב: 'אין בעיה שתלך למילואים, אבל אתה חייב להגיד להם שיש לנו חתונה עוד שבועיים'. רק למחרת הבנתי שהחתונה מבוטלת".
בכל זאת מתחתנים
פלורנס: "ביום שבו הייתה אמורה להתקיים החתונה שלנו, אביב היה במילואים, אני הייתי לבד בבית וכל הזמן חשבתי איך היום הזה היה צריך להיות אחר לחלוטין".
אביב: "אני התעוררתי באותו יום עם תחושת חמיצות קשה. הראש שלי היה ממש ברצפה".
פלורנס: "ואז, בשעה שלוש אחר הצהריים, קיבלתי פתאום הודעה ממישהי שמשרתת עם אביב. היא כתבה שבבסיס יודעים שהיום הוא היה אמור להתחתן, שהוא נראה להם מאוד מבואס ושהם חשבו להפתיע אותו בחגיגה קטנה. הם שאלו אם אוכל לקפוץ בערב לבסיס. בהתחלה הבנות שארגנו את החגיגה לא חשבו לערוך ממש חתונה. זה הלך והתגלגל. הן אמרו לי ללבוש משהו לבן".
אביב: "בדיעבד החבר'ה בבסיס סיפרו לי שאחרי שנודע לכולם על הרעיון להפתיע אותי, כל אחד מיהר להתנדב ולתרום את חלקו. אחד ארגן רב, אחר ארגן צלם, מישהו נסע להביא נרות ופרחים".
פלורנס: "כשהם ביקשו שאקפוץ לבסיס שאלתי אם אני יכולה להביא גם את הכלב שלנו, ג'וני, והם אמרו שאין בעיה. כשהגעתי לבסיס אביב עדיין היה באמצע משימה. הם סיפרו לי שהתוכנית שלהם התגלגלה מחגיגה קטנה לחתונה של ממש, ושאני יכולה להזמין גם את ההורים שלנו ועוד כמה חברים. ההורים שלי גרים רחוק מהבסיס ולא יכלו להגיע, אבל ההורים של אביב וחבר שלו הגיעו תוך חצי שעה. גם חברה שלי הגיעה".
החתונה
אביב: "החברים שלי בבסיס ארגנו את כל החתונה הזו בשלוש שעות. הם אפילו הצליחו בזמן הזה לבנות חופה של ממש ולהביא מישהו שיהיה אחראי על המוזיקה וינגן על קלידים".
פלורנס: "לבשתי שמלה של זארה ועשיתי לעצמי שיער ואיפור הכי מינימליים. המקום היה מעוצב עם סידורי פרחים והחברים הרכיבו שביל לחופה מבדים לבנים. בירך אותנו רב, אם כי לא היו לנו האישורים הדרושים מהרבנות, אז זו לא נחשבת חתונה רשמית. החברים בבסיס הכינו על האש, ואחרי החופה היו ריקודים ועשו שמח. היינו המומים, שמחים ונרגשים".
בשורה התחתונה
פלורנס: "כמובן שהיה מבאס שההורים שלי לא הספיקו להגיע. נערוך חתונה נוספת שאליה נזמין את המשפחה ואת כל החברים. ובכל מקרה, נזכור לעד את החוויה המקסימה הזו".
