סיפורה של מרים אסף, בת 62, מורה למתמטיקה, מתגוררת ביישוב דולב, נשואה ואמא לשבעה, סבתא ל־19 נכדים:
"אביעזר היה הילד השישי שלי ושל בעלי. שנינו עלינו מצרפת לפני 45 שנה והקמנו כאן משפחה גדולה עם שבעה ילדים. אביעזר הצטיין בכל התחומים, וגם היה צנוע ומופנם. בדיוקן שלו שעשתה ציירת כשהוא היה קטן, רואים שהוא מהורהר וקצת עצוב.
כשהיה בכיתה י' הוא למד בישיבה, והצוות החינוכי אמר לנו שהוא לא מסתדר מבחינה חברתית ושהוא צריך טיפול. אביעזר סירב לטיפול ולא לחצנו עליו.
באותה שנה, בחופשת חנוכה, הוא סיפר כמה היה רוצה לטייל בשביל ישראל. כשחזר מהחופשה לישיבה הרגשתי לא רגועה. ניסיתי להשיג אותו בטלפון ללא הצלחה. ב־22:30 התקשרתי למדריך שלו. הוא אמר לי שאביעזר לא הגיע לישיבה. נכנסנו לפייסבוק וראינו שאביעזר כתב פוסט שהוא מתכוון להיעלם למשך חודש, שלא יהיה זמין ושלא נדאג לו. התקשרנו למשטרה, הם איכנו את הסלולרי שלו וגילו שהוא ברמת הגולן. זה היה לילה סוער. הצלחנו להשיג טלפון של מנהל ישיבה ברמת הגולן וליצור קשר עם אביעזר. הוא אמר שרצה לעשות את שביל ישראל ושהשאיר פתק על המיטה שלו. כעסנו עליו. לא הבנו איך הוא עושה דבר כזה. למחרת, כשהגענו אליו, הוא התעלם מאיתנו ורק זרק לעברנו מבטים כועסים. בסופו של דבר הוא הסכים לחזור איתנו הביתה. אמרתי לבעלי כבר אז שאביעזר כנראה ניסה להתאבד.
אחרי הסיפור הזה אמרנו לו שהוא לא צריך לחזור לישיבה. בדיעבד גיליתי שהוא היה בוכה שם בשיעורים. הוא נשאר בבית ולא למד, לא ישן בלילות ולא אכל בצורה מסודרת. גם כשהזמנו הביתה עובד סוציאלי שידבר איתו, הוא לא שיתף פעולה ופשוט שתק כמו דג. כשמצאתי את היומן שלו, הראיתי אותו לפסיכיאטר, והוא אמר לנו שלא צריך להתרגש, שזה גיל ההתבגרות.
"עד היום קשה לי להסתכל באלבום התמונות שלו, ומה שעוזר לי להתמודד עם האבל זה שאני תמיד עסוקה"
אחרי שנשר מהלימודים, אביעזר עבד כשוטף כלים במסעדה בירושלים. כשהיה בן 16 וחצי עשה את שביל ישראל, הצטרף לחוג של כותבי שירה וגם למד לנגן על גיטרה. ניסינו להכניס אותו למסגרת לימודית, אבל בכל פעם שהוא נכנס לבית ספר חדש, הוא לא הסתדר ועזב. למרות זאת הוא עשה בגרויות. בגיל 18 הוא עשה שנת שירות משמעותית בארגון "השומר החדש" ואחר כך למד בישיבה בירושלים. הוא היה פעיל מאוד, אבל לעתים קרובות נראה עצוב ומכונס בעצמו.
כשהיה בן 20, אביעזר התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בפלס"ר בחיל השריון. בסיום קורס ההכשרה הוא נבחר כחייל מצטיין. ואז, ב־11 בספטמבר 2015, הצוות שלו היה צריך להגיע למחנה אריה באזור בקעת הירדן. אביעזר עלה לאוטובוס אבל לא הגיע לנקודת המפגש. המפקד לא הצליח להשיג אותו בטלפון, ובערב התקשר אליי ושאל אם הוא בבית. אז הבנתי שאביעזר נעדר.
באותו לילה צה"ל עשה לו איכון לטלפון והתברר שהוא באזור מפגש הבקעה. בחצות וחצי הודיעו לנו שמצאו את אביעזר ושיש משלחת בדרך אלינו. ידעתי שזהו, זה נגמר.
2 צפייה בגלריה
אביעזר אסף ז"ל. " חשבנו שאולי הוא נרצח. לא עלתה לי המחשבה שהוא שם קץ לחייו"
(צילום: אלבום פרטי)
לפנות בוקר בישרו לנו שאביעזר נמצא מת ליד אנדרטת הבקעה. חשבנו שאולי הוא נרצח. לא עלתה לי המחשבה שהוא שם קץ לחייו. הרגשתי שהוא סוף־סוף מצא את עצמו והגשים את מה שהוא רצה. כשאמרתי לילדים שלי שצה"ל חושב שאביעזר התאבד, הם היו בהלם. אומרים שהדבר הכי קשה בעולם זה ילד שמתאבד, אבל האמת היא שקשה לאבד ילד, לא משנה איך החיים שלו הסתיימו.
חודש אחר כך, צה"ל הודיע לנו שנמצאה מחברת של אביעזר מהקורס. בעמוד האחרון שלה היה מעין מכתב פרידה. הוא כתב שהוא עייף מהחיים, שיש לו משבר אמונה ושאין לו בשביל מה להילחם. תהיתי מה יכולתי לעשות אחרת. אולי אם הוא היה מקבל טיפול, זה לא היה קורה, אבל הכרתי הורים שהילדים שלהם עברו טיפול ובכל זאת התאבדו. במשך שנתיים אחרי מותו של אביעזר העסקתי את עצמי בשאלות איפה טעיתי ואם היה אפשר למנוע את זה. אבל אי־אפשר לשנות את המציאות, וקיבלתי את המצב. חלק מהאחים של אביעזר אמרו שהוא בחר את זה, אבל בעיניי הוא פשוט התמודד עם מחלת נפש, לכן אני לא כועסת עליו. עד היום קשה לי להסתכל באלבום התמונות שלו, ומה שעוזר לי להתמודד עם האבל זה שאני תמיד עסוקה. אני מנסה להיות אמא, רעיה ומורה טובה יותר ממה שהייתי.
"למרות ההתאבדות, האמונה הדתית שלי לא נפגעה. הקדוש ברוך הוא נתן לי בחסדיו את אביעזר למשך 20 שנה, ואין לי טענות. לא הכל אני אמורה להבין"
כשהיה נער, אביעזר כתב שירים במסגרת פרויקט בבית אצ"ג בירושלים. בימים אלה נפתח שם פרויקט חינוכי לזכרו, במסגרת 'החממה לאמנות ירושלמית מתערבת'.
למרות ההתאבדות, האמונה הדתית שלי לא נפגעה. הקדוש ברוך הוא נתן לי בחסדיו את אביעזר למשך 20 שנה, ואין לי טענות. לא הכל אני אמורה להבין".
שורה תחתונה: "חשוב להעלות למודעות את הנושא הזה כדי לנסות למנוע את האסון הבא".
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
עמותת ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, טל': 1201
בשביל החיים, סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, טל: 03-7487771
סה״ר, סיוע והקשבה ברשת: www.sahar.org.il
פורסם לראשונה: 01:46, 11.11.21
