מהי קואליציית "האקדח על שולחן המטבח"?
"קמפיין הפועל לצמצום תפוצת הנשק הקל והאלימות שנובעת ממנו במרחב האזרחי. הקמפיין פועל לפיקוח הדוק על ארגונים ויחידים חמושים ולאכיפת החוק המורה על איסוף נשק אבטחה בסוף משמרת, שנחקק ב־2008 ולא ממש נאכף. ב־2013, בעקבות מאמצים שלנו, התחילה אכיפה מסוימת, ועד 2016 לא נהרג אף אדם על ידי מאבטח באמצעות נשק אבטחה. ב־2016 החוק תוקן, כך שהוא מאפשר לשר לביטחון פנים לתת הוראת שעה שעוקפת אותו, ומאז נהרגו שלוש נשים וגבר מנשק אבטחה".
"מחקרים מרחבי העולם מצאו שבבתים שבהם מוחזק כלי נשק, הסיכון לרצח נשים עולה פי שלושה עד חמישה"
מי חבר בקואליציה?
"17 ארגונים חברתיים וביניהם אשה לאשה, איתך־מעכי, האגודה לזכויות האזרח, מרכז נגה לזכויות נפגעי עבירה, קואליציית נשים לשלום, פוליטיקלי קוראת, רופאים לזכויות אדם ושדולת הנשים".
איך נולד הקמפיין?
"הקמפיין נולד בארגון אשה לאשה מרכז פמיניסטי, ביחד עו"ד סמדר בן נתן, בעקבות פרסום מחקר שערכתי על תעשיית האבטחה בישראל אחרי האינתיפאדה הראשונה, בקובץ מאמרים שפרסמה האוניברסיטה של האו"ם בשנת 2009. באותה תקופה הייתה פריחה של תעשיית האבטחה הפרטית, והייתי מוטרדת מההתרבות המהירה של האקדחים במרחב הציבורי. כחוקרת עצמאית ואקטיביסטית פמיניסטית החלטתי לחקור את התופעה שפוגעת בעיקר בנשים".
יש הסבורים שנשק בידי שוטרים ומאבטחים דווקא מגביר את הביטחון, כי הם יכולים להגיב לאירועים גם כשהם לא בתפקיד.
"בגלל שאנחנו רגילים לראות נשק צבאי במרחב הציבורי נדמה לנו שנשק הוא להגנה, אבל צריך להכיר בעובדה שנשק לא מגביר את הביטחון האישי אלא מאיים עליו. היום ארגונים אזרחיים רואים באחזקת נשק קל במרחב הציבורי בעיה פמיניסטית שצריך לטפל בה מנקודת תצפית מגדרית".
"יש טענה חוזרת של חובבי נשק שאם לא יהיה נשק, אז ירצחו בדרכים אחרות, אבל מחקרים מראים שזה לא נכון. קודם כל הנשק הרבה יותר קטלני, ושנית, עצם הנגישות לנשק מעודדת תקיפה שלא בהכרח הייתה קורית אם הוא לא היה שם"
למה זו בעיה פמיניסטית ולא כלל־אזרחית?
"בשנים 2013-2002 נהרגו 33 חפות וחפים מפשע מנשק אבטחה שנישא מחוץ למסגרת העבודה, 18 מהם הן נשים שנרצחו במרחב הפרטי־משפחתי. זה לא מפתיע, מחקרים מרחבי העולם מצאו שבבתים שבהם מוחזק כלי נשק, הסיכון לרצח נשים עולה פי שלושה עד חמישה".
האם בעקבות הרצח של דיאנה רז גם שוטרים צריכים לדעתך להפקיד את הנשק לפני שהם חוזרים הביתה?
"חד־משמעית. עד 1967 שוטרים לא היו חמושים, הם קיבלו נשק רק לצרכים ממוקדים, כי ברור שלא כל שוטר צריך נשק. צריך להבין שבשיטור חמוש גלומה גישה של התעמתות, זו גישה מיליטריסטית וכוחנית שמתייחסת לאזרח כאל אויב. אמיר רז הוא לא השוטר הראשון שירה בבת זוגו. לפני שנתיים, למשל, נרצחה אנגווץ וואסה מנתניה על ידי בעלה השוטר, וגם היא לא הייתה הראשונה. נשק משטרה משחק תפקיד גם בהתאבדויות ותאונות, למשל צעירה מהיישוב מרר, שכנראה התאבדה לפני שנה בנשק של אביה השוטר".
אם לא היה נשק בבית, יכול להיות שדיאנה רז עוד הייתה איתנו?
"יש סיכוי טוב שכן. יש טענה חוזרת של חובבי נשק שאם לא יהיה נשק, אז ירצחו בדרכים אחרות, אבל מחקרים מראים שזה לא נכון. קודם כל הנשק הרבה יותר קטלני, ושנית, עצם הנגישות לנשק מעודדת תקיפה שלא בהכרח הייתה קורית אם הוא לא היה שם. דיאנה רז נדקרה לפני הרצח, אבל היא לא מתה מהדקירה אלא מהאקדח שהיה ברשות הרוצח. אקדח הופך מריבות לאסונות. אם האקדח לא היה שם, היא כנראה עדיין הייתה בחיים. במקרה של שירה איסקוב, למשל, מזל שלא היה אקדח, אחרת קרוב לוודאי שזה היה נגמר הרבה יותר גרוע".
