בפברואר האחרון ילדה הדוגמנית שיר אלמליח את בנה גבריאל־חיים, אח לרפאל בן השנתיים. עוד בהיותה בהיריון חשפה כי אביו הוא הגרוש שלה, איש העסקים מייקל זנזורי. בריאיון ל"לאשה" הסבירה אלמליח את ההחלטה להביא ילד מבעלה לשעבר, שממנו התגרשה זמן קצר אחרי לידת בנם הבכור: "זה משהו שגם אני וגם מייקל רצינו. שנינו הבנו שלמרות שאנחנו לא מסתדרים כזוג, אנחנו מאוד מסתדרים כהורים".
גם צמד השחקנים יוסי מרשק ונעמי לבוב, הורים לדניאלה בת השש, קיבלו את אותה החלטה. במרץ האחרון העלתה לבוב פוסט לפייסבוק שבו עדכנה שהיא ומרשק, שנפרדו לפני חמש שנים, נמצאים בהיריון. "נכון, אנחנו כבר מזמן לא זוג", כתבה. "אבל איכשהו מצאנו את הדרך שלנו להיות משפחה. ותכלס, יצא מוצלח. כל כך מוצלח שהחלטנו להרחיב את העסק". במילים אחרות, נראה שבביצה נולד טרנד חדש: גרושים שמחליטים להביא ביחד ילד נוסף.
אבל מתברר שיש כאלה שממש לא מרוצים מהעניין. למשל אשר יזדי ומאיה בן גור. למה? ובכן, כי הם חשבו על זה קודם. "הם ממש מעתיקנים", צוחקת מאיה. גם אשר משועשע: "אחרי שמאיה נכנסה להיריון אמרנו, 'כולם ייגנבו ממה שעשינו. נוכל לעשות מזה הרצאות בתשלום'. אבל הסלבס האלה הרסו לנו הכל".
הוא בן 37, איש שיווק, מתגורר בבית־אריה. היא בת 38, עובדת בנק וגרה בירושלים. יחד הם הורים לליהי בת התשע ושילי־רחל בת השמונה חודשים. הם התגרשו לפני שבע שנים וחצי. "התגרשנו כי לא הסתדרנו", מסבירה מאיה. "כל דבר הוביל למריבה. היה לא נעים בבית".
אשר: "שנינו לא הצלחנו לשים את בן הזוג במקום הראשון. דאגנו לכל העולם חוץ מאשר אחד לשנייה".
מאיה: "אחרי שהתגרשנו הקשר בינינו היה על הפנים, אבל כעבור שנתיים הצלחנו להתגבר על כל המתחים, ועם הזמן הפכנו לחברים טובים, משהו שאפילו בנישואים שלנו לא היה".
מי העלה את הרעיון להביא עוד ילד לעולם יחד?
מאיה: "זה הגיע ממני. התגרשנו כשהייתי בת 30, וחשבתי שאכיר בן זוג חדש ואביא לעולם ילדים נוספים. התחלתי לצאת לדייטים, ונכנסתי לקשר רציני עם גרוש ואב לשניים. כשעלה השיח בנושא ואמרתי שאני מעוניינת בילד נוסף, הוא סירב בתוקף. הוא אמר שמספיקים לו הילדים שלו".
בגלל זה נפרדתם?
"זו לא הייתה הסיבה העיקרית, אבל זה כן גרם לי לחשוב על הנושא. הבנתי שהשעון הביולוגי שלי מתקתק, ושילדים וזוגיות לא חייבים לבוא יחד. שקלתי להביא ילד מבנק הזרע, אבל ככל שצללתי לזה הרעיון פחות קסם לי. לבכורה שלי הרי יש אבא. איך זה יהיה להסביר לילד הקטן שלו אין? גם חשבתי על כך שעבור ליהי זה ייחשב רק חצי אח. אני מגיעה מבית של הורים גרושים, ויש לי גם אחים חורגים וגם חצאי אחים. הרגשתי שיותר מהכל, ילד צריך שתהיה לו משפחה שלמה".
מאיה בן גור: "ליהי סיפרה לחברות בבית הספר שאני בהיריון. כולן שאלו מי האבא והיא ענתה 'אבא שלי'. ואז המחנכת שלה אמרה לפני כל הכיתה: 'זה לא הגיוני, ההורים שלך גרושים'"
אז הצעת לאשר להביא איתך עוד ילד?
"כן. הפעם הראשונה שביקשתי ממנו הייתה לפני ארבע שנים. הוא אמר 'לא' נחרץ".
אשר: "המשכתי לחלום על משפחה נורמטיבית. לחזור כל ערב הביתה לאישה ולילדים. הייתי שבור מאוד מהגירושים. מספיק נשרט לי הלב לגדל את הבכורה שלנו ככה. אז אמרתי למאיה 'לא, אין מצב, כפרה'".
מאיה: "וככה חלפו להן עוד שלוש שנים. הבנתי שאני מתקרבת לגיל 40, ובסוף אמרתי לאשר: 'זהו. החלטתי סופית שאני מביאה עוד ילד. זה או אתה או בנק הזרע'. הפעם הוא אמר כן".
אשר, מה גרם לך לשנות את דעתך?
"בדיוק נפרדתי ממישהי אחרי קשר משמעותי, ראיתי את עצמי מתחתן איתה ומביא עוד ילדים לעולם. הפרידה ממנה שוב ניפצה לי את חלום המשפחה. גם ידעתי שאם אני מסרב, מאיה באמת תלד ילד מתורם זרע. שיתפתי את אבא שלי והוא אמר לי דבר נכון: 'אתה תהיה האבא של הילד של מאיה בכל מקרה, גם אם הוא יהיה מתורם. אז אם כבר, עדיף שהוא יהיה שלך'".
למה שתהיה האבא שלו?
"כי לא הייתי יכול להתעלם מהילד שלה. הרי הוא יהיה האח או האחות של הבת שלי. באופן אוטומטי הייתי פורש עליו את חסותי. זה מה שגרם לי בסוף להסכים".
מאיה, עד כמה שמחת?
"שמחתי מאוד, ועוד יותר בגלל ליהי. מאז גיל שלוש היא לא הפסיקה לבקש אח או אחות. היא גם לומדת בבית ספר דתי. לכל החברות שלה יש הרבה אחים והיא הייתה חריגה בנוף. כשסיפרנו לה שאני בהיריון, היא סיפרה על זה לחברות בבית הספר. כולן שאלו מי האבא והיא ענתה 'אבא שלי'. ואז המחנכת שלה אמרה לפני כל הכיתה: 'זה לא הגיוני שזה אבא שלך, כי ההורים שלך גרושים'".
וואו.
"ליהי נפגעה מאוד. היא חזרה הביתה ואמרה: 'הם חושבים שאבא הוא לא האבא של התינוק'. שלחתי מיד סמס למורה והיא התנצלה, ובאותו רגע הבנתי מה היה קורה אם הייתי מחליטה ללדת ילד מתורם זרע. איך בטח היו נאמרים כל מיני דברים שהיו פוגעים בליהי. אז הבנתי עוד יותר כמה טוב שהתעקשתי להביא לה אח מאבא שלה".
לצד השמחה מההחלטה, היו לך גם חששות?
"ברור. החשש העיקרי היה בכל מה שקשור לזוגיות. ידעתי שאהיה חייבת לשים את הרצון הזה על הולד למינימום שנתיים. הרי לא אוכל לצאת לדייטים עם בטן הריונית ועוד להסביר לבחור שאני בהיריון מהגרוש שלי. רוב הסיכויים הם שאף אחד לא יזרום עם זה".
עבורך אשר, לפחות לא היו הבעיות האלה.
"זה ממש לא נכון. גם אני, ברגע שהסכמתי, ידעתי שהחיפוש אצלי אחרי זוגיות נכנס להפוגה. הרי הילד שלי נמצא אצל מאיה בבטן. זה אומר שאני צריך לתמוך בה. בגלל זה אפילו אמרתי לה, ברגע שהתבשרנו שהיא בהיריון: 'מזל טוב. עכשיו את נשואה שוב'. היה לי חשוב להבהיר שאני לא רק תורם זרע, שההיריון הזה הוא של שנינו ביחד, בדיוק כמו שהיה עם ליהי, שאני בא איתה לכל הבדיקות ופעיל בהכל. ידעתי שאני רוצה להיות זמין עבורה בכל רגע נתון. לא רציתי להיות בקשר זוגי בזמן הזה, הדבר האחרון שעבר לי בראש היו דייטים".
אשר יזדי: "ברגע שהתבשרנו שמאיה בהיריון, אמרתי לה: 'מזל טוב. עכשיו את נשואה שוב'. היה לי חשוב להבהיר שאני לא רק תורם זרע, שההיריון הזה הוא של שנינו ביחד"
גם בעייתי להסביר לבחורה שאתה יוצא איתה, שהגרושה שלך נמצאת כרגע בהיריון ממך.
אשר: "זה באמת מורכב".
מאיה: "אפילו אני, אם הייתי פוגשת עכשיו מישהו שהיה אומר לי שזה המצב אצלו, הייתי תופסת מרחק".
עשיתם הסכם לפני שהקטנה שלכם נולדה?
מאיה: "כן. עשינו הסכם הורות. לשנינו זה היה חשוב. הסעיפים העיקריים שלו היו נושא המזונות והסדרי שהות - סיכמנו ששילי תשהה אצלו באותה מתכונת של ליהי, אבל עד גיל שנתיים היא תישן אצלי".
אשר: "מבחינתי הייתי מוכן ששילי תישן אצלי כבר עכשיו. אבל כיבדתי את הרצון של מאיה. מה שכן, מאז שהיא נולדה, אני מגיע אל מאיה כמעט כל יום, וכך גם זוכה כמובן להיות יותר זמן עם ליהי".
לליהי אתם יכולים להגיד שהיא נולדה מאהבה, כשאמא ואבא היו נשואים. מה תגידו לשילי?
אשר: "שגם היא נולדה מאהבה. ללא צל של ספק. זו ילדה מאוד מתוכננת שבחרנו להביא לעולם למרות המצב המורכב".
מאיה: "היא אולי לא נולדה מאהבה רומנטית, אבל בהחלט מאהבה והערכה אחד לשנייה, גם שלנו זה לזו כבני אדם וגם כהורים".
כמה אנשים כבר שאלו אתכם למה אתם בעצם לא ביחד?
מאיה: "וואו, שאלו אותי את זה בלי סוף. אני תמיד עונה שאנחנו מוצלחים מאוד יחד כהורים, אבל לא מתאימים בשום דבר אחר".
אשר: "אנחנו החברים הכי טובים בעולם, אבל פשוט איומים כזוג".
עוד שאלה שבטח מסקרנת רבים היא איך הבאתם את שילי לעולם.
מאיה: "כן. גם את זה שואלים אותנו הרבה. אני תמיד אומרת שיש כמה דרכים ושאנחנו בחרנו בדרך שלנו".
אשר: "מי שצריך לדעת, יודע".
הטיפ של מאיה: "לעשות את זה רק אם שני הצדדים נמרגישים לגמרי שלמים עם ההחלטה. אם יש איזה פיפס לא שלם, לא כדאי".
הטיפ של אשר: "להעריך ולכבד את השותפה שלך לתהליך. היא לא איזה 'תנור'. היא הלוחמת ואתה תומך הלחימה".
רונית אמא מושלמת
עוד זוג שבחר באופציה הזו הם ליאור לוי אנגלברג (47), מטפל רגשי לילדים ומגשר מכפר־יונה וגרושתו, רונית עטיה (45), מנהלת לוגיסטיקה מנתניה. את בתם בת העשר אליענה־שריי, הביאו לעולם יחד כזוג נשוי. בנם בן העשרה חודשים אוראן־יוסף, נולד אחרי שהיו גרושים קרוב לעשור.
רונית: "אני וליאור התחתנו אחרי שלוש שנות זוגיות והתגרשנו כעבור שנה. זה קרה זמן קצר אחרי שהבכורה שלנו נולדה. נפרדנו בגלל בעיות אמון".
ליאור: "זה היה בגלל כמה סיבות: חוסר בשלות, מטען שהבאתי איתי. הכרתי את רונית אחרי שכבר הייתי גרוש פלוס ילד (היום בן 17. י"מ). בקשר שלנו היו כל מיני מורכבויות".
איך היו היחסים ביניכם אחרי הגירושים?
רונית: "בשנה הראשונה היחסים לא היו טובים. הלכנו ליחידת סיוע של בית המשפט, ובזכותה הבנו שגרושים או לא גרושים, אנחנו עדיין בסוג של מערכת זוגית, כי יש לנו ילדה משותפת. לאט־לאט למדנו לתקשר כמו שצריך, ועם הזמן הפכנו לחברים ממש טובים. היינו משתפים אחד את השנייה גם בכל מה שקשור לעבודה, או אפילו בענייני זוגיות".
ליאור: "אנחנו סוג של זוג כמו שהיינו פעם, רק בלי הרומנטיקה".
מי יזם את הרעיון להביא לעולם עוד ילד ביחד?
רונית: "ליאור. הוא היה בזוגיות ממושכת, ואחרי שהיא הסתיימה הוא פנה אליי עם הרעיון. הוא ידע שאני רוצה עוד ילד כבר תקופה ארוכה. אני באה מבית של שש אחיות והיה לי קשה מאוד עם העובדה שיש לי ילדה יחידה. תמיד כשהייתי יוצאת לדייטים, הייתי מחפשת רק מישהו שמעוניין להביא ילדים. לצערי לא הצלחתי למצוא את הפרטנר הנכון".
3 צפייה בגלריה
רונית עטיה, ליאור לוי אנגלברג, וילדיהם אליענה ואוראן, שנולד עשור אחרי גירושיהם. מימין: רוי, בנו של ליאור מנישואים קודמים
(צילום: יאיר שגיא)
ליאור, לך בניגוד לרונית היו כבר שני ילדים. למה היה לך כל כך חשוב שיהיה לך עוד ילד?
"כי האבהות היא מהות חיי. אחרי שהקשר הרציני שהייתי בו הסתיים, חיפשתי שוב אהבה ומישהי להקים איתה משפחה. חלפו שלוש שנים ולא מצאתי. במהלך התקופה הזו, לצערי, אמו של בני הבכור נפטרה. הרגשתי שאני רוצה עוד ילד, אבל גם רוצה אמא אחת לילדיי, ותמיד חשבתי שרונית היא אמא מדהימה ומושלמת שאני סומך עליה בעיניים עצומות".
רונית: "כשליאור הציע לי הייתי כבר בת 42. ידעתי שאם לא אלך על זה, סביר להניח שלא יהיה לי לעולם עוד ילד. אבל למרות שבבטן זה הרגיש לי הכי נכון, לא מיד אמרתי כן. הייתי צריכה קצת לחשוב על זה".
מה היו החששות?
"שזה יחזיר אותנו לאחור, לתקופה שבה היחסים בינינו לא היו טובים. במשך הרבה זמן שמרנו על מבנה מסוים שעבד לנו מצוין, והיה פחד להוסיף משהו חדש למשוואה, כזה שישבש את היחסים. לשמחתנו הרבה, זה לא קרה".
ומה לגבי זוגיות? העובדה שלא תוכלי בזמן הזה לצאת לדייטים?
"ברור שגם זה עלה לי בראש, אבל זה פחות הטריד אותי. הרגשתי שחלפו מספיק שנים מאז שהתגרשתי בלי שאמצא את בן הזוג המיוחל, אז מה זה משנה אם תעבור עוד שנה? מה גם שזוגיות את יכולה למצוא גם בגיל 60. לעומת זאת, יש לך זמן מוגבל להביא ילד. היה לי ברור שאני לא רוצה לפספס את הרכבת".
ליאור לוי אנגלברג: "עברנו קרוב לשלוש שנים של ניסיונות, וגם חווינו הפלה בדרך. היינו קרובים להרים ידיים. אני כבר לא האמנתי שזה יקרה"
ליאור: "עברנו קרוב לשלוש שנים של ניסיונות, וגם חווינו הפלה בדרך. היינו קרובים להרים ידיים. אני כבר לא האמנתי שזה יקרה, ובדיוק הכרתי מישהי. ואז רונית אמרה לי שהיא נקלטה, ובשנייה ששמעתי, עשיתי לזה קאט. לאורך כל התקופה שרונית הייתה בהיריון, גם אם היו לי חשקים וגם אם רצו להכיר לי, סירבתי. רציתי להיות מאה אחוז בתהליך. כשרונית הייתה צריכה אותי ב־12 בלילה כי היא לא הרגישה טוב, התייצבתי ב־12 בלילה. לא הייתי יכול לעשות את זה אם הייתה לי בת זוג".
איך הבת שלכם הגיבה לעובדה שאתם עומדים להביא לה אח?
רונית: "אמנם היא רצתה יותר אחות, אבל היא שמחה מאוד".
היא לא שאלה למה אתם לא חוזרים להיות ביחד?
"לא. התגרשנו כשהיא הייתה תינוקת. היא נולדה למצב שאבא ואמא גרים בנפרד מצד אחד, וחברים טובים מאוד מצד שני".
ליאור: "אבל הרבה חברים כן שואלים אותי את השאלה הזו, ואני תמיד עונה שאני ורונית טובים בהורות ופחות בזוגיות".
רונית: "מרחוק אנחנו טובים, מקרוב פחות".
עשיתם הסכם לפני שאוראן נולד?
ליאור: "כן. היה חשוב לנו למנוע כמה שיותר ויכוחים".
רונית: "ההסכם התבסס בעיקר על הסדרי השהות. נקבע שמגיל שלושה חודשים התינוק כבר יוכל לישון אצל ליאור בדיוק בזמנים שאליענה ישנה אצלו. המשמורת בינינו כמעט חצי חצי".
ליאור: "בפועל אוראן נולד בתקופת הקורונה, אז אחרי הלידה רונית והילדים גרו אצלי במשך חצי שנה".
רונית עטיה: "היה לי מאוד קשה עם זה שיש לי ילדה יחידה. כשליאור הציע את הרעיון, הייתי כבר בת 42. ידעתי שאם לא אלך על זה, סביר להניח שלא יהיה לי לעולם עוד ילד"
מה תספרו לאוראן על הנסיבות של בואו לעולם?
ליאור: "נסביר שברור שגם הוא, כמו הבת הבכורה שלנו, נולד מאהבה. את יכולה לרשום את זה באותיות קידוש לבנה: האהבה הכי גדולה שיש לי היא לרונית, כי היא אם ילדיי. יש הרבה סוגי אהבה. אני אוהב את רונית כאדם וכאמא, וזו הסיבה שבחרתי להביא איתה עוד ילד".
שואלים אתכם איך הבאתם את אוראן לעולם?
רונית: "כן. ואין לנו בעיה לענות. עשינו את זה בדרך הטבעית. מבחינתנו לא הייתה אופציה אחרת".
ליאור: "אבל חשוב להדגיש שעשינו את זה רק בימים המדויקים".
רונית (צוחקת): "אני לא סתם ניצלתי אותו".
הטיפ של רונית: "אם אתם ביחסים טובים, הורים טובים, ושניכם מאוד רוצים עוד ילד – אל תהססו".
הטיפ של ליאור: "בתקופת ההיריון אתה צריך להיות מלא הכלה, למרות שמדובר בגרושתך".
