רגע קסום שהתרחש באחת הלידות הראשונות שליוותה כאחות וכדולה בבית חולים סיני בעיר שנג'ן שבמחוז גואנגדונג, גרם לשני גורן להביט בעיניים נוצצות במתרחש, ולהבין שהיא רוצה לספוג כמה שיותר מעולם המיילדות בתרבות החדשה והשונה כל כך שאליה נקלעה. "בשלב 'הקראונינג' (ההכתרה) בלידה, כשראש התינוק מופיע בפתח הנרתיק ותכף הוא מגיח לעולם, המיילדת והרופאה מתחילות לשיר־לדקלם שיר סיני עתיק שנשמע כמו תפילה. הן חוזרות על המילים שוב ושוב", מספרת גורן. "הן אומרות, בתרגום חופשי: 'בוא אלינו, בוא לעולם. בוא תראה כמה טוב'. בשיר יש גם פנייה ליולדת: 'תרפי, תשחררי ותני לו לבוא'. זה לא משנה אם הלידה בבית חולים ציבורי או בבית חולים יוקרתי ופרטי. הצוות הרפואי הנשי ישיר את זה. מהמם לראות את הטקס הקטן הזה. זה שונה כל כך מ'תדחפי, נו קדימה, עוד, לא להפסיק!'. במקום זה, הן מפצירות ברוך ביולדת. עם הזמן למדתי את המילים והלחן והצטרפתי אליהן בשירה. הוספתי משהו משלי: לקראת סוף הלידה, סיפרתי ליולדות ששערי שמיים נפתחים ברגעים אלה והן יכולות לבקש מה שהן רוצות".
עוד כתבות בלאשה
עוד רגע מיוחד של רכות ואחוות נשים מתרחש בחדר הלידה הסיני: "כשהלידה נתקעת ורוצים לעזור לתינוק לרדת באגן, היולדת עומדת ושתי המיילדות מלפפות סביבה סדין, עומדות משני צדדיה. בכל פעם, מיילדת מושכת בעדינות לצד שלה, היולדת נעה עם המשיכה במעין חצי סיבוב, שמייצרת תנועת הברגה של האגן; וכשהמיילדת השנייה מושכת, היולדת נעה לצד השני. זה נראה מהצד כמו משחק או ריקוד של משיכות. כשהמיילדות זזות עם היולדת והופכות לשותפות בתנועה, משהו אנרגטי משתנה בחדר, המתח מתפוגג. אגב, זו גרסה סינית לצעיף הריבוזו שהגיע מדרום אמריקה ומיועד גם לנענוע היולדת. גם אני משתמשת בו".
ג'ינג'ר, מרווה וציפורן
גורן (40) גדלה במכבים־רעות, עבדה כתקציבאית בעולם הפרסום ורק מאוחר יותר, כשהבינה שהעולם הנשי והמפגש הבין־אישי מדברים אליה, עברה הסבה. היא סיימה לימודי דולה והכנה ללידה במכון וינגייט והחלה לעבוד בתחום. במקביל, נרשמה ללימודי אחיות בתל־השומר, למדה ועברה הסמכה בייעוץ הנקה והשתלבה במחלקת יולדות. ב־2017 עברה לסין; בעלה גל, מהנדס מכונות שעוסק ברובוטיקה, הקים שלוחה של חברה ישראלית לרובוטיקה בשנג'ן, עיר נמל שהפכה בשנים האחרונות למעצמה עולמית של הייטק ומסחר. נסיעה עם תאריך תפוגה של שנתיים התארכה והפכה להשתקעות בת חמש שנים. שלושת ילדיהם (12, שמונה וחמש) מדברים מנדרינית שוטפת. "הקטן, שהיה רק בן חודש כשנסענו, היה צריך ממש להתאקלם בישראל", היא אומרת.
בקיץ האחרון חזרו לביתם בתל־אביב, וגורן חזרה לעבוד כדולה ויועצת הנקה עם תפיסות וטכניקות שלמדה בסין. "אפילו את השמנים המערביים החלפתי בשמנים סיניים - קניתי אותם ממדקר שטיפל בי שם. עולים מהם ריחות טובים של ג'ינג'ר, מרווה וציפורן. הם עושים עבודה מדהימה גם בטיפול בכאב וגם ברגיעה. בבתי חולים בסין הצוות הרפואי משתמש בשמנים ככלי טיפולי לכל דבר". אגב, היא עדיין עורכת מפגשי הכנה ללידה וייעוץ הנקה עם נשים סיניות דרך הזום.
הרוך הזה שאת מתארת בלידות בסין מפתיע וקסום. הסינים נחשבים נוקשים.
"המקום המדיקלי והקשוח מופיע כשהתינוק נולד. מפרידים על כל דבר. אם התינוק קצת לא נושם טוב, הוא מובהל לטיפול נמרץ ילדים והאמא לא תוכל לראות אותו גם שבועיים. אין כניסה להורים למחלקת טיפול נמרץ ילודים. באתי לייעוץ הנקה אצל יולדת שהחזירה הביתה תינוק אחרי ששהה שבועות בבית חולים בלי שניתנה לה אפשרות לראות אותו. היא ביקשה עזרה בהנקה. חטפתי חום מהסיפור. מאוחר יותר, היא נכנסה לדיכאון אחרי לידה ונעזרה בכדורים. אין לי ספק שחלק גדול מזה קרה בגלל ההפרדה האיומה הזו.
"לפי המסורת, במשך חודש אסור ליולדת לצאת מהבית או להתקלח ומותרים לה רק מאכלים חמים"
"באחת הלידות שליוויתי ידענו שהתינוק סובל מבעיה לבבית ומיד אחרי הלידה, הודיעו לנו שהוא מתאשפז לשבוע בדיקות. נעמדתי על הרגליים האחוריות. הכרתי את הרופאה מלידות קודמות, ואמרתי לה: 'את יודעת כמה מחקרים מבוססים מוכיחים שפגיעה בקשר של היילוד והאמא גורמת לדיכאון אחרי לידה וחוסר בייצור חלב? תעשו כל מה שצריך, אבל אני מבקשת שהאם תשהה עם התינוק במחלקה'. למזלי, הם הקשיבו לי והאם הייתה צמודה לתינוק שלה באשפוז".
סבתא מפקחת
כאמור, גורן הגיעה לשנג'ן עם תינוק בן חודש וחשבה שבהתחלה תיהנה מחופשת לידה. אבל מהר מאוד התפשטה השמועה שיש מערבית חדשה שעוסקת בלידות ובייעוץ הנקה. "שנג'ן היא סוג של עמק הסיליקון. מגיעים לשם המתעשרים הסינים החדשים, משפחות מעורבות ומערביים. יש בה גם מעט ישראלים. נשים סיניות וגם מערביות נמצאות שם לבד, רחוק מהמשפחה. הן הרגישו שהן צריכות מישהי שתלווה אותן כבר משלב שני הקווים בבדיקת ההיריון".
מתי הבנת בפעם הראשונה שאת נמצאת בעולם אחר?
"אני מגיעה לבית של אישה סינית כחלק מהפוסט־פארטום, ליווי אחרי לידה. לא משנה כמה האישה נטועה בעולם המערבי, אחרי הלידה אמא שלה מגיעה מהכפר להיות איתה למשך כמה שבועות. האמא יושבת בסלון עם הלבוש הסיני המסורתי. היא לא מבינה מילה מהשיחה שלי עם בתה כי אנחנו מדברות אנגלית, ועדיין היא שם כדי לפקח. האמא תהיה זו שתגיד לה מה מותר ומה אסור לעשות בתקופה הזו. בסינית התקופה של אחרי הלידה נקראת 'דזוו יואה דזה', לשבת את החודש. זה מנהג חזק שקיים כבר 2,000 שנה. לפי המסורת, ליולדת אסור לצאת מהבית חודש. אסור לה להתקלח כי לפי האמונה הסינית אחרי הלידה הנקבוביות בעור פתוחות ורחצה תכניס מים מיותרים לגוף. החלונות סגורים ומותר לה לאכול רק מאכלים חמים כדי לגרום לצ'י, אנרגיית החיים, להתחזק בחזרה".
"כשהמים כבר ירדו, השכבתי את היולדת במונית והתחלתי לקבל את התינוק. הצוות הרפואי הגיע ושאל אם עשינו בדיקת קורונה"
קשוח.
"זו יכולה להיות הייטקיסטית שלוחשת לי: 'אמא שלי אמרה לי לא להתקלח כי אני פוגעת בהחלמה שלי', ושואלת לדעתי. אני לא יכולה לשבור את התרבות והמסורת הסינית, אז אני הולכת בין הטיפות. אני אומרת לה שהיא לא חייבת לחפוף את הראש, אבל שתשטוף את האיברים האינטימיים כשהיא הולכת לשירותים - שתיקח עוד כמה דקות ותתנקה. אני מסבירה שמבחינה רפואית, ניקיון הוא חלק מההחלמה. כשאת יולדת במערב, ההנחיה לטיפול בתפרים היא כמה שיותר שטיפות עם מים וסבון וייבוש עדין. אם אמא שלה אומרת לה שאסור לה לצאת מהבית חודש, אני לא אגיד לה 'שבי בבית קפה'. אבל אני מציעה שכשהיא יוצאת לביקורת רפואית, שתאריך טיפה את השהות בחוץ, שתנשום אוויר".
מה התפיסות של הסינים לגבי הנקה?
"כשאני מסבירה ליולדת שצריך להיניק לפי דרישה, היא עונה שסבתא אמרה לה שהיא לא חייבת להיניק כל הזמן כי היא אוכלת מרק. הבית מלא מרקים עם חלקים של עוף, כולל רגליים וציפורניים והן שותות תה סיני ירוק מיוחד שמזכיר מאצ'ה. בכל פעם הסברתי שכדי שהמוח יפריש פרולקטין, צריך הזנה טובה והרבה נוזלים, אבל כל זה לא מספיק אם לא מיניקים לפי דרישת התינוק. בונדינג עם התינוק והנקה לפי דרישה מביאים את החלב, זה עניין של ביקוש והיצע".
בישראל יש דיון חוזר על הנקה בציבור. איך הסינים מרגישים לגבי הנושא?
"הנקה בסין היא משהו מוסתר, שהצניעות יפה לו. את לא רואה נשים מיניקות במרחב הציבורי. אני זוכרת שהייתי בגן שעשועים עם הילדים שלי ופתאום הבחנתי בסינית שיושבת על ספסל ובעלה מסתיר אותה עם סדין גדול. שאלתי אותם אם הם צריכים עזרה. התברר שהיא מיניקה. בשנתיים־שלוש האחרונות, פתחו חדרי הנקה בקניונים. אין שיח שלילי כלפי נשים שלא מיניקות ובוחרות לתת פורמולות. מה שכן רווח הוא התפיסה שאם התינוק שמנמן, הוא מוזן טוב. תינוקות סינים הם גדולים. גם אם התינוק נולד למשפחה עשירה ומשכילה שמחזיקה בתפיסות מערביות, את תראי ראש גדול מציץ מהעגלה".
כיועצת הנקה, הנשים הסיניות היו צריכות אותך? בטח יש להן טכניקות בנות אלפי שנים.
"הייתה יולדת סינית שסיפרה לי שיש לה גודש בחזה והורידה את החולצה להראות לי שקשרו לה את החזה עם חיתול. זה היה הדוק כמו מחוך. היא סיפרה לי שאמא שלה עשתה את זה כדי שתייצר פחות חלב ולא יהיה לה גודש. הסברתי לה שאין צורך בקשירות האלה. אפשר לשאוב ולהקפיא ואפשר גם לסחוט ולזרוק. אני גם עושה עיסוי חזה שלמדתי שם, לשחרור גודש וחסימות - מבלוטות הלימפה עד החזה עצמו".
נועלים וזהו
אי־אפשר לדבר על שהות בסין בלי להתעכב על מה שהתרחש שם בזמן הקורונה. גורן מספרת שפעמיים יילדה נשים בדרכים בגלל הקורונה. "בנות המעמד הבינוני־גבוה באזור שבו חיינו נרשמות ללידה בהונג־קונג הסמוכה, כי הרפואה שם נחשבת טובה יותר. באחד מימי הקורונה נסעתי במונית עם יולדת שהייתה כבר עם צירים. כשעלינו על גשר סין-הונג־קונג שוטרים עצרו אותנו והודיעו לנו שהמעברים נסגרו ושאנחנו צריכות לחזור. זו לא הייתה לידה ראשונה שלה וזה התקדם במהירות. אמרתי לנהג שייקח אותנו לבית חולים הכי קרוב. כשהגענו לפתח בית החולים, היא כבר הייתה בלידה. המונית נעצרה כשהאישה עמדה על שש והתינוק התחיל לצאת".
"אם התינוק קצת לא נושם טוב, הוא מובהל לטיפול נמרץ ילדים והאמא לא תוכל לראות אותו גם שבועיים"
במקרה אחר, עמוק בתוך הסגרים, גורן מצאה את עצמה בסיטואציה בלתי אפשרית. "סגרו אותנו בקומפלקס שבו התגוררנו כי היה חשד שדייר בא במגע עם חולה קורונה. הסינים קשוחים. נועלים את הבניין וזהו, אין לך מה לעשות עד שפותחים בחזרה. במקביל, אישה שטיפלתי בה אמרה לי שמאותה סיבה נעלו אותם במשרד לכמה ימים (הנשים בסין הולכות לעבודה כרגיל גם בשבוע 39 פלוס). מהלחץ התחילו לה צירים".
אין לתאר. החופש נשלל ברגע.
"שלחתי לה מזרן שתוכל לשכב ולנוח. דיברנו כל חצי שעה והיא דיווחה לי שהצירים מתחזקים. אמרתי לה שתעדכן את המנהלים שיש לה צירים ושחייבים לאפשר לה לצאת לבית החולים. במקביל, הפכתי עולמות כדי לקבל אישור יציאה. במשך שעות התקשרתי לכל העולם, שלחתי אסמכתאות מלידות קודמות שליוויתי. בסוף הגענו במקביל לבית החולים. ראיתי אותה במונית צורחת מכאבים, הזעקתי את הצוות הרפואי ועברתי למונית. ראיתי שהמים כבר ירדו, השכבתי אותה והתחלתי לקבל את התינוק. כשהצוות הגיע הם שאלו אם עשינו בדיקת קורונה. אמרתי להם 'עזבו אתכם, היא יולדת'".
אפרופו, איך הצוות הרפואי בבית החולים התייחס אלייך? מילאת פונקציה שהם לא מכירים.
"יש תפקיד בסין שנקרא יודז'ה. מדובר בנשים שמלוות את היולדת בחודש שאחרי הלידה. הן מגיעות אליה הביתה ודואגות לה ולתינוק - לטפל בו, להכין אוכל, לכבס. בהתחלה שאלו אותי אם אני יודז'ה ועניתי שלא, שאני עוזרת בתהליך הלידה. הייתה חשדנות. העובדה שאני מערבית לא עזרה לזה. אבל סיפרתי שאני אחות וזה ריכך את המפגש. אחרי שהייתי נוכחת בכמה לידות וראו את התרומה שלי, הקרח הופשר".
