אמני גרפיטי רגילים שכאשר שוטרים מבחינים בהם מרססים על קירות, הם קוראים להם מהר לעצור, מטילים עליהם קנס, ולפעמים אפילו מאלצים אותם להצטרף אליהם לביקור בתחנת המשטרה. אלא שביום שישי הקודם, לא רק שהשוטרים לא ביקשו לעצור את אמניות הגרפיטי אלינוי קיסלוב, גלית מימרן ויעל לוי, כשהן ריססו על קיר בשכונת פלורנטין את דמותה של רחל אדרי - הגיבורה מאופקים שהצליחה להציל את חייה כשתעתעה במחבלים בביתה - אלא שהם אפילו נופפו להן לשלום ועודדו אותן להמשיך. כי ככה זה בעתות מלחמה. גם החוקים לפעמים מקבלים צבע שונה.
ערב בואו של נשיא ארצות הברית לישראל הן יצאו למשימה נוספת, וריססו את דמותו ביידן כגיבור-על ברחוב הפטיש בתל אביב. "רצינו להרים לו בצורה מיוחדת עם גרפיטי שמזכיר את אחד הרגעים הכי מרגיעים מתחילת המלחמה", הן מסבירות.
הכנת הגרפיטי לקראת ביקורו של ביידן
הרומן של כל אחת מהן עם עולם הגרפיטי החל כבר לפני שנים, אבל החיבור בין שלוש הנשים התל־אביביות נוצר רק בשנה האחרונה. זה קרה אחרי שקיסלוב (34), בעלת העסק "גרפיטיול", חיפשה מדריכות נוספות לסיורים שהיא מוציאה.
"את העסק שלי הקמתי בדיוק לפני עשור", היא מספרת. "במסגרתו אני מוציאה סיורים בתל־אביב, בחיפה, בירושלים ואפילו באתונה. הקהל נחשף לסיפורים ולרעיונות מאחורי ציורי הגרפיטי השונים, לומד איך מציירים גרפיטי, איך מצליחים לטפס ולצייר במקומות גבוהים, מה קורה כשתופסת אותך המשטרה. המטרה העיקרית של הסיורים היא לשנות את הרושם הראשוני שיש לאנשים על גרפיטי ולפתוח להם את הראש לדברים שלא חשבו לפני כן. הקהל עצמו הוא מגוון וכולל תיירים, ועדי עובדים, סטודנטים, חוגגי בר מצווה ובת מצווה ועוד".
עם השנים העסק של קיסלוב הלך וגדל והיא גייסה אליו עוד ועוד מדריכות, בדגש על נשים ("כי אין עלינו בעולם"). כך נוצר החיבור עם יעל לוי (35), מפיקה ובמאית, וגלית מימרן (28), בעלת עסק לעיצוב מרחבים עבור הקהילה, שהחלו להדריך מטעמה. בזמנן החופשי המשיכה כל אחת מהן, בכל פעם שנחתה עליה המוזה, לצייר על קירות ציור גרפיטי חדש.
"בכל מה שקשור לציורי גרפיטי, אין לו"ז קבוע", אומרת קיסלוב. "זה יכול לקרות יום אחרי יום או פעם בכמה חודשים. הכול תלוי אם צץ לך רעיון טוב ומה מידת הדחף. גם הנושאים מגוונים. לפעמים אלה יכולים להיות ציורים שמטרתם להעביר איזה מסר, לפעמים רק ציטוטים".
כשפרצה המלחמה, הן הרגישו שהספריי שלהן לא יכול לשתוק. "אלינוי יצרה איתי קשר ועם גלית כמה ימים אחרי שהתחילה המלחמה", מספרת לוי. "היא אמרה לנו שהיא נורא רוצה לעשות משהו בהשראת המצב ושהיא תשמח שניצור ביחד משהו, שלושתנו. הרגשנו בדיוק כמוה. נפגשנו והתחלנו להעלות רעיונות".
מימרן: "לאורך הפגישה עלו הרבה נושאים שהרגישו לנו קצת לוחמניים מדי. חשבנו שעדיף שזה יהיה ציור אופטימי יותר, שמצד אחד יהיה ברוח התקופה, אבל מצד שני ייתן קצת אור ואסקפיזם. חשבתי שציור של רחל מאופקים יכול להיות מדהים. לא רק שהסיפור שלה סופר בכל מקום אפשרי, אלא שפתאום התחילו לעשות עליה ציורים ב־AI, יצרו בדמותה דפי צביעה לילדים. אלינוי ויעל ישר הסכימו שזה רעיון מצוין, וכך יצאנו לדרך".
למה בחרתן לעשות את הגרפיטי דווקא בפלורנטין?
קיסלוב: "שכונת פלורנטין, לעומת יתר השכונות בתל־אביב, מכילה באופן יחסי יותר את אמנות הגרפיטי. בנוסף אנחנו מכירות כמה נשים שגרות שם, שבמהלך המלחמה נפלה רקטה ממש ליד הבית שלהן. מאז הן ממש מפחדות כי אין להן מרחב מוגן בתוך הבית והן צריכות כל הזמן לצאת לרחוב כדי להגיע למקלט. כשהגענו לשם וראינו את החורבות, איך בניין שלם הרוס, היה לנו ברור שזה המקום שבו צריך לשתול נקודת אור".
איך יוצרים בעצם גרפיטי כזה?
מימרן: "השלב הראשוני הוא להכין סקיצה בבית. במקרה הזה בחרנו בסקיצה על פי איור של מאייר ומעצב גרפי בשם דניאל עמית. אחרי שאת בוחרת מיקום את תולה את הסקיצה על הקיר, מציירת קווי מתאר, ואז מתחילה למלא בצבע. במהלך העבודה על הציור זרמו לרחוב עוד ועוד אנשים, ביניהם חובבי גרפיטי נוספים שעזרו לנו בריסוס".
לוי: "בזכותם לקח לנו פחות משלוש שעות לסיים את זה".
מימרן: "ברחוב התגודדו גם הרבה אנשים שהביטו בהתלהבות על תהליך היצירה, כשחלק גדול זיהה מיד מי בציור וצעק: 'וואו, זו רחל'".
קיסלוב: "אנחנו כבר מדמיינות איך בעוד כמה שנים, כשהמלחמה תהפוך לזיכרון רחוק, נוציא סיורים ונספר גם על מה שעמד מאחורי הציור הזה. חשוב לנו לציין שאנחנו מוציאות כעת עבור תושבי הדרום והצפון סיורים ללא תשלום. כל מי שרוצה מוזמן ליצור איתנו קשר (ראו בהמשך). חשוב לנו להזכיר לאנשים שעדיין יש חיים בחוץ ולתת להם תקווה. עדיין אפשר לצאת לסיורים, כי תמיד בכל פינה יש מקלט קרוב. כשאנשים נשארים כלואים בפחד בתוך הבתים, אנחנו נותנים לחמאס לנצח. זו הדרך האישית שלנו להילחם בטרור".
מה ה"מבצע" הבא של הסיירת שלכן?
קיסלוב: "אנחנו רוצות לעשות עוד גרפיטי ברחבי ישראל ברוח התקופה. אנחנו קוראות לאנשים לדבר איתנו, לתת לנו רעיונות לנושאים ולמקומות שבהם כדאי ואפשר".
לוי: "למרבה הצער, אחת החטופות בעזה היא ענבר הימן, אחת מאמניות הגרפיטי הידועות בסצנה (שמה עלה בשבוע שעבר גם כמי שבעל הבית שלה דרש מהשותף שלה לדירה כי תמשיך לשלם את שכר הדירה. י"מ). בימים אלה אנחנו גם מרימות פעילות גרפיטי שמטרתה לעורר מודעות ולפעול בכל הכוח למען החזרתה".
סיור גרפיטי חינם
נשות "גרפיטיול" מציעות לקחת את תושבי הדרום והצפון, שנמצאים כרגע בתל־אביב, לסיור גרפיטי בעיר בחינם כדי להעלות את המורל. הן מבקשות להרגיע ומציינות: "יש כל 150 מטר מרחב מוגן!". מעוניינים להצטרף? שלחו ווטסאפ לטל': 050-6638970
