המבצע השנתי "צמה של עוצמה", שבמסגרתו נשים תורמות את שֹערן להכנת פאות לחולות סרטן, יֵצא לדרך בתחילת מאי. זו השנה השמינית שבה נערך המבצע על ידי עמותת "זכרון מנחם" (בשיתוף מותג מוצרי השיער "פנטן"), הפועלת למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. המבצע יכלול ימי התרמה מיוחדים בכמה מוקדים בארץ, וכן כ־500 מספרות יספרו בחינם כל תורם ותורמת (רשימת המספרות באתר של זכרון מנחם).
בגלל משבר הקורונה והאיסורים שהתלוו אליו, ירד בשנה האחרונה מספר התרומות בעשרות אחוזים, אומרים בעמותה ומדגישים את חיוניות המבצע במיוחד השנה.
יש כאלה שלא צריך להזכיר להן את חשיבות תרומת השיער. כל אחת מארבע הנשים שלפניכן כבר תרמה ארבע פעמים את שערה. בכל פעם הן גוזרות צמת שיער באורך של 30 ס"מ לפחות, ודואגות לגדל את השיער מחדש עד לתרומה הבאה.
"לתרום זה פשוט וואו"
מטר ביטון, בת 16 מיבנאל, תלמידת תיכון
התרומה הראשונה: בכיתה ד', ומאז כל שנה או שנתיים.
מה מניע אותי: "פשוט רציתי לתת מעצמי למישהי שאין לה, לעזור למי שנמצאת בתקופה קשה. ככה חינכו אותי בבית, וכך אחנך את הילדים שלי. ראיתי במספרה באזור מגוריי שזה אפשרי, התחלתי פעם אחת, ומאז זה הפך למנהג קבוע. אמנם לא נחשפתי לחולות סרטן, אבל אני מבינה עד כמה זה עוזר להן.
"התרומה נותנת לי תחושת סיפוק אדירה ומעצימה אותי, כי אני מרגישה שאני מעצימה מישהי שאולי אפילו בגיל שלי, ובזכות השיער שלי יש לה יותר ביטחון עצמי. זה פשוט וואו. לתרום זה דבר אדיר בעיניי".
"לזכר בעלי שנפטר מסרטן"
אפרת שוורץ, בת 57 מנס־ציונה, לבורנטית במעבדת מחקר
התרומה הראשונה: בשנת 2013. "מאז אף פעם לא הסתפרתי סתם, תמיד חיכיתי לאורך המתאים לתרומה, ותרמתי כל שנתיים בערך".
מה מניע אותי: "התחלתי לאחר שבעלי נפטר מסרטן. הבנתי שזה משהו שאני יכולה לעזור בו. גם הבת שלי תרמה פעם אחת. מבחינתי זה לא מאמץ גדול, אבל זו עזרה גדולה למי שבאמת צריך את זה. אני ממש שמחה שאני יכולה לעשות את זה. אמרו לי ששבע צמות מרכיבות פאה אחת, אז אני בדרך לזה. מי שבמילא יש לה שיער ארוך, חשוב שתהיה לה המודעות כמה התרומה חשובה וכמה היא עוזרת. צריך לא להתעצל, בכל עיר אפשר למצוא מספרה קרובה לבית ולהסתפר בה".
"אני מעצימה ומועצמת בחזרה"
עדי נאמן־צביק, בת 38 מפתח־תקווה, עובדת סוציאלית
התרומה הראשונה: בגיל 29, אחרי לידת בתה הבכורה, ומאז כל שנתיים־שנתיים וחצי.
מה מניע אותי: "הסיוע לחולות סרטן קרוב ללבי. איבדתי את בת דודתי שנלחמה בסרטן ונפטרה בגיל 30. גם דודתו של בעלי נפטרה מסרטן לפני כשנתיים, וראיתי איך הפאה נתנה לה כוחות להתמודד. הכרתי את הנושא גם מההתמחות המקצועית שלי במחלקת ההקרנות בבית החולים איכילוב. מבחינתי שיער זה דבר שצומח, ואם מישהו אחר יכול ליהנות ממנו וזה מעצים אותו, אז אני מועצמת בחזרה. אני מגדלת את השיער מתרומה לתרומה וקוראת לכולן לא לחשוש מכך. גם הבנות שלי בעתיד יעשו זאת. בשבילנו זה דבר פעוט, ובשביל הנתרמות זה דבר עצום שנותן המון ביטחון והעצמה נשית".
"כל החניכות שלי איבדו את השיער"
איילת אלטשולר, בת 21 מירושלים, עובדת במרכז בנות לבריאות הנפש
התרומה הראשונה: בכיתה ג'. "שמעתי על האפשרות לתרום שיער, וריגש אותי לתת מעצמי, מהגוף שלי, למישהי אחרת, תרומה שהיא בלי כסף ונטו מעצמי. תוך שנתיים וחצי חזרתי לתרום שוב".
מה מניע אותי: "הבנתי עד כמה הצמה שלי יכולה לתת כוח לנשים אחרות, והרגשתי סיפוק ענק. בהמשך גם עשיתי שירות לאומי בזכרון מנחם, העמותה שמובילה את הנושא. כל החניכות שלי איבדו את השיער, הכרתי מקרוב את כאב האובדן וגם את השמחה הגדולה בקבלת הפאה. זה עזר להן להתגבר על הסרטן. יש בשיער שלנו כוח להעניק למישהי אחרת חיים, נשיות ועוצמה. אין הרגשה יותר חזקה מזו".
