שבוע אחרי שהכירו קרן שפילשר וגיא מורג צפלביץ' בבליינד דייט, שבו הבינו כי נועדו זה לזו, והחברים כבר שמעו את כוס החופה נשברת, קיבלה שפילשר טלפון ממספר לא מזוהה. ״שאלו אותי אם אני רוצה להגיע לאודישנים ל'מחוברים'״, משחזרת שפילשר (46) את היום ההוא לפני 14 שנה. ״תקשיבי, זה היה חלום חיי. אני מתה על הפורמט הזה. הייתי מטורפת על פרסום וחשבתי שאוכל לדבר למצלמה ויראו אותי מציירת״.
אז למה לא השתתפת?
"סיפרתי לגיא, והוא אמר: ׳אין מצב שאנחנו מכניסים מצלמה לחדר השינה או בכלל. אם את נורא רוצה את זה, אני לא שם״.
כלומר, "'מחוברים' או אני"?
"בדיוק, ובחרתי בגיא. עד היום כשאני מסתכלת על ׳מחוברים׳, ועכשיו בכלל בעונה עם קרן פלס שאני משוגעת עליה, אני משתגעת. הפורמט הזה מתאים לי״.
גיא: "אליי התקשר לפני כמה שנים מישהו ואמר, 'שלום, אני המלהק של האח הגדול׳, שמענו שאתה דתי וצבעוני ויודע לדבר. אמרתי לו, ׳אני יכול להמליץ לך על כמה חברים שלי׳. בחיים אני לא אלך לזה. אני מתראיין רק לטובת התערוכות שלי כי אני אף פעם לא האישיו״.
הוא אמר לה שהוא דתי. זה לא שינה לה
האמנית קרן שפילשר ובעלה, ד״ר גיא מורג צפלביץ׳ (50), אוצר אמנות, היו יכולים להיות הזוג הזה שמגיח בתוכניות ריאליטי ומככב במדורי רכילות. הוא בנו של רופא ילדים ידוע ומפיקה בטלוויזיה החינוכית (שנולדה בברגן בלזן ועברה את השואה), גדל בשכונת בבלי, עזב את בית הספר בגיל 16, חזר בתשובה בגיל 17, למד רפואה בהונגריה ופרש מהמקצוע רגע לפני הסטאז׳, אף על פי שכולם חזו לו עתיד מזהיר ברפואה. היא אמנית קומיקס היפר־אקטיבית, ילדה טובה רעננה, בתם של בעלי עסק לאלומיניום שדחפו את בתם ללמוד אמנות. קרן סומנה כהבטחה כבר בנעוריה, כשמכרה בגיל 16 כרטיסי ברכה מצוירים בירידים והגשימה בסוף שנות ה־20 שלה את ההבטחות, כשהציגה בתערוכות וחוזרה על ידי אספני אמנות והתקשורת.
עוד כתבות בלאשה
הם הכירו בנובמבר 2009. גיא חיפש אז את דרכו אחרי שעזב את הרפואה ונרשם ללימודי אמנות. בשיעור המבוא (שאחריו פרש) פגש מישהי שהודיעה לו, ״הערב אתה בא לפתיחת תערוכה לפגוש את אשתך״.
קרן: ״באתי לפתיחה ואותה חברה אמרה לי, ׳פגשתי היום את בעלך, הוא רופא ואבא שלו רופא, הוא רק הלך להחליף חולצה ותכף הוא יגיע'. גרתי אז בפלורנטין וחייתי בסרט שאני ב׳סקס והעיר הגדולה׳. מאותו רגע כל אחד שנכנס אמרתי, ׳זה הוא׳. שעתיים עמדתי והוא לא הגיע. ארבעה ימים ישנתי עם הטלפון והייתי במקלחת עם הטלפון. אחרי ארבעה ימים הוא התקשר. ׳שלום, אני גיא הרופא׳. עניתי לו, ׳נראה לך שאתה מתקשר עכשיו?׳. הוא מיד הבין שאני דרמטית, וענה במין שלווה כזו שהייתה לו בעיה עם החולצה והניקוי היבש, והוסיף: ׳תצעקי עליי בסושי, את פנויה היום?׳. חשבתי שאני מתה. לא רק שהוא לא נבהל מהצעקות שלי, הוא גם משקיע ולוקח אותי לסושי״.
אז מה נהיה?
"הוא בא לאסוף אותי, יצא כמו ג׳נטלמן מהאוטו האדום הקטן, ובעודי חוצה את הכביש חשבתי, ׳אני מתה, מי זה הבחור יפה התואר הזה?׳. נכנסתי לאוטו ומבחינתי הייתי נשואה עם שני ילדים, ללא משכנתה, בן של רופא. ואז ראיתי שעל הדשבורד מונחות שתי חוברות גסות של קומיקס, ואם יש משהו שאני אוהבת זה קומיקס".
קרן: "ילדתי את בן בגיל 35, ניסיתי שוב ולא הצלחתי. החלטתי שאני לא מתקרבת לבית החרושת לילדים, למרות שאני חיה עם אדם דתי, כי אאבד את הנפש ואת הנישואים"
גיא: "בדקתי על קרן והבנתי שהסגנון שלה מתכתב עם קומיקס. אלה היו שתיים מתוך אוסף חוברות שהבאתי מצרפת ולא היה אפשר להשיג בארץ".
קרן: "מדובר בקומיקס הכי סוטה ופרוע וגס והכי אני. גיא דיבר והיה שופע ידע ומרתק ואני נטרפתי. שאלתי, ׳אני מקבלת המון השראה מחוברות כאלה, אני יכולה לקחת את שתי אלה?׳. היה לי ברור שאם הוא יענה ׳לא׳, הוא קמצן ולא אצא איתו. די מהר הבנתי שהוא לארג׳ במוגזם".
גיא: "אקסטרה אקסטרה לארג׳".
קרן: ״מעולם גברים לא היו לארג׳ים איתי ואני לא מדברת על כסף. עד גיא הייתי סוג של לשכת הסעד לגברים נכים רגשית. הכרתי להם את כל מי שצריך, עבדתי אצלם, ואם נתנו לי פירורים, אמרתי לעצמי, ׳זו עוגה׳. נדיבות זו התכונה הכי סקסית בגבר. הייתי מסונוורת מגיא. הוא נראה מואר. כמו ההוא מהסדרה של הטלטאביז שהוא שמש. זה מה שראיתי. אפילו לא ראיתי כיפה".
באמת?
"הוא אמר לי שהוא דתי ולא הפריע לי כלום. חשבתי שהוא מרתק ושגם אם אהיה איתו חיים שלמים, יהיו לו סיפורים בשבילי. תשמעי, אני אמנית שלא עושה סמים, לא שותה ולא מעשנת, אני פחדנית ולא ניסיתי. אני מאוד קונטרול פריק ובאותו ערב הייתי על טריפ טבעי״.
מהצ'קים של החתונה הם קנו עבודת קרמיקה
אחרי ארבעה ימים הזמינה קרן את גיא לפתיחת התערוכה שלה במוזיאון הקומיקס בחולון, ושכחה לספר לו שגם ההורים שלה באים. ״כשנכנסנו ראיתי איך אמא שלה מסתכלת עליי מלמעלה למטה״, נזכר גיא.
גיא: "הוצבתי באונקולוגית ילדים בתל־השומר. יום אחד צחקתי עם אחד הילדים, ולמחרת חזרתי והוא לא היה. זה שבר אותי. ידעתי שלא אוכל להתמודד עם עוד מקרה כזה"
קרן: ״למחרת אמא שלי אמרה, ׳איזה מהמם, בחור עם כיפה׳. אולי הם כבר רצו לראות שאני מתחתנת? לא יודעת. באותה תקופה אבא שלי היה אומר, 'לא רוצה להעליב, אבל החברה שלך שהתחתנה? היא לא יותר טובה ממך. והשכנה הצולעת שהתחתנה? גם'. לא היה בן אדם ברחוב שהוא לא היה עוצר לשאול אם יש לו שידוך. כבר בגיל 29 הוא אמר לי, ׳את הקריירה שלך עשית, עכשיו תמצאי מישהו ותביאי לי נכד׳. השתתפתי בכל תערוכה בעיר, וההורים רצו נכד".
לאחר חודש וחצי של התאהבות סוערת הוזמנה קרן לגור בביתו של גיא ברמת חן, ואחרי שנה נישאו וביקשו מהאורחים האמנים להביא להם במתנה עבודות שמאוכלסות היום בשלושה מחסנים שונים. מהצ׳קים קנו עבודת קרמיקה עצומה.
״כשעברנו לגור יחד כל הבית שלו היה אמנות, ספריות, ריהוט עץ כבד מהונגריה ומטבח מאובזר", נזכרת קרן. "שאלתי אותו: אתה גר עם סבא וסבתא? עד גיא יצאתי עם בחורים שהיו להם במקסימום שתי כוסות קפה. כמה שבועות קודם הוא שאל מה אני אוהבת לקרוא, ואני, שלא קוראת בכלל, עניתי: ׳שירה׳. הוא הביא לי במתנה קרטון עם ספרי שירה חתומים כולם על ידי המשוררים. כשעברנו לגור ביחד, הוא גילה את הארגז סגור עם המסקינגטייפ. הוא כל הזמן אוסף דברים ואני אומרת 'מה זה? אנחנו ממש לא צריכים את זה'".
השמועה אומרת שיש לכם מנהג להחליף מתנות בכל 15 בחודש.
"מההתחלה היה לנו קטע כזה, כי הכרנו ב־15. כשהיינו שנה ביחד תליתי שלטים מצוירים בכל פלורנטין - 'גיא, אני אוהבת אותך'. הוא הביא לי קופסה של צבעי מים, והיו שם שלוש תמונות שלנו מחובקים, ועל אחת מהן חורר יהלום אמיתי״.
היא מודה לאלוהים שהוא לא המשיך ברפואה
הרגע שחיברו את חייהם היה ברור לשניהם שאף אחד לא מוותר על חייו ועל אמונותיו. ״שאלתי את גיא פעם מה הקונספט״, מגלה קרן. ״הוא אמר, ׳אם לא אכפת לך להדליק נרות, זה משהו משמח שאני אוהב׳. אמרתי, ׳זה החלק שלי?׳. הוא אמר, ׳כן׳. ומאז שאנחנו מכירים אני מדליקה נרות וגם כשאני צריכה לבקש משהו אני מדליקה. כשנכנסת השבת והטלוויזיה נסגרת והבית עובר לתודעה אחרת, אני לא מצליחה להתנתק מהאינסטגרם ובשבת אני הולכת לים. אני מאחלת לעצמי שאשמור שבת. הלוואי. אני ממשיכה כרגיל, היפר־אקטיבית. בתבערה שלי יש משהו שאסור לנוח".
איפה הפערים ביניכם בולטים?
"אני בלחץ, הוא בשאנטי. יש לנו המון נושאים שבהם אנחנו לא חושבים אותו דבר. הוא דתי, אני חילונית, והבן שלנו אנתרופוסופי, אבל הדת היא לא אישיו. הוא נותן לי להיות כל מה שאני רוצה ואני לו. פעם מישהו הסתכל ושאל, 'איך המחשוף שלך והכיפה שלו הולכים ביחד?'. גיא אף פעם לא אמר לי מה ללבוש״.
יש להם ילד אחד, בן (11). ״ילדתי את בן בגיל 35, ניסיתי שוב ולא הצלחתי״, היא אומרת. ״כל החברות היו בתעשיית ההפריות, והסתכלו עליי בתימהון איך אני לא מצטרפת. הציעו לי דיקור, פרחי באך, מגדת עתידות, פותחת צ׳אקרות. החלטתי שאני לא מתקרבת לבית החרושת הישראלי לילדים, למרות שאני חיה עם אדם דתי, כי אאבד את הנפש ואת הנישואים. המשולש שלנו מדויק לנו. בן הוא ה־100% שלי. יש דברים שמישהו אחר קובע לך, ואת היומיום את צריכה לקבוע לעצמך״.
"אם הילד שלי היה עושה לנו חצי מהצרות שעשיתי להורים שלי, הוא היה מנושל מהירושה ועף מהבית", צוחק גיא.
מה עשית להם?
״בשביל רופא בכיר ומפיקה בטלוויזיה, פולנים, זה לא כבוד גדול שהבן עוזב את בית הספר. אבא שלי אמר, 'אם אתה לא לומד, אתה הולך לעבוד'. הוא חשב שזה ירתיע אותי. מנהל בית הספר הזמין אותי אליו הביתה כדי לשכנע אותי לא לעזוב. אני הלכתי לעבוד בחנות שטיחים פרסיים ברחוב בן יהודה".
ולמה חזרת בתשובה?
״יום אחד חזרתי בחמש בבוקר מהפינגווין, עמדתי בחלון וראיתי את הגבאי של בית הכנסת. ירדתי לבית הכנסת עם תספורת המוהיקן שלי ועם התפילין שמצאתי בארון. במשך שנים שאלו אותי מה קרה, היה איזה אסון במשפחה? אמרתי, שום דבר, התחלתי לחשוב ומהכלומיות של הבילוי, עוד קצת אלכוהול ועוד קצת מזה, רציתי עומק. למדתי יהדות במקומות של חוזרים בתשובה. ההורים חשבו שיעבור לי״.
קרן: "באתי לפתיחה של תערוכה, וחברה אמרה לי, 'פגשתי היום את בעלך, הוא רופא ואבא שלו רופא, הוא רק הלך להחליף חולצה ותכף הוא יגיע'. מאותו רגע כל אחד שנכנס אמרתי, ׳זה הוא׳. שעתיים עמדתי והוא לא הגיע"
ואחרי שירות צבאי והשלמת בגרויות התחלת ללמוד רפואה בהונגריה. למה פרשת לפני הסטאז׳?
"בשנה השישית כבר למדתי בארץ, ועשיתי סיבובי מחלקות. הוצבתי באונקולוגית ילדים בתל השומר. יום אחד צחקתי עם אחד הילדים, ולמחרת חזרתי והוא לא היה. זה שבר אותי. ידעתי שלא אוכל להתמודד עם עוד מקרה כזה. אבא שלי, ד"ר בני מורג צפלביץ', היה מנהל מיון ילדים ב'וולפסון' שהחזיק גם את המרפאה הפרטית הכי גדולה במרכז. הוא בדק 300 ילדים ביום בלי לטעות, ואם היית מתקשרת אליו בשתיים בלילה, מי שלא היית, הוא היה מגיע, בודק את הילד, לא לוקח כסף וחוזר הביתה. אני הבנתי שאני לא כזה. לא הייתה לי תחושת שליחות ולא רציתי את זה על המצפון שלי. באמנות, אם אתה תולה תמונה טיפונת עקום, אף אחד לא ימות מזה. מקסימום ייעלב״.
קרן: ״אני מודה לאלוהים שהוא לא המשיך ברפואה כי לא היינו נפגשים אם הוא היה רופא, אלא אם הייתי אמא לילד שמגיעה למרפאה שלו".
הם לא רוצים שהילד שלהם יהיה אמן
עשור וחצי האחרונים אצר ד״ר גיא מורג צפלביץ׳ ("שם המשפחה של אבי היה צפלביץ' ואמי רצתה שם ישראלי, אז הוא עברת למורג ונשאר גם עם הצפלביץ'") כמה תערוכות חשובות בישראל. המפורסמת שבהן הביאה ארצה 350 אמנים מרחבי העולם אל ״בית העיר״ בתל־אביב. הוא קורא לעצמו אוצר מפעיל, בוחר נושא ומזמין אמנים להציג תחת המטרייה שלו.
בימים אלה נפתחה ״אטומה״, התערוכה החדשה שאצר גיא ושהפיקה קרן, שגם נידבה עבודת אמנות. התערוכה, המוצגת בגלריית ״החווה״ בחולון עד 27 במאי, מציעה פרשנות לשקית שחורה, ומשתתפים בה 34 אמנים ישראלים. תמצאו שם שמות כמו ורדי כהנא, זיו קורן, סיון שטרנבך, ורד אהרונוביץ׳, אלינור אבני, סמי די ואחרים. העבודות מוצגות במדיות שונות, וידיאו ארט, צורפות, פיסול, צילום וציור.
איך נולד הרעיון?
קרן: ״השעה הייתה שלוש בלילה, התכתבתי עם האמנית רעות דפנא, והיא סיפרה שהיא מציירת שקית שחורה ויש עוד אמן, תומר פרץ, שעוסק בנושא. נדלקתי כי ידעתי שגיא רוצה לאצור תערוכה קבוצתית. בעשר בבוקר כבר היה לנו מקום. ככה הדברים מתגלגלים אצלנו״.
גיא: "חזרתי בחמש בבוקר מהפינגווין, עמדתי בחלון וראיתי את הגבאי של בית הכנסת. ירדתי לבית הכנסת עם תספורת המוהיקן ועם התפילין שמצאתי בארון. מהכלומיות של הבילוי, עוד קצת אלכוהול ועוד קצת מזה, רציתי עומק"
למה שקית שחורה?
גיא: "ביום שקרן סיפרה לי על התערוכה יצאתי מהבית, ואיפה שלא הסתכלתי הייתה שקית זבל, כמו נשים שרוצות ילד ורואות נשים בהיריון. ואז דיברו על זה שביבי לכאורה החביא את השמפניות בשקיות שחורות, וקרן אמרה שאלה גם השקיות של המתים. חשבתי שאולי נכון לחבר את שתי צידי הקיצוניות, זבל ואנשים מתים, והתחלתי לדבר על הרעיון עם האמנים שאני עובד איתם".
זו לא הפעם הראשונה שאתם עובדים ביחד.
קרן: "הבחירה שלנו לעבוד ביחד נכונה. אין זוג שעובד ביחד וכל היום ביחד ולא רב. באנו ממקומות שונים, ובשנים שאנחנו יחד נעשינו דומים. למדנו להכיר את השטיקים אחד של השני".
גיא: "כמו שבן אדם נהיה דומה לכלב שלו".
קרן: ״אני עובדת בסטודיו והוא דלת לידי בחדר שלו. הכל סימביוזי. יש הרבה רגש בבית. יועצים מייעצים לא לעבוד עם בני זוג ולא להכניס עבודה הביתה, אצלנו לפני תערוכה כל הבית עובד בזה".
קרן: " מאז ומתמיד אנשים דיברו על ברלין, ואני חשבתי, אתם באמת עוברים למקום שמדברים בו שפה זרה?"
הבן ימשיך את הדרך?
"בן מוכשר יותר ממני פי עשרה אבל הוא עכשיו בצופים. יש לו את זה, ואני יודעת איזה עוגן זה כשאתה מסוגל לצייר".
גיא: "אנחנו בעד שהילד יהיה קבלן עפר או משהו שמרוויחים בו כסף (צוחק). אנחנו לא רוצים שהוא יהיה אמן, רוצים שיהיה לו קל בחיים. אם אתה לא חייב, אתה לא נעשה אמן".
שקלתם מתישהו לנסות לפרוץ לשוק הבינלאומי?
גיא: "אם היה אפשר להצליח בניו־יורק ולהיות פה, הייתי הולך על זה. אבל אי־אפשר. אתה חייב להיות מעורבב, לחיות את הסצנה, להגיע לפתיחות. בחיים אני לא אעזוב את הארץ".
קרן: ״אני צריכה לידי את המכולת של שוקי. מאז ומתמיד אנשים דיברו על ברלין, ואני חשבתי, אתם באמת עוברים למקום שמדברים בו שפה זרה?".
גיא: "מילא זה, זו השפה שצעקו בה על סבתא שלי".
